בין אמביציה לפחד
"מאז 1967 היטלטלו ממשלות ישראל בין אמביציה לפחד", כותב נחום ברנע במדורו השבועי המתפרסם ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". "האמביציה היתה להחזיק בגדה או לפחות בחלק ממנה. הפחד היה מהלחץ האמריקאי מצד אחד, ומהלחץ של הימין בישראל מצד שני".
באופן מסורתי מופעל גם לחץ נוסף על ממשלות ישראל וראשיה, והוא ניכר הבוקר מקריאת כמה מהעיתונים. זה הלחץ שמפעילה התקשורת הישראלית. "זעם בממשל אובמה: נתניהו מסרב להמשיך בהקפאה תמורת ערבויות", קוראת הכותרת הראשית של "הארץ". "ביקורת בישראל על סירוב נתניהו להצעות אובמה: 'הוא רץ לתוך הקיר'", קוראת כותרת הגג לראשית ב"ידיעות אחרונות".
אלכס פישמן ואורלי אזולאי מדווחים בכפולה הפותחת בגליון יום שישי של "ידיעות אחרונות", ככל הנראה זירת המדיה הנחשפת ביותר בישראל, על עיקרי הצעה שקיבל נתניהו מהממשל האמריקאי: הקפאת הבנייה בשטחים ל-60 יום נוספים תמורת, בין היתר, סיוע בטחוני מקיף וחסר תקדים, שיתופי פעולה בטחוניים קריטיים וארוכי טווח ותמיכה בהישארות כוחות ישראליים בבקעת הירדן לאחר הסכם עם הפלסטינים למשך תקופה בלתי מוגבלת. על-פי הדיווח, הצעה זו נוסחה בשיתוף שר הביטחון אהוד ברק. "בכירים בישראל התקשו להסביר אמש את סירובו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לקבל את ההצעה הנדיבה שקיבל מוושינגטון", נמסר בידיעה.
בידיעה נפרדת מדווחים אורלי אזולאי ורוני שקד על האיום של האמריקאים למקרה שנתניהו יסרב להצעה: הצבת גבולות 1967 כבסיס לשיחות עם הפלסטינים והימנעות מהטלת וטו בהצבעת האו"ם על הקמה חד-צדדית של מדינה פלסטינית. "בבית הלבן מתקשים להבין מדוע נתניהו לא נוקט בצעד אמיץ ומסכים מיידית לעוד 60 ימי הקפאה כאשר בתמורה הוא מקבל כל-כך הרבה", הם כותבים.
אם לא די בשתי הידיעות הללו כדי להבהיר כי נתניהו שוגה בדחייתו את ההצעה של האמריקאים, בעמוד הבא בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מתפרסמים שני מאמרי דעה. האחד, מאת אורלי אזולאי, נושא את הכותרת "הצעה שאסור היה לסרב לה". השני, מאת נחום ברנע, כולל טיוטה לנאום שנתניהו יכול לשאת כדי לשכנע את ממשלתו בכל זאת לתמוך בהמשך הקפאת הבנייה בשטחים.
מתחת לכותרת הראשית של "הארץ" מדווחים ברק רביד, אבי יששכרוף ונטשה מוזגוביה כי "התחושה בוושינגטון – החל מהנשיא וכלה באחרון הפקידים בבית הלבן – היא שנתניהו אינו רציני". כותרת מאמר המערכת של "הארץ" היא "לפטר את ליברמן".
תזכורת
ב"מעריב" וב"ישראל היום" הביקורת על נתניהו אינה חד-משמעית. מהדיווח של בן כספית ואלי ברדנשטיין ב"מעריב" עולה כי מה שהוצג ב"ידיעות אחרונות" כאיום של נשיא ארה"ב למקרה שנתניהו יסרב כבר התרחש למעשה. נשיא ארה"ב העביר מכתב לא רק לנתניהו, אלא גם ליו"ר הרשות הפלסטינית אבו-מאזן, ובו הוא דורש ממנו להמשיך במשא-ומתן תמורת תמיכת ארה"ב בהקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67'.
במאמר פרשנות נלווה מבקר בן כספית את מה שהוא מכנה "מהלך כפול" של נשיא ארה"ב. "מי יסכים לקנות מכתב משומש מהממשל האמריקאי הזה?", תוהה כספית. "איך מעזים אובמה ואנשיו לנופף עכשיו במכתבים עם או בלי תוקף, אחרי שהתנערו בבוטות, בהתנשאות ובגסות כזו ממכתביו של הנשיא בוש לראש הממשלה שרון ערב ההתנתקות?", הוא שואל. "איפה הבושה שלהם?".
כספית עצמו אינו מתבייש להתייחס לממשל האמריקאי כפי שהוא מתייחס בכתיבתו ללשכת ראש הממשלה בישראל. "כמו כל מה שהממשל הזה יודע לעשות מתחילת כהונתו, גם כאן התברר שמדובר באסופת חובבנים עלובה למדי שלא מסוגלת לתאם אפילו תגובות לעיתונות", הוא כותב על תגובת הממשל לפרסומים בעיתונות הישראלית על ההצעות לנתניהו.
