מי ישלם את המחיר

בתחתית מדור חדשות החוץ של "מעריב" מתפרסמת ידיעת תצלום מאת ניסן צור תחת הכותרת "קרב אוליגרכים בשידור ישיר". צור מדווח כי ערוץ הטלוויזיה הרוסי NTV הזמין לפני כמה ימים את האוליגרך אלכסנדר לבדב, אחד האנשים העשירים במדינה והבעלים של העיתונים הבריטיים "האינדיפנדנט" ו"איבנינג סטנדרד", לדיון על המשבר הכלכלי העולמי. יחד עימו הוזמן סרגיי פולונסקי, איל נדל"ן עשיר.

במהלך ויכוח שפרץ בין השניים בתוכנית, קם לפתע לבדב מכסאו וחבט באגרופיו בפולונסקי כמה פעמים, עד שהעיף אותו מהבמה. צור מדווח כי "לאחר האירוע פירסם לבדב הודעה בבלוג שלו ובמקום להתנצל, הצדיק את המעשה: 'לאורך העימות כולו פולונסקי התנהג באגרסיביות. אז פשוט ניטרלתי אותו'" (הנה צילום הווידיאו של האירוע; הנה הדיווח של "האינדיפנדנט").

בני האוליגרכיה הישראלית, שלאחרונה מכונים בעיקר "טייקונים", מנהלים קרב משל עצמם בימים אלה. לא בינם לבין עצמם, אלא מול היוזמה הממשלתית שהביאה למה שמכונה "ועדת הריכוזיות". אם ייושמו המלצות הוועדה, שיתפרסמו היום, עסקיהם עלולים להיפגע. האוליגרכים הישראלים לא צריכים לקום מכסאותיהם ולהלום בפני יריביהם כדי לנטרלם. לרשותם עומדים כלי תקשורת.

"הציבור ישלם את המחיר", לשון כותרת רשימה מאת עירן פאר, שהתפרסמה אמש בכפולה הפותחת של "גלובס". במרכז ההמלצות הצפויות של הוועדה: ניסיון לפרק במשהו את הריכוזיות שמאפיינת חלקים מהמשק הישראלי על-ידי איסור על החזקות צולבות בנכסים ריאליים ופיננסיים ופירוק המבנה הפירמידיאלי המסועף של חברות האחזקה הגדולות. פאר מסביר שהכוונות של "ועדת הריכוזיות" אולי מבורכות, אבל הדרך מסוכנת, והציבור עלול להיות זה שבסופו של דבר ישלם את מחיר הכישלון.

"שלא יהיו ספקות", כותב פאר, "אנחנו ב'גלובס' תומכים כבר שנים בהפרדה בין הבעלות על נכסים ריאליים ונכסים פיננסיים". כראיה מצטט פאר מרשימה שפורסמה בעיתונו בשנת 2006, אז עוד היתה המלה "ריכוזיות" חופשייה משליטת העיתון המתחרה "דה-מרקר", והיה מותר להשתמש בה גם בעיתונים אחרים. בהמשך מתריע פאר מפני השלכות אפשריות של יישום המלצות הוועדה.

פאר תוהה מי יהיו הקונים של התאגידים הפיננסיים שיוצאו למכירה בכפייה, ומזכיר כי כבר שנתיים וחצי לא נמצא קונה לבנק דיסקונט. נוסף לכך הוא מזהיר מפני מצב שבו מוסדות פיננסיים ינוהלו ללא גרעין שליטה.

"זה יהיה שינוי דרמטי של המערכת הפיננסית", כותב פאר על יישום ההמלצות של "ועדת הריכוזיות", "אך ללא פיקוח רגולטורי מתאים והכנת הקרקע בממשל תאגידי, ייגרם נזק גדול. האם אנחנו רוצים שוב להפוך את השוק על פיו? הרי עוד לא התאוששנו מנזקי מכירת הנכסים החפוזה אחרי ועדת בכר. לכן כדאי, לשם שינוי, לבצע את הרפורמה הזו בזהירות המתבקשת וללא התלהמות. אחרת, נתעורר בעוד כמה שנים ונצטרך רפורמה חדשה לתיקון נזקי הניסוי הנוכחי" (אגב, הטור של פאר מנוסח בזהירות וסייגים רבים לעומת הכותרת הפסקנית שהוענקה לו).

