המשט
"הכל גינה" היא כותרת אחד המוספים שנעטפו היום בגליון "מעריב" (כתבת השער: הקמה ותחזוקה של גינות גג). שערי העיתונים עצמם מתארים באופן ברור מציאות שבה הכל הוא לא גינה. גינויים, לעומת זאת, יש רבים – הגויים מגנים את היהודים, היהודים את הגויים, ויש אפילו חברת-כנסת אחת שמעדיפה אלימות פיזית על מילולית.
"מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מדווחים בכותרותיהם הראשיות על ועדות חקירה שיהיו או לא יהיו בעקבות הרג הפעילים במשט לעזה שיירט חיל הים שלשום. "במאמץ לטרפד חקירה בחסות האו"ם", פותחת כותרת הגג של "ידיעות אחרונות", והכותרת הראשית משלימה "ישראל תסכים לחקירה בינלאומית"; "הערכה בישראל", נכתב בכותרת המשנה לראשית המפנה לידיעה של שמעון שיפר, "החקירה שמציעה ארה"ב נוחה יותר מוועדה בנוסח גולדסטון שעליה החליט האו"ם. לוועדה בינלאומית אין סמכות להסיק מסקנות אישיות נגד ברק ונתניהו, כפי שיש לוועדת חקירה ישראלית".
"האו"ם כבר החליט: 'גולדסטון 2'", קובעת כותרת הגג על שער "מעריב". הכותרת הראשית היא "ועדת חקירה: מאבק בצמרת", והמאבק הוא על הקמתה של ועדה ישראלית: "בירושלים מתלבטים [...] שר המשפטים נאמן בעד, שר הביטחון ברק נגד, הרמטכ"ל אשכנזי לא פוסל, ראש הממשלה מתלבט" (בן כספית ואלי ברדנשטיין). שלוש המלים האחרונות מסכמות היטב את האופן שבו מציירים "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" את דמותו של ראש הממשלה הנוכחי.
אותו ראש הממשלה זוכה שדבריו יצוטטו ככותרת הראשית של שני היומונים האחרים, "ישראל היום" ו"הארץ". "מתקפת צביעות בינלאומית נגדנו" ("ישראל היום") ו"נתניהו מאשים את מנהיגי העולם במתקפת צביעות נגד ישראל בפרשת המשט לעזה ("הארץ"). "להיות נגד ישראל – זו האובססיה של 'המועצה לזכויות האדם' של האו"ם", כותב בועז ביסמוט, והדברים מודפסים על שער "ישראל היום". וברק רביד מצטט על שער "הארץ" דברי תמיכה בישראל של סגן נשיא ארה"ב ג'ו ביידן.
"את כשלון הפעולה הצבאית בהשתלטות על המשט לעזה שלשום חייבים לחקור", כותב יובל יועז ב"גלובס". "על כך, מתברר, הולך ונרקם קונסנזוס הן פנימי בישראל, הן בקרב מדינות העולם. השאלה היא מה יהיה אופי החקירה, ומה יהיה תחום הביקורת. במלים אחרות, המאבק כעת נסוב על הגוף שיוסמך לחקור, ועל השאלה מה בדיוק הוא יחקור".
"זהו אחד מאותם רגעים ייחודיים בחיי המשפט, שבו מתערבבים משפט, פוליטיקה, יחסים בינלאומיים ומאמצי הסברה זה בזה, עד שכמעט אין להפריד ביניהם", כותב יועז בידיעה אחרת ב"גלובס", על תגובת פרקליטות המדינה לבג"ץ בעניין שלוש עתירות שהוגשו נגד המדינה בעקבות אירועי המשט. "מסמך התשובה מטעם הפרקליטות, בצירוף תדרוכי רקע מטעם הפרקליטות הצבאית, שאף השתתפה בניסוח הודעת המדינה, הם הניסיון הראשון של ישראל לדבר בלשון משפטית סדורה, בניסיון להבהיר את יסודות המשפט הבינלאומי החלים על האירוע".
