יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו-מאזן), בתפילה ברמאללה עם סיומו של חודש הרמדאן. 10.9.10 (צילום: עיסאם רימאווי)
אני במזרח ולבי בסוף המערב
"הדלפת ענק של מסמכי המשא-ומתן מתקופת אולמרט", נכתב מעל לכותרת הראשית של "הארץ": "הרשות הסכימה לוויתורי ענק בירושלים". "מסמכים חסויים של הרשות הפלסטינית, שפורסמו אמש באל-ג'זירה וב'גרדיאן', מגלים כי אבו-מאזן ושליחיו למשא-ומתן עם ישראל ב-2008 הסכימו לוויתורים מרחיקי לכת במזרח הבירה", נכתב בכותרת המשנה. "על-פי ההערכות, הדלפת 1,600 המסמכים נועדה לפגוע במעמדו של יו"ר הרשות".
"הפלסטינים מעריכים: מוחמד דחלאן עומד מאחורי ההדלפה, שכל מטרתה לפגוע ביו"ר אבו-מאזן ולהחלישו", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "מעריב", "מבוכת הרשות" (עמית כהן). מתחת לכותרת "עיקרי הגילויים" נכתב על שער "מעריב": "הפלסטינים הסכימו לוותר על מרבית מזרח ירושלים, הרשות הביעה נכונות ל'פתרון יצירתי' בהר-הבית, אבו-מאזן ידע מראש על כוונת ישראל לצאת למבצע עופרת-יצוקה, שר הפנים הפלסטיני קיבל ממופז מידע מקדים על חיסול מבוקש".
גם ב"ישראל היום" הכותרת הראשית מוקדשת לאותו נושא: "אבו-מאזן ויתר על רוב מזרח ירושלים". "הגילויים: הרשות הסכימה שישראל תספח את כל השכונות היהודיות במזרח ירושלים, למעט הר-חומה", נכתב בכותרת המשנה שמסתיימת במשפט: "הרשות: אל-ג'זירה עוזרת לחמאס".
"ידיעות אחרונות" הוא העיתון היחיד שמקדיש את הכותרת הראשית לפרשת גלנט. מתחת לכותרת "החשיפות העיקריות" בעמ' 12 נכתב, בין היתר, "גולדסטון: אם חוזרים למו"מ – הרשות מוותרת על הדו"ח", "זכות השיבה: אולמרט הסכים לחזרתם של 5,000 פליטים בלבד" ו"קונדוליסה רייס לפלסטינים: 'ותרו על מעלה-אדומים, או שלא תהיה לכם מדינה'".
"בסוף-השבוע סיפר יו"ר הרשות הפלסטינית אבו-מאזן כי ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט הציע לו לחלק את ירושלים בין שתי עיריות, ירושלים בכללותה תישאר מאוחדת, לא תהיה חלוקה פיזית בין מערב ומזרח, אבל כל עירייה תנהל באופן עצמאי את הבירה שלה: האחת את המזרח הפלסטיני של העיר והשנייה את המערב הישראלי. על העיר העתיקה והמקומות הקדושים יוטל, על-פי תוכנית אולמרט, משטר בינלאומי מיוחד. אבו-מאזן לא פראייר, הוא ידע מדוע הוא לא מקבל את ההצעה. מזרח העיר בידיו ממילא", כותב שלום ירושלמי בטורו במדור הדעות של "מעריב", המוקדש לתיאור האופן שבו הפלסטינים מנהלים בפועל את מזרח העיר ו"שולטים" גם בחלק ממערבה.
בחורנו המצוין
"ועדת טירקל לבדיקת המשט: הסגר הימי על רצועת עזה – חוקי; ביקורת על התנהלות צה"ל", נכתב בכותרת על שער "הארץ". "הוועדה לבדיקת אירועי המשט לעזה מתחה ביקורת חריפה על מערכת הביטחון בשל מודיעין לקוי ואי-הכנת חלופות", נכתב בכותרת המשנה.
"טירקל: הפעולה היתה חוקית, התכנון – לקוי", נכתב בכותרת הידיעה בעמ' 2. טור הפרשנות של עמוס הראל באותו עמוד מוכתר בכותרת "בדקנו את עצמנו, היינו מצוינים". לפי מאמר המערכת, ועדת טירקל לא היתה צפויה להניב תועלת הסברתית משום שהיא ועדה ממשלתית ולא ועדת חקירה. כותרת ידיעה של צבי בראל בעמ' 3 היא "ארדואן: הדו"ח חסר אמינות, אין לו ערך ואין לו תוקף".
