עצרת אבל לזכרו של מחמוד אל-מבחוח, שלשום בבית-לאהיא (צילום: וויסאם נאסאר)
ובינתיים, בבת-ים
מקומוני חולון–בת-ים ממשיכים לסקר את פרשת לחיאני, שהשבוע היא פרשת בוסקילה. כרגיל מאז פרצה הפרשה, המקומון של "ידיעות אחרונות", "ידיעות חולון–בת-ים", מסקר מיציע האוהדים (את לחיאני); המקומון של "מעריב", "זמן חולון–בת-ים", מסקר מספסלי האופוזיציה (ויש שיאמרו: מתא העיתונות. ויש שיאמרו כנגדם: מחדרו של דובר המשטרה), והמקומון של רשת שוקן, ובכן, אין כזה.
כפולת העמודים ב"זמן" מוקדשת להתפתחות האחרונה בחקירת השחיתויות לכאורה בעיריית בת-ים: מעצר ממלא-מקום ראש העיר. אף שהכתבה של רגב גולדמן עוסקת בממלא-המקום, הכותרות מכוונות לראש העיר שלמה לחיאני. "משהו רקוב בממלכת לחיאני" היא הכותרת, וכותרת המשנה היא: "בזמן שראש עיריית בת-ים חוגג את הקרנבל בברזיל, ממלא-מקומו אורי בוסקילה נעצר על-ידי המשטרה בחשד לקבלת שוחד. ביום חמישי בצהריים שוחרר בוסקילה ונשלח למעצר בית בן עשרה ימים. עורך-דינו: 'מדובר בחשד מופרך ומטופש'".
מה החשד? בוסקילה סייע לתחנת מוניות לזכות ברשיון עסק. לפני כן פעלה התחנה ללא רישיון ממתקני העירייה, ולבוסקילה היו אחוזי בעלות בתחנה.
ב"ידיעות" מקדישים רק דף אחד למעצר, תחת הכותרת: "עצרה את בוסקילה בחשד לקבלת שוחד" (מי עצרה? מכונת הדפוס עצרה, כנראה). "בעיתוי מוזר ותמוה ביותר, בדיוק בימים שבהם נמצא ראש עיריית בת-ים, שלומי לחיאני, בחופשה פרטית בברזיל, החליטה משטרת ישראל לעצור את ממלא-מקומו וראש העירייה בפועל אורי בוסקילה, ואף לערוך חיפוש מיוחד בביתו", פותחת נעמה כהן-פרידמן את כתבתה. טור צד מוקדש ל"פעילי ציבור מגיבים לחקירתו של אורי בוסקילה". התגובות: "אדם טוב", "אדם יקר", "אני לא מאמין שאורי בוסקילה לקח שוחד", "אדם כמו אורי לא ייגע בשוחד".
המבוכה והמבחוח
"המתנקשים בבכיר החמאס הוכנסו לרשימת המבוקשים של האינטרפול" (הכותרת הראשית של "הארץ").
"הלקח החשוב ביותר שאפשר להפיק מהאירועים שנקשרו ברצח בכיר החמאס מחמוד אל-מבחוח בדובאי הוא שייתכן שזה יהיה אחד המבצעים האחרונים מהסוג הזה" (יוסי מלמן, שביום שלישי התפעל משיטות העבודה של המוסד שהודגמו, כביכול, בחיסול מבחוח, משנה את דעתו. מוסף "השבוע" של "הארץ").
"המחסלים ביקרו בדובאי 3 פעמים" (הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות").
"הנקודה היא העיסוק הפנאטי שלנו בפרטים הצבעוניים אך חסרי החשיבות לחלוטין של המבצע, תוך גלוריפיקציה מגוחכת של המבצעים ('11 המופלאים'), ההופכת מיד להאשמות במחדל" (עפר שלח כותב במוסף השבת של "מעריב" על פרשת חיסול מבחוח).
"דובאי מתכננת: צו מעצר לנתניהו" (הכותרת הראשית של "מעריב").
"דובאי: לעצור את ראש המוסד" (אחת הכותרות על שער "ישראל היום", היחיד שלא מקדיש לפשלה את הכותרת הראשית. כותרת המשנה: "שיא המשבר מאחורינו". כותרת ההפניה על השער לטור של יעקב עמידרור: "לא מושלם, אבל מוצלח").
"שיט, מצלמות! ידעתי שלא חשבנו על משהו" (מדור הסאטירה "אפעס" ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות").
מגדל פורח באוויר
"היועץ הורה למשטרה לבדוק את פרשת אלון" (כותרת על שער "הארץ").
