"כשמדברים עם ראש הממשלה", כותב אמנון לורד במוסף "יומן" של "מקור ראשון", "ההישג שהוא אולי הכי גאה בו הוא עצירת שטפון המסתננים, שזכו כבר למעמד מורם מעם תחת הלוגו 'מהגרים'".
בעמ' 13 של "הארץ" מדווח אילן ליאור על הנעשה במתקן הכליאה סהרונים שבנגב, שם מוחזקים בניגוד לרצונם ובלא משפט כ-2,000 מורמים מעם. בימים האחרונים פרצה בכלא שביתת רעב, בדרישה כי מדינת ישראל תבדוק את בקשותיהם לקבלת מקלט ותחליט לכאן או לכאן. לפי הדיווח של ליאור, כ-170 מהכלואים שובתים רעב, ושלושה מהם נזקקו בשל כך לטיפול רפואי (השב"ס מכחיש כי אסירים פונו לטיפול רפואי). כסנקציה על שביתת הרעב, מונעת הנהלת הכלא מהשובתים גישה לטלפון. "אין להם שום תקשורת אל מחוץ לכלא", מצוטט אדם שכלוא באגף סמוך לשובתים.
באותו העמוד מדווח ליאור כי היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, אישר אתמול את הנוהל שלפיו ניתן יהיה להיענות בחיוב לאריתריאים וסודאנים שיחתמו על בקשת "חזרה מרצון" בעודם כלואים בישראל. "הנוהל סותר את עמדת האו"ם וארגוני זכויות האדם, ולפיה הסכמה של אדם לחזור לארצו כשהוא מוחזק בכלא אינה חוקית", מציין ליאור.
העיתונים האחרים אינם מדווחים על המתרחש בסהרונים, ו"ישראל היום" הוא העיתון היחיד, למעט "הארץ", שמדווח על אישורו של וינשטיין את נוהל "חזרה מרצון". ב"ישראל היום" הדיווח נטול תהיות על מידת רצונם החופשי של החותמים, המוגדרים בביטוי הרשמי "מוחזקים במשמורת" ולא "כלואים".
מבנה אישיות
"משהו עובר עליו בתקופה האחרונה", כותב יוסי ורטר ב"הארץ" ומכוון לבנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. "הוא אינו כתמול שלשום, טוענים שרים שנמצאים בקשר הדוק עם ראש הממשלה. הוא חש מוחמץ, מפוספס, במובן של מי שלא מעריכים אותו, לא מבינים אותו, לא קולטים מה מונח על שולחנו [...]".
"למה הוא כל-כך רוצה להיות ראש ממשלה כל הזמן?", שואלת במוסף "הארץ" איילת שני את פרופ' ירון זליכה, ומכוונת אף היא לנתניהו. "אני לא יכול להבין למה בן-אדם רוצה להיות ראש ממשלה ולא לעשות כלום", משיב זליכה, "אבל אין לנו אותו מבנה האישיות".
בהמשך טורו כותב ורטר על דיון בנושא מנהיגות שנערך במסגרת ועידת הנשיא. בדיון, מציין ורטר, השתתף דייוויד אקסלרוד, יועצו הבכיר של ברק אובמה. בתשובה למנחת הדיון, תמר איש-שלום, ששאלה אם בנימין נתניהו הוא מנהיג, השיב אקסלרוד: "ביליתי חיים שלמים בפוליטיקה, אז אני מתכוון באלגנטיות לא לענות לשאלה שלך".
"נתניהו הוא מנהיג חי הנושא בנטל כבד מנשוא", כותב לורד בטורו שב"מקור ראשון", "ועל כל המשקל הזה שוכבת לו גם מפלגה שנמצאת במצב של מוות מוחי. היא שוכבת לו על הגב. קשה להתחרות ככה בריצת מרתון. זה לא מרתון תל-אביב, אלא שביל ישראל. ונתניהו מסוגל לזה. לרוץ 500 קילומטר עם דני דנון על הגב. אם זה מה שעם ישראל מבקש ממנו".
