השומר על הסוס
בעמ' 22 בקונטרס החדשות של "הארץ" נמצא מקום לתצלום אחד וכ-50 מלה על הפגנות שהתקיימו אתמול במחאה על תוכנית פראוור להסדרת יישובי הבדואים בנגב. בתצלום [אליהו הרשקוביץ] נראה אדם על סוס, עטוי שריון וחבוש קסדה, מתבונן קדימה מבעד למשקפי שמש ומגן פלסטיק שקוף. למרגלות האביר בן דמות היגון ניצבים כמה עשרות בני-אדם שמניפים אל על ידיים ודגלי פלסטין. "20 נעצרו בהפגנות נגד התוכנית ליישוב הבדואים", נכתב בכותרת הידיעה מאת צפריר רינת.
בעמ' 12 בקונטרס החדשות של "מעריב" מתפרסמים שלושה תצלומים דרמטיים יותר [AFP, AP], המציגים עימותים חזיתיים בין השוטרים למפגינים. אורי בינדר מגדיר את אחת ההפגנות אתמול "סוערת". גם לבינדר הוקצבו כ-50 מלה, וגם הוא נוקב במספר 20 עצורים.
מלה וחצי לעצור, זה המפתח הקובע בדיווחים של "הארץ" ו"מעריב" על ההפגנות. זה המפתח להבנת יחסה של התקשורת היהודית בישראל לבדואים. גם אם אתם חושבים שתוכנית פראוור מעניקה לבדואים מעל ומעבר למגיע להם, הפגנות המסתיימות ב-20 עצורים ראויות ליותר מ-50 מלה. מצד שני, שיגידו תודה. בשני העיתונים הנפוצים במדינה, "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", הפגנות הבדואים כלל אינן מוזכרות.
כן נמצא מקום בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" לידיעה על ביקור הנשיא פרס בטקס זיכרון ליהודי ליטא שנרצחו ביער פונאר; ידיעה על בואה הצפוי של קבוצת הכדורגל ברצלונה לישראל; ידיעה על השתתפותו של גלעד שליט בטקס אזכרה למותו של קצין שנהרג במלחמת לבנון השנייה; ידיעה על גיוס לצה"ל של חרדים ואחרים; ידיעה על חגיגות "לילה לבן" בערים שונות ברחבי המדינה; ידיעה על הכבדה צפויה בעומס החום (מעבר למדור תחזית מזג האוויר הקבוע); ידיעה על אפשרות להעלות אופניים לכמה מהרכבות לירושלים; ידיעה גדולה על כך שאיש הטלוויזיה סיימון קאוול הכניס להריון את אשת חברו; ידיעה על כך שהשחקנית והדוגמנית רותם סלע בהריון; ושתי ידיעות המפנות את הקוראים לתכנים אודיו-ויזואליים: שיר מאלבום חדש של הזמר רמי קליינשטיין, וקטע מפרק הסיום של סדרה המשודרת בערוצי הכבלים ומופקת על-ידי סוכנות התוכן והייצוג ADD, שבעליה נשוי לבתו של ארנון מוזס, העורך האחראי של "ידיעות אחרונות".
בשער "ישראל היום" נמצא מקום לתצלום של מפגש בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לרופא המפורסם ביותר בארה"ב, ועל כך בהמשך.
ולא שחל איסור מוחלט להזכיר בדואים בשני העיתונים הללו. הנה, במדור הסוגר את "ישראל השבוע", המוסף הפוליטי של "ישראל היום" בעריכת גונן גינת, כותב העורך ובעל הטור על המשא-ומתן לשלום, ונזכר בבדיחה:
לפני שנים נסע אוטובוס מקרטע מעפולה לכפר-תבור. בתחנה של דבורייה עלה בדואי ענק וצרח: "מי זה פה שלום?".
כל הנוסעים החרישו.
הבדואי הענק צרח שוב: "מי זה פה שלום?".
נוסעי האוטובוס הביטו זה בזה. בסוף קם יהודי אחד ואמר בקול רועד: "אני שלום".
