לראות בעיני שלי

על פני מרבית שערו של "ידיעות אחרונות" הבוקר מופיעה הפניה לשתי כתבות בלעדיות של שליחי העיתון ללוב. העיתון, יחד עם אתר האינטרנט ynet, הוא הראשון לפרסם דיווחים של כתב ישראלי (ככל הנראה שני כתבים ישראלים) מהמדינה, שהולכת ומידרדרת אל מלחמת אזרחים כוללת. בכפולה הפותחת דיווח בלעדי מאת "שליחנו המיוחד בטריפולי", ששמו נותר עלום.

בסוף-השבוע דיווחה סוכנות הידיעות הצרפתית AFP כי עשרות העיתונאים הזרים שהורשו להיכנס לבירה הלובית סובלים מתנאי עבודה קשים – הצבא כלא אותם במלונותיהם והחיבור לאינטרנט נותק. שליח "ידיעות אחרונות" ו-ynet לטריפולי מציג מציאות משוחררת מעט יותר.

"אני חופשי לנוע ברחובות העיר", כותב העיתונאי, "איש לא מגביל את צעדי. אלא שמדי פעם מצטרפים אלי לפתע נציגי הממשלה. הסוכנים האלה נמצאים בכל מקום עכשיו, והם לא מתביישים להיצמד לאיש התקשורת הזר שמסתובב ברחובות עירם. הליווי הצמוד הזה לא שמור ל-150 עיתונאים מערביים, שאת הטיפול בהם אפשר להגדיר כיפה. ברחובות טריפולי אפשר לזהות בקלות את שירותי הביון החשאי שפזורים בכל קרן רחוב וצומת מרכזי. צעד אחד לא נכון, תנועה לא בטוחה ומהוססת ברחוב הראשי עומאר אל-מוכתר, ומיד אתה נעצר. אחד מאנשי הביון עצר אותי מלצלם. רק אחרי שיחה ארוכה הוא הסכים להחזיר לי את הדרכון, לא לפני שפקד עלי באופן ברור: 'אל תצלם יותר. אם תצלם – תירצח'. לא התווכחתי איתו".

הדרכון, יש להניח, עונה לנוהל דרכון זר, המאפשר לעיתונאי להסתובב "בלב המהפכה", כפי שנכתב בראש כפולת העמודים. עצם נוכחות העיתונאים הזרים, הוא כותב, משפיעה על מה שעיניהם רואות: "קדאפי נאלץ להפציץ פחות מהאוויר, ולהתמקד בפעילות חשאית ונקודתית יותר".

בסיוריו בעיר משוחח העיתונאי עם פועל בניין ("אנחנו לא יודעים מה הולך באמת לקרות") ומורה ("אנחנו רוצים לדבר בחופשיות, אנחנו רוצים חופש מחשבה"), ששמותיהם המלאים אינם מתפרסמים. על הקרבות בעיר הסמוכה זאוויה מדווח העיתונאי על סמך מקורות משנה, שכן הוא עצמו נבלם בכניסה לעיר על-ידי הצבא.

עמוד נוסף ב"ידיעות אחרונות" מוקדש לדיווחו של צור שיזף, שליח העיתון ואתר ynet, מהעיר בנגאזי, שנתונה לשליטת המורדים בקדאפי. כותרת הידיעה של שיזף קוראת "ישראלי בבנגאזי", ומתמצתת היטב את החידוש העיקרי בדיווחו מבחינת "ידיעות אחרונות", שהרי מי שבאמת מתעניין בנעשה בבנגאזי יכול היה ללמוד על כך מדיווחיהם של עיתונאים זרים רבים שנמצאים במזרח המדינה זה ימים ארוכים.

"נסעתי ללוב כדי לראות בעיני שלי את הצמא של העם לשינוי", פותח שיזף, שהיה גם שליח אתר ynet לקהיר. שיזף משוחח עם נציגי כוחות המהפכנים ומדווח כי לדעתם, בתוך ימים אחדים ישתלטו חבריהם על טריפולי. "מכאן נראים הקרבות, אף שיקבעו מי ישלוט במדינה, כספורים יחסית, ועוצמתם מצטיירת כפחותה ממה שנראה במהדורות החדשות ברחבי העולם", הוא מציין.

