אילן לוין, הממונה על השכר באוצר, אתמול (צילום: יואב ארי דודקביץ')
הכה את המומחה
"מאז עידן יהושע פרץ בנמל אשדוד, לא התנהל בישראל סכסוך עבודה כה שערורייתי כמו הסכסוך שהכריזו הרופאים המתמחים", כותב חגי סגל במדור הפותח את המוסף היומי של "ידיעות אחרונות". "החברים הצעירים בחלוקים הירוקים, שמבחינת חוקי העבודה הם אפילו לא ארגון עובדים, הופכים את בתי-החולים שלנו לזירת התכתשות אכזרית עם השלטונות. בניגוד לשבועת הרופאים המפורסמת, הם עוזבים את החולה בשביל עוד כמה שקלים". עוד נחזור לנמל אשדוד.
350 מתמחים לא הגיעו לעבודה אתמול, לפי "ידיעות אחרונות". 340 לפי "מעריב". כל העיתונים ללא יוצא מן הכלל מסכימים שמדובר במאסה קריטית עבור מערכת הבריאות הישראלית. מחר יאפשר בית-המשפט לעוד 200 מתמחים להתפטר.
"אחרי אינספור איומים, הגיע היום הדרמטי שכולם חששו ממנו", נכתב בכותרת המשנה לידיעה בעמ' 6 של "מעריב", שכותרתה היא "על סף קריסה". שמונת העמודים הראשונים בעיתון מוקדשים למשבר בבתי-החולים, תחת הכותרת הראשית "תולים את החלוקים". "מנהלי בתי-החולים: אנו על סף קריסה, לא נחזיק מעמד", נכתב בכותרת בחלקו העליון של שער "הארץ". "המצב בלתי אפשרי", מצטטת כותרת המשנה לראשית את "מנהלי בתי-החולים". הכותרת הראשית היא "השופטת למתמחים: 'גלו אחריות'". הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" היא פשוט "במצב קריטי". "נוכל להחזיק מעמד רק 48 שעות", מצטטים את "בתי-החולים" בכותרת המשנה.
על שערי "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" תמונה של אותו רופא: פרופ' משה סלעי, מנהל המחלקה האורותופדית באיכילוב, כשהוא מטפל בחולה. ב"ידיעות אחרונות" גם מודפס טור שלו (הפניה אליו מופיעה מתחת לכותרת הראשית). כותרת הטור, "כמו במילואים", מתייחסת לכך שהרופא הבכיר "גויס" לתורנויות כדי לחפות על הרופאים המתמחים שהתפטרו. הטור מביע תמיכה נלהבת במתמחים, וסלעי אף כותב כי שכר הרופאים הבכירים על התורנויות שיבצעו יוקדש לקרן מיוחדת לפיצוי המתמחים על המשכורת שהפסידו, לכשישובו לעבוד.
העובדה שאחד הפרזנטורים של מחאת המתמחים – שמראש היו שותפים לה גם כמה מהרופאים הבכירים וממנהלי בתי-החולים – מופיע על שערי שניים מהעיתונים הארציים יכולה אולי ללמד משהו על היחס שלהם לסכסוך העבודה הנוכחי. ואכן, ב"הארץ" ויותר מזה ב"ידיעות", טון הסיקור אוהד את המתמחים יותר משהוא אוהד את נציגי המדינה, או את החולים. ב"ידיעות" מודפס הטור של סלעי וטור בנימה דומה של פרופ' מוטי רביד, ב"הארץ" טור חריף עוד יותר של יוסי שריד וידיעה המוקדשת למתמחה ש"יחזור להיות שליח של המבורגרים".
גם ב"מעריב" יש טור של רופא – לא מומחה אלא מתמחה – ד"ר אריאל מרגוליס, שכותב "למה התפטרתי" ("ראש הממשלה היקר, דחקת אותי החוצה ממערכת הבריאות הציבורית"), וטור של בן כספית, התוקף, כדרכו, את הממשלה וקובע כי היא אשמה בהתמשכותו של סכסוך העבודה וכי ציבור המתמחים הוא "ערכי, איכותי, מסור, מוכשר וחדור מוטיבציה" וכמובן גם צודק במאבקו. כספית חוזר גם על הטיעון שלפיו התעקשות המדינה להפרדת הרפואה הפרטית מהציבורית תפגע דווקא בזו הציבורית.