כמובן שלא רק הממשל האמריקאי חוטף מכספית. "נתניהו לא יודע מה הוא רוצה. [...] גם בקבינט הוא חשש שמא יובס. ולכן העדיף נתניהו, שוב, להמשיך להיות עלה נידף ברוח ופיספס, פעם נוספת, את ההזדמנות להיות מנהיג", הוא קובע. בהמשך מאמרו מכנה כספית את חברי מפלגת העבודה "סמרטוטים" וממליץ להם להכריז על פרישה מהממשלה במסגרת ישיבת הממשלה של יום שני הקרוב.
"נתניהו נהג נכון", פותח דן מרגלית את מאמרו, שחלקו, כולל שורה זו, מופיע בשער "ישראל היום". "בנימין נתניהו נהג נכון בסרבו להאריך את הקפאת הבנייה", כותב מרגלית, אך בסיום מאמרו הוא משנה את הטון – "כדאי לו [לנתניהו] להשקיע בהם [שותפיו בקואליציה] מאמצי שכנוע רבים לעוד הקפאה קצרצרה". במקביל, שלמה צזנה מדווח בכפולה הפותחת של העיתון על נוסחת פשרה אפשרית שעיקרה צמצום אך לא הקפאה של בניית התנחלויות בשטחים.
"רוב לימין", מזכיר קלמן ליבסקינד במדורו ב"מוספשבת" של "מעריב" את תוצאות הבחירות האחרונות. "הרשימה הזו תלויה אצלי על הקיר במשרד", הוא כותב, "שלא אתבלבל. כי לפעמים כשאני שומע רדיו או קורא עיתונים מתגברת אצלי הנטייה לשכוח שמי שניצח כאן בגדול הוא דווקא לא הצד שרוצה מדינה פלסטינית". בהמשך מתריס ליבסקינד: "העיתונאים לא רוצים לבנות בירושלים? שלא יבנו. אבל העם רוצה. גם ביהודה ושומרון הוא רוצה. כך קבעו הבחירות".
בדיעבד
לפני עשור, כשאינתיפאדת אל-אקצא פרצה, הטון השליט בעמודי החדשות ובמאמרי הפרשנות בעיתונות הישראלית האשים את יאסר ערפאת בתכנון האירוע ושליטה בו ("בניצוחו של ערפאת", קראה אחת הכותרות בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מיד לאחר פרוץ האינתיפאדה). התקשורת באותם ימים התמקדה בהתקוממות הפלסטינית האלימה, ולא בתגובה הישראלית התקיפה. הבוקר, במלאת עשור לפרוץ האינתיפאדה השנייה, שבים העיתונאים לעסוק בה, והטון מעט שונה.
"הניצוץ", קוראת הכותרת מעל מדורו הקבוע של בן כספית ב"מוספשבת" של "מעריב", המוקדש לביקורו של אריאל שרון בהר-הבית. על-פי כספית, הביקור היה חלק מאסטרטגיה שטוו יועציו של שרון כדי להקדים את הבחירות. מתן הרשות לשרון לעלות להר-הבית מתואר כמחדל. "האינתיפאדה", מדגיש כספית, "היתה פורצת בכל מקרה", אך הוא מוסיף כי לו היתה פורצת בהזדמנות אחרת, על רקע אחר, אפשר שמהלכה ותוצאותיה היו אחרים.
ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מבקשים עודד שלום וגדעון מרון לקבוע מי ניצח בעימות ההוא. הם שומעים משני הצדדים שהישראלים הם שניצחו בעימות. בין הישראלים המתראיינים לכתבה ד"ר יועז הנדל, כותב קבוע ב"ידיעות אחרונות", שספר שכתב במשותף עם פרופ' זכי שלום על האינתיפאדה השנייה – "תנו לצה"ל לנצח" – יוצא כעת בהוצאת ידיעות-ספרים. גם בכתבה זו חלקו של ערפאת צנוע יחסית. "לא מצאתי שצה"ל לחץ לשינוי המדיניות שהתווה לו הדרג המדיני, שהיתה הבלגה והכלה", אומר שלום.
הסקירה המקיפה ביותר במלאת עשור לפרוץ אינתיפאדת אל-אקצא מוגשת לקוראי "הארץ", לא מעל דפי מוסף "השבוע", המקביל ל"מוספשבת" ו"המוסף לשבת" של העיתונים האחרים, אלא דווקא במסגרת "מוסף הארץ". חלק נכבד מ"מוסף הארץ" מוקדש למיזם עיתונאי המסכם את האינתיפאדה השנייה ומנתח אותה. יפה לראות מוסף סוף-שבוע בעיתון מסחרי ישראלי המגיש כתבות שבינן ובין בידור, חנופה וסיוע לקורא לבלוע בקלות את ארוחת השבת אין קשר ישיר.
