ששים לקרב
עיתוני הבוקר נראים כממתינים לקטסטרופה חדשה, עם עדיפות לזירה הבטחונית. רמזים לעתיד לבוא משובצים למכביר. לקראת חגיגות יום ירושלים, שחל היום, מדווח יוסי אלי בכפולה המרכזית של "מעריב" כי "ריקוד הדגלים המסורתי ייצא משיח' ג'ראח", וזאת חמישה ימים בלבד לאחר שדווח על כך ב"ידיעות אחרונות". אלי מגדיר את האירוע כ"נפיץ ביותר מבחינה בטחונית". לדבריו, "המשטרה תפרוש את כוחותיה לאורך המסלול, במטרה למנוע חיכוכים בין המשתתפים לבין הערבים המתגוררים בתוואי". ב"ידיעות אחרונות" נוקבים דני אדינו אבבה וירון דורון במספר השוטרים: "מחשש להפרות סדר יאבטחו את הריקוד כ-2,000 שוטרים", הם כותבים.
ב"ישראל היום" מדווח גדעון אלון על הופעת הרמטכ"ל רב-אלוף בני גנץ בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. "ברור לנו שבחודשים הקרובים אנו עלולים למצוא את עצמנו בהפגנות עממיות רחבות שזוכות להד ציבורי", אמר גנץ. בהמשך מדווח כי אמר גם זאת: "בעימות הבא נצטרך לקצר ככל האפשר את זמן הלחימה. לכן כבר בתחילת העימות נפעל בעוצמת אש גבוהה ובכל הכוח. מה שהמצלמה סובלת או יכולה לסבול בשלושת הימים הראשונים של הלחימה, היא לא תסבול לאחר מכן". ציטוט זה מובא כלשונו גם בעיתונים אחרים, בלי שמצורפת לו איזושהי הערת פרשנות בנוגע לעוצמת האש שהפעיל צה"ל בימים הראשונים של האינתיפאדה השנייה, למשל, או של מבצע עופרת-יצוקה.
יוסי יהושוע מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי "בכיר בחיל הים" הצהיר שבצה"ל מכינים "הפתעות" לכל מי שיגיע במשטים הבאים לעזה. פעולת נגד מטעם החיל, כותב יהושוע בעקבות דברי הבכיר, "צפויה לכלול כוחות נרחבים בהרבה של השייטת וכן גיוס כלל מערך המילואים של היחידה. במקביל היא תתבצע במהירות רבה יותר ובכוח משמעותי יותר". דניאל סיריוטי ולילך שובל מדווחים ב"ישראל היום" על יוזמה להצעיד המונים אל עבר גבולות ישראל ביום ראשון הקרוב, ה-5 ביוני, יום השנה לפתיחת מלחמת ששת-הימים. על-פי הדיווח, "בצה"ל אומרים כי הפיקו לקחים מהאירועים במג'דל שמס, והם עוקבים אחרי התקשורת הערבית ונערכים לאפשרות של צעדות המוניות בגבול רמת-הגולן".
בינתיים הגבולות שקטים, והעיתונים נאלצים למלא את רוב עמודיהם בדיווחים על עניינים אחרים.
מקורבים לכאורה
"מקורבים למשפחת עופר: 'בישראל ידעו על העגינות, היה נוח לעצום עין", לשון כותרת שהודפסה אמש בלב שער העיתון "גלובס". יובל אזולאי דיווח בעמ' 6 כי בעוד סמי ועידן עופר המשיכו לשתוק בכל הקשור לפרשת הסחר שקיימו חברותיהם עם איראן, גורמים "בסביבת המשפחה" אמרו כי "היו בישראל גורמים שידעו על אותן עגינות, ואפשר להניח שהיה להם נוח לעצום עין". כמו כן ציטט אזולאי בדיווחו אמירות דומות לאלו שפורסמו אתמול בבוקר ב"ידיעות אחרונות", לגבי הכושי שעשה את שלו ויכול כעת ללכת.
