נשיא המדינה שמעון פרס מברך את הצוות הישראלי שנשלח להאיטי (צילום: משה מילנר)
מחרב המסיבות
הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" היא היחידה בעיתוני הבוקר שעדיין עוסקת בהאיטי. ביתר דיוק, הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" היא היחידה שקשורה איכשהו להאיטי. בפועל עוסקת הכותרת ("קלינטון: תודה, אתם מקצועיים") בסיוע הישראלי להאיטי, ולא בגורל תושבי המדינה שנחרבה כתוצאה מרעידת אדמה.
"דברי התודה של קלינטון אינם חריגים במלים שנשמעו אתמול בהאיטי וברחבי העולם על תפקודה של המשלחת הישראלית", מדווחים נעם ברקן ואיתמר אייכנר בכפולה הפותחת של העיתון. "שבחים נשמעים מכל עבר על הארגון ועל היעילות של צוותי החילוץ והרפואה של ישראל". בדומה לידיעות אחרות שפורסמו בימים האחרונים, מצוטטות הבוקר ב"ידיעות אחרונות" כמה מהמחמאות הבולטות שקיבל הצוות הישראלי מכלי תקשורת זרים. "ימים קשים אלה בהאיטי הם גם ימים מלאי גאווה לישראל. זה שוב אנחנו במיטבנו", כותב איתן הבר בטור המופיע אף הוא בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". "ברגעים כאלה אפשר להגיד בלי להצטדק: כל הכבוד לעצמנו".
על רקע הטפיחה העצמית על השכם מעניין לקרוא את מאמרו של פרופ' יואל דונחין, מנהל היחידה לבטיחות החולה במרכז הרפואי הדסה עין-כרם, שפורסם אתמול במדור הדעות של ynet. פרופ' דונחין, המעיד על עצמו כי בעבר נטל חלק "כמעט בכל משלחות החילוץ והעזרה לאזורי אסון", טוען כי המבצע הישראלי בהאיטי תורם ליחסי-הציבור של ישראל הרבה יותר מאשר לתושבי האי מוכה האסון.
"שלושת המ"מים – מחסה, מים ומזון – אלה הם הדברים הנחוצים להצלת חיים מרבית. מכשירי טיהור מים, אוהלים, חבילות מזון בסיסי. אבל אלה לא יביאו את הדרמה המקווה", כותב מחרב המסיבות דונחין. "באסון הנוכחי, שממדיו חורגים מכל מה שידענו עד היום, יותר משיש צורך בבית-חולים שדה, יש הכרח בבתי-שימוש שדה. יותר משזקוקים לרופאים ואחיות, יש הכרח במחפרים לכריית קברים, לחפירת קווי ביוב. מדינה החפצה להעביר לנפגעים סיוע הומניטרי בלי לפזול לתדמיתה התקשורתית, ראוי שתשגר את מה שנחוץ לנפגעים, ולא את מה שהיא מעוניינת לתת. אבל האם בחדשות הערב יראו את מפקד המשלחת הישראלית ליד מתחם ובו 500 בתי-שימוש כימיים? לא מתקבל על הדעת. הרבה יותר 'תקשורתי' להראות בית-חולים ישראלי, מגיני דוד וכמובן את צוות הרופאים והאחיות המסור, בבגדי הייצוג שלהם עם דגל ישראל על הדש".
עמדת מומחה זו מאירה באור נלעג את שביעות הרצון העצמית שהפגינו מיטב פרשני ישראל בימים האחרונים. "אתמול אמר לי סרן ניר חזות, העושה חיל עם משלחת ההצלה הצה"לית בהאיטי, כי לבד מישראל לא הקימה מדינה כלשהי בית-חולים באי השסוע והמוכה", פתח שלשום דן מרגלית את מאמרו "כן, גאווה ישראלית". "בתגובה סרקסטית ששלפתי מן המותן הערתי כי הדבר מובן מאליו, הרי ישראל קרובה להאיטי מרוב המדינות שנחשבו מועמדות להקים בית-חולים בבירתה. אף לא מדינה אחת? סליחה, אם כן אני חש גאווה במדינת היהודים". מאמרו של מרגלית התפרסם ב"ישראל היום", עיתון שהוביל את מצעד הגאווה מהסיוע הישראלי, עד כדי כך שפירסם השבוע מפת אינפוגרפיקה שהציגה את התרומות העולמיות לנפגעי הרעש, וזאת תחת הכותרת "מדד הנדיבות העולמי". מעיון מחדש במפה, לאור הידיעה כי מחסה, מים ומזון הם מוצרים נדרשים הרבה יותר באזור האסון מאשר חדרי ניתוח מאולתרים, עולה כי גדולה יותר מהנדיבות של ישראל כלפי תושבי האיטי היתה הנדיבות של כלי התקשורת, וכלי התקשורת הישראליים בראשם, כלפי משלחת צה"ל ומדינת ישראל.
