ראש הממשלה בנימין נתניהו בישיבת הקבינט בתחילת השבוע (צילום: פלאש 90)

ציון שלוש שנים לפרוץ מלחמת לבנון השנייה כובש היום את הכותרת הראשית של "הארץ" ו"ישראל היום". ליתר דיוק: העצרת הממלכתית לציון שלוש שנים למלחמה כובשת את הכותרת, ובדיוק מדוקדק: אמירה פרובוקטיבית של שר הביטחון אהוד ברק הופכת לכותרת הראשית של "ישראל היום" – "הלוחמים חיפו על שגיאות הבכירים"; ושל "הארץ" – "חירוף הנפש של הלוחמים בלבנון חיפה על שגיאות הדרגים שמעליהם". ב"הארץ" מנצלים גם את כותרת המשנה כדי להמשיך לתת ביטוי לדברי ביקורת על נוטלי ההחלטות דאז: "נציג המשפחות השכולות: 'כל אלה ששלחו את ילדינו לקרבות המרים והקשים לא מכירים עד היום את המושג אחריות'".

לכאורה, לאמירה של נציג המשפחות השכולות בגנות אותם "בכירים" משקל רב יותר מזו של שר הביטחון באותו נושא. זאת, משום שבעוד שהמשפחות הקריבו את היקר להן מכל ודברי נציגם מושפעים לכל היותר ממשקע הצער והשכול, הרי ששר הביטחון הנוכחי נתון עדיין בכל מאודו במערכה הפוליטית, ודבריו נגועים, ירצה או לא ירצה, באינטרסים של סגירת חשבונות וחיסול יריבים. הבחירה של העיתונים בציטוט של שר הביטחון ולא בזה של נציג השכול האלמוני יכולה ודאי להיות מוסברת בשיקולים עיתונאיים ענייניים, אבל גם בהזדמנות לבוא חשבון עם אהוד אולמרט, עמיר פרץ ודן חלוץ, שתקפו לפני שלוש שנים את התקשורת על האופן שבו סיקרה את תפקודם.

שר הביטחון אהוד ברק עם אב שכול, אתמול בטקס לציון שלוש שנים לפרוץ מלחמת לבנון השנייה (צילום: מרים אלסטר)

אם כן, קריאה צינית של כותרות היום תלמד על אמירה צינית של הפוליטיקאי ברק, שניצל טקס זיכרון כדי להתנגח ביריביו במפלגה (פרץ), כשאותה אמירה נחטפת על-ידי עיתונים שמעלים אותה על ראש שמחתם כדי לנגח את יריבם שלהם (אולמרט). כותרת מאמרו של דן מרגלית המודפסת על שער "ישראל היום", "ההנהגה הכושלת הוחלפה", מלמדת משהו על הנמען של הכותרת הראשית.

תוכן המאמר של מרגלית נקרא כתגובה למאמר של בן כספית שהיה לכותרת הראשית של "מעריב" בשישי האחרון. כספית טען אז כי ממרחק זמן, למלחמת לבנון השנייה היו דווקא תוצאות מוצלחות של שקט בצפון ושיפור ההרתעה הישראלית, ודימוי הכישלון שהודבק לה אינו מוצדק. ב"וואלה" כבר עמדו על הסתירה הפנימית בדבריו של כספית, שבד בבד הזכיר גם את ההתחמשות וההתעצמות של חיזבאללה מאז המלחמה. מרגלית מתייחס לטענות בדבר הישגי המלחמה – "גבול הצפון שקט וכושר ההרתעה של צה"ל שוקם" – וטוען כי הן "זריית חול בעיניים", שכן "אחרי נסיגת צה"ל מלבנון ב-2000, להוציא שתי חטיפות חמורות, שרר בגבול רוגע של צימרים במשך שש שנים".

זו אמירה מייאשת, מאחר שהיא מערערת על האפשרות ללמוד מהניסיון. אם שקט של צימרים אינו הצלחה ויכול להיות מופר ברגע, מהו מבחן ההצלחה? ואם אי-אפשר ללמוד מההיסטוריה, מה לנו כי נלין על כך שאין ללמוד מהעיתונים. נישאר, אם כן, עם טבלת "המלחמה במספרים" המודפסת בעמ' 3 ב"ישראל היום": "34 ימי לחימה, 119 חיילים נהרגו, 44 אזרחים נהרגו, 4,304 אזרחים נפגעו, כ-4,000 רקטות נורו לעבר ישראל".