בסיומן של שתי הכתבות מתפרסמת הפניה בולטת לאתר ynet, שבו מתפרסמים דיווחי השליחים, מטריפולי ומבנגאזי, בשינויים קלים. מעניין לשים לב להבדלים בין הדיווחים המודפסים למקוונים, הן במשלב השפה והן בדגש הרב יחסית ש"ידיעות אחרונות" שם על עצם הימצאותו של העיתונאי מטעמו באזור ועל סיפורו האישי.

בעיתונים האחרים מדווח על המתרחש בלוב על סמך סוכנויות הידיעות ודיווחים של כתבים זרים. ב"הארץ" כותב אבי יששכרוף כי "עשרות לובים נהרגו בקרבות שהיו בסוף-השבוע האחרון ברחבי לוב בין תומכי השליט מועמר אל-קדאפי למתנגדיו, במיוחד באזור העיר א-זאוויה". יששכרוף מתבסס על רויטרס ואל-ג'זירה כדי לצייר תמונה של הקרבות בעיר ובאזורים אחרים של לוב.

ב"ישראל היום" מתבסס דיווחו של דניאל סיריוטי גם על ה"וושינגטון פוסט", שדיווח כי מנהיגי המורדים ביקשו סיוע של הקהילה הבינלאומית, ועל "כלי תקשורת בלבנון ובכוויית, שאמינותם מוטלת בספק", שדיווחו כי בנו של קדאפי "ערך בשבוע שעבר ביקור חשאי בישראל". על-פי סיריוטי, "בירושלים לא הגיבו על הדיווח".

מיקומכם בתור: 1789

"וול-סטריט ג'ורנל: הממשל בארה"ב יתמוך ברפורמות שלטוניות – ולא במפגינים", קוראת כותרת דיווחו של כתב "הארץ" בניו-יורק שלמה שמיר. על-פי הפרסום בעיתון האמריקאי, "אחרי שבועות של דיונים בשאלה כיצד יש להגיב למרי הערבי, גובשה בממשלה אסטרטגיה חדשה במזרח התיכון [...] עיקר המדיניות החדשה היא תמיכה במשטרים ושליטים המזוהים כבעלי בריתה של ארה"ב, שיביעו נכונות לבצע וליישם רפורמות במבנה המשטר. במקביל, דרישות המוני המפגינים ושאיפותיהם לדמוקרטיה ייאלצו להמתין".

שמיר מדווח כי על-פי הפרסום ב"וול-סטריט ג'ורנל", השינוי הוא תוצאה של "לחצים שהפעילו הממשלות הערביות על הממשל", שהתריעו מפני החרפת אי-היציבות באזור והתחזקותה של איראן, כמו גם "ביקורת מקומית בארה"ב". כמו כן, מצוין כי "גם קולה של ישראל נשמע". מה אמרה ישראל? "מנהיגים ישראלים הבהירו לארה"ב כי הם חוששים שכוחות קיצוניים ינסו לנצל את רוחות החירות החדשות לפגיעה בבטחונה של ישראל", מצטט שמיר את הפרסום ב"וול-סטריט ג'ורנל".

בועז ביסמוט מדווח ב"ישראל היום" על התפנית בממשל בוש תחת הכותרת "סיבוב פרסה אמריקאי". דיווחו דומה לזה של שמיר, למעט השמטת חלקה של ישראל. בטור פרשנות נפרד כותב ביסמוט: "אובמה יכול להפקיר מנהיגים, לתמוך ברחוב ולהטיף לערכים – עד שזה מגיע לממלכת עבדאללה. עם הצאצאים של עבד אל-עזיז אבן סעוד לא משחקים [...] פתאום אובמה לא מפקיר יותר חברים, פתאום אובמה חסיד של שינוי הדרגתי. ככה ייעשה לאיש (עבדאללה) שהטבע העניק לו את הזכות להיות יצואן הנפט הגדול בעולם".

לקראת בר-אילן 2

בזמן שהמוני המפגינים בעולם הערבי השואפים לדמוקרטיה מתבקשים להמתין למשטר אמריקאי אחר, ואולי לכלכלה שאינה מבוססת על נפט, שב הסכסוך הישראלי-פלסטיני להעסיק את הבית הלבן, וזאת על רקע הציפייה הגוברת לנאום מדיני מרכזי מטעם בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל.