לא נעים
ובינתיים, מה קורה לתושבי האיטי שאינם בני מזל וזכו בטיפול מסור מהרופאים הישראלים? מקריאה בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" קשה לקבוע. פרט לדיווח על התשבחות ועדכון במלאי הדרמות המתרחשות בבית-החולים הצה"לי, את מרבית הכפולה הפותחת תופס תצלום [MCT] שבו נראים חיילים אמריקאים על מדשאת ארמון הנשיא החרב. בתחתית שער "ישראל היום" מופיעה הכותרת "ייאוש וזעם בהאיטי". יוני הרש, שליח העיתון להאיטי, משגר דיווח אחרון לפני פרידה מהאי, ובו הוא כותב על הביזה והייאוש הגוברים, ועל "כיבושה מחדש של המדינה, הלכה למעשה, על-ידי האמריקאים". ב"הארץ" קוראת כותרת על הנעשה בהאיטי כך: "המשטרה נתנה אור ירוק לתושבים: קחו את החוק לידיים נגד הכנופיות".
שליחת "הארץ" להאיטי מסכמת אף היא את שהותה במדינה החרבה. "לא נעים להיות עיתונאי בזירת אסון", כותבת נטשה מוזגוביה בטור אישי. "במקום מים, אתה דוחף להם [לנפגעים] מצלמה לפנים מתוקף תפקידך כעיתונאי. אז אתה שואל שאלות בזמן שהם מתפתלים מכאב – ככה זה כשכללי האתיקה בקושי ישימים בתנאי אסון. [...] העיתונאי יכול לנחם את עצמו באמונה שהוא מזרז את הסיוע, אבל הניצול שניצב מולו יודע שיש לו מים בתיק, וכשהוא יסיים את משימת הסיקור שלו, יש לו בית לחזור אליו".
מוזגוביה כותבת על הסכנות שאליהן נחשפה באזור האסון ("כשבחושך התחילו להצטופף סביבנו אנשים, לא היה ברור איך יסתיים הסיפור בשבילנו") ועל חוסר הקולגיאליות שבו נתקלה: "הלחץ והקושי הטכני להעביר חומרים בזמן למערכות החדשות גם לא מוציאים ברוב המקרים את המיטב מהעיתונאים. בזמן שכלי התקשורת הגדולים נהנו לדוגמה מתשתית מוסדרת יותר ומשירותי לוויין, לא חסרו מקרים שבהם עיתונאים סירבו לבקשת עמיתיהם להשתמש בשקע החשמל שלהם, באינטרנט שלהם או לחלוק עימם במקורות המידע. כנראה שתחרות היא עדיין תחרות – גם כשאתה מוקף בבניינים שבהם שרועות אלפי גופות".
יתר כותרות הבוקר
"איראן אמרה לעולם 'לא'; הסנקציות בדרך", קוראת הכותרת הראשית של "ישראל היום", כשהכוונה היא להסכם הפשרה לגבי העשרת האורניום בשטחה. דן לביא וסוכנויות הידיעות מדווחים כי על-פי ה"ג'רוזלם פוסט", מקורות מודיעיניים בירדן טוענים כי נסיון החיסול בצוות שגרירות ישראל במדינה "נעשה באחריותה של איראן". ועוד איראן – הכותרת העליונה בשער "מעריב" קוראת: "המתנה של צ'אבס לאחמדינג'אד: טילים". בכפולה הפותחת מדווח אמיר בוחבוט שבצה"ל מעריכים כי הנשק שנתפס על הספינה פראנקופ בדרכו ללבנון הגיע לאיראן מוונצואלה. הכותרת הראשית של העיתון עוסקת בנושא רחוק מענייני ביטחון – "כשלון האולפנים ללימודי עברית". אפרת זמר מדווחת כי על-פי דו"ח של המשרד לקליטת עלייה, האולפנים אינם מצליחים להקנות למהגרים לישראל את השליטה בשפה העברית במידה שתאפשר להם להשתלב בשוק העבודה או בלימודים. ב"הארץ" הכותרת הראשית [תומר זרחין] נובעת מדבריו של היועץ המשפטי לממשלה היוצא, מנחם (מני) מזוז, שתקף אתמול את שרי הממשלה במסגרת כנס שנערך בכנסת.