טובעים במספרים

ועדת הכספים אישרה אתמול את חוק ההסדרים ובתוכו גזירות שונות. אחת מהן היא "היטל בצורת" – תשלום מוגדל על צריכת מים מעבר למכסה. מהי המכסה? עד לסוף אוקטובר היא תעמוד על 16 קוב לחודש למשפחה בת ארבע נפשות, בנובמבר היא תעמוד על 18 קוב, וב-2010 על 20 קוב. חריגה תגרור תשלום של 20 שקל על כל קוב נוסף. לפי זאב קליין ב"ישראל היום", האוצר מעריך כי המס יכניס 700 מיליון שקל, ובוועדת הכספים העריכו את ההכנסות הצפויות ב-1.2 מיליארד שקל בשנה.

אם הדיווחים על המס משקפים נאמנה את הדיונים על המס, הרי שנראה שעיקר העניין של המחוקקים הוא בהכנסות שיניב ולא בצמצום צריכת המים. גם העובדה שהכספים יוזרמו לתקציב הכללי ולא למפעלי מים כלשהם (התפלה?) מלמדת כי מדובר בניצול של מצוקת המים ותחושת הדחיפות הנלווית לה כדי לייצר עוד דרך לשלוח יד לכיסיהם של האזרחים. כמו כן, לא ברור מהיכן יבוא הכסף לבניית המנגנון שיתמודד עם יישום המס (חישובים שונים למשפחות בגדלים שונים, הנחות מיוחדות לגרים באיזורים מסוימים, או לאוכלוסיות ספציפיות).

מדבקת מיליארד הדולר

"ידיעות אחרונות" מקדיש היום את הכותרת הראשית שלו לסיפור מדבקת הפלא. "אני מרגיש שהונו אותי" היא הכותרת, ציטוט של מנכ"ל חברת לייף-סקיי, גבי פיקר, שהתפטר אתמול ובכך סדק לראשונה את חומת הביטחון שהציגו בכירי החברה מול סימני השאלה ההולכים ומתרבים.

"ידיעות" הוא היחיד שמקבל היום ראיון מפי הסוס עצמו, אותו סוס שעד אתמול התראיין מתחת לכל מיקרופון רענן וכעת, באיחור מה, בורר את מדובביו. "ד"ר גבי פיקר מודה בראיון ל'ידיעות אחרונות'", מכריזה כותרת המשנה לראשית, "שנפל קורבן למרמה. אומר על המתווך להחזרת שליט: הצטרפות חגי הדס לחברה חיזקה את הביטחון שלי ברצינות המיזם" (צח שפיצן). פיקר אומר כי לדעתו, עמוס בוחניק נפל קורבן לקליין.

שפיצן גם מציע פתרון אפשרי לשאלה שנשאלה שוב ושוב: מי תיכנן להרוויח מהתרמית וכיצד? שפיצן מדווח כי "לידי הרשות לאיסור הלבנת הון במשרד המשפטים הוגשו שתי תלונות נגד עמוס בוחניק, הבעלים של חברת סייף-סקיי". כותרת המשנה בעמ' 6: "על-פי התלונות, הבעלים של חברת סייף-סקיי נכנס בשבוע שעבר לשני בנקים וביקש להפקיד סכומי עתק שמקורם באפריקה. השאלה הגדולה: האם 'עסקת המדבקה' נועדה לטשטש כסף שמקורו מפוקפק? בוחניק: 'מדובר בטענות מוזרות והזויות'".

חגי הדס (צילום: משה מילנר/לע"מ)

תגובת חגי הדס ("אני עסוק, תשאירו לי את הזמן ואת הראש פנוי לתיק העיקרי שלי") מובאת תחת הכותרת "מנמיך פרופיל". גם הכותרת "מקטין ראש" היתה יכולה להתאים ביותר מאופן אחד. על שער מוסף "ממון" של "ידיעות" מודפסות המצאות שונות ומשונות, המיוחסות כולן לאריק קליין, הבעלים של מחצית חברת לייף-סקיי והממציא של מדבקת הפלא. "הכל בראש שלו" היא הכותרת. הנה, יש בפרשה גם מי שדווקא הגדיל ראש.

סיפור המדבקה מגיע גם לשער "ישראל היום": "המדבקה: פיקר התפטר". שתי ידיעות בעמ' 13 מוקדשות לעניין: דיווח של הדס גייפמן על ההתפטרות, וראיון עם עו"ד רונאל פישר, שנשכר על-ידי פיקר כדי לייצג אותו בתקשורת (ובניסוח של "ישראל היום": "כדי לשמור על שמו הטוב").