כותרת הידיעה המרכזית בעניין ב"מעריב" היא "תעודת כשרות", ונראה כי אינה צינית. כך גם הכותרת ב"ידיעות אחרונות": "זיכוי מלא". "מוכרחים להיות גאים" היא כותרת טור הפרשנות של אלכס פישמן ב"ידיעות", במקרה זה הכותרת אירונית. פישמן, כמו עמיתו עפר שלח ב"מעריב", כותב כי ועדת טירקל לא לימדה אותנו דבר, ולא עזרה במאום להתכונן לפעם הבאה שאתגר דומה יעמוד לפתחה של מדינת ישראל.
"מה המסקנות?", שואל חייל שייטת מצויר בקריקטורה היומית של יונתן וקסמן ב"כלכליסט", "שגם בפעם הבאה יזרקו אותנו עם רובי צבע לתוך קהל של חמושים אסלאמיסטים", עונה לו רעהו.
עננה בעינה
"קרב חייו", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". "גלנט לא קנה, אלא קיבל בחינם. המשפט 'גלנט קנה את הנחלה' הוא שגוי ומטעה. גלנט קיבל את הנחלה בהקצאה ללא מכרז, על יסוד המלצת ועד אגודת המושב. הוא קיבל 'נחלה לא מאוישת', כלומר, הוא קיבל ללא תמורה כספית נחלה פנויה במושב", כותב משה ליכטמן ב"גלובס", הקובע כי "ההקצאה נעשתה בניגוד לנהלים" ומדווח כי לגלנט בית נוסף במושב.
"מינוי גלנט: מחכים למבקר" היא הכותרת על שער "ישראל היום", המציע ידיעה קצרה על הנושא הזה וטור פרשנות סתמי של דן מרגלית. "הרמטכ"ל המיועד גלנט נחקר על-ידי מבקר המדינה", נכתב בכותרת על שער "הארץ". "גלנט חזר על עמדתו כי לא שיקר לרשויות וכי אם היו אי-סדרים בפרשה, הם נבעו מהתנהלות בין מינהל מקרקעי ישראל לבין ועד היישוב", נכתב בידיעה עצמה.
במקום המלים "בעקבות תחקיר 'מעריב'", נכתב היום בעיתון זה "4 שעות של חקירה" בסרט אדום העוטף צילום של גלנט כשהוא ברכבו, "שב אמש לביתו אחרי שעות ארוכות מול מבקר המדינה ואנשיו", צילום שווריאציה שלו מופיעה היום על שערי כל העיתונים. "מקורבים לחקירה מעריכים כי גלנט לא הצליח לשנות את התמונה ולשכנע את המבקר כי פעל בתום לב", נכתב עוד בכיתוב התמונה. הכותרת הראשית על שער "ידיעות אחרונות" היא "התנהלותו בעייתית" והיא מיוחסת ל"מקור משפטי אחרי השימוע לגלנט". "העננה מעל ראשו נותרה בעינה", נכתב בכותרת המשנה על-פי אותו "גורם משפטי".
"המצודה אינה הנכס היחיד של גלנט", נכתב עוד על שער "ידיעות אחרונות", "בקצה הנחלה יש לו בית נוסף". הכיתוב מלווה תצלום אוויר המראה את "המצודה" ואת "הבית הנוסף". הצילום מתפרסם שוב על פני חלק גדול מעמ' 3, מעל לכותרת גדולה: "למצודה 'נולד' בית". "מקורבי גלנט טענו מטעמו: אין לו נכסים פרט לבית המפואר. אולם בשטחו ישנו בית נוסף, הרשום על שם בנו", נכתב בכותרת המשנה.
מיד לאחר מכן
הממשלה אישרה אתמול את המלצות ועדת ששינסקי בנוגע להגדלת הכנסות המדינה ממשאבי הגז והנפט שבשטחה. 21 חברי ממשלה הצביעו בעד ההמלצות וחמשת שרי ישראל-ביתנו הצביעו נגדן. השרים יוסי פלד ויעקב מרגי לא השתתפו בהצבעה בשל קשרים עם חברות הגז. כעת מתחילה המערכה על קולותיהם של חברי-הכנסת. "מיד לאחר מכן", נכתב ב"ממון", "החלו לוביסטים ונציגי חברות הגז והנפט בשכנוע חברי-הכנסת לטובת החברות". ב"כלכליסט" וב"דה-מרקר" מזכירים כי יש עוד תחנה בדרך: ועדת השרים לחקיקה.