פרץ, נתניהו ועוד מאה אלף עותקים
התביעה שהגישה עוזרת הבית ליליאן פרץ נגד חברת נתניהו ב.ש (ולא נגד שרה נתניהו, כפי שהדגיש בצדק יוסי גורביץ), זוכה אף היא להגיע אל שער עיתון אחד, "ידיעות אחרונות". ההתפתחות האחרונה – מגישת התביעה התלוננה אמש במשטרה על שקיבלה שיחת טלפון מאיימת. על שער "ידיעות אחרונות" מופיע הציטוט: "מטלפן אלמוני אמר לי: את תיפגעי וזה מביבי". "ישראל היום", היוצא מגדרו כדי להעניק נפח נכבד להתפתחות המזיקה לחביבי העיתון, מפרסם ידיעה גדולה למדי [דניאל סיריוטי ושלמה צזנה] בראש עמ' 13. לשם השוואה, הידיעה גדולה ובולטת יותר מזו שמתפרסמת הבוקר ב"מעריב". המסגור של "ישראל היום", לעומת זאת, רך יחסית. הכותרת קוראת: "העוזרת לשעבר התלוננה במשטרה: מאיימים עלי"; הידיעה נפתחת בתגובת לשכת ראש הממשלה; את הציטוט "וזה מביבי", שמופיע ב"ידיעות אחרונות" על השער, ניתן למצוא רק בעומק הידיעה, בפסקה השישית.
במדור המאמרים של "הארץ" מוצא עורך המדור, אלוף בן, נקודת אור ב"פרשת העוזרת" של נתניהו. "תשעה חודשים עברו עליו [נתניהו] בנעימים, בלי לקבל החלטה אחת מכרעת שמשנה את המציאות ומובילה את המדינה בכיוון חדש, אבל כרוכה מטבעה בעימות פוליטי", כותב בן. "נתניהו מחכה. מחכה לברק אובמה, מחכה לאבו-מאזן, מחכה ל'החלטה הגורלית על איראן'. מרוב ציפייה, המסר שלו מיטשטש, עד שלא ברור בשביל מה התאמץ כל-כך לחזור לשלטון [...] באין יוזמה ועשייה, סדר היום מוקדש לזוטות. [...] נתניהו נקלע למצוקה דומה: הכותרות מביקורו הממלכתי בגרמניה עסקו בעוזרת. רק הפגנת מנהיגות ונטילת יוזמה יחלצו את ראש הממשלה מהפינה. אם ימשיך לשבת על הגדר, הפרשיות הקטנוניות יצטברו, וההכרעות הגדולות יחמקו. 'פרשת העוזרת' נותנת לו הזדמנות לאתחול מחדש של כהונתו השנייה. ליליאן פרץ עוד תצליח להזיז את ראש הממשלה, אפילו יותר מברק אובמה". בהקשר זה ניתן לציין כי ב"מעריב" מדווחים הבוקר מיה בנגל ואלי ברנדשטיין כי ראש ממשלת ישראל דחה הצעה מטעם אבו-מאזן להקפיא את הבנייה בירושלים הקפאה שקטה לשישה חודשים תמורת פתיחה של המשא-ומתן.