מיד לאחר תום הציטוטים מטעם "סביבת המשפחה" מוסיף אזולאי כי יועץ התקשורת מוטי שרף פירסם "הודעת הבהרה" מטעם משפחת עופר, שבה נאמר כך: "אנו מבקשים להדגיש כי אנו מכבדים את הודעות משרד ראש הממשלה ומשרד הביטחון בנושא, ואמירות של מקורבים לכאורה למשפחה בפרשה זו אינן על דעת המשפחה ובוודאי שאינן מקובלות עלינו. צר לנו שהן הובאו כך".
מגרד הקורא בראשו ותוהה – אם משפחת עופר מכבדת את הודעת משרד ראש הממשלה ומשרד הביטחון, כפי שהיא טוענת, ומקורביה אינם מקורביה, כפי שהיא מדגישה, כיצד ייתכן שהללו ממשיכים לדבר עם אנשי תקשורת ולהביא בפניהם את הגרסה העומדת בניגוד לזו של ראש הממשלה ושר הביטחון? ואם המשפחה אכן פועלת בשני ערוצים מקבילים ומנוגדים, כיצד קורה שהעיתון המדווח על כך מסתפק בהצמדת גרסה אחת לאחרת, בלי להבהיר את פשר הסתירה?
אחרי כמה דקות של גירוד בפדחת מסתמן פתרון – דברי "המקורבים" שצוטטו ב"ידיעות אחרונות" אינם על דעת המשפחה ואינן מקובלים עליה, כפי שטען יועץ התקשורת. על דברי גורמים ב"סביבת המשפחה", לעומת זאת, לא אמר יועץ התקשורת דבר וחצי דבר. רק מקרה הוא ש"המקורבים" והגורמים "בסביבתם" אומרים אותם דברים.
ב"ידיעות אחרונות", שהוביל אתמול את סיקור דברי "המקורבים", אין הבוקר זכר להודעה המתנערת שהוציא יועץ התקשורת מוטי שרף. בכלל, אנשי יחסי-הציבור של משפחת עופר יכולים להיות מרוצים גם הבוקר מהסיקור שמספק העיתון לפרשת הסחר עם איראן.
"הם סיכנו את העסקים שלהם", קוראת כותרת גדולה המתנוססת בראש הכפולה השלישית של העיתון, שרובה מוקדש לסיקור הפרשה. זהו ציטוט, הנתון בין מרכאות, ומיוחס בידיעה מאת צח שפיצן ואיתמר אייכנר ל"גורמים בטחוניים בכירים".
ביסודה, הידיעה שמספקים כתבי העיתון מאוזנת. היא נפתחת בדיווח על דברי אותם "גורמים בטחוניים בכירים", שטענו כי השירות המשמעותי שמשפחת עופר עשתה למען ישראל, תוך סיכון עסקיה, התבצע "בלי לבקש שום תמורה". מיד אחר-כך מדווח כי "בכירים במשק שהתקשרו אמש להביע הזדהות עם המשפחה אמרו ל'ידיעות אחרונות' כי משפחת עופר תרמה רבות לבטחון מדינת ישראל במסגרת עסקיהם".
גורמים המתוארים כ"מקורבים למשפחה" מצוטטים כאומרים: "מעטים יודעים את הסיפור, ולא ניתן לספרו, כך שהשתיקה קשה. כמות ההכפשות והרשעות שספגנו בימים האחרונים הדהימה אותנו, ואנו חשים הקלה שסוף-סוף חלק מהאמת יוצא לאור, והציבור מתחיל לראות את התמונה". בהמשך הידיעה ניתן פתחון פה נרחב ל"בכירים במשרד החוץ" שמבקרים את מכירת המכלית לאיראן.
כאמור, מבחינת נוסח הידיעה ניכר איזון בין הבכירים וה"מקורבים" שעומדים לימין משפחת עופר ובין הבכירים שתוקפים את התנהלותה מול איראן. לעומת זאת, מי שאחראי על עריכת העמוד נוקט קו התומך במשפחת עופר. הכותרת הגדולה, כאמור, מצטטת את דברי ה"גורמים הבטחוניים" שמחמיאים לבני המשפחה, וגם כותרת המשנה נפתחת בעמדה זו. כותרת הגג מצטטת את דברי "מקורבי המשפחה", ותחת התצלום [יריב כץ] של סמי ועידן עופר מצטט כיתוב התצלום חלק אחר מגרסת "המקורבים" – "לו היו מתבקשים להפסיק את העגינות באיראן, הם היו עושים זאת מיד".