אולם יותר מטורי הפרשנות וטורי הרופאים המומחים והמתמחים, מוטה הסיקור החדשותי לטובת הרופאים ולרעת נציגי המדינה בסכסוך העבודה עימם (משרדי האוצר והבריאות, ראש הממשלה). יוצא דופן הוא "ישראל היום". "ומה עם החולים?", זועקת כותרת הידיעה הראשית בכפולה הפותחת (הנשמעת כפרפרזה על הלן לאבג'וי), "במלה אחת: כסף", קובעת כותרת טור הפרשנות של רן רזניק באותה כפולה, והידיעה החדשותית מדגישה את המסרים של חביב העיתון נתניהו, האוצר והפרקליטות. מולו מודפס טור מבולבל וחסר פואנטה של דן מרגלית: ניכר בו שהוא אוהד את המתמחים, אולם עוטף זאת, משום מה, בצמר גפן.
בעמ' 5 מודפס טור של רופא מתמחה ("המניפולציות של האוצר"), אולם מולו מופיע טור של רופא "מן הפריפריה" תחת הכותרת "יש הסכם, והוא טוב". המתח בין מרכז לפריפריה עומד במרכז הטיעון של רזניק, טיעון שעליו הוא חוזר מאז נחתם ההסכם עם ההסתדרות הרפואית, לאחר משא-ומתן ארוך ומייגע במיוחד. לפי רזניק, ההסכם ההוא היה הסכם טוב ומיטיב, עם הרופאים ועם מערכת הרפואה, אולם מנהלי בתי-החולים במרכז התנגדו לו משום שההסכם נותן עדיפות לבתי-החולים בפריפריה ומשום שהוא מוציא את הרפואה הפרטית מבתי-החולים, ובכיריהם הם שמתחבאים מאחורי גבם של המתמחים.
"מכל הפגישות שנערכו עם נציגי המתמחים עולה כי בין דרישותיהם ובין חיזוק הרפואה הציבורית אין ולא כלום, נהפוך הוא. כל אשר מעניין אותם זה כסף, כסף, כסף", אומר הרב יצחק כהן, סגן שר האוצר, ורזניק מצטט את הדברים, המסכמים היטב את המסר העולה מטורו.
הדים לביקורת הזו נשמעים גם בעיתונים האחרים. ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם במוסף הטור האמור של חגי סגל, ומולו טור "לאיזון" של אורי משגב, ובקונטרס החדשות שרית רוזנבלום ממשיכה בקו המתעקש להיות ספקני כלפי המתמחים, המוצגים כקדושים מעונים בטקסטים הסובבים את טורה. רוזנבלום קובעת כי "את הפתרון ההגיוני וההוגן ביותר העלה סגן שר הבריאות יעקב ליצמן": תוספת שכר למי שיתחייב לעבוד עוד ברפואה הציבורית (ולא במרפאה פרטית).
"מתחילת מאבקם טוענים הרופאים שהם נלחמים למען עתיד טוב יותר למערכת הבריאות הציבורית. ההחלטה אם לקבל את ההצעה הזו או לדחות אותה תוכיח אם הם באמת מתכוונים לכך", מסכמת רוזנבלום. בעמוד הבא כותבים איתמר אייכנר וגד ליאור על אותה הצעה עצמה תחת הכותרת "ההצעה 'החדשה' נדחתה בעבר" (מסתבר שההצעה של ליצמן כבר נדחתה על-ידי המתמחים, וכעת היא הועלתה מחדש על-ידי נתניהו). בטור המתפרסם באותו עמוד מתייחס רביד ברמז להצעה וטוען כי היא דוגמה ל"חוסר ההבנה הבסיסי של האוצר ושל הנהלת משרד הבריאות", משום שהמתמחים ממילא עובדים יותר מדי ולא יוכלו להוסיף על שעות העבודה שלהם. השאלה המכריעה – האם המתמחים אכן עובדים שעות נוספות ברפואה הפרטית – נותרת עמומה.
גם ב"הארץ" מאמר המערכת יוצא נגד המתמחים: "ההסכם מקדם את הרפואה הציבורית בכל הארץ ומבטא את נכונות האוצר לרפורמה ממשית, בניגוד להשמצות של המתמחים כלפיו. האוצר אף הסכים לדון עם המתמחים על שיפורים מסוימים נוספים במסגרת ההסכם. על המתמחים להתעשת, לשים קץ למאבק ולחזור לבתי-החולים", נכתב שם. בניגוד למקובל בעיתון, המאמר לא זוכה להפניה מהשער או מהדיווח בקונטרס החדשות (המאמר מתפרסם בחלק ב').