מובן שתביעת העוזרת של משפחת נתניהו אינה מופיעה על שער "ישראל היום". בכל זאת אפשר למצוא שם רמז מסוים להשלכותיה. תחת כותרת הגג "לנוכח הביקוש העצום" מופיעה בתחתית שער העיתון ההכרזה כי "'ישראל היום' מגדיל מהדורת סוף-השבוע ל-350 אלף עותקים". בידיעה הבלתי חתומה, המופיעה בכפולה הפותחת של העיתון, מצוין כי הגדלת מספר העותקים תחל כבר בסוף השבוע הקרוב. "האם זהו המענה של אדלסון לפרשת העוזרת של משפחת נתניהו?", שואלת אופיר בר-זהר ב"דה-מרקר". כיוון שלוח הזמנים להגדלת תפוצת גליון יום שישי של העיתון אינו מידע גלוי, לא ניתן לקבוע באופן ודאי כי יש קשר בין הסיקור המובלט ב"ידיעות אחרונות" לתביעה נגד חברת נתניהו ב.ש ובין תוספת מאה אלף גליונות למהדורת השישי של "ישראל היום". נזכיר כי רק לפני חודש, מוקדם מהמתוכנן, גדל מספר גליונות יום שישי בלמעלה מ-100 אלף עותקים.
"פשע תרבותי ודמוקרטי"
לי-אור אברבך דיווח אתמול ב"גלובס" כי בן כספית לא ישוב להגיש את "יומן" בערוץ 1, גם אם הרשות תחזור בה מקיצוצי העובדים החיצוניים. כספית ביקש להשתחרר מהחוזה, מציין אברבך, ואחר-כך מדווח כי "בתוך כך, הקיצוצים באגפיה השונים של רשות השידור נמשכים. ניידות שידור ממעטות לצאת לשטח ומהדורת 'מבט' קוצצה. כמו כן קוצצו שעות נוספות למרבית העובדים". עוד מדווח אברבך כי רשות השידור בוחנת את האפשרות למכור את הזכויות על שידור המשחק המרכזי בליגת הכדורגל הישראלית.
המגיש דניאל פאר, הפורש אף הוא בימים אלה מרשות השידור, העניק ראיון למתן שירם ב"גלובס" ובו סיפר, בין היתר, על הקשיים שהעיתונאים בערוץ הראשון נתקלים בהם בימים אלה. "זה מתחיל ממצוקה כלכלית, וזה משליך על החיים בכלל פה", אמר פאר. "כשאני עורך את החדשות בשבת, רק צוות אחד עומד לרשותנו בתל-אביב, וצוות חירום אחד בצפון, שעובד בעיקר בשביל החדשות בערבית. וזהו. אם יש לי עוד בעיות באיזשהו מקום, צריך הסכמות והיתרים, זה קשה מאוד".
בתוכנית ביקורת התקשורת "ביקורטיווי", שירדה אתמול ממסך ערוץ 1 בשל הקיצוצים התקציביים, הציגו לפני שבוע ממצאי בדיקה שלפיה היקף הסיקור התקשורתי של מאבק הערוץ על הישרדותו קטן במידה משמעותית מהיקף הסיקור התקשורתי שקיבל בשעתו מאבקה של זכיינית ערוץ 10 על המשך שליטתה בערוץ. אל מעט הפרסומים שעוסקים במשבר רשות השידור ניתן להוסיף את המאמר שמפרסמת הבוקר במבי שלג במדור הדעות של "מעריב". "נכון שוועדי העובדים של רשות השידור תרמו בעבר למצב הקשה של הרשות, אך זה שנים רבות הרשות סובלת מקשיים עצומים, שנגרמים כתוצאה מהקיצוץ החד בתקציבה, קיצוץ שהאחראי לו הוא משרד האוצר. השאלה הקשה שנשאלת היא: מי הסמיך את משרד האוצר לקבוע שמדינת ישראל איננה זקוקה לשידור ציבורי?", שואלת שלג, ובהמשך מזהירה כי "הרס השידור הציבורי הוא פשע תרבותי ודמוקרטי מהמעלה הראשונה. הוא יהפוך את ישראל למדינה שבה כלי תקשורת מסחריים הם היחידים שמנהלים את הדיון הציבורי בסוגיות הבוערות ביותר בחיינו. וכולנו יודעים מה המשמעות של דבר זה".