בטור צד, שמתפרסם תחת הכותרת "הצרכן ירוויח? תשכחו מזה", יוצא פאר נגד "חסידיה השוטים" של הוועדה ונגד "פנאטים מקצועיים" ו"דמגוגים", כל זאת בלי להזכיר פעם אחת את השם המפורש "דה-מרקר".

ביקורת מכיוון אחר על המסקנות המסתמנות של "ועדת הריכוזיות" אפשר למצוא בטור מאת גדעון עשת, המתפרסם במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". עשת מזהיר כי לאחר הגשת ההמלצות היום צפוי "תהליך חקיקה ארוך ומייגע, שאחרי שיסתיים יגיע לבית-המשפט". מלבד זאת, לטעמו, "ההמלצות נראות פשרניות במידה בלתי סבירה". הוא יוצא בעיקר נגד החלטת הוועדה שלא להמליץ על פיקוח ציבורי על תאגידים גדולים. "כל עוד זה לא נעשה, הכל יהיה פטפטת", קובע עשת.

"ממון", אגב, מקדיש את הכותרת הראשית בשערו ואת כל הכפולה הפותחת לסיקור הגשת דו"ח הביניים של "ועדת הריכוזיות".

ב"מעריב", העיתון שבבעלות נוחי דנקנר, אחד הטייקונים ומי שצפוי להיות מושפע יותר מכל ממסקנות "ועדת הריכוזיות", הוחלט להקדיש את מרבית שער מוסף "עסקים" דווקא לציטוט מפי נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. לצד תצלום גדול של פישר מופיע הציטוט הבא: "ההתקפות על הטייקונים פופוליסטיות ומסכנות את המשק". מרבית הכפולה הפותחת מוקדשת לסיקור דברים שנשא אתמול פישר במסיבת עיתונאים. ידיעת צד קטנה ולקונית [טל שחף], המתפרסמת בפינה התחתונה של עמ' 4, מדווחת כי היום תגיש הוועדה להגברת התחרותיות את המלצותיה.

גם הכותרת הראשית של "כלכליסט" מצטטת את פישר, אך בוחרת משפט אחר מזה שמופיע בשער "עסקים" של "מעריב". "הוועדה תיתן תשובה לבעיית הריכוזיות", מצוטט נגיד בנק ישראל. בכפולה השנייה, שמוקדשת לסיקור דברי פישר, הכותרת קוראת "הטייקונים לא עשו שום דבר פלילי", משפט נוסף שיצא מפי הנגיד אתמול.

הכפולה הפותחת של "כלכליסט" מתמקדת דווקא בהשלכות ההמלצות של ועדה אחרת, ועדת טרכטנברג, על הפקידים במשרדי הממשלה. "את יוקר המחיה אפשר לייחס לעיוותים משקיים ארוכי שנים, ריכוזיות ענפית ומשקית, רגולציה מסורסת ובמספר מקרים גם מנגנונים מיושנים. אבל מאחורי כל גל התייקרויות עומד בדרך כלל גם אדם - נושא משרה במשרד ממשלתי, פקיד שמעדכן את המחירים אחת לתקופה", כותבת נעמה סיקולר.

"אינטרס הציבור או אינטרס הבנקים", קראה הכותרת בראש שער "דה-מרקר" ב-19 ביולי 2005, היום שבו הועלתה רפורמת בכר להצבעה בוועדת הכספים של הכנסת. מרבית השער ההוא הוקדשה לרשימה מאת גיא רולניק, שקרא לחברי הוועדה לעשות את הדבר הנכון ולהצביע בעד הרפורמה, על אף שהיא אינה מושלמת. היה זה רגע מכריע שהגיע לאחר מסע ארוך של קידום הרפורמה מעל דפי "דה-מרקר".

"לשחרר את כלכלת ישראל מאחיזתם של עשרה אנשים", לשון הכותרת הראשית של "דה-מרקר" הבוקר. לעומת מסע הקידום שערך "דה-מרקר" בחודשים האחרונים למאבק בריכוזיות, המסע הקודם שנועד לקדם את רפורמת בכר נראה כמו משחק ילדים. במשך תקופה ארוכה תקף העיתון את הסוגיה מכל זווית אפשרית: כתבות, פרשנויות, דו"חות, השוואות בינלאומיות. דומה כי דימוי של כלב אמסטף שנועל את לסתותיו סביב איל הון ומסרב לשחרר לא יחטא לתיאור יחס העיתון לאילי ההון הגדולים בישראל (ואולי יחסי הכוחות מצדיקים יותר דימוי של יתוש על גב פיל).