איתמר אייכנר מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי "בשל המפולת המדינית שבה נמצאת ישראל, שוקל רה"מ נתניהו להקדים ולצאת לארה"ב כבר בתוך שבועיים-שלושה כדי להציג את יוזמתו המדינית, שנמצאת עדיין בגיבוש".

אייכנר מדווח על היוזמה שהתגבשה ("הסדר ביניים ארוך טווח"), מציין כי בארה"ב הסתייגו מאפשרות זו, וחושף כי בשל כך, על-פי "מקורות בלשכה" של ראש הממשלה, "נתניהו מעדיף 'דיל כולל' שיביא את סוף הסכסוך ופתרון כל נושאי הליבה". דיווחו של אייכנר אינו נותן ביטוי לעמדת הצד השני, לכאורה, במשא-ומתן – הפלסטינים. כל שנכתב לגביהם הוא כי "האמריקאים מבינים שהפלסטינים לא יסתפקו בכך [בהסדר ביניים ארוך טווח]".

ב"הארץ", לעומת זאת, כותרת ידיעה מאת ברק רביד וג'קי חורי קוראת: "יו"ר הרשות אבו-מאזן: לא אסכים למדינה פלסטינית בגבולות זמניים". כתבי עיתון זה מביאים באופן ישיר מדבריו של מחמוד עבאס, שאמנם מתנגד להצעה.

לצד הדיווח, רשימה מאת יוסי שריד, שכותב כך: "אין צורך בעוד נאום של כלום: בר-אילן 2 כבר-אילן 1 – שניהם מיותרים ועקרים, אם אין נכונות לגעת בליבת הסכסוך, אם מסתפקים בהבעת תשוקתנו הבוערת לשלום. מדינה פלסטינית זמנית היא מדינה באספמיה על פלנטה אחרת. מוטב להישאר בבית ולהתכונן למרחץ הדמים הבא".

על-פי הדיווח ב"ישראל היום", ישראל מתכוננת היטב למרחץ הדמים הבא. שלמה צזנה ודניאל סיריוטי מדווחים בעיתון זה כי "בתוכנית המדינית המחודשת שמגבש ראש הממשלה בנימין נתניהו אין כוונה לדלג על עיבוי הדגש לבטחון ישראל". בדיווח מוזכר "בכיר בלשכת רה"מ", שעל בסיס שיחה עימו מוסר העיתון כי נתניהו צפוי לדרוש המשך הנוכחות הישראלית בבקעת הירדן (משמעות הדבר כי הישות הפלסטינית תהיה מוקפת מכל כיוון בחיילים ישראלים שיפקחו על גבולותיה).

עוד בדיווח – ציטוט של ח"כ אופיר אקוניס, שאינו צופה הצלחה ליוזמה החדשה. "אקוניס העריך שהפלסטינים ידחו כל ניסיון לפתור את הסכסוך, 'כהרגלם במאה השנים האחרונות'".

"ואמנם", נכתב מיד בהמשך הסקירה של "ישראל היום", "הפלסטינים דוחים בתוקף את תוכניתו המסתמנת של נתניהו להסדר ביניים".

אחרי המהפכה

"העובדים הסוציאליים פותחים בשביתה", קוראת הכותרת הראשית של "הארץ". דנה ויילר-פולק מדווחת כי "בשונה מסכסוכי עבודה אחרים, שלא גולשים לשביתה לפני שמתקיימים דיונים קדחתניים אל תוך הלילה, שביתת העובדים הסוציאליים יוצאת לדרך אחרי נתק בין הצדדים שנמשך כמעט 48 שעות". על-פי דיווחה, "אמש התדיינו הצדדים בעיקר בתיווך התקשורת. משרד האוצר פירסם את הצעתו וטען כי ההסתדרות מפרסמת נתונים שונים מדרישותיה סביב שולחן הדיונים. מנגד טוענים באיגוד העובדים הסוציאליים כי הצעת האוצר – כפי שנמסרה לתקשורת – היא הצעה שהם שומעים לראשונה. יש לציין כי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא התייחס לנושא עד כה".