ענייני תקשורת
רועי ברגמן ונועם שרביט מדווחים ב"גלובס" כי איש העסקים קובי מימון הגיש קובלנה פלילית פרטית בגין לשון הרע נגד כתב העיתון "כלכליסט", סיון איזסקו. התביעה הוגשה, כך מדווח, בעקבות כתבה שכותרתה "בעלי העניין חוגגים על ישראמקו", שפורסמה במוסף "כלכליסט" האחרון. הכתבה העלתה תמיהות באשר לכמה עסקאות שקשורות לקבוצת קובי מימון ולחברות הציבוריות שבשליטתה. עסקאות אלו, חשף איזסקו, נעשו בין בעלי עניין, אך לא דווחו ככאלה. בקובלנה שהגיש טוען מימון כי מדובר ב"גיבוב של טענות בלע מכפישות". ברגמן ושרביט מציינים כי "משמעות החלטתו של מימון להגיש קובלנה פלילית – ולא תביעת דיבה אזרחית כמקובל – היא שעליו להוכיח כי הדיבה פורסמה 'בכוונה לפגוע'. זהו נטל הוכחה גדול בהרבה מזה המוטל על תובע בתביעה אזרחית".
"צה"ל הקים יחידה שתפקידה איתור מדליפי מידע מסווג", מדווח אנשיל פפר ב"הארץ", בעקבות פרסום ב"במחנה". "היחידה החדשה סורקת אתרים חברתיים כמו פייסבוק, מייספייס וטוויטר. כמו כן, היחידה בודקת את פלטי השיחות של מאות קצינים בכירים כדי לוודא כי אלו אינם מדברים עם עיתונאים ללא אישור", נכתב בידיעה.
כתבה על מאבק האיתנים בין קשת ל"ידיעות אחרונות" אינה כלולה בגליון "פירמה" שחולק אתמול למנויי "גלובס", אך יש במוסף שפע של טקסטים מעניינים אחרים. לי-אור אברבך מראיין את גולן יוכפז, עורך "אולפן שישי", ושומע ממנו על הרגע שבו יאיר לפיד ישים על השולחן את תעודת העיתונאי שלו ("אני משוכנע שלא נחצה בפגישות המיוחסות ליאיר הגבול הבלתי-אתי, והן לא הפכו לפגישות בעלות מטרה פוליטית. יאיר ואני שוחחנו לא מעט בעניין הזה, וזו גם עמדתו החד-משמעית"); יניב מגל בחן את שני מגזיני הרכב המובילים בישראל, "הגה" ו"אוטו", ומצא עדויות להטיות לטובת יבואני הרכב – המפרסמים הראשיים במגזינים. למשל, שיעור נמוך ביותר של ביקורות שליליות על דגמי רכב. למשל, עיתונאי ששקל לא לכתוב על מנוע ששבק בעת בחינת רכב; עורך "פירמה", רותם דנון, מקדיש את טורו הקבוע לפסק הדין של השופט נעם סולברג בפרשת סרן ר' ואילנה דיין, תוך שהוא מבקר את העמדה שנקטו כתבי "מעריב" בפרשה ("הם יורים לעצמם בשתי הרגליים"). עידו קינן מדווח על מפעל עיתונאי שכמוהו טרם נראה, ומצליח לעשות את הבלתי אפשרי – לכתוב את המשפט "הלב נמצא עם [רופרט] מרדוק" ולגרום לקורא להזדהות עם הטענה.
צבי בראל כותב בחלק ב' של "הארץ" על הנסיונות של מצרים לצנזר את רשת אל-ג'זירה. לאחר כשלון הניסיון לגבש אמנה אתית שתחייב את תחנות הלוויין, מדווח בראל, החליט השבוע שר ההסברה המצרי על הקמת "נציבות תחנות הלוויין", שתוכל לצנזר פוליטית את התוכן בתחנות המגיעות לבתי האזרחים. על-פי הדיווח של בראל, ההשראה והבסיס לנציבות הצנזורה הזו מקורה בהצעת החוק שעברה בבית-הנבחרים האמריקאי ולפיה גם בעלי תחנות לוויין, ולא רק העיתונאים העובדים בכלי התקשורת, יוכרזו כ"תומכי טרור" אם יתברר כי תחנותיהם עוסקות ב"הפצת טרור".
אסף אוני מדווח ב"הארץ" כי בגרמניה מת ארנסט קראמר, מבכירי העיתונאים בקבוצת אקסל-שפרינגר.