"במערכת הביטחון מסתייגים מקיום בדיקה חיצונית לתוצאות הפשיטה על המשט", נכתב בכותרת לידיעה של עמוס הראל בעמ' 2 של "הארץ". "מתחקיר ראשוני של חיל הים מסתמנים ליקויים בתכנון המבצע, פערים ברמת המודיעין וקשיים בסנכרון עליית הכוחות לסיפון".
כתבת השער של המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" משרטטת את דמותו של מפקד הקומנדו הימי הישראלי, "מהמדרשייה הדתית ועד ההשתלטות על הספינה בלב ים". כך בדיוק נראית השתלשלות העניינים שהובילה אותנו למצב הנוכחי: דרמה שעלילתה נורית כצלצל (מרובה צבע?) אל מטרה שתסומן בדיעבד.
"כמו רובוט חסר תבונה, התקוע במסלול שנקבע לו, כך נוהגת הממשלה בהתמודדותה עם משטי הסיוע לעזה", פותח מאמר המערכת של "הארץ". "[...] הודעת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בישיבת הקבינט שלשום, שהמצור על הרצועה יימשך וישראל תמשיך לחסום בכוח את הספינות שיפליגו לשם, מלמדת שהאיוולת נמשכת ולא הופק שום לקח מאירועי השבוע". "ביניש: 'עתירת השמאל חסרת אחריות ובוטה'", מצטטת כותרת ידיעה בעמ' 9 של "ידיעות אחרונות" (מיכל גולדברג). עוד בידיעה: "'אתם מעלילים עלילות כזב על המדינה', אמר אתמול פרקליט המדינה משה לדור, שתקף בחריפות שלושה עורכי-דין שהגישו עתירה לבג"ץ שבה האשימו את ישראל בטבח ובהרעבה של תושבי עזה".
כותרת הידיעה הראשית בעמוד הפותח של "דה-מרקר" היא ציטוט של "התאחדות סוכני הנסיעות": "לא ניתן לבטל חופשות בטורקיה בטיעון ל'כוח עליון' בלי דמי ביטול". המומחה המשפטי מיגל דויטש, שמרואיין על-ידי אירית רוזנבלום והילה רז, אומר: "בית-המשפט כבר קבע שמלחמות הן צפויות באזורנו".
קרב ההסברה
"בעולם תמונות קשות על ישראל, ומה יש בערוץ צה"ל ביו-טיוב? סרטון חסר פואנטה בן ארבעה ימים. איפה צה"ל ביו-טיוב ובפייסבוק?", תוהה כתבת מדור הפרסום, השיווק והמדיה של "דה-מרקר", איילה צורף, בחשבון הטוויטר שלה ב-31.5.10 בשעה שתיים (לפנות בוקר?).
"ככה זה נראה מהצד השני", כתבה כעבור רבע שעה, "סרטון אל-ג'זירה עם צילומי הקומנדו הימי משתלט על הספינה, סרטון שמופץ ברשת בקצב שיא". כעבור עוד רבע שעה כתבה: "דובר צה"ל התחיל לשחרר חומרים, שעות ארוכות לאחר התפוצצות הסיפור בעולם. בסרטון סטרילי וחסר כל רגש או עובדות רלבנטיות".
בשעה ארבע כתבה: "משרד החוץ יתחיל בקרוב מסיבת עיתונאים. אם מעניין אתכם לשמוע מה יש לנו להגיד – תוכלו לראות אותה כאן בשידור חי", וחצי שעה מאוחר יותר כתבה: "זה לא יאמן שדני איילון מסרב לענות על שאלות של העיתונאים הזרים באנגלית ומעדיף לדבר בעברית בלבד". בשעה חמש כתבה: "לינק לסרטון התגובה שמפיץ בדקות אלו צה"ל. סרטון אנמי. למה לא משתמשים בתמונות של יושבי האונייה תוקפים את החיילים".