יוצא שכל מי שמעיין בכפולת העמודים לומד קודם כל על התרומה הכבירה, ללא תשלום, שהעניקה משפחת עופר למדינת ישראל. רק אם הקורא מתעקש לקרוא את כותרת המשנה עד תומה, ועוד יותר מכך לעיין בגוף הידיעה המלאה, הוא למד על הביקורת שעדיין מוטחת בסמי ועידן עופר. במלים אחרות, נראה כי ההמלצה לבני משפחת עופר לרכוש לעצמם עיתון יומי בעל תפוצה רחבה, שהועלתה כאן לפני יומיים, היתה מופרזת. גם ללא עיתון בבעלות ישירה מצליחים בני משפחת עופר להביא לידיעת הציבור הרחב את עמדתם, וזאת מעל דפי "ידיעות אחרונות".
"הארץ" הוא העיתון היחיד שמקדיש הבוקר את כותרתו הראשית לפרשה. "היועץ של נתניהו לביטחון לאומי הועסק אצל האחים עופר בזמן שסחרו עם איראן", נכתב בה, ורובה ככולה דרישת שלום חמימה מטעם העיתון, באמצעות הכתבת שרון שפורר, לראש המטה לביטחון לאומי, האלוף במיל' יעקב עמידרור, שכיהן עד לאחרונה בכמה חברות שבשליטת משפחת עופר. "ישבתי בדירקטוריון בחברת צים ובחברה-לישראל, ולמיטב ידיעתי הן אינן קשורות לפרשה", מצוטט עמידרור. "אין לי מושג ירוק על העסקים האחרים של משפחת עופר, וגם לא שאלתי על כך".
מי שרוצה לעשות לעצמו מעט סדר בפרשה, כדאי שיקרא את טור הפרשנות שמספק יוסי מלמן, המודפס בעמ' 2 של "הארץ". מלמן טוען כי בעוד "צבא היחצנים ועורכי-הדין שנשכרו על-ידי משפחת עופר" הפיצו תיאוריות קשר "לכלי תקשורת להוטים להאמין לספינים", חלה אתמול התפתחות בפרשה.
"נראה שבין משפחת עופר למערכת הביטחון הושגה הבנה שקטה של 'הפסקת אש'", הוא כותב. לדבריו, במערכת הביטחון רוצים "להוריד את הנושא מסדר היום", כדי שלא יגלוש לנושאים רגישים. במקביל, הוא מציין, גם משפחת עופר פירסמה את ההודעה מטעמה, שעליה נכתב לעיל. "יש בה לא מעט מן החוצפה", כותב מלמן על הודעת המשפחה. "לא רק שהם מתנערים מהניסיון הזה [להציג את העגינות באיראן כמורשות], אלא שהם מטילים למעשה את האשמה על היחצנים שלהם, שכאילו לא ייצגו אותם".
לפי מלמן, "גם אם אכן העניקה המשפחה בעבר שירותים לאומיים בחסות פעילותה העסקית, זה לא מעניק לה שום חסינות. כמו תמיד, ההסבר למציאות הוא פשוט יותר. הבעיה היא שרבים מעדיפים שלא לקבלו ומעדיפים להאמין בהסברים פתלתלים ובתיאוריות קונספירציה".
פתק-גייט
בעוד משפחת עופר מדברת בשני קולות, התפתחות שולית של הפרשה תופסת הבוקר כותרות. כמה דקות לאחר שהחל בוועדת הכלכלה של הכנסת דיון על פרשת עסקי הסחר של משפחת עופר עם איראן, קיבל לידיו יו"ר הוועדה, ח"כ כרמל שאמה-הכהן, פתק שבעקבותיו הזדרז לנעול את הישיבה.
