אורניניט, מינרל שממנו מופק אורניום (צילום: wikipedia, רשיון cc)
הרוח נוהמת קרירה
יום ללא התפתחויות דרמטיות – לא בפוליטיקה המקומית ולא במלחמת הקיום המתמדת של המדינה – מפזר הבוקר את הכותרות הראשיות בעיתונים לכל עבר.
הכותרת הראשית ב"מעריב" שאובה מפי "בכיר בסוכנות לאנרגיה אטומית", המשוחח עם שליח העיתון לווינה, נדב איל, ואומר כי "תוך כמה חודשים לאיראן יהיה מספיק אורניום לפצצה". הכותרת הדרמטית מפנה לעמ' 3, שם נאלץ הקורא לחפור עמוק ובסבלנות בדיווח מווינה כדי לגלות את הציטוט.
איל פותח את דיווחו (בעיתון המודפס) לא בהצהרה המרעישה ששמע מפי בכיר בסוכנות, אלא דווקא בתיאור מזג האוויר: "קר עכשיו בווינה. הרוח נוהמת בין בנייני האו"ם במרכז הבינלאומי בעיר". רק בפסקה החמישית מוזכרים הבכיר ותחזיתו. אגב, בעוד הכותרת הראשית מובאת כציטוט ישיר הנתון במרכאות, בדיווח של איל לא מופיעה האזהרה של הבכיר בסוכנות לאנרגיה אטומית כציטוט ישיר, אלא רק מוזכר כי כך אמר לעיתון.
ייתכן שאיל בחר שלא להדגיש את מה שהפך לכותרת הראשית של "מעריב" מפני שבמסגרת דיווחו הוא מסייג את התחזית הזו, מדגיש כי "רמת ההעשרה של האורניום הנוכחי אינה מספקת לנשק גרעיני ממש, אף כי האיראנים יכולים להגיע לכך במהירות", ומוסיף כי "בין החזקת דלק גרעיני ובין הרכבת פצצה יש פער", וכי כלל לא ברור אם לטהרן הטכנולוגיה המאפשרת לבצע את הצעד הנדרש בדרך לפצצה. העובדה כי ארה"ב קבעה כי גם אם היה בעבר ניסיון של איראן לפתח נשק גרעיני, הוא הופסק ב-2003, מוזכרת בדיווח בחטף.
הבהרה עמומה
ב"ידיעות אחרונות" מדווחים איתמר אייכנר וטובה צימוקי על דיון שיזם ראש הממשלה אהוד אולמרט על הפשע המאורגן בישראל. הנתון המרכזי שעולה מהדיון: ההערכה של גורמי האכיפה כי הפשע המאורגן מגלגל סכום של כ-12 מיליארד שקל בשנה. לדיווח מצורפת רשימה השוואתית שערך גד ליאור בין תקציב זה ובין תקציבים ממשלתיים מרכזיים, ולפיה ארגוני הפשע פועלים עם תקציב הגדול פי 1.5 מתקציב המשטרה ופי שישה מתקציב משרד המשפטים.
הפסקה האחרונה בסקירה של אייכנר וצימוקי אינה קשורה לאלה שלפניה. למעשה היא כוללת הבהרה של העיתון בנוגע לפרסום קודם שלו, שנוגע לעניין שונה לחלוטין. וכך נאמר בה: "בעקבות הכותרת שייחסה לפרקליטות כביכול החלטה להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה בפרשיות טלנסקי, יובהר כי טרם התקיימו דיונים בפרשת המעטפות, ולפיכך ממילא לא התקבלה החלטה להגיש כתב אישום בנושא זה".
איזו כותרת ייחסה לפרקליטות את ההחלטה הזו? מתי היא פורסמה? לשם כך יש לבדוק בארכיון הממוחשב של "ידיעות אחרונות", שאינו קיים ברשת האינטרנט, וממילא אינו פתוח ואינו זמין לאיש מלבד לעובדי העיתון. הנה עוד יתרון של הפרדה מוחלטת בין מערכת החדשות של העיתון המודפס לזו של האתר המקוון.
לא כתמול שלשום
ב"הארץ", לעומת זאת, חיים בעבר הלא רחוק ומעניקים את הכותרת הראשית בעיתון להתפתחויות המסתעפות מהפריימריז בליכוד, אף שכבר חלפו כמה ימים מאז. כמה ימים בדיוק? ובכן, "יום לאחר הפריימריז שהולידו רשימת ימין מובהקת", כותבים הבוקר יוסי ורטר וברק רביד בדיווח קצר שנבחר לשמש כידיעה הראשית של "הארץ", "קיים אתמול יו"ר הליכוד בנימין נתניהו סדרה של התייעצויות עם תומכיו". אלא שהפריימריז בליכוד התקיימו ביום שני, והיום שלאחריהן היה שלשום.
