תועבה
"ישראל היום" שוב מציג בפני קוראיו סקר דעת קהל מפלה ומטעה, המסנן מראש את דעתם של כחמישית מאזרחי המדינה. חברת מחקרי-הגל-החדש, המפעילה את התועבה, בדקה עבור העיתון מה דעתם של "הישראלים" על החלטת האיחוד-האירופי להימנע מלממן גורמים ישראליים מעבר לקווי 67'.
"הישראלים נגד החלטת האיחוד", נכתב בכותרת בעיתון, ותחתיה עוגה המציגה את תוצאות סקר דעת הקהל. למעלה מ-80% מהמשיבים התנגדו לעמדת האיחוד-האירופי, אולם נתון זה אינו משקף נכוחה את עמדת "הישראלים", מפני שסקר דעת הקהל, כך מצוין, נערך בקרב "מדגם אקראי מייצג של 500 מרואיינים מהאוכלוסייה היהודית בגילי 18 ומעלה".
השורה המצוטטת לעיל שונה במקצת מזו שהופיעה בתחתית הסקרים הקודמים של העיתון. הושמט ממנה הביטוי "דוברי עברית". אם אין מדובר בשגגה, הרי שחברת הסקרים שינתה את פעילותה כדי לשקף בתוצאות גם את עמדות היהודים דוברי הרוסית, האמהרית, האנגלית וכו'. ערבים (מוסלמים ונוצרים) עדיין אינם בעלי זכות הבעת דעה בסקרי "ישראל היום". גם אם העברית שלהם מושלמת.
כבוד
עמוד לאחר זה שבו מתפרסמות תוצאות הסקר ליהודים בלבד, מופיע ב"ישראל היום" דיווח נאה על טקס פתיחת המכבייה, "האולימפיאדה ליהודים בלבד". תחת הכותרת "מצעד האהבה" מדווח יורי ילון כי מצעד המשלחות שעמד במרכז טקס הפתיחה "היה אפוף באהבה לישראל". לפסקת הפתיחה של הדיווח הוצמד ציטוט מרומם מפי ראש הממשלה בנימין נתניהו. בהמשך הדיווח הוא מצוטט באריכות, כמו גם נשיא המדינה שמעון פרס.
"ידיעות אחרונות" מדווח על טקס פתיחת המכבייה בשער האחורי של קונטרס החדשות [אורן אהרוני]. גם כאן מתרחב הלב מגאווה, אולם הדגש אינו על ראשי המדינה, אלא על ספורטאי שנפצע קשה במלחמת לבנון השנייה. שמו של ראש הממשלה אינו מצוין בטקסט. הוא מוזכר רק בתוארו.
הסיקור ב"מעריב" פחות נפוח. ניכר כי המחבר, ניר שועלי, אינו שבע רצון. כבר בפתח הדיווח, ובלי להתאמץ לקשור זאת באופן הדוק במיוחד לאירוע הספורטיבי, משחיל שועלי לטקסט ביקורת על מייסד "ישראל היום", איש העסקים והפילנתרופ שלדון אדלסון ("כשאתה באמריקה, אתה נהנה מכל העולמות. אתה יכול לעשות מיליארדים בקזינו ולקבוע מה יהיה בישראל על-ידי הפצת עיתון תעמולה יומי חינמי שיחסל את יתר התקשורת, וכל זאת בלי לטבוע בים הדם, היזע והדמעות שהם מנת חלקם של תושבי ישראל היום").
בהמשך מזכיר שועלי ש"כשמנחה הטקס נזף בקהל על כי התשואות לראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו היו חלשות מדי ודרש סיבוב שני מהקהל, נזכרנו במדינה אחרת שעדיין לא שולחת לכאן נציגים, צפון-קוריאה".
"יש בה משהו לא צנוע, ראוותני, בזבזני", נכתב בשער "ידיעות אחרונות" על שרה נתניהו, במסגרת הפניה לראיון שערכה אמירה לם עם חגי בן-ארצי, אחי אשת ראש הממשלה. בשער מוסף "7 ימים" נוספת שורה לציטוט: "אני חושב שזה גרם עוגמת נפש רבה לאבא שלי".