ב"ישראל היום" לא תמצאו פובליציסט כאמנון לורד. עד כמה שהמעשה קשה, עצם קיומו של לורד וכתיבתו על נתניהו ב"מקור ראשון" מחייבים את הקורא ההגון להודות כי "ישראל היום" אינו הפחות מתוחכם מבין המחניפים לנתניהו. כן, גם ב"ישראל היום" ניתן למצוא חנופה בוטה של בעלי דעה, אבל השירות שעושה "ישראל היום" לנתניהו חורג בהרבה מהבעת דעה חיובית על תפקודו.
באוזן שמאל של הכפולה הפותחת ב"ישראל היום" מתפרסם הבוקר דיווח מאת "כתב 'ישראל היום'", ולפיו נתניהו הגיע אתמול לטקס הסיום של קורס הטיס "בטיסת מסוק מרגשת עם קבוצת ילדים יתומי צה"ל בני 12–17 שאותם הזמין להצטרף אליו לטקס".
כותרת הידיעה מלהקת את נתניהו לתפקיד האב הסמלי של כולנו ("יתומי צה"ל עם רה"מ במסוק"), ובידיעה עצמה מצטט הכתב האלמוני את מלותיו של אחד היתומים, רועי שיפנבואר, שאמר: "העובדה שרה"מ מפנה לנו זמן אף שהוא ראש ממשלה ואני רק נער גורמת לי להבין שאנחנו דומים, כי שנינו חווינו אובדן של מישהו קרוב ויקר ושנינו צריכים לחיות עם זה". כך בונים מנהיג, בדיווח על מנהיג חי הנושא בנטל כבד מנשוא, ולא בהגדרתו ככזה בטור דעה.
בכך לא תמה תרומתו היומית של "ישראל היום" לחיזוק דמותו של נתניהו. עמ' 7 בקונטרס החדשות של העיתון מופקע הבוקר להדפסת נאום שנשא ראש הממשלה אתמול, במהלך טקס האזכרה הממלכתי לבנימין זאב הרצל. בראש העמוד מוטבעת המלה "מסמך", וכותרת המשנה נפתחת בביטוי "פרספקטיבה היסטורית".
בטור הפוליטי השבועי מאת מתי טוכפלד, המתפרסם דרך קבע במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום", אמירת ההן האוטומטית לנתניהו צצה לרגע מבעד לתחפושת העיתונות האובייקטיבית. טוכפלד מצטט דברים שאמר השבוע נתניהו "בשיחות סגורות", ובשלב מסוים, בשגגה, שוכח שסיים את הציטוט. כך קורה שהמשפט "זה בריא במפלגה דמוקרטית, שההנהגה נמצאת בקשר עם השטח, ואני מתכוון לתת תשומת לב לכך" מופיע ברשימה כשהוא אינן נתון בין מרכאות. בטעות נדמה לרגע כי נתניהו מדבר היישר מגרונו של הפרשן הפוליטי של "ישראל היום". זו אשליה, כמובן. ראש הממשלה הוא ראש הממשלה, והפרשן הפוליטי של "ישראל היום" הוא הפרשן הפוליטי של "ישראל היום", ואין לבלבל בין השניים.
מבצע מטאטא
"מוספשבת" של "מעריב" ומוסף "יומן" של "מקור ראשון" מפרסמים הבוקר כתבה מאת אסף גבור, שהתלווה למבצע מעצרים של כוח מג"ב בשטחי יהודה ושומרון. זו כתבה תועמלנית סטנדרטית, כמוה ניתן לראות בוודאי בעיתונות החופשית של כל מדינה דמוקרטית המשליטה משטר צבאי על אוכלוסייה אזרחית גדולה במשך קרוב ליובל שנים.
הכתבה נפתחת בדברי הקדמה של מפקד מג"ב באזור ("עליית מדרגה בהפרות הסדר") ומסתיימת בדברי סיכום של המפקד ("לא נאפשר לאף גורם עוין להפר את הסדר"). בין לבין מתואר כוח המשימה כממוקד מטרה ("עוצרים פעיל רק אחרי שאנחנו יודעים שבתום החקירה הוא ייכנס לכלא"), והומאני ("רק מחוץ לבית, לא מול ההורים, אוזקים אותם", "שוטרי מג"ב דואגים שיהיה לעצור ביגוד חם, וגם כסף וסיגריות").