"קדימה צפויה להצביע בעד ההמלצות", כותבים גד ליאור ועמיר בן-דוד ב"ממון". "ששינסקי התלונן במשטרה: 'מצותתים לי ומאיימים עלי'", נכתב בכותרת ידיעה בכפולה הפותחת של "דה-מרקר". העיתונים מצטטים דברים שאמר בערוץ הכנסת: "כאשר עשרה לוביסטים יושבים בוועדת הכנסת ליד שני חברי-כנסת, זה מפריע לעבודה התקינה של הפרדת רשויות". "ההערכה היא שיופעל לחץ אגרסיבי של הלוביסטים הן על חברי ועדת השרים לענייני חקיקה והן על חברי-הכנסת להכניס שינויים בהצעת החוק", נכתב ב"דה-מרקר".
תומר אביטל מדווח ב"כלכליסט" כי יוקמו שני צוותים ממשלתיים, האחד "שיעקוב אחר חיבור יבשתי לאספקת הגז ממאגר תמר וידאג להסיר מכשולים בנושא", והשני "שיבחן את הדרכים להתמודדות עם ההשלכות המאקרו-כלכליות של התקבולים ממשאבי הטבע". ב"דה-מרקר" מדווחים מוטי בסוק וצבי זרחיה כי שר הביטחון הסתייג מהקמת הצוות הראשון אחרי ש"תהה אם מדובר שוב בבחינה מחודשת של המסקנות לאחר שאלה כבר אושרו".
ב"עסקים" של "מעריב" כותבת רונית מורגנשטרן: "שותפות תמר, הכוללת את החברות נובל-אנרג'י, דלק וישראמקו, היתה מרוצה אתמול לאחר ישיבת הממשלה [...] בשותפויות נרגעו, שכן ראש הממשלה מינה צוות שילווה את העבודה בקידוח תמר". לפי מורגנשטרן, בצוות רק נציג אחד למשרד האוצר ורוב לנציגי משרדים התומכים באינטרסים של חברות הגז.
"גם ההיבט האסטרטגי-המדיני שנלווה ליצוא הגז ראוי לדיון מעמיק ולא ניתן להשאירו בלעדית להחלטת חברות הגז", כותב עודד ערן במדור הדעות של "הארץ", אחרי שהוא סוקר את ההשלכות המדיניות של בחירת הנתיב והיעד לייצוא הגז. "מקומו של דיון זה במישור הממשלתי הוא במועצה לביטחון לאומי, אבל יש גם עניין בדיון ציבורי עמוק בשאלות אלו, ולא רק בשאלה על גובה המס והתגמולים".
הכותרת הראשית של "כלכליסט" היא "טורבוביץ' יקדים את פרישתו מדלק-אנרגיה". למסקנה זו, המוכחשת על-ידי יורם טורבוביץ' עצמו, מגיע כתב "כלכליסט" גולן חזני אחרי ששמע מ"גורם ממשלתי בכיר ביותר" כי טורבוביץ' (לשעבר ראש סגל בלשכת ראש הממשלה אהוד אולמרט), אגב כך שדחה הצעה "לתפקיד בכיר ביותר", אמר כי הוא "מחויב לדלק-אנרגיה עד סוף השנה", בעוד שבפועל, "החוזה שלו בקבוצת דלק תקף עד סוף שנת 2013". טורבוביץ' קיבל את משרת יו"ר דלק-אנרגיה בתחילת 2010, וכותרת הגג על השער היא "אחרי שנה אינטנסיבית לצדו של יצחק תשובה".
הסתכלו בקנקן
אחרי מאמר המערכת של "הארץ" מהשבוע שעבר, שיצא נגד המדיניות המשטרתית בענייני סמים קלים, מציג היום המוסף היומי של "מעריב" כתבת שער היוצאת נגד המדיניות המשטרתית כלפי סם אחר, GBL, הידוע בכינוי "סם האונס" (למעשה הסם הידוע כ"סם אונס" הוא GHB, ו-GBL הוא חומר שנועד להחליפו אחרי שנאסר בחוק).