הבדואי הענק סימן לנהג לעצור. הנהג עצר במרכז הכפר. הענק תפס את הנוסע בצווארון, הוציא אותו החוצה, קשר אותו לפסל השומר על הסוס – וכיסח אותו במכות ובבעיטות, עד שהקורבן שכב מדמם. הענק סיים והלך. נוסעי האוטובוס ראו את היהודי המוכה קם בקושי מהרצפה, ומתחיל לדדות בחזרה לעבר האוטובוס – כשהוא צוחק. כשנכנס לאוטובוס שאל אחד הנוסעים את הגבר המוכה: "למה אתה צוחק?".
מבין העיסה שפעם היתה פניו הצליח האיש לשלוף את המלים: "עבדתי עליו, אני לא שלום".
דעת יחיד
רואה-חשבון נהרג אתמול בתאונת מטוס באילת. "ידיעות אחרונות" מקדיש כמחצית משערו ואת כל עמ' 3 לתאונה. העילה: רואה-החשבון הוא יגאל ברייטמן, אדם מוכר מאוד בקהילה העסקית ויו"ר פירמת רואי-החשבון ברייטמן-אלמגור-זוהר-דלויט, שמעניקה שירותים לשלל חברות משמעותיות במשק הישראלי, ובין היתר גם ל"ידיעות אחרונות".
יגאל ברייטמן, 30.3.08 (צילום: משה שי)
מותו בתאונה של רואה-חשבון בכיר, אולי הבכיר בישראל, ראוי בוודאי לכותרת מרכזית בעיתון כלכלי הפונה לאנשי עסקים ולמתעניינים בתחום, אבל בטבלואיד המוני? האם בעיתון שקשוב בדרך כלל בצורה מופלאה לתחומי העניין והעמדות של הציבור חושבים שזה באמת מה שמעניין הבוקר את הקוראים שלהם? סביר יותר שעקרון העניין לציבור (כפי ש"ידיעות אחרונות" מפרש אותו) נדחק הפעם לטובת עקרונות אחרים המובילים מדי פעם את החלטות העריכה בעיתון.
בכל העיתונים האחרים נדחקת הידיעה לעמוד פנימי. ב"מעריב" אין כלל אזכור בשער. למעשה "ידיעות אחרונות" הוא העיתון היחיד שנוקב בשמו של ההרוג. בדיווח של "הארץ" אין מלה על זהותו מלבד "גבר בשנות ה-60 לחייו", ב"מעריב" נכתב כי ההרוג הוא "כבר בן 51 ממרכז הארץ" (ברייטמן היה בן 68 במותו), ואילו ב"ישראל היום" נכתב כי ההרוג הוא "רואה-חשבון ידוע ומוערך מאוד. מדובר באחת הדמויות הבולטות בענף ראיית-החשבון ובעולם העסקים של ישראל. 'הוא היה מייסד הפירמה שלו, ואליו הצטרפו השותפים הגדולים, זו אבידה עצומה', אמר אתמול קולגה שלו".
בסיום הדיווח של "ישראל היום" מוסבר: "מערכת 'ישראל היום' נענתה לבקשת משפחת ההרוג שלא לפרסם את שמו עד לזיהוי ודאי של הגופה, שהיה אמור להתבצע לפנות בוקר". ב"ידיעות אחרונות", כך נראה, הורידו את העיתון לדפוס לפני הזיהוי הוודאי של הגופה. הידיעה הראשונה על כך שההרוג הוא ברייטמן עלתה באתר ynet בשעה שתיים לפנות בוקר.
גם לו היו ברשות העיתונים האחרים המידע והנכונות לפרסמו, לא בטוח שהיו הופכים את הידיעה לכותרת ראשית בעיתון; כך ניתן להעריך על סמך הכותרות הראשיות בעמודי הבית של אתרי החדשות המקוונים. האתרים הכלכליים מדווחים הבוקר כולם על מותו של ברייטמן בכותרתם הראשית, וכך גם אתר ynet, השייך לקבוצת "ידיעות אחרונות", ואתר "וואלה", אבל הכותרות הראשיות בדף הבית של "הארץ" ו"מעריב" עסקו הבוקר בהתפתחות האחרונה של פרשת הרפז – החלטת היועץ המשפטי לחקור במשטרה את הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי.