לקראת השעה שמונה כתבה כי "כל שעה שעוברת אני לומדת עוד עובדה מדהימה: צה"ל מנע מעיתונאים ישראלים לדווח מתוך האוניות עד שתיים בצהריים. למה? לא ברור". התגית שהיתה צמודה לציוץ היתה "להשאיר-במה-לחמאס". למחרת ברבע לשבע כתבה "הקרב התדמיתי בעיצומו: הסרט של צה"ל והסרט של אל-ג'זירה – במקום השני והשלישי בסרטים הנצפים ביותר ביו-טיוב ביממה האחרונה".
"בקרב התדמיתי באינטרנט נראה כי ידו של צה"ל על העליונה, לפחות בינתיים: שלושה מבין ארבעה סרטוני הווידיאו הנצפים ביותר ביו-טיוב ביומיים האחרונים הם של דובר צה"ל", כותבת היום צורף בעמ' 2 של "דה-מרקר". כותרת המשנה היא "הסרטונים [...] צברו כ-3 מיליון צפיות ביומיים – בעוד הסרטון של רשת אל-ג'זירה הגיע ל-616 אלף צפיות".
בעמ' 8 ב"מעריב" מוקדשת מסגרת מיוחדת, תחת הכותרת "תגובה", לטקסט לא קצר של דובר צה"ל, החוזר שוב ושוב, בווריאציות שונות, על הקביעה כי יחידת הדובר פעלה היטב. "ישראל היום" מקדיש את החלק העליון של שער העיתון ואת חלקה העליון של הכפולה הפותחת לסיקור הפגנות תמיכה בישראל, על-ידי ישראלים, ברחבי ישראל.
הצעות לסדר
"אני לא מאמין לו", כותב ארי שביט על כל אחד מראשי מוסדות המדינה בטור בעמוד הדעות של "הארץ". "האם על נתניהו, ברק, אשכנזי ודגן ללכת? לא בהכרח. ישראל נמצאת כרגע במעלה ההר. קשה ומסוכן להחליף סוסים במעלה ההר [...] גם ועדת חקירה לא תפתור דבר. כל שיש לומר כבר נאמר. לכן חובת הקברניטים לקצר תהליכים: להודות במחדל, להפיק לקחים, לתקן".
כיצד לתקן? במקום הסלוגן המסתיים ב"עכשיו", מציע שביט סלוגנים המסתיימים ב"מיד", "ממשלת אחדות מיד; מטה לאומי איכותי מיד; יוזמה מדינית מיד; יישום מיידי של המלצות ועדת וינוגרד". באותו מדור (אותו עורך אלוף בן, מי שהיה כנראה העיתונאי הראשון שקרא להקמת ועדת חקירה, עוד בטרם התקררו אדי הצבע מהרובים של חיילי השייטת) כותבת מרב מיכאלי תחת הכותרת "אין מה לחקור": "שוב נשמעות בישראל דרישות לחקור את מה שקרה. לא חקירה שנועדה לבדוק כמה היינו צודקים או הומניים, אלא חקירה שנועדה לבדוק איפה טעינו ואיך.
"אל תחקרו, חברים. אין מה לחקור. החקירה תגלה את מה שגילתה החקירה אחרי מלחמת לבנון השנייה, אחרי אירועי אוקטובר 2000, אחרי סברה ושתילה, ואפילו אחרי מלחמת יום הכיפורים. היא תגלה שאננות, יהירות, התנהלות לקויה, חוסר מחשבה, חוסר מקצועיות ואי-יישום של לקחי החקירה הקודמת. מחקירה לחקירה הממצאים נעשים חמורים יותר והלקחים מיושמים פחות. החקירה עצמה נהפכה לעוד טקס בריטואל הכפייתי שישראל סובבת בו כבר שנים".
אלוף בן הציע גם הצעה נוספת ("קחו את עזה") – לסגור מיד את הגבול לעזה ולמסור את האחריות עליה לאומות העולם ולעזתים עצמם. היום מצטרף גיא בכור להצעה זו, בטור במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "שהעולם יפקח": "אם עזה תיפתח אל העולם דרך הים, לא יהיה עוד צורך במעברים לישראל, וישראל תוכל סוף-סוף להתנתק מהרצועה העוינת", הוא כותב.