ב"מוספשבת" (עורך: אליק מרגלית) נבחר לכותרת הכתבה צירוף המלים "עוצרים בירוק". ב"יומן" (עורך: אורי אליצור) הכותרת לכתבה קוראת: "כך מגב מנקה".
ובעוד ש"מקור ראשון" מנקה באמצעות מג"ב את הטינופת בשטחים (לכיוון ירדן, יש לקוות), ב"ישראל היום" שוב מתפרסמות תוצאות סקר דעת קהל שנערך בקרב מדגם המייצג את האוכלוסייה היהודית דוברת העברית בלבד. רוב היהודים דוברי העברית שהשיבו לשאלות הסוקרים מטעם "ישראל היום" תומכים בחידוש המשא-ומתן עם הפלסטינים, אף כי אינם מאמינים שיוביל להסדר קבע.
"גם אחרי המסע החמישי של קרי המשא-ומתן עם הפלסטינים לא צפוי להתחדש", מבשרת הכותרת הראשית של "מעריב". הכותרת הראשית של "הארץ" מוקדשת אף היא לאפשרות חידוש המשא-ומתן בין ישראל לפלסטינים. כרגיל מאז איבד העיתון את המוסף הפוליטי שלו ("את השינוי שערכנו בסוף-השבוע קיבלו יותר קוראים בברכה מאשר בביקורת", טען השבוע עורך העיתון אלוף בן), הכותרת הראשית מנוסחת בלשון מגזינית ולא חדשותית ("מדברים על זה"). מי שיעקוב אחריה יגיע לטור פרשנות של הכתב ברק רביד, המוקדש לפעולות התיווך של שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי.
למען הסר ספק
א. תחת הכותרת "הבהרה" נכתב הבוקר בעמ' 5 של "הארץ" כך: "בדיקת היועץ המשפטי לממשלה בעניינו של האלוף (מיל') יעקב עמידרור אינה הסיבה לפרישתו הצפויה מתפקיד ראש המטה לביטחון לאומי, כפי שהשתמע בטעות מהכתבה 'עמידרור פרש על רקע חשש לניגוד עניינים בשוק הגז' ('הארץ', 25.6)".
בטעות נלקח המידע שהביא כתב "דה-מרקר" אבי בר-אלי, ולפיו היועץ המשפטי בודק אם עמידרור הפר את טופס ניגוד העניינים שלו כשהשתתף בדיוני הגז, והפך לכותרת הראשית של "הארץ", שנוסחה כמצוטט לעיל, עם הביטוי "על רקע חשש לניגוד עניינים".
ב"מעריב" מספק היום עמיר רפפורט את "הסיפור המלא" ו"הסיפור האמיתי" על נסיבות פרישתו של עמידרור. לא בדיקת היועץ המשפטי ולא הוויכוחים עם נתניהו על הבנייה בשטח A, אלא "קרב איתנים" שהתחולל בין עמידרור לשר יובל שטייניץ על סמכויות בנושאי אסטרטגיה. רפפורט מעניק קרדיט חלקי לעיתון הכווייתי "אל-ג'רידה", שדיווח על כך שלשום, אולם מתקן את הדיווח הכווייתי ומוסיף פרטים. שרה נתניהו לא היתה מעורבת כלל בפרשה, מבהיר רפפורט, או כפי שהיו מנסחים זאת בכותרת הראשית של "הארץ": "עמידרור פרש על רקע אי-מעורבותה של שרה נתניהו למען שטייניץ".