גבי אשכנזי, 27.3.07 (צילום: אביר סולטן)
שלא במקרה, החקירה הצפויה של רב-אלוף (במיל') אשכנזי מקבלת ב"ידיעות אחרונות" את הסיקור הרפה ביותר. השוו את הכותרות "וינשטיין החליט: חקירה פלילית נגד אשכנזי" (ראשית ב"ישראל היום"), "אשכנזי ייחקר במשטרה בחשד להפרת אמונים בפרשת הרפז" (ראשית ב"מעריב") ו"המשטרה תפתח בחקירה פלילית נגד אשכנזי ועוזרו בפרשת הרפז" (הכותרת החדשותית הראשית ב"הארץ") ל"חקירה פלילית בפרשת הרפז" שמופיעה בפינה תחתונה של שער "ידיעות אחרונות", כותרת שממנה נעדר משום מה החשוד העיקרי. רק באמצע כותרת המשנה להפניה נכתב: "הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי וארז וינר צפויים להיחקר". מעניין מה היה נבחר לכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" לו הצליח ברייטמן להנחית את מטוסו הפרטי בשלום.
גם המסגור לידיעה המלאה, מאת טובה צימוקי וירון דורון, המתפרסמת בעמ' 5 של "ידיעות אחרונות", מצניע מאוד את המידע העיקרי שנודע אתמול. "פרשת הרפז עוברת למשטרה", נכתב בכותרת הידיעה, מעל תצלומים של כל המעורבים בפרשה, כולל אהוד ברק ויוני קורן. "היועץ המשפטי: המשטרה תבדוק חשד להפרת אמונים בפרשת המסמך המזויף", נכתב בכותרת הגג. שוב, רק מכותרת המשנה ניתן להבין כי הנחקר הבולט עתיד להיות אשכנזי.
צימוקי ודורון כותבים כי היועץ החליט לחקור "את כל המעורבים בפרשה", ובהמשך מוסיפים: "בשלב ראשון המשטרה צפויה להתמקד במעורבותם של הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי ועוזרו, ארז וינר, בקמפיין נגד שר הביטחון ברק ויואב גלנט, אולם סביר להניח שבהמשך יוזמנו להיחקר גם ברק ומנהל לשכתו לשעבר יוני קורן". נמתין ונראה כיצד יסקר "ידיעות אחרונות" את החקירה של ברק וקורן, אם וכאשר תתרחש. בינתיים אפשר לציין כי לידיעה על החקירה הצפויה של אשכנזי לא נלווה מאמר פרשנות.
בעיתונים האחרים התמונה שונה בתכלית. "מעריב" מקדיש את כל הכפולה הפותחת לידיעה ("הקלטות חדשות מלשכת הרמטכ"ל הובילו לחקירה פלילית נגד אשכנזי") ושלושה מאמרי דעה: עמיר רפפורט קובע כי "המפתח עדיין אצל הרפז", ברוך קרא מבקר את ההתמהמהות בחקירה ומזכיר כי החשדות נגד אשכנזי חמורים יותר מאשר נגד ברק, ואילו אמנון לורד מתמקד בביקורת על התנהלות היועץ וינשטיין.
טור פרשנות מאת עמוס הראל ב"הארץ" נפתח בשורה שאמורה היתה להוביל את מערכת החדשות של "ידיעות אחרונות" להבנה כי לא ניתן להתעלם מחלקו המרכזי של אשכנזי בחקירה המשטרתית: "לראשונה בתולדות המדינה תפתח משטרת ישראל בחקירה פלילית נגד רמטכ"ל לשעבר". לפי הראל, "זו המשמעות האמיתית של הודעת משרד המשפטים אתמול בדבר הרחבת החקירה בפרשת המסמך הרפז. מתחת לניסוחים המשפטיים המורכבים מסתתרת פצצה של ממש, שהוטלה לפתחו של רב-אלוף (מיל') אשכנזי [...] היעד העיקרי לחקירה החדשה הוא אשכנזי ולא עוזרו לשעבר וינר, שניתן היה להפקיד את חקירתו בידי מצ"ח בלבד".