היחסים בין שרה נתניהו לאביה פותחים את הראיון. בן-ארצי מוסיף בהקשר זה: "אבא זכה שהבת שלו תגיע לגג המדינה, אבל אני חושב שהוא היה שמח הרבה יותר לראות אותה ממשיכה עם הערכים שהוא האמין בהם [...] הוא באמת ראה במעמד שלה זכות גדולה, אבל אני מתאר לעצמי שאם הוא היה רואה אצלה סגנון חיים קצת יותר צנוע ופחות ראוותני, זה היה גורם לו יותר נחת. זאת ביקורת שאני אומר לראשונה: יש דברים שצורמים לי בהתנהלות של שרה".
פעם ראשונה לבן-ארצי, אולי. לא ל"ידיעות אחרונות", שמסקר בביקורתיות את שרה נתניהו מאז כהונתו הראשונה של בעלה בלשכת ראש הממשלה, לפני קרוב ל-20 שנה. את ההבלטה של הביקורת על נתניהו ורעייתו אפשר להבין על רקע אידיאולוגי (התקשורת שמאלנית, כביכול), אישי (משקעים שהצטברו ביחסים הפרטיים בין נתניהו לעורך האחראי ארנון מוזס) וכלכלי (פטרונו של ראש הממשלה הקים חינמון שחיסל את השליטה הבלתי מעורערת של "ידיעות אחרונות" בשוק עיתונות הדפוס בישראל).
הנה הבדל בין ארגון מתפורר למתפקד. אם ב"מעריב" עיתונאי אחד, שמן הסתם חושש לאבד את מקור פרנסתו, נותן דרור לכעסו על אדלסון ובני הזוג נתניהו במסגרת טור מזדמן על טקס הפתיחה של המכבייה, ב"ידיעות אחרונות" מדובר בתוצאה של מאמץ מאורגן ומסודר: הוצאת ספר לחגי בן-ארצי בהוצאת הספרים השייכת לקבוצה, ראיון עם האח במוסף הדגל של מהדורת סוף-השבוע לרגל צאת הספר לאור, חילוץ דברי הביקורת על אחותו והבלטתם.
נראה כי הביקורת הזו הצליחה לפגוע בנתניהו. אמש דיווח מתן חודורוב במהדורת החדשות של ערוץ 10 כי רשות השידור צינזרה את תשדיר הרדיו שנועד לקדם את מהדורת סוף-השבוע של "ידיעות אחרונות", כיוון שנכלל בו ציטוט מהראיון עם בן-ארצי ("יש באחותי משהו לא צנוע"). אחרי שהתשדיר כבר הושמע כמה פעמים ברדיו, הודיעה רשות השידור ל"ידיעות אחרונות" כי אין אפשרות לשדרו ללא הסכמה מפורשת של נתניהו.
נתי טוקר מדווח הבוקר ב"הארץ" כי עידית עירון, מנהלת קשרי הלקוחות בשפ"מ, החברה המשווקת את הפרסומות לתחנות הרדיו של רשות השידור, כתבה ל"ידיעות אחרונות" כך: "אנו נאלצים להוריד משידור את התשדיר המדבר על שרה נתניהו, בהוראת הלשכה המשפטית של רשות השידור. אנו נשדר את שלושת התשדירים האחרים. אם ברצונכם לתקן, אפשר אולי לומר שבן-ארצי מדבר על חייו האישיים או משהו כזה".
רשות השידור ולשכת ראש הממשלה הכחישו כל מעורבות של הלשכה בהחלטת הרשות לפסול את התשדיר. ערך האמת של ההכחשה הוא בעל חשיבות שולית, שכן הוא בסך-הכל מבדיל בין צנזורה לצנזורה עצמית.
ללשכת ראש הממשלה אין השפעה דומה על "ידיעות אחרונות". הקדימון בוטל, אך הראיון מתפרסם. משבצת צהובה הצמודה לו כוללת את תגובתו של עו"ד יוסי כהן בשם הלקוחה נתניהו. "מפאת זכרם של הוריה המנוחים והאהובים מעדיפה שרה נתניהו שלא להגיב לכל ההכפשות חסרות הבסיס נגדה", הוא מסר.
