ג'יפ צה"לי שנפגע בפיגוע אתמול במעבר כיסופים (צילום: פלאש 90)

ג'יפ צה"לי שנפגע בפיגוע אתמול במעבר כיסופים (צילום: פלאש 90)

שקט ארוך בן שעות אחדות

תחת הכותרת "ברק: 'שקט ארוך לפנינו'" פורסמה אתמול ב"ישראל היום" ידיעה קצרה [גדעון אלון] שסיפרה כי בישיבה של סיעת העבודה שהתקיימה יום קודם לכן אמר שר הביטחון אהוד ברק כי ישראל נמצאת "בפתחה של תקופה ארוכה ושקטה בדרום, שתנבע מהרתעה". המטען שהניחו פלסטינים על גבול הרצועה, שפיצוצו הרג אתמול חייל צה"ל אחד ופצע שלושה אחרים, מעיד עד כמה יש להיזהר בתחזיות, במיוחד בתקופת בחירות.

לכאורה, מה קל יותר לעיתונות מאשר להבליט את הפער בין ההצהרות החגיגיות של אולמרט, ברק ולבני על כך שישראל השיגה את כל יעדי המבצע ויצרה תודעה הרתעתית חדשה באזור, ובין המציאות המדממת? הרי עברו פחות משבועיים מאז התהדרו השערים בתצלומים של חיילי צה"ל המנופפים בדגלי ישראל ובאצבעותיהם המורות "וי" בדרכם החוצה מרצועת עזה. הבוקר ניתן למצוא רק הדים קלושים לטונים שכאלה. במקום לחתור תחת הנראטיב הישראלי הגאה, המשוכנע עדיין בצדקת המלחמה, הכותרות הראשיות של עיתוני הבוקר שוב נפגשות במכנה המשותף הרחב ביותר בציבור – נקמה.

"ישראל: חמאס ישלם" ו"ישראל: 'תגובה קשה'" הן הכותרות הראשיות של "מעריב" ו"ישראל היום". ב"הארץ" הניסוח פחות אמוציונלי ("צה"ל נערך לתקיפת מטרות של החמאס"), ואילו ב"ידיעות אחרונות" בוחרים להדגיש דווקא את החדשות האופטימיות מיום אתמול – המסר שקיבל נועם שליט מנשיא צרפת כי בנו השבוי בעזה עדיין בחיים. בכלל, נראה כי הדיווח על קטילת חייל צה"ל ופציעת שלושה אחרים מינורי במיוחד. ב"מעריב", למשל, מרבית השער מוקדשת לתשדירי הבחירות, ששודרו אתמול לראשונה, ולהתחשבנויות פוליטיות.

טנקים ישראליים על גבול עזה, אתמול (צילום: צפריר אביוב)

טנקים ישראליים על גבול עזה, אתמול (צילום: צפריר אביוב)

ב"ידיעות אחרונות" לא רק שהאירוע נדחק בשער לכותרת גג צרה בלבד, אלא בולט בחסרונו גם טור פרשנות של אלכס פישמן. אולי נפח הסיקור דל יחסית משום שהאירוע אינו הולם את התוכניות המוקדמות. לא של המערכת הפוליטית, שנמצאת כעת כבר בשיא המירוץ לכנסת, ולא של העיתונות, שמרביתה סגרה את המלחמה האחרונה בבשורת ניצחון.

אם יש איזשהו רמז לחשבון נפש, הרי שהוא נוטה למסקנה כי המבצע בעזה נעצר מוקדם מדי. עמוס הראל ואבי יששכרוף מעלים, במסגרת טור הפרשנות שלהם ב"הארץ", את השאלה "האם אין כאן, לכאורה, חיזוק לטענות הליכוד שהממשלה היתה צריכה לתת לצה"ל לנצח, כלומר – להשלים את העבודה ולהביס את החמאס?". מבט זריז אל עבר "ישראל היום" מלמד כי בעיתון המקדם דרך קבע את עמדות הליכוד, עיתון שבו כותרות סיום המבצע בעזה התריעו מפני העתיד לבוא, שומרים הבוקר על ממלכתיות ולא חוגגים את התגשמות נבואתם.

עפר שלח ב"מעריב", שהתנגדותו למלחמה האחרונה הלכה והתעצמה עם כל יום שעבר, מעלה במסגרת טור הפרשנות שלו את האפשרות כי בחמאס פשוט "לא קוראים את העיתונים שבהם נכתב שההרתעה הישראלית שוקמה".

הליכוד מוביל

כאמור, התוכניות המקוריות של עיתוני הבוקר כללו התעסקות מסיבית בתשדירי הבחירות שעלו אתמול לראשונה על מסכי הטלוויזיה, והתקרית בגבול עזה לא ממש הצליחה לשנות אותן.

לטובת מי שאינו מעוניין לקרוא את שלל הדיווחים בנושא נסכם ונכתוב כי מרבית בעלי הדעה מסכימים שאביגדור ליברמן הוא המנצח של ערב התשדירים הראשון, בעיקר מפני שהופיע כאדם מפחיד ומאיים הן בתשדירי המפלגה שלו והן בתשדירי המפלגות של יריביו.