נתב בנמל אשדוד
ברם, זו אינה ההתקפה היחידה של "הארץ" על הרופאים. "הרופאים הבכירים בצמרת טבלת שיאני השכר במשק", נכתב בהפניה על שער העיתון. "שיאני השכר במגזר הציבורי: רופאים", נכתב בכותרת על שער "דה-מרקר". הקריאה הזו של הדו"ח אינה מחויבת המציאות. "סדרן בנמל מרוויח יותר ממתמחה", נכתב על שער "ידיעות", ו"השפן של האוצר" נכתב בכותרת הגג לידיעה ב"מעריב", שכותרתה היא "בין עשרת שיאני השכר: שמונה רופאים". ב"גלובס" הכותרת הראשית היא "שיאני השכר: הרופאים", אולם כותרת המשנה והסיקור עצמו מדגישים את השכר הממוצע הנמוך של כלל העובדים.
האם ההדגשה של "הארץ" ו"דה-מרקר" את שכרם הגבוה של כמה רופאים בכירים עושה שירות טוב לקוראים? לאו דווקא. "התרגיל המלוכלך של פרסום רשימת שיאני השכר במגזר הציבורי, שבה מככבים כמה רופאים, גם הוא מעיד על חוסר התבונה של בכירי האוצר", כותב רביד ב"ידיעות". "רופאים בכירים מעטים – שהם אנשי מקצוע מעולים שיש ביכולתם להרוויח מיליונים בחו"ל או בפרקטיקה פרטית באזור המרכז – עובדים בבתי-חולים בנגב ובגליל ונותנים שירות רפואי מעולה בשכר שאינו עולה על זה של נתב בנמל אשדוד או משגיח בחברת החשמל".
פרופ' רביד אינו מתייחס, כמובן, לשאלה אם משכורתם הגבוהה של הנתב והמשגיח ראויה. העיתונים הכלכליים מתנדבים להיכנס לחלל הזה.
"נתב בנמל אשדוד משתכר יותר מ:", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט" באותיות גדולות ומתחת, באותיות קטנות יותר: "נשיא מכון ויצמן, נשיא הטכניון, נגיד בנק ישראל וראש הממשלה". "אל תחפשו את שיאני השכר", כותב אבי בר-אלי ב"דה-מרקר". "בעוד שכולם נוטים להתביית על שיאני השכר", הוא כותב, "עובתה שכבת הנהנים מ'סתם' שכר גבוה בנמלים עד כדי כך שכל עובד שישי בהם נחשב בעל שכר גבוה לפי האוצר".
"ביום שבו מערכת הבריאות הגיעה למשבר כולל בשל סירוב המדינה להעניק תוספות שכר למתמחים, דו"ח הממונה על השכר חושף את סדרי העדיפויות האמיתיים: האיש עם השאלטר תמיד מנצח", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "כלכליסט". "עיוותי השכר במגזר הציבורי מחייבים מהפכה ניהולית", נכתב בהפניה לטור של סמי פרץ על שער "דה-מרקר".
שירו לנו שיר חדש
"עופר עיני יכריז היום על סכסוך עבודה כללי במשק", נכתב בסיומה של אותה כותרת משנה לראשית ב"כלכליסט". "בהסתדרות ובמטה המחאה מתכוננים להפגנה ולשביתה לאחר החגים", נכתב בכותרת הגג לידיעה בעמודים 27-26 של "ידיעות אחרונות". "המטרה: שביתה כללית ב-1.11.11", נכתב בכותרת עצמה. מתחת לה מודפסת ידיעה אחרת: "בקרוב: שיר חדש של מרגול".
ביקורת על הפוליטיזציה של המחאה מגיעה דווקא מכיוון מוסף התרבות של "מעריב", "ז'ורנל": "יחסית למישהי שמתעקשת להכריז על עצמה כא-פוליטית, דפני ליף היא אדם מאוד פוליטי", נכתב במאמר המערכת הלא חתום של המוסף. "כשהיא מציינת בעמוד הפייסבוק שלה ש'אלי ישי יצא גבר' ומבקרת את אביגדור ליברמן רק על עמדותיו בנוגע למסקנות ועדת טרכטנברג, היא בוחרת להתעלם מ'גוף העבודות' המלא של כל אחד מהאישים האלה. מעשה ההתעלמות הזה הוא פוליטי".
"אין סיבה שאנשי המחאה יסכימו לאמץ את דו"ח טרכטנברג, שספק אם בתוך כמה שבועות יישאר משהו ממשי מעקרונותיו המקוריים", נכתב בכותרת המשנה לטור של יהודה שרוני במדור הדעות של "מעריב".
