קווים אדומים
"פגישה גורלית", נכתב באותיות ענק בכותרת הראשית של "ישראל היום", המעדיפה להתייחס לפגישה שטרם היתה עם אובמה במקום לנאום שכבר נשא. האותיות, ניכר, גדלו גם בגלל הצורך להדפיס באותיות גדולות את הכותרת הנוגעת לטיוטת דו"ח המבקר על פרשת הרפז. דילמה דומה עמדה בפני עורכי "ידיעות אחרונות", שבמפתיע החליטו דווקא להקטין את הפונטים כדי לטפל בשני הנושאים בכפיפה אחת. שם נאום אובמה זוכה לכותרת השנייה: "ההבטחה של אובמה".
מהי ההבטחה של אובמה? "אני מאמין שיש עוד סיכוי ללחץ דיפלומטי, אבל לא אהסס להשתמש בכל האמצעים כדי להגן על ישראל. ארה"ב לא תסיר אף אופציה מהשולחן. לא נסבול נשק גרעיני בידי משטר מכחיש שואה", לשון כותרת המשנה. "אובמה נתן לנו מתנה נפלאה", מתמוגגת סימה קדמון בחלק טורה הנדפס על שער "ידיעות", "הוא נתן לנו עוד זמן, ואין מה שהישראלים אוהבים יותר מאשר לקנות זמן. אווירת המלחמה ששוררת כאן, שמי שאחראים לה הם בעיקר ראש הממשלה ושר הביטחון, קצת התפוגגה אמש".
כמו כל קביעה המתחילה בהכללה אתנית, גם זו של קדמון אינה נכונה. "אובמה נשא נאום תמיכה נלהב בישראל, דיבר על כל האופציות – ורוצה להרוויח זמן", קובלת כותרת המשנה על שער "ישראל היום". עמדת העיתון היא, כמובן, עמדת לשכת ראש הממשלה, המובאת ב"מעריב" בשם אומרה: "נתניהו יאמר: הגיע הזמן למעשים", נכתב בכותרת הראשית של העיתון. "הנשיא האמריקאי הצהיר בפני איפא"ק כי 'כל האופציות על השולחן, כולל שימוש בכוח'. בסביבת ראש הממשלה מצפים ליותר", נכתב בכותרת המשנה.
"הוא התעלם פומבית מכל הדרישות של ישראל לקביעת 'קווים אדומים'", מפרשן נדב איל ב"מעריב". "הוא לא הבהיר לטהרן היכן נמתח הקו האדום", קובע גם בועז ביסמוט ב"ישראל היום". "היום: נתניהו מגיע לבית הלבן", נכתב בכותרת ידיעה של אורלי אזולאי ויובל קרני ב"ידיעות אחרונות". "נשיא ארה"ב ישוב ויבקש מראש הממשלה לא לתקוף באיראן. נתניהו יצטרך להחליט אם הוא מיישר קו עם העמדה האמריקאית או עולה על מסלול התנגשות עם אובמה".
בשולי הדברים
ובמוסף "המגזין" של "מעריב" כותבת שרה ליבוביץ-דר על נושא עלום: היחסים בין שירותי הביטחון הישראליים לארגון האיראני מוג'אהדין ח'לק, ספק ארגון טרור, ספק גוף אופוזיציוני, ספק כת תמהונית. זאת, בעקבות פרסומים בתקשורת האמריקאית ולפיהם אנשי הארגון הם אלה שהוציאו לפועל, בשליחותה של ישראל, את ההתנקשויות בחייהם של מדעני הגרעין האיראנים.