הידיעה על המתרחש בליכוד תמציתית ביותר. לצדה, ולאורך מרבית עמ' 2 של "הארץ", מתייחס העיתון לשחרורו והאשמתו של זאב בראודה, תושב קריית-ארבע, שתועד בשבוע שעבר כשהוא יורה בערבים.
עפרה אידלמן ויהונתן ליס מדווחים בהרחבה על החלטת השופטת מלכה אביב לשחררו למעצר בתנאים מגבילים, ועל הנימוקים שמצאה לכך. לדברי השופטת, "המשטרה היתה שבויה בקונספציה שהוצגה בתקשורת, והקלה עם הפלסטינים המעורבים באירוע עד כדי איפה ואיפה". היא ציינה כי בראודה הוא "אדם מן היישוב", ללא עבר פלילי, ש"נקלע לאירוע האלים".
לעומת זאת, בדיווח הבוקר ב"ידיעות אחרונות" יודעים ירון דורון, מיכל גולדברג וצבי זינגר לספר כי "בראודה אינו כבשה תמימה: בקריית-ארבע ובחברון הוא מוכר כקיצוני ובעבר אף תיכנן לפגוע בערבים בנוסח הפיגוע שביצע ד"ר גולדשטיין במערת המכפלה ב-1994. בראודה אף תיכנן בשנת 1989 להיכנס למסגד בחלחול, לרצוח ערבים ולהימלט". פרטים אלה אינם מופיעים הבוקר ב"הארץ".
יהונתן ליס מוסיף בדיווח נפרד ב"הארץ" כי ארגון זכויות האדם ביו"ש מפרסם היום דו"ח על מה שהוא מגדיר "להיטות יתר" של המשטרה באכיפת החוק מול האוכלוסייה היהודית בחברון, ובתת-אכיפה כלפי פלסטינים ופעילי שמאל.
על כך עונה עקיבא אלדר בטור משלו באותו עמוד ובו הוא מביע את דעתו על השופטת במקרה זה, ועל מערכת המשפט כולה בבואה לדון במקרים של אלימות מתנחלים יהודים נגד תושבים ערבים. על השופטת אביב כותב אלדר כי "היא מתנחלת ותיקה", משום שהיא נמנית עם ראשוני המתיישבים בגיתית שבבקעת הירדן, מושב שהוקם לפני 33 שנה על-ידי “משקי חירות בית"ר". לגבי הנטייה הכללית של מערכת המשפט במקרים שכאלה, אלדר מביא נתונים מארגון יש-דין, ולפיהם "מספטמבר 2002 עד ספטמבר 2005 דן בית-המשפט בכפר-סבא ב-392 תיקים בבתי-המשפט נגד ישראלים שביצעו עבירות פליליות במרחב שומרון. רוב התיקים (257) הסתיימו בהרשעה. רק 11 כתבי אישום עסקו בפגיעה בפלסטינים. שבעה הסתיימו בזיכוי".
סאטירה במקום תעמולה
בעיתון "ישראל היום", בטור הצדי של עמ' 9, מתפרסמת הבוקר ידיעה קצרה מאת גדעון אלון המתארת מפגש שנערך שלשום בין השופט אליעזר ריבלין, יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, ובין בכירים מרשות השידור וחברות החדשות של ערוץ 2 ו-10. השופט ריבלין הזכיר לאנשי התקשורת כי החל ממחר ייכנס לתוקפו החוק האוסר על שידור תעמולת בחירות במשדרי האקטואליה ברדיו ובטלוויזיה. מזל שבעיתונות המודפסת עדיין מותר לעשות תעמולה חופשית.
לי-אור אברבך מוסיף ב"מעריב" כי באותה פגישה התייחס השופט ריבלין לסאטירה וקבע כי במסגרתה מותר להתייחס לפוליטיקאים בלי שהדבר ייחשב לתעמולה, אך יש לשמור על איזון ולהימנע מהקצנה. איזון ואי-הקצנה בסאטירה? נשמע כמו בעיה רצינית, אבל משום מה ההגבלות הללו ממוסגרות בידיעה כמתן יד חופשית. "יו"ר ועדת הבחירות נותן חופש לסאטירה" היא הכותרת שלה, ואברבך מדווח כי "הסאטירה בתקופת בחירות 2009 הולכת ככל הנראה להיות החופשית בתולדות המדינה".