כל העיתונים מדווחים הבוקר בהרחבה יחסית על האירוע. ב"מעריב" מביעים עמדה בנוסח הכותרת לידיעה: "תיאטרון הפתק". ב"ישראל היום" נראה ששוקלים להפיץ סדרת סיפורי בלשים על מעלליו של ח"כ שאמה-הכהן, כשהכותר הראשון יופיע תחת השם "ח"כ שאמה-הכהן ותעלומת הפתק הצהוב".
בכל העיתונים מעלים סברות באשר לנסיבות הפסקת הדיון. "הוא הבין ששגה וניצל פתק כדי לרדת מן העץ הגבוה שעליו טיפס שלא לצורך", כותב דן מרגלית ב"ישראל היום". "זה היה תעלול של ח"כ שאמה-הכהן", מעריך יוסי מלמן ב"הארץ". מהידיעה שמתפרסמת תחת הכותרת הראשית של העיתון [שרון שפורר] ניתן להבין אחרת.
"הדיון, שהתקיים בוועדת הכלכלה, הופסק לאחר רבע שעה, לאחר שהיו"ר ח"כ כרמל שאמה-הכהן קיבל פתק מהעוזרת שלו. במהלך הדיון שאל שאמה אם בדיון נוכח נציג המל"ל, אך לא היה נציג כזה. מאוחר יותר אמר כי פנה למל"ל, שבראשו ניצב עמידרור, לקבל תשובות בפרשה", מדווח. האם עמידרור הוא שאחראי על תוכן הפתק? הבוקר מדווח יואב יצחק באתר NEWS1 כי בפתק נכתב שנפתחה חקירה פלילית בפרשה.
במה שהפך כבר להרגל, חושפת נעמה סיקולר הבוקר ב"כלכליסט" מידע חדש על עגינה של ספינות בבעלות ישראלית בנמלי איראן. הפעם, ספינות של חברה בבעלות חלקית של משפחת רקנאטי.
הכותרות הראשיות
כל עיתוני הבוקר, למעט "הארץ", מקדישים את הכותרת הראשית להחלטה לקצר בכמה ימים את חופשת הקיץ של תלמידי ישראל. "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מציעים כשירות לקורא לוח שנה מעודכן שניתן "לגזור ולשמור". מחלקת הגרפיקה של "ידיעות אחרונות" עשתה עבודה טובה יותר.
שני משפטים במחיר אחד
בכל העיתונים מדווח על היום הראשון לעדותו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט במשפטו. הדיווח המחמיא ביותר לאולמרט מתפרסם ב"ידיעות אחרונות". "במשך יותר משש שעות עמד אתמול ראש הממשלה לשעבר על דוכן העדים ודיבר. מדי פעם ניגב את עינו החולה בממחטת נייר, אך לא עצר את שטף דיבורו", כותבת מיכל גולדברג, ואף מתמצתת את דבריו.
"מדי פעם, כשהשופטים התרשמו שהוא סוטה מהנושא, הם ניסו בעדינות למקד אותו", ממשיכה גולדברג. "'אני בא טעון', התנצל בפניהם. 'עברתי הרבה מכאובים ומצוקה כדי להגיע לרגע הזה, ואני מנסה לפרוק מצוקה של שלוש וחצי שנים. אני נאבק כאן על חיי, לא על שום דבר אחר'". הביטוי "אני נאבק על חיי" משמש כותרת לדיווח כולו.
על-פי דיווחה של גולדברג, היה זה השופט יעקב צבן שייעץ לאולמרט להתחיל להציג את עצמו בשנה שבה נולד. אולמרט עשה כן, ובהמשך תיאר באריכות את מהלך חייו. "מספסל הנאשמים צפתה בו כל העת נאשמת מס' 2, ראש לשכתו לשעבר שולה זקן. כשדיבר עליה חייכה", כותבת גולדברג.
"אולמרט: 'שולה זקן טיפלה בכל", לשון הכותרת שמעניק "ישראל היום" לידיעה על היום הראשון לעדות ראש הממשלה לשעבר. יורי ילון מדווח כי אולמרט נראה "נמרץ ומחויך", אף שביקש קודם לכן לדחות את הדיון מטעמי בריאות.