כל אנשי ביבי

"כל אנשי שרה" היא אחת הכותרות היום על שער "ידיעות אחרונות". ההפניה היא לעתיד, לעיתון של מחר, לכתבה של סימה קדמון: "איך הפכה רעייתו של ראש הממשלה לגורם משפיע ומשמעותי בהתנהלות של לשכת נתניהו". אם להיסמך על מה שכתבו העיתונים על גבי פיקר, שלפיהם שרה נתניהו היתה מי שהרחיקה אותו מקרבתו לראש הממשלה, הרי שייתכן שהיא דווקא גורם חיובי. מעניין מה היה לה להגיד כשנתניהו מינה את חגי הדס לממונה על תיק שליט.

ביום שני פירסם "הארץ" "סיקור מיוחד", תחת הכותרת "מאה יום לממשלת נתניהו: כל ההבטחות שלא קוימו". עמ' 4 של העיתון הוקדש לבדיקה של כתבי העיתון כל אחד את המשרד הממשלתי שבתחום הכיסוי שלו. ברק רביד מנה הבטחות, מינהליות ברובן, ששר החוץ אביגדור ליברמן הבטיח וקיים, וטען כי בתחום מדיניות החוץ עצמה ליברמן טרם מימש את שהבטיח. אנשיל פפר כתב על תמונת המראה: לדבריו, לא נרשמו שינויים משמעותיים במשרד הביטחון – שהשר המכהן בו, אהוד ברק, המשיך את תפקידו מהקדנציה הקודמת – לבד מאחד: שר הביטחון מופקד כעת גם על מדיניות החוץ, אחרי שהקשר עם ארה"ב הופקע מליברמן. השר לבטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', כתב יהונתן ליס, ביצע כמה צעדים משמעותיים בקביעת סמכותו מול המפכ"ל, וטרם ניתן לקבוע מה יעלה בגורל הכרזותיו הספציפיות (כמו הקמת משטרה עירונית ועוד). רן רזניק תפס אמירה של סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, כי "יזעזע את המערכת", וקבע כי המערכת דווקא לא זועזעה. שאר כתבי "הארץ" טיפלו במשרדים הנותרים.

חברי-כנסת ממפלגת קדימה, אתמול במסיבת עיתונאים בתגובה לזו שערך נתניהו (צילום: מרים אלסטר)

בסך-הכל, למרות המסגור העוין מאוד של הפרויקט על השער ובכותרות, המסקנות של כתבי "הארץ" היו פושרות למדי והוכיחו בעיקר כי תקופה של מאה ימים אינה מספיקה לבחינתן של הבטחות בחירות, שהן גרנדיוזיות מטבען. התגובה של נתניהו בישיבת הממשלה באותו יום, כפי שהביא אותה ברק רביד באותו עמוד ב"הארץ", היתה: "אני לא יכול להגיד שהיו לנו מאה ימים של חסד, לא בטוח שהיה לנו אפילו יום אחד של חסד". היום ב"ישראל היום" מובאים דבריו של נתניהו, שיכולים להיקרא כתגובה לפרויקט "מאה הימים" של "הארץ".

"האזרח מרגיש שיש אופק", הוא הציטוט שנבחר לכותרת מרוממת הרוח של הידיעה ב"ישראל היום". "במסיבת עיתונאים מאולתרת", נכתב בכותרת המשנה, "הציגה לשכת רה"מ את תקופת מאה הימים הראשונים. 'במבחן התוצאה, המדיניות שלנו הוכיחה את עצמה'". הציטוט האחרון הוא של ראש המטה לביטחון לאומי, עוזי ארד, והוא יכול לשמש טיעון מרכזי נגד תלונות "הארץ" על הפרת הבטחות הבחירות של נתניהו: המבחן אינו קיום הבטחות, אלא תוצאות מוצלחות (שקט בגבול הצפון, מישהו?).

ידיעה אחרת באותו עמוד ב"ישראל היום" מוקדשת לתגובת יו"ר קדימה, ציפי לבני ("זו ממשלה בלי דרך"), אולם חציה הוא התקפה של ח"כים מהליכוד על לבני וקדימה ("יהירות, בוטות וביטחון עצמי מופרז", "תרמית מהלכת", "צבועים", "כישלון מוחלט"). בעמוד הבא מודפסות ידיעות פוליטיות הנוגעות למשרד האוצר: מונה מנכ"ל חדש, חיים שני, מנכ"ל חברת ההייטק נייס-מערכות, ו"רה"מ ושר האוצר התפייסו".