המסר המרכזי של "דה-מרקר" הבוקר הפוך לחלוטין מזה של "גלובס". לא הציבור ייפגע מיישום המלצות "ועדת הריכוזיות", אלא שורה של אילי הון, ובהם נוחי דנקנר, מוזי ורטהיים, שרי אריסון, יצחק תשובה ועידן עופר. מוטי בסוק וצבי זרחיה מדווחים בהרחבה בכפולה הפותחת של העיתון על ההמלצות הצפויות, וסמי פרץ מלווה את דיווחם בטור שבו הוא מעלה ומיד מבקש להפריך "חמישה דברים שנשמע מהטייקונים".

בתשובה לטענה שכמותה ניתן למצוא במאמר של פאר ב"גלובס", ולפיה אין מי שיקנה את כל הנכסים שיועמדו למכירה בבת אחת, כותב פרץ: "צריך להיזכר במה קרה כשהוחלט לחייב את הבנקים למכור את קופות הגמל וקרנות הנאמנות. הבנקים דרשו וקיבלו תקופת מעבר ארוכה לביצוע המכירה, אך הם הצליחו למכור את כל הנכסים בתוך כמה חודשים, ובמחירים גבוהים".

באשר לטענה אחרת שמוזכרת ברשימתו של פאר, בדבר סכנה ממוסדות פיננסיים ללא גרעין שליטה, כותב פרץ כי "נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, אמר מפורשות שבאמצעות תיקוני חקיקה מתאימים אפשר לפקח בקלות על מוסדות פיננסיים שאין להם בעל בית מזוהה".

פרץ שמע את הנגיד אומר זאת אתמול, במסיבת העיתונאים שערך. סיקור דברי הנגיד, בעמ' 6 של "דה-מרקר", מציג תמונת מראה לזו של "מעריב". הכותרת מצטטת את פישר אומר: "העדר היציבות במערכת הפיננסית העולמית יימשך גם בתקופה הקרובה". הציטוט "אני מקווה שהטייקונים בישראל ימשיכו להיות עשירים גם לאחר ביצוע ההמלצות. עד כה הם לא עשו דבר פלילי" מתפרסם בצד העמוד. המשפט "ההתקפות עליהם מסוכנות למשק" מתפרסם רק בגוף הידיעה [מוטי בסוק].

אגב, הביטוי "עד כה" במשפט "עד כה [הטייקונים] לא עשו דבר פלילי" אינו מופיע בציטוטים של פישר המתפרסמים ב"מעריב", "כלכליסט" ו"ממון". הביטוי כן מופיע בדיווח מאת זאב קליין, שמתפרסם הבוקר במדור הכלכלה של "ישראל היום".

יתרון מוסרי, לא מצפוני

הכותרות הראשיות הבוקר מתפצלות לנושאים שונים. ב"הארץ" היא מוקדשת לתחום המדיני, וביתר דיוק, ללחץ אמריקאי על ישראל: "ארה"ב לנתניהו: הימנע מסנקציות על הרשות". ברק רביד מדווח כי לצד ארה"ב, גם מדינות אירופה דרשו בשבועות האחרונים מנתניהו "שלא לנקוט צעדי ענישה חריפים נגד הרשות הפלסטינית ביום שאחרי הפנייה לאו"ם". נתניהו, כותב רביד, "החליט בשלב זה שלא להחליט, כל עוד לא יתבררו משמעויות המהלך הפלסטיני".

עוד ב"הארץ", תרגום למאמרו של תומס פרידמן מ"הניו-יורק טיימס". "מעולם לא הייתי מודאג יותר לגבי עתידה של ישראל", קובע פרידמן בפתח רשימתו.

ב"ישראל היום" מוקדשת הכותרת הראשית לבנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, שחוזה כי "אבו-מאזן ייכשל באו"ם". בכפולה הפותחת מדווח שלמה צזנה כי לדעת ראש הממשלה, המהלך של אבו-מאזן במועצת הביטחון של האו"ם ייכשל, כיוון שמובטח לישראל וטו אמריקאי על ההצעה. "המהלך המשני, של פנייה לעצרת הכללית של האו"ם, לפי נתניהו, הוא בעל משמעות סמלית בלבד", כותב צזנה, המשתמש במושג "רוב מוסרי" להגדרת תמיכתן בישראל של מדינות כגון קנדה, ארה"ב, גרמניה, יפן, אוסטרליה, צרפת, בריטניה ומדינות אחרות באירופה.