אביגדור ליברמן בכנס ירושלים (צילום: אורי לנץ)

אביגדור ליברמן בכנס ירושלים (צילום: אורי לנץ)

יחד עם זאת, כמעט בקרב כל הפרשנים והמבקרים הדעה הרווחת היא שהתשדירים עצמם גרועים ומיותרים למדי. יוסי שריד טוען ב"הארץ" שביקורת תשדירי בחירות משולה להתעללות בגווייה, שיר זיו כותבת ב"ישראל היום" שהתשדירים "הצליחו לאכזב אפילו את המאוכזבים מראש", ואפילו "הישראלים המצויים" שזומנו להביע את דעתם על תעמולת הבחירות מתלוננים ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" על השעמום (בן כספית שוב ממקם את עצמו בעמדה שונה, וגם בזו ההפוכה. לטעמו, "לא צריך לזלזל בהם [בתשדירים]. מצד שני, גם לא להגזים. נמתין לסקרים").

למרות הביקורות השליליות, העיתונות מקדישה לתשדירי התעמולה סיקור נרחב. ב"מעריב" הם השתלטו לא רק על שער העיתון, אלא גם על הכפולה המרכזית. בעיתון זה מופיע גם מה שעשוי להסתמן כהברקה – טבלה המסכמת את מספר הפעמים שבהן הופיעו בתשדירי המפלגות המובילות סמלים וביטויים שונים כגון "דגל ישראל", "חמאס", "משבר כלכלי" ו"עקיצות למתמודדים האחרים" (בינתיים הליכוד מוביל כמעט בכל הפרמטרים).

המקום שבו עובר הגבול

בעיתון "כלכליסט" מתפרסמת הבוקר תמצית מתורגמת [סוכנויות הידיעות] של דו"ח הארגון עיתונאים ללא גבולות לשנת 2008. כותרת המשנה מדברת על "האמצעים שנוקטות ממשלות טוטליטריות בעולם כדי להשתיק עיתונאים וצלמים", ואמנם אמצעים אלה חמורים ומעוררי דאגה. אך אין בכותרת המשנה, או בגוף הטקסט, כל התייחסות לאמצעים שנוקטות מדינות דמוקרטיות כמו ישראל כדי להשתיק עיתונאים וצלמים.

ראוי היה להביא, לצד הסקירה העולמית, לפחות משבצת קטנה שתתייחס למצב בישראל, במיוחד לנוכח אמצעי הצנזורה שהופעלו במלחמה האחרונה. בהקשר זה יש לציין שראש לשכת העיתונות הממשלתית, דני סימן, הצהיר בתחילת השבוע כי העיתונאים הזרים שהתלוננו על יחס ישראל אליהם במהלך מבצע "עופרת יצוקה" הם "תינוקות בכייניים", כי כלל לא נאסרה כניסתם לרצועת עזה, וכי מי שכן הצליח להיכנס לעזה פעל באופן חד-צדדי המהווה "בושה למקצוע". דברים אלה לא זכו להדים בעיתונות העברית, אבל כבר מעוררים גלים ברשת.

אמת מתימטית

אתמול נוסחה הכותרת הראשית של עיתון "הארץ" כך: "אין יותר לאן לרדת: הנגיד הוריד את הריבית לשפל היסטורי של 1%". אלא שעוד במהלך יום אתמול הבהיר הנגיד את האמת המתימטית הפשוטה: גם מתחת ל-1 יש מרחב תמרון. מנויי "גלובס" קראו את הבהרתו בכותרת הראשית של העיתון: "הריבית עוד יכולה לרדת – 1% זה לא 0%".

ענייני תקשורת

החלטת ועדת הכלכלה של הכנסת שלא להאריך את זכיון ערוץ 10 זוכה הבוקר לסיקור נרחב בכל העיתונים, הן במוספי העסקים והן בעמודי החדשות.

אמיר טייג ושאול אמסטרדמסקי מדווחים ב"כלכליסט" כי "אכן יש כוונה להשבית את הערוץ באופן מיידי – גם במחיר של פגיעה במשא-ומתן של ערוץ 10 עם זכיינית ערוץ 2 רשת". ח"כ גלעד ארדן, שהוביל את המהלך, אומר לאופיר בר-זהר ב"דה-מרקר": "ערוץ 10 חייב לשדר עד סוף 2010. אם יעשה דין לעצמו ויברח באמצע, אז כל הכסף שמצוי ברשות השנייה יחולט, ומעבר לכך המדינה תגיש תביעות, אישיות ולא אישיות, על הפרה של המחויבויות". זאב קליין ואילן גטניו מדווחים ב"ישראל היום" כי שר התקשורת צפוי לפעול לשינוי ההחלטה, ואילו רז שכניק מעריך, במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", כי "ההחלטה הזאת לגמרי לא רעה לערוץ 10 [...] אחרי שהתייאש מהרשות השנייה, ערוץ 10 הולך לשכנע את הפוליטיקאים לתת לו חמצן".

לי-אור אברבך מדווח במוסף "המגזין" של "מעריב" כי לקראת הבחירות חלה עלייה במספר נסיונות ההשפעה של פוליטיקאים על הנעשה ברשות השידור.

עדנה אדטו מדווחת ב"ישראל היום" כי הליך מינויו של מנהל חדש לטלוויזיה הישראלית בערבית נדחה עד לאחר הבחירות.