נמשך הטבח בסוריה
"האם ישראל צריכה לתמוך במורדים הסורים", לשון השאלה היומית במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". התשובות, כרגיל, הן "כן" ו"לא", אולם ראויה לציון הדרך שעשתה השאלה עצמה מאז החלו המהומות והטבח בסוריה בשנה שעברה – מטורי אורח במדורי המאמרים ב"הארץ" לפתח המוסף היומי של "ידיעות". באשר לתשובה, המרחב המשתרע בין "כן" ל"לא" לגיטימי לגמרי, והמשיבים הממוקמים לאורכו חמושים בטיעונים כבדי משקל. סיכומם: התערבות עלולה להזיק לישראל כמו גם לסורים הנרצחים בהמוניהם, וכך גם אי-התערבות, הן בטווח הארוך והן בטווח הקצר. את התשובה הסופית ייתנו מנהיגי המדינות, על השאלה אחראים העיתונאים.
טיוטה ראשונה
טיוטת דו"ח המבקר בסוגיית יחסי הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי ושר הביטחון אהוד ברק הופצה אתמול לנמענים, והיא תופסת כותרות שמנות בעיתוני היום. "הרפז: תגיד לי מה אשכנזי רוצה; וינר: רק שגלנט לא יהיה רמטכ"ל", לשון הכותרת הראשית של "הארץ", מתחת להצהרה: "מתוך טיוטת דו"ח המבקר". לשכת הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי הפעילה את סא"ל (במיל') בועז הרפז לאיסוף שיטתי של מידע מכפיש על שר הביטחון אהוד ברק, על האלוף יואב גלנט ועל ראש המטה של ברק, יוני קורן. זו השורה התחתונה של דו"ח מבקר המדינה בפרשת הרפז", נפתחת הידיעה הראשית.
על אף שפרשנים בולטים ב"הארץ" (ארי שביט ואלוף בן, שבינתיים התמנה לעורך הראשי) נקטו עוד בתחילת פרשת הרפז עמדה קיצונית שהאשימה את אשכנזי ב"פוטש בקריה" (בן) ו"מרד גנרלים" (שביט), עמוס הראל, האמון ב"הארץ" על הדיווח על הפרשה, הצטיין בסיקור חסר פניות שלה, וחילק כתבים ופרשנים צבאיים אחרים למחנות ואף לחצרות (הראל גם מזכיר את בן, עורכו הראשי, בהקשר ביקורתי על הרקע הזה). יש לציין כי גם הוא נטה מלכתחילה להדגיש את חלקו של אשכנזי בהתנהלות הבעייתית המאפיינת את הבכירים גיבורי הפרשה. מסקנות הדו"ח, כפי שהן מדווחות היום על-פי הטיוטה, נראות כמוכיחות את צדקתו. משפט אחד של הראל מסכם את הפרשה כולה: "ברק הפגין חוסר רגישות ביחסו לאשכנזי, שנטה מצדו לרגישות יתר".
"ממצאי המבקר הועברו ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט הצבאי הראשי, וייתכנו עדיין צעדים פיקודיים ומשמעתיים נגד המעורבים", כותב הראל. "גם ברק אינו יוצא נקי מטיוטת הדו"ח, אולם המבקר מיכה לינדנשטראוס ואנשיו אינם רואים ביחסו של השר לאשכנזי הצדקה להתנהגות הרמטכ"ל לשעבר". כותרת הכתבה של הראל בעמוד הפנימי היא "תיק הריגול של אשכנזי". הדו"ח הסופי, הוא כותב, צפוי במאי, ולא הכל סגור.
"הטיוטות הופצו, במתכוון, במספר מצומצם של עותקים, במטרה להקטין את הסיכון לדליפת חלקים נרחבים מהן לתקשורת", כותב הראל. "חוק המבקר אוסר על פרסום הטיוטה, אולם לינדנשטראוס ואנשיו העריכו כי האמוציות הקשות הכרוכות בפרשה יובילו בכל זאת להדלפות. כיוון שמספר אנשים כה קטן בקי באמת בחומר, יש לקחת בחשבון שהמידע שמטפטף החוצה מלווה בהטיות ואף בהטעיות מכוונות".