בכל זאת, נתניהו אינה יכולה להתעלם מהטענות על "העדר כיבוד הורים". עו"ד כהן מציין כי "אהבתה וטיפולה המסור של שרה נתניהו בהוריה ידועים ופורסמו ברבים", ומצטט מדבריהם של רופאים שטיפלו באביה והיו עדים לטיפולה בו. ד"ר אלכס גורל, ד"ר צבי ברקוביץ ופרופ' אליעזר רחמילביץ מפליאים בדברי שבח לנתניהו בשל הטיפול שהעניקה לאביה בימיו האחרונים.
בכך לא תמה התגובה של נתניהו. העיתון המסור לרצונה של רעיית ראש הממשלה, "ישראל היום", מפרסם הבוקר כתבה מוזרה, אפילו ביחס לסטנדרטים העיתונאיים שלו. כתבת העיתון נצחיה יעקב שוחחה עם אותם הרופאים, ואחרים, שטיפלו בהוריה של נתניהו, ומביאה את דברי ההגנה שלהם במוסף "ישראל השבוע".
"לרופאים נמאס מההשמצות", נכתב בשער המוסף. "האנשים שטיפלו בהורי שרה נתניהו – מדברים". יעקב פותחת את הכתבה בהסבר: "הם שורה של רופאים ומכרים שהחליטו שנמאס להם. הם שמעו אתמול על התקפה חדשה על שרה נתניהו והחליטו שהגיע הזמן לדבר". הרופאים למען זכויות שרה נתניהו מהללים לאורך הכתבה את יחסה להוריה (ומזכירים כי אחיה לא טיפלו בהורים באותה המסירות). קוראי "ישראל היום" לא יודעים מה בדיוק נכתב נגד שרה נתניהו, רק שהיתה "התקפה חדשה".
אל כתבת המגן לעניין שרה נתניהו מצטרף הטור ההתקפי לעניין "ידיעות אחרונות", "אימפריית הרשע של נוני מוזס", המתפרסם זה שלושה שבועות ב"ישראל היום". הבוקר קובע גונן גינת כי בעיתון המתחרה "הגזימו" כאשר נתנו פתחון פה לחגי בן-ארצי ואיפשרו לו להשמיע את ביקורתו על אורח החיים הלא צנוע של אחותו. "כמה נמוך אפשר לרדת? מתברר שתמיד כאשר נראה שהגענו לתחתית, יימצא מי שיגלה שאפשר להגיע נמוך יותר, ולכל שפל יש תחתיות נמוכות ממנו ותמיד יש לאן לרדת", כותב גינת. "[...] קשה לחשוב על ירידה נמוכה יותר מאשר ניסיון, לכאורה, למכור ספר בעזרת הכפשת האחות. דוחה? דרושה מלה חזקה יותר".
אם שוכחים לרגע שגינת הוא נער השירות הנאמן של שרה נתניהו, קשה להבין מדוע כתב את אשר כתב. אסור לאדם לבקר את בני משפחתו, גם אם זה בראיון שמקדם את צאת ספרו? אסור לעיתון לתת לכך ביטוי? זו הפעם הראשונה שדבר כזה מתרחש בעיתונות הישראלית? זאת ההגזמה הגדולה של "ידיעות אחרונות"? זה השפל הנורא שאליו הגיעו?
רק בעיתון כמו "ישראל היום" אפשר למצוא טענות מופרכות כל-כך. כמו עיר ההימורים שקמה בלב מדבר נבאדה, כך "ישראל היום" – תפלצת נוראית (גם אם מרשימה למראה) שנוצרה מעודף מוגזם של כסף.
אגב
אמש, במדור הקבוע "מי נגד מי" שבאתר mako, העלה אביב הורביץ את האפשרות שמדור "אימפריית הרשע של נוני מוזס" נולד בשל ההבנה כי בקרוב יתפרסם ראיון עם בן-ארצי ובו ביקורת על נתניהו. כתב "גלובס" לי-אור אברבך דיווח אתמול כי הראיון עם בן-ארצי "נערך לפני מספר שבועות – בסמוך להתחלת מסע ההשמצה שמנהל העיתון 'ישראל היום' נגד 'ידיעות אחרונות' והמו"ל נוני מוזס". האם יש קשר בין הראיון המשמיץ למדור המשמיץ? "זה קשקוש אידיוטי", מסרו ל"גלובס" מ"ישראל היום". "הקשר בין הדברים הוא כמו הקשר בין ההפיכה השנייה במצרים לדו"ח של פרופ' ירון זליכה על ספורט הכדורגל".