שישה כותבי טורים יש ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", חמישה מהם מתייחסים לפרשת הרב מוטי אלון. פורום רבנים ומשפטנים דתיים בשם תקנה חשף השבוע כי אלון, על-פי החשד, קיים יחסים הומוסקסואליים, כנראה עם קטינים ועם מי שבאו אליו ביושבו כרב. מעבר למקרה עצמו, הנקודה המעניינת יותר, ושזכתה לדיונים רבים, היא עצם קיומו של פורום לא נבחר ולא ממונה, המטיל סנקציות על מי שהוא חושד בו בעבירות מין.
"הקהילה [הדתית] הוכיחה שיש לה כוח קולקטיבי. היא יכולה לגבש נורמות שהן מעבר לחוק הפלילי ולכפות אותן על אישים רבי כוח. הרבנים שלה, ובראשם הרב אהרון ליכטנשטיין, הוכיחו שאינם בורחים מאחריות, גם כאשר האחריות חושפת אותם לשנאה ואפילו לאיומים", כותב נחום ברנע בפתח המוסף. אחר-כך הוא מוסיף דברי אזהרה: "הכוח שניתן לגוף וולונטרי, לא נבחר, לא חוקר, לחסל קריירות של אנשי ציבור, מזמין שימוש לרעה, מפתה למקארתיזם. חייבים להשתמש בו בזהירות מופלגת".
חנוך דאום וחגי סגל כותבים על פורום תקנה ברוח הפסקה הראשונה של ברנע. "אני גאה להיות חלק ממגזר שיש בו את פורום תקנה", כותב דאום, וסגל כותב: "כבר מזמן לא הייתי כה גאה בהשתייכותי לציונות הדתית". לעומתם, סימה קדמון ומאיר שלו כותבים נגד הפורום.
קדמון, כדרכה, תוקפת את הנושא בפטיש (כולל הכותרת "מדת לכת" וביטויים המכוונים לציבור הדתי כמו "פוגע בלאומיות" ו"כמו העולם התחתון"), אלא שמדובר לכל היותר בפטיש שניצלים. "הקהילה עשתה לעצמה בית-דין פנימי והיא מקיימת בוררות, פוסקת את חומרת העבירה וגוזרת את העונש", היא מצטטת האשמות אנונימיות.
אם היתה קוראת את הטור של ברנע, היתה קדמון מתוודעת לכך שפורום תקנה פעל צמוד למערכות החוק, הביא להרשעתם של שני אישי ציבור ולא פעל בפרשת הרב אלון לפני שהתייעץ עם הגורמים הבכירים ביותר במערכת החוק. קדמון, משום מה, אינה מתמודדת עם העובדות האלו. היא מפריחה האשמות, פסקה אחרי פסקה אחרי פסקה, עושה לעצמה בית-דין פנימי ופוסקת את חומרת העבירה. את העונש כבר נתנה: השמצה של ציבור שלם מעל דפי העיתון הנפוץ במדינה.
מילא קדמון, אבל חבל שמאיר שלו לא עסק בבידוק עובדות בסיסי (די היה לקרוא את הדיווחים בעיתונות) לפני שחרץ את דינה של הציונות הדתית. שלו מקדיש את כל טורו לפרשת אלון ולפורום תקנה. המוטיב החורז את הטור הוא "מגדל", כשם היישוב שאליו עקר הרב אלון לפני ארבע שנים מירושלים, או לפי שלו, "לשם שוגר על-ידי אותו פורום תקנה". מהמלה הזו, "מגדל", יוצא שלו למסע במחוזות החטא והדת, הנצרות והיהדות, ועד למארק טוויין מגיע – כדי ללעוג לדוסים היהירים. דא עקא, שאלון יצא למגדל על-פי החלטתו שלו, ללא הכוונה ישירה של הפורום המדובר, כפי שנכתב גם בכתבה באותו מוסף עצמו שבו מתפרסם הטור של שלו. "חזרה למציאות" היא כותרת הביניים האחרונה בטור.
תמהיל
שש כתבות בסך-הכל מתפרסמות במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", המחזיק 96 עמודים. התמהיל דו-קוטבי: שליש מהכתבות עוסקות בנושאים רציניים בעלי חשיבות ציבורית (צדוק יחזקאלי ומרב בטיטו מדווחים מקריית-שמונה, שוש מולא עם המפקדת החדשה של היחידה הארצית לחקירות הונאה), שני שלישים עוסקים בבידור ורכילות ("סודות מפתיעים" מחייה של גילה אלמגור, כתבה של דנה ספקטור, כתבה על בר רפאלי, ראיון עם זמרת פופ).