"ה-GBL הוא סם שמזוהה בעיקר עם סצינת המועדונים של הקהילה ההומוסקסואלית ומהווה תחליף לאלכוהול, אולם מי שנתפס איתו בישראל מואשם כמעט באופן אוטומטי כמי שהתכוון לבצע תקיפה מינית", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של נתיב נחמני. "גם מומחים טוענים כי מדובר בחומר שאינו מסוכן יתר מוואליום, אבל יש מי שמתעקש להכתירו כ'סם האונס' ולעורר פאניקה". אגב, לפי משרד הבריאות האמריקאי, "סם האונס" הנפוץ ביותר אינו GBH, MDMA, GBL או כל צירוף אותיות אקזוטי אחר, אלא אלכוהול.
יש שופטים בתל-אביב
"החגיגה נגמרת", נכתב בכותרת הראשית של המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". "אין יותר אמנים, אלכוהול, כדורגל וקייטרינג יוקרתי: רשות ניירות ערך אוסרת על יועצי ההשקעות של הבנקים להשתתף בכנסים המפנקים שמארגנים עבורם בתי-ההשקעות – עליהם הם אמורים להמליץ לכם באובייקטיביות".
"בית-המשפט פועל בראשונה נגד חברות הפורקס", נכתב בכותרת השער האחורי של "דה-מרקר". "צעד ראשון נגד חברות הפורקס שפועלות ללא פיקוח כבר יותר מעשור: בעקבות תביעת משקיע, בית-המשפט הטיל צו עיקול על נכסים של פורקס-פלייס בהיקף של 6 מיליון שקל. 'פורקס-פלייס לקחה את כספי המשקיע', נכתב בכתב התביעה".
קאנון
במדורו "תיבת תהודה" שבמוסף "גלריה" של "הארץ" כותב נעם בן-זאב על פרויקט עיתונאי של אנתוני טומסיני, מבקר המוזיקה הקלאסית של ה"ניו-יורק טיימס", שפירסם רשימת דירוג של עשרת המלחינים הגדולים בכל הזמנים. דעתו של בן-זאב אינה נוחה מהפרויקט ה"פופוליסטי", לדבריו: "זה טבעי ונכון: הקאנון אכן משקף מערכת ערכים אסתטיים ואיכותיים של אמנות. ואולם, דירוג סמכותי של מלחינים ויצירות לפי איכות כביכול, ותיחום הקאנון לפי קריטריונים קשיחים שאוטמים אותו לכל שינוי ובחינה מחדש ומונעים את הרחבת גבולותיו – זו, כהגדרתה של החוקרת האמריקאית אלן קוסקוף, כבר 'קאנוניזציה', משמע – מיסוד ההייררכיה וכפיית ערכיה על כולם: אנשים ומוזיקות כאחד.
"הבשורה שיוצאת אפוא מ'ניו-יורק טיימס' מופנית לכל מארגן קונצרטים, לכל ראש אקדמיה, לכל חברת הקלטה, לכל מוזיקאי מבצע, לכל מאזינה ומאזין: היצמדו בכל מחיר למה שהתעשייה הגלובלית שמייצרת מוצרי מוזיקה מספקת לכם. המשיכו לצרוך אותה – ולא לחוות אותה. אל תביטו ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה, אל תחצו גבולות. אנחנו מסדרים לכם את הרשימה הנכונה של המוזיקה הקלאסית הגדולה – ורק במקרה היא זהה גם למה שמציעות תחנות רדיו מסחריות של להיטים קלאסיים, תזמורות שרוצות למכור כרטיסים, חברות הקלטה שרוצות למכור דיסקים, ואקדמיות שמפחדות לאבד סטודנטים. זה החשש האמיתי לעתידה של המוזיקה הקלאסית: המתתה על-ידי סמכות שכיכול רוצה בהחייאתה".
אבל האם אפשר באמת לקבוע קאנון באופן מלאכותי? והאם קאנון יכול בכלל להיווצר בתקופה בתר-קאנונית?
ענייני תקשורת
"לפי גורמים בשוק, בקרב בעלי המניות של זכיינית ערוץ 2 רשת החלה עבודת הכנה לקראת מיזוג אפשרי בעתיד עם קשת. על-פי ההערכה, נוסח מפתח למיזוג אפשרי בקרוב, אולם זה עדיין לא הגיע לרמת ההנהלות של שתי הזכייניות או למפגשים בפועל", כותב לי-אור אברבך ב"גלובס".