"בשנתיים האחרונות היו כמה וכמה פעמים משטים של ספינות שהפליגו לעזה, בדיוק כמו המשט האחרון", כותבת מיכאלה פרי מחולון במדור המכתבים למערכת של "ידיעות אחרונות", "אבל בפעמים הקודמות ישראל פשוט נתנה להן לעבור. ומה קרה? הגיעו אנשים מכל מיני מדינות, ירדו לחוף עזה, קיבלו נשיקות מאנשי החמאס ולמחרת הכל נשכח".
הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון
"מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מקדישים את מה שנותר מהשער אחרי הדיווח על ועדות החקירה לעימות שהיה אתמול בכנסת סביב נאומה של ח"כ חנין זועבי. "כמעט מכות בכנסת", נכתב בכותרת על שער "מעריב", ובכותרת המשנה: "קללות בערבית, דחיפות וצרחות. נאומה של חנין זועבי, חברת-הכנסת הערבייה שלקחה חלק במשט האלים, הפך את בית-המחוקקים לזירת קרב" (אריק בנדר). ב"ידיעות" מוותרים על כותרת משנה, מדפיסים תמונה גדולה יותר של ח"כ אנסטסיה מיכאלי מתנפלת על ח"כ זועבי, וכותבים בפשטות: "ח"כ אנסטסיה מיכאלי וח"כ חנין זועבי אתמול בכנסת".
עבדות ילדים
אחת הכותרות היום על שער "הארץ" היא "חקלאים בנגב מעסיקים בשכר זעום עשרות ילדים בדואים, על חשבון שעות הלימודים"; "כ-30 ילדים, חלקם בני 8, נעדרים מבית-הספר כבר ארבעה חודשים". עמ' 6 של העיתון מוקדש לסיפור הזה. כותרת אחת הידיעות, תחת הלוגו "קשר השתיקה", קובעת: "הרשויות ידעו כבר לפני שלושה חודשים, אך לא עשו דבר". כותרת אחרת היא: "החקלאים מתגוננים: אנחנו לא שמים לב לגיל של העובדים".
הסיפור נחשף אתמול על-ידי יעל ברנובסקי ב-ynet: "אם נואשת כתבה שבנה, בן שבע, ועוד עשרות כמוהו, נלקחים בבוקר לעבודות חקלאיות. 'בעלי אוסף אותו. הילד חוטף מכות וחוזר בוכה, אין לי מה לעשות'. ל-ynet נודע שהמשטרה פתחה בחקירה סמויה ומתכננת פשיטות. המועצה לשלום הילד: 'זה נראה כמו סחר ילדים בעולם השלישי'".
נהנתנות וסיפוק מיידי
לא הכל גינה, אבל לא הכל לא גינה. הנה חגית אברון, שבמשך כמה שבועות התקשרה "ליותר מ-20 מסעדות פופולריות בתחילת השבוע כדי להזמין ארבעה מקומות לערב חמישי", כותבת ב"גלובס" כי "בניו-יורק, בטוקיו ובלונדון, השגת מקומות במסעדה נחשבת דורשת לעתים חצי שנה ויותר [...] כאן, בתל-אביב, המצב אמנם איננו משתווה במאום לזה של בירות העולם, אבל לאחרונה כבר הולך ומסתמן שבכמה מקומות בעיר כבר קשה להשיג מקומות בספונטניות הישראלית האופיינית, הדורשת נהנתנות וסיפוק מיידי".
שכר מינימום
"הדיון הסוער (אך הפורה) על העלאת שכר המינימום, שדעך מעט לאור האירועים הבטחוניים, חילק את מעצבי דעת הקהל לשניים: אלה שמתנגדים להעלאה ותומכים במס הכנסה שלילי, ואלה שתומכים בהעלאה ומתנגדים למס הכנסה שלילי", כותב שי ניב ב"גלובס", "אך מתברר שיש גישה נוספת שממוקמת באמצע: על-פי עבודת מחקר שערכו ד"ר מיקי מלול ופרופ' ישראל לוסקי מאוניברסיטת בן-גוריון עבור מרכז טאוב (2006), מס הכנסה שלילי הוא כלי יעיל עבור מבוגרים המשתכרים שכר מינימום, אך בלתי יעיל בעליל עבור צעירים.