"צלף ישראלי סיפר לי בתחילת נובמבר 2000, שההוראה היא לא לירות על ילדים מתחת לגיל 12 שמשתתפים ב'הפרות סדר' – יידויי אבנים וזריקת בקת"בים (בקבוקי תבערה)", נזכרת עמירה הס בכתבה הפותחת את סיכומי העשור לאירוע. "כשסיפר, היה בטוח שזאת הוכחה לאיפוק של צה"ל".
עמוס הראל ואבי יששכרוף מנתחים את תוצאות האינתיפאדה מהזווית הצבאית. גם הם קובעים שישראל ניצחה, אך בכותרת המשנה לכתבה נוספת מוצגת השאלה, "אז מה?". "קיימת נטייה, פשטנית במקצת, לאתר את העימות כולו כשאלה של מידת הנכונות הישראלית להפעיל כוח", כותבים הראל ויששכרוף, ובהמשך טוענים כי "המציאות יותר מורכבת. הניצחון הוא חלקי בלבד".
עוד במוסף כתבה מאת שי פוגלמן על המחדל באי-פינוי החייל מדחת יוסף מקבר יוסף ("מעריב" הקדימו השבוע את "הארץ" בפרסום דומה), וכן כתבות על השפעת האינתיפאדה השנייה על התרבות בישראל.
ב"ישראל היום" אין מציינים הבוקר עשור לפרוץ האינתיפאדה השנייה.
זוטות
ניר גונטז' מדווח בעמ' 7 של "ידיעות אחרונות" כי רימון הושלך לבית מנכ"ל צומת-ספרים, אבי שומר. הידיעה קצרה ואינה מכילה מידע רב. על-פי גונטז', הרימון הושלך בסביבות 11:30 בלילה, אולם איש לא נפגע. המשטרה, נמסר בלי לציין מקור, תנסה לבדוק אם שומר מעורב בסכסוך.
ממש באותו עמוד מדווח גונטז' במסגרת ידיעה נרחבת יותר על "מנהג השתייה החדש של הנוער הישראלי". על-פי דיווחו, בני נוער נוטים באחרונה לקיים "מנהג פסול" שבמהלכו "משקים נערות לשכרה, שופכים על גופן וודקה – ומלקקים אותה". גונטז' יודע לדווח שבשבוע שעבר התלוננה "נערה (16) משכונה מבוססת בהרצליה" כי נערים "מהיישוב היוקרתי כפר-שמריהו" לא הסתפקו בליקוק וודקה מגופה כשהיא שוכבת מחוסרת הכרה מרוב אלכוהול, אלא העלו את הסרטון לאינטרנט. מפקד תחנת גלילות, סנ"צ נמרוד דניאל, מצוטט בסיום הידיעה כך: "מדובר כנראה בתופעה רחבה אשר משקפת את דפוסי השתייה הפרועים בקרב בני הנוער".
ענייני תקשורת
ב"דה-מרקר" מתפרסמת כתבה מאת דפנה מאור על המתיחות הגואה מחדש בין נשיא ארה"ב ברק אובמה ובין רשת החדשות של פוקס. "הבעיה אינה דעותיהם הימניות של אנשי פוקס", טוענת מאור בטור נלווה, "אלא האינטרסים שמניעים אותם, שמשלמים את משכורתם ושחותרים כיום תחת הניסיון להפוך את אמריקה למקום טוב יותר".
בסיום מדורו הקבוע ב"ישראל השבוע" מתפלא דן מרגלית על השימוש במלה "דרעק" במסגרת מדור ביקורת הטלוויזיה של "הארץ" [מורן שריר]. "זה הזכיר לי כי לפני 40 שנים הנחתי על שולחנו של שוקן ראיון דרמטי עם איש ציבור מרכזי, שבהיותו נסער דיבר נגד יריביו בלשון בוטה (במונחים של 1970)", כותב מרגלית. "שוקן החזיר לי את כתב היד עם הערה: 'נא לומר (לאיש הציבור) שלפני ראיון ב'הארץ' צריך להתקלח ולעמלן את הצווארון'. עדיין?". המלה "דרעק", אגב, התייחסה בביקורת שפורסמה ב"הארץ" לתוכניות שהנחה מרגלית – "פופוליטיקה" ו"מועצת החכמים".
אל מוסף "סופשבוע" של "מעריב" שב מדור "שיפודים" של מאיר עוזיאל, לרגל הוצאת ספר פרי עטו. ב"פינת השלולית" הקבועה נכתב כך: "נודע לי מנסיכה שחיה בין הצפרדעים: זה שהם אומרים בקשר של המוניות 'מי פנוי ברמת-אביב?' זה לא אומר שהם פנויים, אמרה פנויה תל-אביבית".