"שיבושים ברשות השידור מהיום: 400 עובדים צפויים לשבות", מדווחת אופיר בר-זהר ב"דה-מרקר". "הוועד המשולב ברשות השידור קיבל את ההחלטה בשל 'מכבש לחצים שמופעל עלינו במטרה לחתום על הרפורמה'. רשות השידור: 'נעשה כל שביכולתנו כדי שלא יהיו שיבושים'".
"נפלה עוד לבנה בחומה ששמרה על חברות החדשות", נכתב בכותרת ידיעה נוספת של בר-זהר. "הצעת החוק שמחלישה את כוחם של נציגי הציבור בחברות החדשות עברה בוועדת השרים לחקיקה. שרי האוצר, התקשורת והמשפטים תמכו; דן מרידור, בני בגין ושלום שמחון התנגדו". את ההצעה הגיש, כפי שדיווחה בר-זהר אתמול, ח"כ יריב לוין מהליכוד.
"לוין הגיש ונתניהו מקדם, אבל בעבור מי?", שואלת כותרת טור פרשנות שמפרסמת היום בר-זהר, המציעה "שני תרחישים". הראשון: "הצעת החוק נועדה לסייע לשלדון אדלסון, בעלי עיתון 'ישראל היום', להשפיע על זהות מנכ"ל החברה במקרה ויחליט להיכנס לשוק הטלוויזיה", והשני "לסייע לבעלי השליטה הנוכחיים בזכייניות הטלוויזיה, כלומר מוזי ורטהיים מקשת, אודי אנג'ל מרשת או יוסי מימן מערוץ 10".
"אין ספק ששר האוצר הוא מטרה נוחה לחבטות. הנטייה שלו לשבח את עצמו, כמו הנטייה שלו לחזור ולדוש שוב ושוב בהישגיו [...] יוצרים סוג של אנטגוניזם כלפיו", כותבת מירב ארלוזורוב במדור הדעות של "דה-מרקר", והמשפט מודגש על-ידי רקע ירוק, כצבע הלוגו של העיתון. "ומי יפקח על הממשלה?", נכתב בכותרת מאמר אחר באותו מדור, של סטודנט מבר-אילן, העוסק בכנס הגדול שערך "דה-מרקר" לאחרונה, "ישראל 2021". המשפט המודגש בירוק במאמר זה הוא "בכל זאת שאלה חשובה אחת נותרה פתוחה. אם העיתון הביקורתי היחיד בישראל יזם את הכנס, מי יישאר לשמור ולפקח על פעולות הממשל?".
"ההכרעה בתיק ליברמן – בעוד שבועיים", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום" לפני שבועיים, ב-14 בינואר. סקופ של דן מרגלית ומרדכי גילת. "היועמ"ש המשפטי יהודה וינשטיין יכנס בסוף החודש את גורמי אכיפת החוק ל-3 ימים של דיון מרתוני, עד שיוחלט אם להעמיד לדין את יו"ר ישראל-ביתנו", נכתב בכותרת המשנה על השער. היום בשולי עמ' 3 של העיתון, בתוככי ידיעה קצרה של עדנה אדטו, נכתב: "עם זאת, ההחלטה הסופית בתיק לא צפויה להתקבל בתום הדיונים, אלא לאחר בחינה נוספת של וינשטיין, שתתקיים עד סוף חודש פברואר". נו, העיקר שהיתה כותרת ראשית.
בתחתית עמ' 9 של "גלובס" מתפרסמת היום הודעת התנצלות: "ביום 10.4.2010 התפרסמה בעיתוננו ובאתר האינטרנט שלנו כתבה שכותרתה: 'הפלונטר של אולמרט'. כתבה זו נפתחה בסיפור קצר על רכישת ציור כביכול מהגברת אולמרט, על-ידי קבלן ירושלמי, וזאת במסגרת פגישת עבודה שהתקיימה בין מר אולמרט לבין אותו קבלן. בסיום הפסקה העוסקת בעניין זה נכתב כי 'סיפור זה טעון הוכחה'.
"אנו מאשרים כי סיפור זה לא נבדק ולא אומת על-ידינו ואין לנו כל בסיס לטעון כי אירע אי-פעם. אנו מבקשים להביע את התנצלותנו על הפרסום שלא היה לו בסיס, ועל כך שלא פנינו למשפחת אולמרט לקבלת תגובתה מראש לפרסום, וכן על הניסיון להטיל דופי במוניטין האמנותי של הגב' אולמרט, ועל פגיעתנו בשמם הטוב של בני הזוג אולמרט".