ב"ישראל היום" ניצב אשכנזי בלב הסיקור המתפרסם בכפולה הפותחת. דן מרגלית, מהבולטים ב"מחנה ברק", כותב בטור נלווה לידיעה: "נושאי כליו של אשכנזי יטענו כי החקירה תתנהל נגד כולם. גם נגד אהוד ברק. בפועל זה לא כך [...] הציבור אהב לאהוב את אשכנזי והסתייג מברק. בעיקר כשכלי תקשורת גדולים ועיתונאים המקורבים לרמטכ"ל בדימוס ולרעייתו התייצבו לצדו עם המשטרה ועם היועץ המשפטי יהודה וינשטיין.
"[...] מעל דפי עיתון זה צץ בדל האמת הראשון נוכח הר העצה הרעה אשר התייצב לצד אשכנזי (באחד הימים אשחזר את הדיווח הראשון שבו נולד בעיתון זה – על דעת עורכו עמוס רגב – הביטוי כי 'מסמך גלנט' הוא זיוף נוסח 'מכתבי זינובייב' הזכורים לרע מההיסטוריה הבריטית. זו היתה אז דעת יחיד. כיום כל אחד מבין כי היתה הדעה היחידה שהיה בה ממש)".
סאטירה
סיקור "ישראל היום" את ביקורו של הרופא האמריקאי ד"ר מהמט אוז בישראל מגיע הבוקר לשיא. בשער גליון יום שישי, המודפס ב-375 אלף עותקים ומחולק חינם ברחבי המדינה, מתפרסם תצלום של מפגש בין ד"ר אוז לראש הממשלה בנימין נתניהו. האם למישהו יש ספק כי המפגש תוכנן ליום חמישי כדי שאפשר יהיה לסקר אותו בגליון יום שישי?
ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו וד"ר מהמט אוז (צילום: קובי גדעון, לע"מ)
הכתב המדיני של העיתון, שלמה צזנה, מדווח בעמ' 15 של העיתון כי הפגישה "התנהלה באווירה חמה וידידותית" ומצטט מדברי ד"ר אוז: "יש לכם ארץ נהדרת". זו אינה אמירה סאטירית, והעיתון שבו היא מודפסת אינו סאטירי אף הוא. כל הצדדים כאן רציניים להחריד, גם אם זה בא על חשבון מקצוע העיתונאות, שמבוזה ב"ישראל היום" פעם אחר פעם בשם ההון העצום של בעל העיתון, ידידו של ראש הממשלה.
שלדון אדלסון מימן את הביקור של אוז ומשפחתו בישראל, ואף העניק להם את מטוסו הפרטי לצורך הנסיעה. אולם כמו בדיווחים הקודמים על ביקור משפחת אוז בישראל, גם הבוקר הידיעה ב"ישראל היום" אינה מספקת את הגילוי הנאות על הקשר בין הבעלים, הטיול, העיתון וראש הממשלה.
יש מחבל ויש מי שאינו מחבל
מדורה של מאיה לקר "אזעקת אמת", המתפרסם במוסף "הארץ", מוקדש הבוקר להתבטאות של השר נפתלי בנט, שכתב בעמוד הפייסבוק שלו: "מחבלים צריך להרוג, לא לשחרר. כל חיי נאבקתי לקיום שני חלקי המשפט הזה". לקר כותבת כי "יש מחבלים ויש מחבלים. נתן נתנזון, חבר המחתרת-היהודית שהורשע ב-85' בהנחת מטען חבלה ברכבו של ראש העיר שכם, הוא דווקא מחבל שצריך לשחרר – לפי בנט. נתנזון אכן שוחרר לאחר תקופת מאסר קצרה והיה חלק מצוות המשא-ומתן הקואליציוני של מפלגת הבית-היהודי של בנט".
בשער "הארץ" מדווחת רויטל חובל כי עורכות-הדין אילנה פיקוס-רויטבלט ויולנדה טולדנו מפרקליטות מחוז חיפה סירבו לכנות את עדן נתן זאדה "מחבל" בכתב האישום שהוגש נגד תוקפיו, וזאת בטענה כי "איננו יכולים להשחיר את פניו של המנוח ולקרוא לו בכינויי גנאי".