במאמר נלווה משתמש דן מרגלית במושג "מיעוט מוסרי" כדי לתאר אותו מצב ממש. הכוונה, מכל מקום, היא שהמיעוט שתומך בישראל מייצג את הרוב המוסרי באו"ם.

"אבו-מאזן תובע מישראל מפת גבולות. בשום פנים", כותב מרגלית בטורו. "[...] גבול סופי הוא כמו מתנה, ואין מתנות חינם. מנגד, ישראל תובעת הכרה פלסטינית בישותה היהודית. זה מוצדק".

הכותרת הראשית של "מעריב" מספקת חצי נחמה. "אוניברסיטת קולומביה תאסור כניסת אחמדינג'אד לשטחה". הדיווח המלא, מאת עמיחי אתאלי, מתפרסם בעמ' 16 של העיתון. בכפולה הפותחת שוב מקבל ביטוי מודל ה"אופיניון-פייפר" של "מעריב": כל הכפולה מוקדשת לתצלום גדול וארבעה מאמרים על ההתפתחויות במישור המדיני.

"בטורי הדעות בישראל מתנהל פסטיבל של אימה והכאה על חטא שממנו עולה הרושם שממשלת ישראל היא הסרבנית, ואילו הפלסטינים תאבי שלום",קובל אראל סג"ל. סג"ל מסביר מדוע ההפך הוא הנכון, ומצליח גם בטור מדיני המתפרסם בכפולה הפותחת של "מעריב" לטנף את הפה בצורה מרשימה. את תומס פרידמן, למשל, הוא מכנה "מרחרחו הרשמי של אובמה".

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה קטנה מאת יוסי יהושוע, המוקדשת ל"היערכות המנטלית" של צה"ל, לקראת אפשרות להסלמה אזורית בעקבות הכרזה על מדינה פלסטינית באו"ם. לפי הידיעה, מערך הפסיכולוגיה של זרוע היבשה הפיץ חוברת מיוחדת לחיילים, שעוסקת ב"התנהגות המתגרה" שהמפגינים הפלסטינים עלולים לנקוט.

יהושוע מדווח שהחוברת מונה שלושה סוגים של "התנהגות מתגרה": "מניפולציה רגשית הכוללת קללות וזריקת אבנים שמטרתה להוציא את החיילים מאיזון; מניפולציה מגייסת הכוללת ניסיון לגרום ללוחם להזדהות עם המפגינים תוך פנייה למצפון שלו; ומניפולציה מסיטה שמטרתה להסיט את כוחות הביטחון מטיפול באירוע העיקרי על-ידי יצירת אירוע נוסף".

באשר למניפולציה הראשונה והשלישית, למפקדי הצבא הפתרונות. באשר למניפולציה השנייה, ה"מגייסת", ניתן להמליץ לחיילים להצטייד בבואם לשטח בכמה גליונות של עיתונים ישראליים שאינם "הארץ", עם דגש על מאמריהם של מרגלית וסג"ל.

עסקת טיעון

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", אדום על רקע שחור, מצטטת את קלוד-איזק חייט, מי ש"דרס את לי וברח לפריז", לפי כותרת הגג לראשית. הדורס מצוטט כאומר, "לא רוצה לשבת 20 שנה בכלא", משפט שאמר בראיון לערוץ 10. חלק ניכר מהשער תפוס על-ידי תצלום תקריב של פני הקורבן, לי זיתוני, בת 25. כל הכפולה המרכזית של העיתון מוקדשת לסיקור הדריסה – הלוויית הקורבן מחד, ודברי הדורס מאידך.

בטור המתפרסם במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מזכירה טלי בן-עובדיה שתי עסקות טיעון שבעטיין קיבלו נהגים דורסים עונשים קלים יחסית. "העונשים האלה ודאי לימדו גם את קלוד אייזיק, הנהג שחשוד שפגע בלי זיתוני, שעדיף קודם כל לברוח ואחר-כך לנהל משא-ומתן עם הפרקליטות". בן-עובדיה מגדירה את העונשים הקלים שניתנים בישראל לנהגים דורסים כ"מכה השנייה" שניחתת על משפחות הקורבנות. "אולי אם יישפט בצרפת", כותב בן-עובדיה על הנהג הנמלט, "יש סיכוי שנחסוך ממשפחת זיתוני את המכה השנייה".