"[...] מס הכנסה שלילי למבוגרים עשוי לתמרץ מעסיקים להעסיק מבוגרים שמוצאים עצמם יותר ויותר נפלטים אל מעגל האבטלה, והגידול בשיעור העסקת המבוגרים עשוי להקטין את תשלומי הקצבאות לאוכלוסייה זו – קצבאות כמו הבטחת הכנסה, שהן יקרות יותר ממס הכנסה שלילי. חבל שמתעלמים מהמחקר המעניין הזה".
באותו גיליון מתפרסמת ידיעה קצרה של מיכל מרגלית: "הזוג אלפרד וחוה אקירוב ושכניהם במגדל האופרה בתל-אביב לא יפוצו בגין הנזק שייגרם לטענתם לדירותיהם בשל מגדלי טיילת-דוד, שצפויים לקום סמוך. כך קבעה ועדת הערר המחוזית של מחוז תל-אביב, שדחתה את הערר שהגישו בני הזוג. הערר הוגש נגד החלטת הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה לדחות את תביעת דיירי מגדל האופרה לפיצויים בסך 47.1 מיליון שקל בטענה לפגיעה בנכסיהם לאור פרויקט מגדלי טיילת-דוד היוקרתי של משפחת טייג. יו"ר ועדת הערר, כרמית פנטון, ציינה כי 'זהו מקרה קלאסי של מי שמבקש כי פיתוח העיר ייעצר על מפתן ביתו'".
בעמ' 8 של "דה-מרקר" מופיע שוב לוגו החתול השמן מעשן הסיגר, עם הכיתוב "על הגב שלנו – שכר המנהלים". הלוגו מלווה ידיעה שכותרותיה "הערכות: ועדת נאמן לא תגבש חוק להגבלת שכר בכירים"; "הוועדה עשויה להמליץ שהדירקטוריונים, ועדות הביקורת והאסיפות הכלליות של בעלי המניות יגבירו את הפיקוח על שכר הבכירים".
פופ
תחת הכותרת "ישנן בנות" כותב היום בן שלו במוסף "גלריה" על שלושה אלבומים חדשים של מוזיקאיות ישראליות (אונילי, גליה ירון ורונית רולנד). שלו מתייחס לכך שכלהקת החימום להופעתה של מיסי אליוט בתל-אביב נבחרה הדג-נחש. "העובדה שלהקה גברית נבחרה לחמם את אליוט משקפת את דלות החומר באגף הנשי הקליל והקצבי בפופ הישראלי. אנחנו אוהבים שכוכבות פופ ואר-אנ'-בי מהעולם באות להופיע באיצטדיונים שלנו, אבל אנחנו מתקשים לייצר כאלה בעצמנו. אם זמרת ישראלית עושה פופ טהור, זה בדרך כלל זבל. ואם זאת זמרת רצינית, היא בדרך כלל לא עושה פופ טהור.
"ובכל זאת", ממשיך שלו, "למרות המחסור בזמרות ישראליות שעושות פופ אינטליגנטי, יש בשטח כמה כאלה, ושתיים מהן הוציאו בשבועות האחרונים אלבומים חדשים ומצוינים, שהזכות לחמם את מיסי אליוט היתה פרס ראוי בעבורן". על האלבום של ירון כותב שלו: "אנשים שנרתעים מפופ מצעדים אולי יחשבו שהצלילים הסינתטיים שגולדשטיין הביא לאלבום זולים ומיותרים, אבל זאת תהיה טעות: דווקא הצלילים האלה הם אלה שמקנים נפח לשירים הקטנים והיפים של ירון, ואפילו טוענים אותם במימד של דרמה, שהוא אחד הסודות של פופ טוב".