"גם לאחר סיום המיתון בארה"ב, הכנסות משקי הבית האמריקאיים המשיכו לקרוס", נכתב בכותרת ידיעה מתורגמת מ"הניו-יורק טיימס" ב"דה-מרקר". "התעוררנו!", נכתב בכותרת על שער "כלכליסט", "מחאת האוהלים בוול-סטריט דומה להפליא למחאה הישראלית בתחילתה", כותבת טל שמיר מניו-יורק.
אתנחתא טרגי-קומית
"אופטימיות באירופה הקפיצה את אחד-העם", נכתב בכותרת מוסף נתוני הבורסה של "דה-מרקר".
"נחשב לאיש הרע בארגון של אברג'ל, נהג להפחיד את החייבים במבטים מבהילים", נכתב בכיתוב על תמונתו של העבריין יורם אלעל במוסף היומי של "ידיעות אחרונות".
"'בן-דרור לא סבל מהפרעה נפשית חמורה', כך קבעה אתמול פסיכיאטרית בכירה במשפטו של איתי בן-דרור, שהורשע ברצח ילדיו", נכתב בכותרות ידיעה בשולי עמ' 14 ב"ידיעות אחרונות".
"הגעתי היום למצב שאני מאוד בטוח באמת שלי", אומר כוכב הילדים יובל המבולבל לכרמית ספיר-ויץ בראיון ב"ז'ורנל". "הרי זו לא דמות קלאסית", הוא אומר על עצמו, "מגיע אחד קירח, עם גבות, עם קול משונה, מדבר שטויות. לא ידעו איך לאכול את זה". "לא מקשיבים ממש לשירים ולמסרים", הוא מוסיף בהמשך.
באלו הידיים
"יד אחת בונה, יד אחת הורסת", נכתב בכותרת ידיעה בעמ' 10 של "ידיעות אחרונות". "המדינה הודיעה שאחרי החגים תתחיל בהריסת מאות מבנים לא חוקיים ביהודה ובשומרון – כשבמקביל יוכשרו 10 יישובים בשטחים. גורמים בימין: ההריסה לא תעבור בשקט", נכתב בכותרת המשנה. "כמעט כל החלטה שנוגעת לבנייה בשטחים מצליחה לעורר את זעמו של אחד הצדדים במפה הפוליטית", כותב עקיבא נוביק, "אולם מעטות ההחלטות שמצליחות להרגיז גם את הימין וגם את השמאל".
"ממשלת נתניהו פועלת להלבין את הבנייה במאחזים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ" (חיים לוינסון).
תרבות וספרות
"'האחים קרמאזוב' הוא רומן על רצח אב, והמסר המרכזי שלו הוא 'אם אין אלוהים, הכל מותר'. אלה שני הדברים שכמעט כל אחד יודע להגיד על הרומן המונומנטלי של דוסטויבסקי", כותב אבי גרפינקל במדור הספרים ב"ז'ורנל" ומוסיף: "הבעיה היא שפחות או יותר ההפך הוא הנכון". חשוב לזכור, הוא כותב, "כי 'האחים קרמאזוב' מסתיים במעין רצח בן, וכי הוא מראה שאפילו כאשר יש אלוהים, הכל מותר", ואחר-כך מוסיף: "כמובן, גם ההפך אינו נכון".
"או למשל היתה כותרת שאמרתי שאני בעד חינוך פטריוטי. פטריוטיות היום זו מלה שמתקשרת, מיידית, עם לאומנות. אבל מה לעשות, אני פטריוט ולא לאומן", אומר ד"ר צבי צמרת, "מס' 3 במשרד החינוך", לאריאלה רינגל-הופמן, המראיינת אותו במוסף היומי של "ידיעות אחרונות" לרגל התפטרותו ("אני לא אוהב את המונח"). "או למשל כשאמרתי שאני מודאג מהרמה הנמוכה של לימודי יהדות, נתפסתי כמי שמנסה להחזיר את כולנו לעולם העבר".
"איך שומרים על טיפה שלא תתייבש? שמים אותה בים" (יובל המבולבל).
ענייני תקשורת
בעיתון "מעריב", שנערך על-ידי דוברו לשעבר של ראש הממשלה (ניר חפץ), מתפרסמת בשולי עמ' 18 ידיעה שכותרתה "נתניהו שוחח עם אלמנתו של הרוג הגראד". הכותרת ממצה גם את תוכנה של הידיעה.
"אושר לקריאה ראשונה: יוגדל הפיצוי על לשון הרע", נכתב בכותרת על שער "הארץ". אורן פרסיקו עם הפרטים כאן באתר.