ב. במוסף "ספרות ותרבות" של "הארץ" מתפרסם מכתב מאת מנחם פרי, המוחה נגד איות שמו של יאיר הורביץ ברשימה מאת נגה אריאל. "מעטים הדברים שעיצבנו את יאיר הוּרביץ בחייו כמו שיבוש כזה של שמו". מכתב אחר במוסף עונה למכתבה של גליה וורגן מלפני שבועיים. וורגן טענה כי אין להשתמש בביטוי "בין אם", כפי שעשה נתן זך בשיר שפורסם במוסף. ראובן מירקין כותב: "קצה נפשי במתקני לשון ובעורכי לשון שרוב תיקוניהם הבל ומקצתם אף בורות".
ג. בפתח המוסף "צדק" של "מקור ראשון" מודיעה ומבהירה המערכת כי כל מיני השתמעויות שהיו יכולות לעלות מכתבה על אדר כהן אינן מייצגות את עמדת העיתון.
הפתעה, חזרנו לשגרה
"20 אחוז ממסיימי קורס מפקדי פלוגות – תושבי יו"ש", מתגאה "מקור ראשון" בשערו האחורי. עמיחי אתאלי מדווח כך: "איש כבר לא מופתע מהשיעור הגבוה של תושבי יהודה ושומרון ביחידות הלוחמות של צה"ל בסדיר ובמילואים, אבל נראה כי פילוח נתוני מקום המגורים של קציני צה"ל שעמדו שלשום על מגרש המסדרים בטקס סיום קורס מפקדי פלוגות הוא שיא חדש".
גם לקוראים התל-אביבים של "ידיעות אחרונות" סיבה לגאווה. "זינוק במספר התל-אביבים בקורס קצינים", נכתב בשער העיתון. בכותרת המשנה מדווח על "שינוי מגמה ב'בועה': מספר הקצינים החדשים מהעיר ללא הפסקה גדל פי 3". לפי הידיעה, מאת יוסי יהושוע, "משהו טוב עובר על צעירי העיר שאין לה הפסקה". תחת הכותרת "צעירי תל-אביב" כותב יהושוע כי "בשנים האחרונות הדירו התל-אביבים את רגליהם מקורסי הקצינים והטיס [...] אלא שהנתונים האחרונים הצליחו להפתיע את צה"ל – ולמעשה בקורס הקצינים היתה תל-אביב העיר השנייה הכי מיוצגת".
מפקד בה"ד 1 מצוטט ("הישג מרשים לתל-אביב") וגורם בעירייה מצוטט ("אנחנו קוצרים עכשיו את הפירות של העבודה, ובניגוד לדימוי שהדביקו לנו – תל-אביבים לא משתמטים"), וכולם יכולים לעכל בכיף את ארוחת השבת.
רק בעלי זיכרון ארוך טווח, בן למעלה ממחצית השנה, יכולים לזכור כי לפני כשמונה חודשים הסתיים קורס קצינים צה"לי שגם בו מוקמה תל-אביב במקום השני מבין הערים, וכך גם בקורס שהסתיים לפני שנה, בזה מלפני שנה וחצי ובזה של לפני שנתיים. אמנם בפברואר האחרון הגיעה חיפה למקום השני בין הערים ודחקה את תל-אביב מטה, אולם נראה כי זה היה היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. יש לקוות כי את הדרגים הגבוהים של צה"ל קשה יותר להפתיע.
אוצרות טבע
בני שטיינמץ מעניק ראיון לצח שפיצן במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". בימים האחרונים דווח על חשד למעורבותו האישית בפרשת שוחד בגיניאה, ושטיינמץ מבקש להפריך את החשדות.
שטיינמץ מוגדר בכתבה כמי ש"נחשב לישראלי העשיר בעולם", אולם הוא אינו מגדיר את עצמו בראיון כישראלי במלוא מובן המלה, בין היתר משיקולי מס. את ההאשמות בשוחד מכנה בעל ההון "בדיחה", "שקרים", "בולשיט מוחלט" ו"חארטה אחת גדולה". לדברי "גורם המקורב" לחברה של שטיינמץ, מאחורי העלילה נגדו עומד איל הון אחר, ג'ורג' סורוס.