בטור פרשנות נלווה מתאר ילון משפט שונה מאוד מזה שמדווח עליו ב"ידיעות אחרונות". לדבריו, אולמרט "העלה אתמול בבית-המשפט מופע מושקע, שכל תכליתו היתה האדרה עצמית והתנהגות תיאטרלית, ועל הדרך גם ניסיון להתיש את השופטים כדי להימלט מעונש".
ילון כותב כי "אולמרט נקט מגוון רחב של טקטיקות כדי לפלס את דרכו אל לבם של השופטים. לפרקים הנמיך את קולו עד כדי לחישה במהלך עדותו על נושאים שלא היו לרוחו. מנגד, בחלקי העדות הארוכים שבהם הפליג בשבח עצמו, דיבר בקול רם ונעזר בתנועות ידיים נלהבות תוך שהוא מגניב מבט אל השופטים והקהל הרב שמילא את האולם עד אפס מקום. אהוד אולמרט דיבר במשך כחמש שעות, ומדי פעם עצר את שטף דיבורו כדי לנגב את עינו עם מטפחת נייר. נראה כאילו הוא מנסה לסחוט מהשופטים כל טיפת אמפתיה שהוא יכול להשיג. היה עצוב לראות אתמול בבית-המשפט אדם שניהל בעבר את ענייני המדינה וכיום כל מה שנותר לו הוא ניסיון פתטי ומביך לשחזר בלהט את תקופת הזוהר שלו שחלפה לה".
"מעריב" מספק לקוראיו דיווח הקרוב יותר לזה של "ישראל היום" מאשר לזה של "ידיעות אחרונות". "לא היה קל לראות אדם במעמדו עומד על רגליו במשך שש שעות ונאבק בטחנות הצדק, שהולכות ומכתרות", כותב אייל לוי. לוי מתאר את ראש הממשלה לשעבר כמתאגרף מיומן, המתיש את יריבו במשך זמן ממושך כדי לתפוס אותו, לשבריר שנייה, לא מוכן, ואז להכניס לו סנוקרת. "הסתכלתי על זקן", מוסיף לוי, "כמעט ולא היה קשר עין ביניהם. [...] ליושבים באולם היה נדמה שחלק גדול מהתיק הכבד מתחיל להתלבש עליה".
"גלובס" מציע את הגישה המשעשעת ביותר ליום העדות הראשון של אולמרט במשפטו. "נולדתי בבית-יולדות בתל-אביב, לבית ציוני גאה שאהבת הטבע, הזולת וערכי ההומניזם היו שזורים בו אלה באלה", כותב יובל יועז בפתח טור המוקדש לניתוח העדות. "לפני כמה שנים היו לי כמה הישגים מקצועיים משמעותיים. בימים האחרונים סבלתי ממיחושים מסתוריים שונים. מלבד זאת, לא מעט אנשים חושבים שאני איש די נחמד, מוכשר, משכיל ומנוסה, אם כי בדרך הטבע לא כל האנשים שפגשתי אי-פעם מחזיקים באותה דעה, זה טבעי.
"אני כותב את הדברים האלה כדי שאם מישהו יתאכזב בעת קריאת הטור הזה, או יחשוב שלא עשיתי את עבודתי נאמנה – שלא ייקח את זה קשה מדי. זה בוודאי לא בא מכוונה רעה, ומלבד זאת אני בסך-הכל אדם מאוד חיובי. זו לפחות דעתי על עצמי, ולא ראיתי שמישהו הוכיח אחרת מעבר לספק סביר.
"אני יודע שטור פרשנות על תחילת עדותו של אהוד אולמרט אינו בדיוק המסגרת המתאימה לתאר בה בהרחבה את קורות חיי. אבל פשוט לא התאפקתי. זה אמנם לא רלבנטי למי שחושב שכשלתי בניתוח העניין הקונקרטי שעל הפרק, אבל אתם יודעים מה, עדיף שתסתכלו על התמונה כולה".
מבחן הסלולר
אתמול הצהיר ארגון הבריאות העולמי כי השימוש בטלפונים סלולריים עלול לגרום לסרטן. עבור "מעריב", שבעליו החדשים נוחי דנקנר מחזיק במקביל גם בבעלות על אחת מחברות הסלולר בישראל, זהו רגע מבחן.