סיפור מילקוט הכזבים
אמיר אורן מקדיש את מדורו ב"הארץ" לפרשת יעקב פרנקל, שחשף לפני שבוע בדיוק. ביום ראשון, ה-7 ביולי, "פרשת פרנקל הושקה", הוא כותב. "שיחת טלפון בין עיתונאי לבין ועדת טירקל" היא שהוציאה את הפרשה לדרכה.
אורן מביא בטורו את גרסת פרנקל, ולפיה נפלה "אי-הבנה מצערת" בינו לבין בת-לווייתו למסע. "היא נחפזה לטיסת המשך, בעוד לו נותר פנאי; היא מסרה לו את הפריט – הוא מסרב לומר אם אכן היה זה בקבוקון בושם – וביקשה לקבל אותו מידיו מאוחר יותר; הוא הניח שהפריט כבר שולם (מדוע? כבר היה ארוז ומעוטר במדבקה?) ושם אותו בתיקו; יצא לתומו מהחנות, ולפתע – מהומה. הוא בכלל קורבן אותה אי-הבנה".
הפעם אורן מתייחס גם לפרסום המקורי ב"ידיעות אחרונות", לפני שבע שנים. "כסיפור מילקוט הכזבים פשט המעשה בפרנקל בהונג-קונג בו ביום בחוגים מסוימים בישראל", הוא כותב. "העניין התקשורתי בפרסומו היה מועט, כמשקלו הציבורי של נגיד לשעבר שחזר להתעשר באמריקה. המדור ההולם היה הווי ובידור, לא ממשל וכלכלה. אבל פרנקל נבהל ושיווק לעיתונות ובאמצעותה לציבור גרסה שקרית, שביקשה להרחיק אותו מדימויו העממי של כלכלן מקרו המעדיף לשלם מיקרו. הוא בדה מעשייה בדבר חיכוך על רקע טעות במסלול הגישה לביקורת הדרכונים. מותר לשקר לעיתונאי, זה לא פלילי (אלא אם השקר נועד לתיאום פומבי של גרסאות עם עדים החשופים לתקשורת), אבל זאת גם לא הטובה בהמלצות לנגיד בנק, והרי האדם שבבנק ינצח".
בעיתון שפירסם את הפרשה במקור, עם ההסבר השקרי לכאורה של הנגיד לשעבר, מופיעה הבוקר התייחסות קצרה במדור הקבוע של סבר פלוצקר. הפרשן הכלכלי הבכיר של "ידיעות אחרונות" כותב על סין, כלכלתה ויחסיה עם ישראל. בסיום טורו הוא מצטט מדברי "מכר בהונג-קונג", שאמר לו כי עדיף לישראל להימנע מלחקור את שאירע לפרנקל במדינה. "אם תתעקשו לפתוח בחקירה משלכם, הנושא יצוף בעיתונות ויגרום מבוכה לישראל ונזק לשמה הטוב בסין ובאסיה כולה", הוא אומר. "[...] הגד לחבריך בירושלים: סלקו את ידיכם מסיפורי פרנקל בהונג-קונג".
פלוצקר מוסיף: "באלה המלים השתמש, ואני רק מצטט".
במדור הכלכלי של "ישראל היום" מדווח על דברי שופט בית-המשפט העליון בדימוס, יעקב טירקל, העומד בראש הוועדה לאישור מינוי בכירים בשירות המדינה. "טירקל: חלק מהדיווחים על תקרית פרנקל – מגמתיים", לשון הכותרת לידיעה מאת זאב קליין, המתבססת על דברים שאמר בראיון לגלי-צה"ל. "בוועדת טירקל סבורים כי תקרית הבושם נופחה בתקשורת מעבר לכל פרופורציות", מוסיף קליין. "בוועדה נוטים לקבל את גרסתו של פרנקל, שטוען כי היה מדובר באי-הבנה".