תמונה שונה עולה מהדיווח החדשותי באותו עיתון, שם מסבירים אדוה כהן, טובה צימוקי וליאור זילברשטיין מדוע נוסעי המכונית הדורסת נמנעים מלשוב לישראל. "אם יעמדו לדין בצרפת, העונש המקסימלי הצפוי להם על כך שברחו ממקום התאונה הוא ארבע שנות מאסר", נכתב. "אם יוסגרו לישראל, הם צפויים לעונש של עד תשע שנות מאסר על 'הפקרה אחרי פגיעה'".

סגירת מעגל

עקיבא נוביק מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי פעילי ימין קיצוני שניסו לפגוע ברכבים פלסטיניים גרמו בטעות נזק לרכבו של המתנחל יהודה עציון, ממנהיגי המחתרת היהודית של שנות ה-80.

"בשבוע שעבר", כותב נוביק, "כחלק מפעולות 'תג מחיר' בתגובה על הריסת בתים במאחז מגרון, יידו פעילי ימין קיצוני אבנים בגודל בינוני על הכביש שמוביל מירושלים לעופרה – ככל הנראה במטרה לגרום פנצ'ר לרכבים פלסטיניים שיחלפו במקום או כדי לגרום לחיילי צה"ל להגיע לאזור ואז ליידות עליהם אבנים".

"אלא שלמקום הגיע רכבו של יהודה עציון (60), תושב עופרה, אחד מסמלי ההתיישבות הבולטים ודמות מוכרת ומוערכת מאוד ביישובי יהודה ושומרון. עציון עלה על המלכודת, ושני גלגלים מרכבו התפנצ'רו ואף ספגו פגיעה קשה, כך שהוא נאלץ להחליפם בעלות של כ-600 שקלים".

עציון, שביקש בשנות ה-80 "לטהר" את הר-הבית על ידי פיצוץ כיפת-הסלע והיה ממובילי התוכנית להנחת מטעני חבלה במכוניות של ראשי ערים פלסטינים (רגליהם של שניים מהם נכרתו), הורשע עקב פעילותו בקשירת קשר לביצוע פשע, פגיעה בזדון ברכוש צבאי, גרימת חבלה חמורה ופעילות בארגון טרור.

"בחרנו בגודל מטען ובמיקום הצמדתו לרכב כך שהאנשים ייפגעו ברגליהם בלבד", מצוטט עציון בפסק הדין שהרשיע אותו. "[...] וזאת מן השיקול של לא להופכם 'קדושים' לאחר מותם, אלא להופכם דווקא לסמל חי של החטא ועונשו".

"שכניו של עציון ביישוב עפרה", כותב הבוקר נוביק ב"ידיעות אחרונות", "סיפרו אתמול שהוא מתנגד בחריפות לרעיון ה'תג מחיר' ובמיוחד לפגיעה בסמלי המדינה או בחפים מפשע".

התנאים המינימליים

בראש עמ' 7 של "הארץ" מדווחים מיה סלע ועידו בלאס על הטענות בכתב ההגנה של רשת סטימצקי, לקראת דיון ביום רביעי הקרוב בתביעה שהגישה הסתדרות העובדים הלאומית נגד הרשת. לטענת התובעים, סטימצקי ניסתה להכשיל את התארגנות עובדי הרשת. לפי הדיווח, בכתב ההגנה נטען כי מדובר ביוזמה של עובדת ספציפית שהתפטרה ויצאה "למסע נקמה בחברה".

ב"גלובס" כותב שי ניב על עתירה של רשתות מזון קטנות נגד צו שהוציא משרד התמ"ת. הצו נועד להחיל על כל העובדים ברשתות המזון הפרטיות "את התנאים המינימליים להם זוכים עובדי שופרסל וריבוע-כחול", כותב ניב.

ההסכם "מבטיח הסדר פנסיה מיטיב לעומת הסדר החובה, תוספת של ימי חופשה ומחלה, ורק לאחר ותק של 3 שנים - קרן השתלמות, משכורת 13 ותוספת ותק צנועה. זה כל הסיפור", הוא מוסיף, ומצטט מהעתירה של הרשתות הקטנות: "המשמעות היא כי עם פרסומו של צו ההרחבה, בבת אחת, יזנקו עלויות ההעסקה של חלק משמעותי מן העובדים בעשרות אחוזים.