בכל העיתונים מתפרסמת כותרת על ההצהרה בעמוד השער. גם ב"מעריב", אם כי הוא היחיד שדוחק את הכותרת לתחתית העמוד. בכל העיתונים מתפרסם דיווח על ההצהרה, גם ב"מעריב" כמובן, בתחתית עמ' 4 של העיתון. אמנם הסיקור ב"ידיעות אחרונות" נרחב יותר, אך זה של "מעריב" דומה בנפחו לזה של "ישראל היום" ו"הארץ". אמנם הסיקור ב"הארץ" נפתח בעמוד השער, אך הטבלואידים ככל אינם נוהגים כך אלא במקרים יוצאי דופן, וב"ישראל היום", למשל, דוחקים את המידע על סכנת הסרטן בסלולריים עד למדור חדשות החוץ, שמתפרסם בעמ' 29.
בסך-הכל, "מעריב" צולח את מבחן הסלולרי הראשון שנקרה בדרכו, אף כי המשימה אינה קשה כמו דיווח על תקלה בליבת המערכת של החברה, לדוגמה.
זוטות
בכפולה המרכזית של "ידיעות אחרונות" מתפרסם דיווח נרחב מאת רז שכניק על חתונתם של אלעד תשובה, בנו של איל הנפט והגז יצחק תשובה, ובחירת לבו רוני היימן, שנערכה אתמול. "ככה מתחתן האלפיון העליון", כותב שכניק. "עצים זעירים מכוסים בנורות בוהקות, שבילים מוארים בתוך מדשאות רחבות". לפי דיווחו, הנשיא פרס בירך באירוע ואמר בין היתר כי "בממשלה לא היו צריכים להיאבק איתו [יצחק תשובה], כי אם היו מבקשים, היה נותן".
ב"מעריב" מדווח ערן סויסה כי "אליל הזמר הספרדי" אנריקה איגלסיאס נחת אתמול בישראל, וזאת לקראת הופעה הערב בהיכל-התרבות בתל-אביב. על-פי דיווחו של סויסה, "שלא כמו אמנים אחרים, איגלסיאס לא יטייל בארץ וגם לא יתחוב פתק בכותל, ומחר הוא כבר יהיה על המטוס חזרה".
ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה מאת גילי כהן תחת הכותרת "למרות ההבטחות, אין מבנה קבע לתיכון הערבי בלוד". לפי הידיעה, ראש הממשלה ושר החינוך ביקרו אמש במבנה הזמני של התיכון, אך בשונה מביקורו הקודם של סער בנובמבר האחרון, הפעם לא הובטח דבר בנוגע למעבר למבנה של קבע. "המבנה הזמני, שמשמש למעלה מ-350 מתלמידי התיכון, הופך אט-אט למקום קבוע", נכתב.
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי התוכנית להסב את רשת א' לרשת תרבות תעלה לרשות השידור כ-10 מיליון שקל.
במוסף "זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות" משוחחת סמדר שיר עם העיתונאית מירה אברך, לרגל הוצאת ספרה "דברים שלא כתבתי". "אף פעם לא חיפשתי דברים רעים", מעידה אברך על עצמה, "[...] נכון, קיימים אנשים שהרע שלהם יותר בולט מהטוב. במקרים כאלה, התפקיד שלי כעיתונאית היה להמשיך ולחפש עד שאמצא את הטוב שמסתתר, וכשלא רציתי לחפש בזכוכית מגדלת, בחרתי בצעד יותר פשוט – לא לכתוב עליהם".
גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" כי "מועצת הרשות השנייה תבדוק את התבטאויותיה של מגישת חדשות 2 יונית לוי, בזמן שידור נאום ראש הממשלה בפני שני בתי-הקונגרס האמריקאי".
בחלק ב' של "הארץ" מתפרסם ראיון שערכה איזיקוביץ עם דובר צה"ל לשעבר, אבי בניהו. "יש אופציות בתחום התקשורת", הוא אומר לה בנוגע לתפקידו הבא, "לשמש מנכ"ל של גוף תקשורת או לערוך".