"למה אתה מתראיין עכשיו על נושא שעדיין נמצא, אפילו לדבריך, בטיפול?", שואל מתי גולן ב"גלובס" את השופט בדימוס טירקל. "[...] האם לא למדת בבית-המשפט העליון, שבו שימשת כ-10 שנים, שלא ראוי להביע דעות על חקירה או בדיקה שעדיין לא הסתיימה? [...] אתה מבין למה אתה גורם כשאתה קופץ אל המיקרופון בטרם עת? [...] תמצא לך חדר שקט, תיכנס אליו, תסגור אחריך את הדלת ותחשוב בשקט ובריכוז רב אם בתנאים אלה אתה עדיין כשיר לדון במקרה פרנקל, גם עניינית וגם מההיבט של מראית-העין".
יחסי-ציבור
א. איתמר אייכנר מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי מחר תנחת בישראל טיסה מטעם ארגון נפש-בנפש, המשרד לקליטת העלייה, הסוכנות-היהודית וקק"ל. על הטיסה יהיו 223 נוסעים, מהם 106 ילדים בני פחות מ-17. כולם עולים חדשים. לצדם צפוי לשהות בטיסה, כך מדווח אייכנר, גלעד שליט ("זה מרגש מאוד ללוות את הילדים האלה בדרכם לביתם האמיתי בישראל").
ב. באותו עמוד מתפרסמת מודעה במסווה של ידיעת תצלום בלא קרדיט לכותב, המקדמת את מיזם הקיץ של קוקה-קולה. בטקסט הצמוד לתצלום מצוטט אלון זמיר, סמנכ"ל השיווק של קוקה-קולה, שמבטיח להמשיך "להפתיע ולרגש".
ג. בראש עמ' 14 בקונטרס החדשות של "גלובס" מדווח אורי חודי על מכירת דירות במגדל מגורים בתל-אביב, השוכן בצומת הרחובות רוטשילד-אלנבי. שבוע אחרי מופע החלטורה של הבלט הישראלי על פיגומי הבניין, מופע שנולד מתוך התחשבות ברווחת העוברים ושבים בשדרה, הודיעה יזמית המגדל כי איש עסקים קנדי בשם מוטי מקסימוב רכש 12 דירות במגדל תמורת למעלה מ-100 מיליון שקל.
ענייני תקשורת
יובל גורן מדווח ב"מעריב" כי עובדי הוט מאיימים להשבית את שידורי החברה.
בכל העיתונים מדווח שהעיתונאי עמנואל רוזן נחקר אתמול במשך שעות ארוכות בחשד לעבירות מין. אבי אשכנזי מדווח ב"מעריב" כי למשטרה ראיות הקושרות לכאורה את רוזן לחשדות נגדו.
שער "7 לילות", 19.7.13
בפתח "G", מוסף "גלובס", תוהה מיקי לוי אם מיקי רוזנטל הפך ללוביסט סמוי של חברות החדשות. לפי לוי, רוזנטל כלל אינו חבר בוועדת הכלכלה שבה התבטא השבוע נגד היוזמה להקים ערוצי חדשות בכבלים ובלוויין. היוזמה, כך מוזכר לנו, עתידה להקשות על חיי חברת החדשות של ערוץ 10, שם עבד רוזנטל עד לפני פחות משנה.
ב"דה-מרקר" מסביר גיא רולניק מדוע היוזמה של ארדן להקמת ערוצי חדשות חדשים לא תסייע לחופש העיתונות בישראל, וכיצד עליו לפעול אם ברצונו להיות רפורמטור אמיתי בתחום (לסגור את רשות השידור ולהקים שידור ציבורי עצמאי).
רז שכניק ריאיין את שי גבסו עבור "7 לילות", מוסף "ידיעות אחרונות". הבוקר פירסם גבסו הודעה בעמוד הפייסבוק שלו. "בבקשה אל תקראו את הכתבה הזאת", ביקש. "כתבה מטונפת, עם עיניים של נחש ולב של עכברוש".