"מעצבן אותי שמנהלים נגדי קמפיין הכפשה מתוזמן, מתוכנן וממומן בעיתונות", אומר שטיינמץ. בתשובה לשאלה מדוע הוא נמנע בדרך כלל ממגע עם התקשורת משיב איש העסקים: "העיתונות לא קובעת שום דבר, והאמת היא שגם לא אכפת לי כל-כך מה חושבים".
במוסף "G" של "גלובס" מראיינים הדס מגן ורון שטיינבלט את רוני נפתלי, שמכר באחרונה את החזקותיו בחברת מי-עדן. במשבצת צדדית המתפרסמת בעמוד החמישי של הראיון עולה לדיון שאלת התמלוגים. "דמגוגי לומר שצריך תמלוגים", משיב נפתלי, "[...] אך היום הפופוליזם הולך ומתחזק".
עושים לביתם
השער האחורי של "ידיעות אחרונות" שוב מוקדש לקידום מיזמים וטאלנטים של הקבוצה. בראש השער ידיעה מאת רז שכניק על זכייתו בפעם החמישית ברציפות של הזמר שלמה ארצי (שלדעת עורך העיתון רון ירון הוא אחד משלושת הזמרים הישראלים הטובים ביותר בכל הזמנים) בתואר הזמר הפופולרי ביותר בקרב המתגייסים לצה"ל. ידיעה אחרת מקדמת מיזם משותף ל"ידיעות אחרונות" וחברת קוקה-קולה. עוד מיזם משותף.
ענייני תקשורת
עמוס שוקן אישר אתמול באוזני אביב הורביץ כי סגן המו"ל ומייסד "דה-מרקר" גיא רולניק ייצא בקרוב לחופשה של כשישה חודשים לפחות. בטורו של רולניק, הבוקר ב"דה-מרקר", אין לכך רמז.
רז שכניק מדווח במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" כי רשות השידור השקיעה בשנה החולפת 36.1 מיליון שקל בהוצאות משפטיות לצורך גביית האגרה. מדובר בעלייה של למעלה מ-100% לעומת השנה הקודמת. בהמשך המוסף מראיין שכניק את מגישת החדשות אשרת קוטלר.
במוסף "סופשבוע" של "מעריב" מראיין מרדכי חיימוביץ את העיתונאי חגי סגל, שמועסק כפובליציסט ועורך בעיתון הנוסף השייך לשלמה בן-צבי, "מקור ראשון", ומי שהורשע בעבר בשל חברותו בארגון הטרור המחתרת-היהודית וחלקו בהנחת מטעני חבלה במכוניותיהם של ראשי ערים בגדה המערבית.
"יש היום איזו חרטה על סיפור המחתרת-היהודית?", שואל חיימוביץ, וסגל משיב: "חרטה? המלה 'חרטה' לא מדויקת. יש הסתכלות אחרת. [...] מבחינתי זה היה אירוע חד-פעמי. [...] הייתי שותף לפרשייה אחת של הפגיעה בראשי הערים, שהיו בני בליעל בלי ספק. אם השאלה היא אם קבוצה פרטית צריכה לפגוע בהם, כן או לא, אז נראה שלא. זה לא בריא למדינה. למרות שאני לא צריך להזכיר לך שכשזה קרה, אם הייתי עושה סקר היית רואה שרוב הציבור לא אהב את בסאם אל-שכעה וכרים חאלף [ראשי עיריות שכם ורמאללה]".
ב"ישראל היום" נחנך הבוקר "מדור חדש" של עורך המוסף הפוליטי גונן גינת. תחת השם "אימפריית הרשע של נוני מוזס" מנתח גינת את האינטרסים החבויים בסיקור שמעניקה קבוצת "ידיעות אחרונות" לנושאים שונים. המדור הראשון מוקדש להפרכת ביקורת שפורסמה ב"כלכליסט" נגד נתניהו, לאזכור הקשר הכלכלי בין אהוד אולמרט ל"ידיעות אחרונות", ולטענה כי "עד לפני כמה חודשים לא היה אפשר למצוא ב'ידיעות אחרונות' את לוח השידורים של ערוץ 10", אף כי למעשה החרם של העיתון על לוח השידורים של ערוץ 10 נשבר לפני שמונה שנים.