מסיבת העיתונאים של נתניהו אולי היתה מאולתרת, אבל היא מגיעה לשער "הארץ". כלומר, בגלל היותה מאולתרת היא מגיעה לשם. "אתמול, שעת צהריים במזנון הכנסת, ראש הממשלה מגיע לביקור ומקבל סטיקר עליו כתוב '100 ימים, 0 הישגים", כך נפתחת כותרת משנה ארוכה, צבועה אדום, על שער העיתון. "הוא מכנס התייעצות עם כמה שרים. חייבים להגיב, הוא אומר. רד מזה, אומרים השרים, זה יעשה נזק. נתניהו מתעלם ושולח את יועציו לכנס מסיבת עיתונאים בתוך רבע שעה. התדריך מתכנס, המסרים מבולבלים, הכתבים לא מבינים. עוד יום שגרתי בלשכת ראש הממשלה".

הידיעה, של ברק רביד, משרטטת תמונה של לשכה לא מתפקדת ויועצים מסוכסכים. זו תמונה שכבר צוירה לעייפה בעיתונים במאה הימים האחרונים (לפחות). ובכלל, מי אמר שפגמיו של נתניהו רעים ליהודים? גדעון לוי מקדיש היום טור בעמודי הדעות של "הארץ" לניתוח החיוב שבלחיצותו של נתניהו ("מוטב סמרטוט").

אחד היועצים של נתניהו הוא ראש מערך ההסברה ניר חפץ, עד לאחרונה בכיר ב"ידיעות אחרונות". האם מסיבת העיתונאים שהוא היה אחד הדוברים בה זכתה לטיפול מועדף במקום עבודתו לשעבר? נראה שלא. הסיקור, בסך-הכל, מאוזן, בוודאי לעומת זה החנף של "ישראל היום" והתוקפני של "הארץ". כפולת העמודים 9-8 ב"ידיעות אחרונות" מוקדשת למסיבת העיתונאים של נתניהו אתמול. "קרב הבלימה של ביבי" היא הכותרת. כותרת המשנה לא מפרגנת: "בקדימה הכריזו 'מאה ימים, אפס הישגים לממשלה'. נתניהו כינס כמה שרים בדחיפות, אבל איש מהם לא רצה לצאת להגנתו. בלית ברירה זומנה מסיבת עיתונאים בתוך רבע שעה עם אנשי הלשכה שהציגו את הישגי ראש הממשלה". בסך-הכל, הסיקור ב"ידיעות" אינו שונה בהרבה מזה שבכפולת העמודים 5-4 ב"מעריב".

ישראל היום, אמריקה מחר

בעוד אצלנו הכל שושנים ורה"מ ושר האוצר מתפייסים, הממשל האמריקאי נתון ב"כאוס מוחלט", כך לפחות טוענת כותרת בעמ' 9 ב"ישראל היום", המצוטטת מפיו של "בכיר בירושלים" (האם מדובר ביקיר העיר? ביו"ר ועד סוחרי השוק? אולי בכדורגלן עבר אהוד?). "מדיניות החוץ שלהם קורסת", טוען הבכיר האלמוני, וזאת על רקע ההתבטאויות של הממשל כלפי ישראל וכלפי איראן וצפון-קוריאה.

הרקע לדברים הוא ההתבטאויות האחרונות של סגן הנשיא ג'ו ביידן ולאחריהן של הנשיא אובמה. הראשון אמר, בתשובה לשאלה על הסכמתה של ארה"ב לתקיפה ישראלית באיראן, כי "ישראל היא מדינה ריבונית", ואילו השני אמר בתשובה לשאלה כי ארה"ב "לא נתנה אור ירוק" לתקיפה כזו. באותה נשימה הוא חזר גם על הדברים שאמר ביידן. אף שבין ההצהרות אין שום סתירה, התקשורת הישראלית התנפלה על הסיפור כדי למצוא בו כאוס ובלבול.

ב"ישראל היום" גם בועז ביסמוט מבקר את האמריקאים המבולבלים וקובע כי מזכירת המדינה הילרי קלינטון תומכת בסנקציות על איראן, בניגוד לדעתו של אובמה. דן מרגלית מכנה את המדיניות האמריקאית "חצי תה חצי קפה" (אגב כך, בטור השני שלו באותו גיליון, הוא סונט ביצחק לאור, שכתב בטור ב"הארץ" כי פרופ' מאגנס היה בין הקוראים ב-1966 שלא להקים את הכור בדימונה: מאגנס נפטר ב-1948). בועז העצני הולך רחוק עוד יותר: הוא קורא לכונן מדיניות חוץ שעיקרה עימות עם אובמה והתנגדות לו.