בידיעה נפרדת מאת חיים ביאור מדווח כי בעוד העובדים שובתים, יו"ר ההסתדרות עופר עיני "המריא אתמול בערב לארצות-הברית, שם צפויות לו, בין יתר פעילויותיו, פגישות עם ראשי הארגונים היהודיים". מנגד, מוסיף ביאור, "גם הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, אילן לוין, בילה את עשרת הימים האחרונים בארצות-הברית. לוין לא היה מעורב במגעים שהתנהלו שלשום בין הצדדים במטרה למנוע את שביתת העובדים הסוציאליים".

ביאור מציין כי בהסתדרות טוענים שהיעדרותו של עיני "אינה קריטית" וכי באוצר אומרים שנסיעתו של לוין "לא פגעה ביכולת הניהול של המשא-ומתן", ואחר-כך מוסיף: "עם זאת, ראוי לשאול אם שני האישים הבולטים בתחום יחסי העבודה בישראל [...] היו מרשים לעצמם להיעדר מהארץ אילו לא היה מדובר בשביתה של העובדים הסוציאליים, אלא בשביתה של קבוצה חזקה יותר במשק – עובדי הנמלים, למשל".

"הרווחה יוצאת לרחוב", קוראת כותרת בעמ' 2 של "מעריב". יובל גורן מדווח על השביתה, סיבותיה וממדיה. בידיעה נפרדת מאת אורי בינדר מדווח כי סטודנטים לעבודה סוציאלית "מתגייסים למלחמתם של חבריהם שכבר עובדים במקצוע, ויגיעו היום להפגנות בצפון ובדרום". שער "מעריב" מוקדש ברובו לתצלום [יהודה לחיאני] של חמש סטודנטיות לעבודה סוציאלית, המתייצבות בחזית המאבק.

סטודנטית אחרת שמצטרפת למחאת העובדים השובתים הללו היא רונה קופרבוים, כתבת "ידיעות אחרונות", שמפרסמת רשימה אישית התופסת את כל עמ' 6 של העיתון. "אילו היתה לי ברירה", היא כותבת, "כנראה שלא הייתי לומדת עבודה סוציאלית, אבל לא היתה. המקצוע הזה קרא לי בקול שאי-אפשר להשתיק, במשך כמה שנים עקשניות, להצטרף לשורותיו". קופרבוים כותבת על התרשמותה האישית מלימודי המקצוע ומהמפגשים שערכה בשבועות האחרונים לקראת השביתה. כך היא מספקת ל"ידיעות אחרונות" זווית אנושית רעננה, אחרי שמוצתה זווית העובד הסוציאלי הפרטי וקשיי יומו.

"ישראל היום" לא מקדיש את כותרתו הראשית לשביתה הכללית הראשונה של העובדים הסוציאליים זה 17 שנה (כך לפי מניין השנים שמפרסם "מעריב"), אלא למתרחש בלוב, אף שאין לעיתון זה דיווח בלעדי של שליחו למדינה הסוערת. יחד עם זאת, לעומת ההצנעה של המאבק בימים האחרונים, הבוקר מתפרסמת כותרת בולטת על השביתה בראש השער, והכפולה הפותחת של העיתון מוקדשת לנושא זה.

יעל ברנובסקי, עד לאחרונה כתבת ynet לענייני קליטה ורווחה, הצטרפה ל"ישראל היום" והבוקר מתפרסמים בעיתון דיווחים ראשונים פרי עטה. לעומת הדיווח ב"ידיעות אחרונות", שמזדהה הבוקר באופן מוחלט עם העובדים הסוציאליים וכמעט שאינו נותן ביטוי לעמדות האוצר, הדיווח ב"ישראל היום" מאוזן בהרבה, וחלק ניכר ממנו מוקדש לטענות האוצר.

בטור פרשנות נלווה כותב דן מרגלית: "כאזרח נבוך העומד מן הצד הריני מתחבט איזו עמדה לנקוט. מצד אחד, הכל גאים במשק הלאומי המשגשג. מי שיצא וחזר בנתב"ג מצא השבוע תורים ארוכים של נופשים. אלה לא טייקונים ואנשי האלפיון העליון. [...] רק שמנגד קיימת שכבה ענייה, או בעלי מקצוע מקופחים על-פי השוואות סטטיסטיות למיניהן, ואם מצבו של המשק אכן השתפר והכלכלה איתנה, מדוע לא ייהנו גם הם במשהו מן העוגה השייכת לכולם? נמאס כבר לראות את הרווחים זורמים לקבוצה קטנה של משפחות עשירות מאוד, בעיקר שאין ספק כי יש בשכבות מסוימות בחברה הישראלית מצוקה של ממש. זו מצוקה אפילו אם לא מדובר ברעב".