ב"דה-מרקר" מוקדשת כפולת עמודים לבדיקת מחירי ספרים בירידי שבוע הספר ובחנויות הספרים: "צומת-ספרים וסטימצקי מציעות את המחירים הזולים ביותר על המבחר הגדול ביותר של ספרים", כותבת תמר טרוים, "[...] מחירי רוב הספרים בירידי הספרים אינם הזולים ביותר, ולכן ההצדקה להגיע לירידים היא בעיקר בשביל החוויה והפעילויות לילדים שמוצעות בחינם".
ענייני תקשורת
הכותרת הראשית של "גלובס" היא "אני, אבא והכניסה לטלוויזיה", קדימון לראיון של חן שליטא ולי-אור אברבך עם גל נאור, בתו של יצחק תשובה והשותפה החדשה בזכיינית ערוץ 2 קשת. למעט הכותרת וכותרת המשנה (שני ציטוטים של נאור), אין בגיליון מידע נוסף מהראיון.
"יצרנית אייפאד הסינית העלתה את השכר – אך עוד עובד מת", מודיעה כותרת ידיעה מתורגמת ב"דה-מרקר". "מספר הקורבנות בפוקספון, יצרנית המכשיר, עלה ל-12 לאחר שעובד החברה מת מתשישות. בני משפחתו: הוא עבד 34 שעות ברציפות".
"ניצחון לנתניהו", מודיעה כותרת אחרת באותו גיליון, "הכנסת דחתה את חוק 'ישראל היום'". "61 ח"כים הצביעו נגד החוק שביקש למנוע את הפצתו בחינם של העיתון. מגישת ההצעה, ח"כ מרינה סולודקין: 'נמצא את עצמנו עם עיתונים שיהיו שופר של השלטון ונוכל לומר שלום לדמוקרטיה'". "רוב מוחץ בכנסת דחה החוק נגד 'ישראל היום'", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום".
ועוד ב"דה-מרקר", בכתבה של אור הירשאוגה על "המלחמה בין תקן HTML5 לבין פלאש", מובלטת הפסקה: "אחד מבכירי אדובי הציג בבלוג רשמי כיצד ייראו אתרי פורנו באייפאד. ללא התמיכה בפלאש, יוכלו הגולשים לקרוא כתבות ב'פלייבוי'. את התמונות הם לא יזכו לראות" (אם זכרוני אינו מטעני, אותו עובד התנצל מאוחר יותר והסיר את התמונות מהאתר, מה שמעמיק עוד יותר את המשל שהתכוון להמשיל).
"המדבקה חוזרת?", שואלת כותרת בעמ' 5 של מוסף "ממון". איתי שמושקוביץ וצח שפיצן מדווחים כי "ממציא 'מדבקת הפלא' וחברת סייף-סקיי הודיעו כי חתמו על הסכם עם תאגיד האנרגיה ההודי סהרה לפיתוח 'טכנולוגיה פורצת גבולות'", ומזכירים כי "קליין [הבעלים של החברה עמוס] בוחניק וסייף-סקיי עלו לכותרות בחודש יולי האחרון, כאשר הודיעו כי מכרו שליש מהחברה לפי שווי של מיליארד דולר לחברת MSI". הכתבים לא קובעים כי אז היה מדובר במעשה נוכלות, אולם העובדה היא שעסקה כזו לא יצאה לפועל, וכנראה כלל לא היתה.
בידיעה מרואיין ד"ר גבי סאבין, "רופא שיניים פרטי שרשום כמנהל היחידה למחקר ולפיתוח בתחום הדנטלי בסייף-סקיי". "הפרסומים על פרשת המדבקה לא הפריעו לך", נשאל סאבין ועונה: "הצטרפתי לחברה אחרי שהתפוצצה פרשת המדבקה, אבל מההתרשמות שלי התקשורת לא בדקה את הדברים לעומק וסתם עשו עליהום". כדאי לנצור את הדברים שאומר סאבין ולהיזכר בהם בפעם הבאה שהתקשורת תידרש לקליין ולשותפיו.