גם לחגי סגל, שהיה חבר פעיל בארגון הטרור היהודי ותרם להנחת מטענים ברכבם של ראשי ערים פלסטיניות, דעה באשר לשחרור מחבלים. בזמן אמת הסביר לחוקריו כי ביקש לפגוע בראשי הערים כיוון שסיכנו את השליטה של ישראל ביהודה ושומרון. לאחרונה, בראיון שהעניק ל"מעריב", נשאל אם הוא מתחרט על מעשיו ואמר כי "המלה 'חרטה' לא מדויקת. יש הסתכלות אחרת". הבוקר, במוסף "דיוקן" של "מקור ראשון", טוען סגל כי "רק צעד אחד ויחיד עשוי לצקת משמעות חלוטה לגזרי הדין של מחבלים רוצחים ולחשק את הממשלות מפני עצמן: עונש מוות".
במדורו הקבוע בפתח "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" כותב נחום ברנע, שבעבר תמך בכוונת אהוד אולמרט לשחרר אסירים פלסטינים כמחווה ליו"ר הרשות, כי נתניהו בחר בשחרור האסירים כיוון שמחיר המחווה הזו היה נמוך מהקפאת הבנייה או הכרזה כי המשא-ומתן יתנהל על בסיס קווי 67'. "שחרור אסירים, גם אסירים אזרחי ישראל, כואב, אבל לא מאיים פוליטית", כותב ברנע. "[נתניהו] העדיף כאב רגעי על איום ארוך, עימות עם המשפחות על עימות עם המתנחלים".
במוסף "יומן" של "מקור ראשון" מציג אורי אליצור עמדה נגדית. "אין שחר לספקולציה שמגלגלים כמה מעמיתי בימים האחרונים, כאילו ניתנה לנתניהו האפשרות לבחור בין שחרור מחבלים ובין הקפאת בנייה בהתנחלויות והוא בחר בשחרור מחבלים. [...] זה לא הוא. מי שקיבל מג'ון קרי את זכות הבחירה, ובחר בשחרור מחבלים, היה אבו-מאזן. גם הוא וגם הרחוב שלו לא מתלהבים מהקפאה של כמה חודשים. רק שחרור מחבלים יוציא לרחוב ברמאללה המונים צוהלים שיישאו את הראיס על כפיים וייצאו בריקודים".
במוסף "השבוע" של "ישראל היום" מסביר דן מרגלית מדוע כעת, בניגוד לעבר, הוא אינו מתנגד לשחרור מחבלים. "ההכרעה השבוע לא נועדה להעניק לאבו-מאזן 104 מחבלים רוצחים. ישראל תוותר על המשך כליאתם לבקשת הידידה האמריקאית. ארה"ב אינה הנהגת חמאס ואין לישראל מנופי לחץ עליה. גם אם יש כאלה, לא ראוי להפעילם. אם שחרור האסירים כה חשוב לאמריקה, כי אז למרות שהיא שוגה בנושא זה – אין המחלוקת על שחרור הרוצחים הוותיקים עילה למשבר עימה".
ייתכן שנתניהו יחליט
ניר חסון מציג הבוקר ב"הארץ" את הבחירות לעיריית ירושלים כבחירות "בין הליכוד לליכוד". לפי דיווחו, במקומות הראשונים ברשימתו של ראש העירייה ניר ברקת ישובצו אנשי סניף הליכוד בירושלים.
משה ליאון, רואה-חשבון מגבעתיים, במסיבת עיתונאים שבה הודיע על מועמדותו לראשות עיריית ירושלים (צילום: מרים אלסטר)
ב"ישראל היום" מדווח שלמה צזנה כי מנכ"ל הליכוד הורה למועמד המתחרה, משה ליאון, להסיר משלטיו את סמל הליכוד-ביתנו. צזנה מסביר כי ליאון נהנה מתמיכתם של אביגדור ליברמן ואריה דרעי, "כמו גם מתמיכת עסקני הסניף של הליכוד בירושלים, אבל לא מתמיכתו של נתניהו, ונגזר מכאן שגם לא מתמיכת [...]". בידיעה של צזנה נכתב "תנועת הליכוד", אבל באותה מידה ניתן לסיים משפט זה בצמד המלים "ישראל היום'".