מרגלית – להזכירכם, אזרח נבוך שעומד מן הצד – ממליץ "למצוא את הפשרה בין עמדות הצדדים כאילו השביתה כבר הסתיימה".

עיתוני הכלכלה "דה-מרקר" ו"כלכליסט" מקדישים לשביתה שהחלה הבוקר ידיעות קטנות בעומק העיתון. הכותרות הראשיות עוסקות במשק הגז. "שותפות תמר דורשת פטור ממס לעשר שנים", מבשרת הכותרת הראשית של "כלכליסט". ליאור גוטמן מדווח כי מסיכום פגישה שהתקיימה בסוף החודש שעבר בין השותפות לצוות המעקב הממשלתי, בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי, עולות דרישות חדשות של השותפות.

גוטמן מדווח כי "השינויים שדורשת השותפות מהמדינה הם: קיבוע של מודל המיסוי החדש וקבלת פטור ממס ('פרה רולינג') לעשר השנים הקרובות; פטור ממיסוי ריביות לבנקים זרים; החלת הוראות המיסוי החדשות על מאגרי גז רק מאוקטובר 2014 במקום ינואר 2014; הענקת ניכוי מס במקור על מאגר תמר וערבות מדינה לחוזה הרכש עם חברת חשמל".

כותרת המשנה לטור פרשנות נלווה מאת סיון איזסקו מתמצתת את המצב כך: "אם יתקבלו דרישות השותפות בפרויקט תמר, גביית המסים תחל רק לאחר כ-12 שנה מתחילת ההפקה בפועל".

"חודש לאחר עצירת הגז ממצרים: גם אספקת הגז הישראלי מקרטעת", קוראת כותרת "דה-מרקר" מעל דיווחו של אבי בר-אלי. בכותרת המשנה נכתב כי "בחודשים הקרובים ניצבת נסיכות הגז הישראלית בפני חוסר ודאות בשוק האנרגיה ועלולה לחזור לעשות שימוש בדלק יקר ומזהם".

בר-אלי מתייחס לתקלה שעצרה אתמול את זרימת הגז מקידוח ים תטיס. "ההשבתה הנמשכת של אספקת הגז הטבעי ממצרים מנעה את האפשרות לגבות את משק האנרגיה עד תיקון התקלה", הוא מציין.

גם המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מקדיש את עמודיו הראשונים לדיווח על התקלה והשלכותיה. עמיר בן-דוד כותב במוסף זה על הנזקים הכלכליים והסביבתיים של התקלה ובקונטרס החדשות של העיתון מדווח כי התקלה תוקנה.

סבר פלוצקר ממליץ לממשלת מצרים "להחרים, כלומר להלאים" את חלקו של חוסיין סאלם בחברת EMG, כדי להבטיח את המשך הזרמת הגז המצרי לישראל. פלוצקר מודה בהמשך כי "באווירה הקיימת כיום במצרים זו אינה משימה קלה [...] דעת הקהל עלולה שלא לקבל מעורבות עמוקה של ממשלתה במכירת גז טבעי לישראל". מה לגבי הרעיון להלאים את קידוח תמר כדי להבטיח את הזרמת הגז שנמצא בשטחי ישראל והרווחים מהפקתו? ניפגש בכיכר רבין, אחרי המהפכה.

חירות מוגזמת של חברי-הכנסת

"הזהות שיוצרים בתעמולתם ח"כים, אנשי ציבור ועיתונאים, בין יריבים פוליטיים ואידיאולוגיים ובין מי שחותר תחת אושיות המדינה ומשתף פעולה עם אויביה, אינה נתקלת בהתנגדות מספקת", כתב אמש עוזי בנזימן, העורך הראשי של אתר זה. "רוב כלי התקשורת אינם מתקוממים דיים על השגרה המסוכנת שבה מאופיינות קבוצות מיעוט בתקופה זו".