"כלומר", כותב ניב, "בניגוד לכאורה לטענות שהן עצמן השמיעו בהזדמנויות שונות באשר לתנאי ההעסקה המיטיבים של עובדיהן, הרשתות הפרטיות מודות שהעובדים שלהן זוכים לתנאים פחותים מאלה של שופרסל וריבוע-כחול. [...] קיץ 2011 הוכיח שהמחאה החברתית היא לא יותר מאשר מחאה צרכנית. העם לא באמת רוצה רווחה, הוא רוצה 20% הנחה. את זה בהחלט יכולים לספק לו רמי לוי וחבריו, ולעזאזל העובדים שלהם".

ב"כלכליסט" מדווחת מבייג'ינג רחל בית-אריה על תנאי העבודה במפעלים שמייצרים מוצרים נלווים לסרטי ילדים הוליוודיים. לפי הדיווח, חודשיים לפני יציאת הסרט "מכוניות 2", "המשמרות במפעל שמייצר עבור דיסני בסין הוארכו עוד יותר, ועובדת אחת, חו ניאנג'ן (45), התאבדה בקפיצה מגג המפעל שבו עבדה אחרי שספגה השפלות מצד המנהלים שלה".

במפעל אחר שמייצר מוצרים לחברת דיסני, בעיר שנג'ן שבדרום סין, עובדים "נדרשים לעבוד שעות ארוכות, לעתים פי שלושה ויותר ממכסת השעות הנוספות המותרת לפי חוק, וסירוב לשעות נוספות גורר קנס או פיטורים. העובדים דיווחו על יחס קשה ומשפיל מצד ההנהלה, כולל מכות ועונשים גופניים". כמו כן מוזכר כי "כמה מהעובדים במפעל שהמוצרים שלו משווקים על-ידי דיסני כחלומות ילדות ורודים הם ילדים בני פחות מ-14 שהעסקתם אינה חוקית".

"בית-המשפט קבע: חברה שהפרה זכויות עובדיה לא תוכל להתמודד במכרז עירוני", מכריזה הבוקר כותרת ב"דה-מרקר".

ב"כלכליסט" מדווח מיקי פלד על השביתה הצפויה של עובדי רכבת ישראל ביום רביעי הקרוב, כחלק ממאבקם נגד הוצאה של תפעול קרונות חדשים לגורמים שמחוץ לחברה.

"על עובדי ההוסטלים לניצולי השואה כבר לא תשמעו בימים הקרובים", כותב פלד בטור נלווה. "זכרו אותם, את עובדי ההוסטלים. זכרו אותם בכל פעם שתרגזו על עובדי הרכבת. הם למעשה אותו גוף, אותה דרישה ואותו מאבק. עובדי שלושת ההוסטלים רוצים להיות עובדי מדינה ולא עובדי קבלן, וברכבת פוחדים שיום אחד כולם, אולי חוץ מכמה נהגי קטר, יהיו עובדי קבלן. סכסוך העבודה בשני הגופים הכל-כך שונים הוא בסופו של דבר אותו סיפור שחזר על עצמו שוב ושוב בכל הפגנה בחודשיים האחרונים - מה האחריות של המדינה ומה לא".

"מספר המתמחים שהתפטרו עד כה מבתי-החולים: 808", מדווחת שרית רוזנבלום בכפולת עמודי האבל של "ידיעות אחרונות".

"אפילו עשירי העולם מתחילים לעשות חשבון על הבתים הנוספים שלהם", לשון כותרת בשער מוסף הנדל"ן של "גלובס".

ענייני תקשורת

שלי פריצקר מדווחת ב"כלכליסט" כי קרן המנוף אוריגו החליטה לאפשר לערוץ 10 דחייה נוספת בהחזר הלוואה של 30 מיליון שקל.

ב"ידיעות אחרונות" מדווח עקיבא נוביק (בעקבות ידיעה מאת צביקה קליין, שהתפרסמה אתמול בשער "מקור ראשון") על עלייתו הצפויה של ערוץ ג'ואיש ניוז 1 – ערוץ חדשות יהודי שיפעל 24 שעות ביממה.

מוסף "הערב" של "גלובס" עבר רענון.