לפי צזנה, "ייתכן, עם זאת, שלקראת הבחירות נתניהו יחליט במי לתמוך ובכך יהפוך האיש למועמד הליכוד".
עיתונאי "ג'רוזלם פוסט" קיבלו הנחיה שלא להזכיר את החשדות לשחיתות בעברו של ליאון. המועמד של ליברמן ודרעי זוכה לסיקור חיובי במיוחד גם ב"ידיעות אחרונות". ואולם, הבוקר ניתן ביטוי דווקא לעמדה שונה. במדורו האישי שבמוסף "7 ימים" קורא חנוך דאום שלא להצביע עבור ליאון; לא משום החשדות בעברו, אלא משום ש"הוא יהיה חייב את בחירתו לחרדים".
כשעמדות כאלו יקבלו ביטוי גם בעמודי החדשות, אפשר יהיה לקבוע שסיקור "ידיעות אחרונות" את המירוץ לעיריית ירושלים אינו חד-צדדי. אולי זה עוד יקרה, אם נתניהו יכריז לפתע כי הוא עומד מאחורי ליאון ותומך במועמדותו.
יחסי-ציבור
ל"ידיעות אחרונות" צורף הבוקר גיליון מס' 1 של "ידיעות אחרונות – קוקה-קולה סאמר לאב", תוצר פרסומי שנולד משיתוף פעולה מסחרי בין העיתון לחברה המרכזית לייצור משקאות קלים.
שער "ידיעות אחרונות – קוקה-קולה סאמר לאב", 2.8.13
פרויקט בינלאומי
ב"ידיעות אחרונות" מדווח בנימין טוביאס כי רודן זימבבואה, רוברט מוגאבה בן ה-89, זכה ככל הנראה בבחירות שנערכו במדינה בעקבות זיופים מסיביים. טוביאס מזכיר כי בבחירות הקודמות קבעו משקיפים חיצוניים כי המועמד הנגדי, מורגאן צ'אנגיראי, ניצח על אף שהתוצאות הרשמיות הראו שהובס. הפעם, כותב טוביאס, צ'אנגיראי התמודד פעם נוספת, אולם ארגונים מן החוץ לא הורשו להשקיף על הליך הבחירות.
המדור המעניין של פזית רבינא במוסף "יומן" של "מקור ראשון" מוקדש הבוקר לקשר הישראלי לבחירות בזימבבואה. לפי דיווחה, צ'אנגיראי (היא כותבת "צוונגראי") טוען כי חברה ישראלית בשם "ניקוב – פרויקטים בינלאומיים" פועלת בזימבבואה כדי להנדס את תוצאות הבחירות ולהעניק את הניצחון למוגאבה.
"זו חברה פרטית בבעלות עמנואל ענתבי, יוצא יחידת עילית צה"לית", כותבת רבינא. "על-פי אתר האינטרנט שלה, החברה היא מעין סוג של משרד פנים נייד שמספק שירותי תוכנה ומחשוב לרישום אוכלוסין [...] בין שלל שירותיה, 'ניקוב' מציעה גם שירותים לבחירות נשיאותיות, פרלמנטריות ומקומיות". לפני כעשרה ימים, מוסיפה רבינא, פירסם "מייל און סאנדיי" תחקיר שלפיו ניקוב קיבלה 13 מיליון דולר עבור ייעוץ בחירות. "תפקידה של החברה, כך על-פי התחקיר, היה להשתמש במרשם התושבים ובפנקס הבוחרים במשולב, כך שיתאפשר למוגאבה להנדס ניצחון בבחירות".
חברת ניקוב העבירה לרבינא תגובה שבה היא מכחישה לחלוטין את הטענות. "כל נסיונות ההשמצה הינם מופרכים, שקריים וחסרי כל אחיזה במציאות", כתבה.
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך דיווח אתמול ב"גלובס" כי שלמה בן-צבי הגיע להסדר עם נאמני "מעריב" ולפיו ישלם עוד 9 מיליון שקל כדי לקבל לידיו את מלוא מניות העיתון.
הכותרת הראשית של "המודיע" קוראת הבוקר: "ארה"ב זועמת על רוסיה שהעניקה מקלט לסנודן".