טובה צימוקי מדווחת ב"ידיעות אחרונות" כי ועדת השרים לחקיקה תדון היום ב"חוק זועבי", הצעת חוק שלפיה תוסר חסינותם של חברי-כנסת שהתבטאו נגד המדינה. על-פי ההצעה, היועץ המשפטי לממשלה יוכל להגיש כתב אישום נגד חבר-כנסת שביצע מעשים או השמיע ביטויים נגד המדינה. במקרים שבהם יחליט היועץ לנקוט הליך פלילי נגד חבר-כנסת שעבר עבירה בטחונית, תוסר חסינותו בלי אישורה של ועדת הכנסת. "מטרת העל של התיקון", מצוטטת רגב, "היא נטילת החירות המוגזמת של חברי-הכנסת לנהוג בצורה בלתי אחראית ברמה הבטחונית, תוך שמירה על מנגנונים ראויים, מידתיים וסבירים להסרת חסינות".

הידיעה מתפרסמת בעמ' 20 של העיתון. היא אינה ארוכה, ורובה מוקדש לרציונל שעומד מאחורי החוק. רק בסופה מוזכר כי "גורמים במשרד המשפטים העריכו אתמול שהצעת החוק של רגב אינה חוקתית", משום שהיא מנוגדת לזכות לחופש ביטוי.

יהונתן ליס מדווח ב"הארץ" על שלל הצעות חוק שיעלו לדיון היום בוועדת השרים לחקיקה (ביטול ועדות הפלה, הקלה על שעות עבדותה של אם עובדת, הצבת יועצת לענייני מעמד האשה בגופים ציבוריים, ייצוג של 50% ממספר העובדים בחברות ציבוריות לנשים וחיוב בתי-המשפט לשלוח לשיקום אסירים העומדים בפני שחרור לאחר שהורשעו בעבירות אלימות במשפחה). הצעתה של רגב לבלימת חופש הביטוי של חברי-הכנסת אינה מוזכרת בדיווח, שעוסק בהצעות חוק שעולות להצבעה לרגל יום האשה הבינלאומי.

ענייני תקשורת

צבי זרחיה מדווח ב"דה-מרקר" כי לשכת ראש הממשלה "פועלת לגייס רוב בוועדת השרים לחקיקה נגד הצעת החוק שנועדה להגביל את העיתון 'ישראל היום'". על-פי דיווחו, "בקואליציה מעריכים כי ניתן יהיה לגייס רוב הן בוועדה והן במליאת הכנסת נגד הצעת החוק".

רז שכניק מדווח במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" כי עמרי שרון, בנו של ראש ממשלת ישראל לשעבר אריאל שרון, לא ינחה את תוכנית איכות הסביבה של ערוץ 1, וזאת לאחר שקבוצתו הפסידה במכרז. מפיק התוכנית, מוש דנון, אומר לשכניק: "אני לא יכול שלא להיות טרוד מזה שהעסק לא הלך נקי [...] אני לא יכול להתעלם מזה ולחשוב שהפסדנו ביושר".

שליחת "הארץ" לקהיר, עמירה הס, שבה ממצרים לאחר שהות של שלושה שבועות ומדווחת במדורה "שב"חית", שמתפרסם בחלק ב' של העיתון, על היחס של מרואיינים מצריים לעיתונאית ישראלית ("אני: 'שלום, קיבלתי את מספר הטלפון שלך מעיתונאי X'. הוא: 'בבקשה, אני לרשותך'. אני: 'שמי כך וכך, אני גרה ברמאללה כך וכך שנים וכותבת לעיתון 'הארץ''. הוא: 'לא, אני לא מקיים קשר עם הישות הציונית'").

אמיר טייג סוקר ב"דה-מרקר" את מצבו של הפורטל וואלה, לרגל פרסום תוצאותיו העסקיות לשנת 2010, שסימנו בפעם הראשונה יציבות בהכנסות. טייג מצטט "מנכ"ל חברת תוכן גדולה", שמסביר לו כי הבעיה העיקרית של הפורטל היא שאין לו כמעט עוגני תוכן. "מלבד נישות כמו ידיעות רכילות וברנז'ה, וקצת טכנולוגיה, אין לו תוכן עצמאי חזק", טוען המנכ"ל האלמוני. "קשה לו להתמודד מול אתרים כמו mako ו-ynet, שהם יצרני תוכן מובילים".