ענייני תקשורת
רז שכניק כותב במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" על הקיצוצים הצפויים בתעשיית הטלוויזיה. במסגרת כתבה זו מתייחס יוסי ורשבסקי, מנכ"ל ערוץ 10, גם לקיצוצים הצפויים במערכת החדשות, ואומר כי "בתקציבי מערכת החדשות נקצץ בשוליים".
לי-אור אברבך מספר במוסף "עסקים" של "מעריב" כי כוח צה"ל עתיד לפעול בחברון כדי לסגור תחנת רדיו פלסטינית פיראטית ששידוריה משבשים את הקליטה של תחנת רדיו 99 הישראלית.
יהונתן ליס ורוני זינגר חרותי מדווחים הבוקר ב"הארץ" על הזיופים שהתגלו בעת הבחירות לראשות מפלגת העבודה וכותבים כי "החקירה נפתחה בעקבות תחקיר שערך רביב דרוקר בערוץ 10". פרסומים אחרים בעיתונים אינם מזכירים את שמו של דרוקר כמחולל החקירה המשטרתית.
עמנואל רוזן מתראיין ל"גלובס" [יעל גאוני] לרגל מינויו למגיש התוכנית "תיק תקשורת" בטלוויזיה החינוכית, שעונתה החדשה מתחילה היום. רוזן מספר לגאוני על לחצים שהופעלו עליו בעבר, כשעבד בערוץ 10, לצנזור כתבה שבמרכזה עמד בנק לאומי, הנושה המרכזי של הערוץ. "בנק לאומי [...] הפעיל לחצים אדירים על דירקטוריון הערוץ בעניין הכתבה וניסה למנוע את שידורה", אומר רוזן. "הלחצים הגיעו עד אלי, וכשהגעתי לחדר העריכה ביום שידור התוכנית, מצאתי שם את סמנכ"ל בנק לאומי צופה בכתבה. ביקשתי ממנו לצאת". בסופו של דבר הכתבה שודרה, ורוזן נותן על כך קרדיט למודי פרידמן, שהיה אז מנכ"ל הערוץ.
אותו סיפור בדיוק מגולל רוזן בפני עופר מתן, המראיין אותו בעיתון "העיר – תל-אביב". בהזדמנות זו גם מוסיף רוזן כי "מבין כל ראשי הממשלה, היחיד שלמיטב ידיעתי לא שיקר לי מעולם היה רבין".
קלמן ליבסקינד כותב הבוקר במדור הדעות של "מעריב" על נסיונו של נתניהו לדחוק את פייגלין מרשימת הליכוד לכנסת ועל יחסה של התקשורת למהלך לא דמוקרטי זה. "האם התקשורת עוברת בשתיקה על התנהגות זו של נתניהו משום שהיא תומכת בו? ברור שלא", כותב ליבסקינד, "היא מתעבת אותו. אבל יותר משהיא מתעבת אותו היא רואה בפייגלין אויב מר עוד יותר [...]. עיתונות שפויה היתה צריכה לעשות לנתניהו את המוות ולהטריד שוב ושוב את בוגי יעלון, בני בגין ודן מרידור, חבורת 'הנקיים' שהביא נתניהו, שמרשים לעצמם להתעלם מכל מה שקורה אצלם במפלגה".
דן מרגלית מעיר במסגרת מאמרו ב"ישראל היום" על טעות שהשתרבבה לטקסט שכתב יואל מרקוס ב"הארץ" לפני כשבוע. לפי מרקוס, כשניצח מנחם בגין בבחירות 77', אמר פנחס ספיר, "שבע ייפול צדיק וקם". מרגלית מזכיר כי ספיר נפטר ב-1975.
ענת גורן, זוגתו של הפרשן הפוליטי רביב דרוקר, מתייחסת במסגרת ראיון איתה, המתפרסם הבוקר במוסף "סופשבוע" של "מעריב", לתביעת הדיבה שהגיש דרוקר בעקבות כתבת פרופיל שפורסמה עליו במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות". לדבריה, "שבועות לפני כן קיבלנו ריקושטים מאנשים שחשו שנוני רוצה לחסל את רביב". שילה דה-בר, עורך "ידיעות אחרונות", מגיב בכתבה ואומר: "על הטענות שלה אני מעדיף לא לענות, בעיקר כי הן משעממות אותי, אבל גם כי הן חלק מהליך משפטי".
מעיין כהן מדווחת ב"דה-מרקר" כי חמישה עובדים, כרבע מכוח האדם, פוטרו מבלוג TV, חברת הבת של תפוז.