"ישראל היום", המספק לברק סיקור ידידותי במיוחד מאז שהתהדקה הברית בין שר הביטחון לראש הממשלה נתניהו, בוחר בכותרת דומה לזו של "הארץ": "לשכת אשכנזי אספה חומר נגד שר הביטחון". באופן חריג, עמוד שלם מוקדש לטור פרשנות של דן מרגלית, מקורב לברק ומי שתומך בו באופן גלוי ומובהק ואף פירסם ספר בעניין ("הבור"). "גבי אשכנזי חצה צומת באור אדום", לשון כותרת הטור. לפי מרגלית, אם זו היתה העבירה שעבר הרמטכ"ל לשעבר, הרי שברק רק "חנה על המדרכה". אולי כדי לשמור על ההבטחה להיות "עיתון מאוזן", מקבל יואב לימור את חצי העמוד העוקב ומציג יחסיות מתונה יותר בין גיבורי הדו"ח: אשכנזי "חבול אבל לא גמור", ברק "מעודד אבל לא זכאי". בניגוד למרגלית, העושה כל שביכולתו לקשור את אשכנזי למסמך הרפז, בעל המשמעות הפלילית, לימור קובע, כלשון כותרת טורו, "לא פלילי, אבל גם לא מכובד".
הידיעה המרכזית, של לילך שובל ועדנה אדטו, מדווחת באופן הגון על ממצאי הטיוטה ומדגישה גם את חפותו של אשכנזי. השורה התחתונה שלה דומה יותר לזו של לימור, לא לזו של מרגלית. ידיעה חדשותית נוספת, שעליה חתומות השתיים יחד עם מתי טוכפלד, מביעה מסר הפוך ומצטטת גורם עלום ("בכיר במערכת הביטחון", נו, באמת), שאומר: "לפי מה שאני מבין במדע המדינה, יש שם פוטש מצד הרמטכ"ל ולשכתו". סיכומו של דבר, במסגרת המצופה מעיתון יומי המדווח על טיוטת דו"ח האסור בפרסום ומטופל בפרשן מרכזי מוטה מראש, הסיקור שמעניק "ישראל היום" מתקבל על הדעת.
"מעריב", שבכיר פרשניו, בן כספית, היה תומך נלהב ומוצהר של אשכנזי, מדפיס על השער את הכותרת המדויקת למדי: "טיוטת דו"ח הרפז: בין הרמטכ"ל לשר הביטחון שררה מלחמה. לשכת אשכנזי אספה חומרים על ברק". "אשכנזי הוא בסך-הכל קורבן", כותרת ההפניה לטור של כספית, "ככה לא מתנהג רמטכ"ל", לשון ההפניה לטור של עפר שלח. הדיווח החדשותי, של חנן גרינברג, אחיקם משה דוד ונועם שרביט, הוגן וחף מהטיה לטובת צד זה או אחר.
ב"ידיעות אחרונות" הכותרת הראשית היא "מלחמה", מתחת לה נכתב על רקע אדום "בין אשכנזי לברק". "במלה חריפה זו מגדיר מבקר המדינה את היחסים בין ראש המטה הכללי של צה"ל לבין שר הביטחון", נכתב בכותרת המשנה, המתארת את תוצאות טיוטת הדו"ח כך: "הוא מותח ביקורת קשה על גבי אשכנזי (לשכתו אספה חומרים מביכים על שר הביטחון), אולם לא חוסך גם מאהוד ברק (אטום ומנוכר)", ומסתיימת כך: "ואחרי כל המלים החריפות, יכול אשכנזי להתנחם בשורה התחתונה של הדו"ח: הוא לא היה מעורב בכתיבת המסמך או בפוטש נגד ברק, אין במעשיו חשד לפלילים – וחקירת המשטרה לא תיפתח מחדש".
כמו דן מרגלית, גם לנחום ברנע מזכירה הפרשה תאונת דרכים: "שתי מכוניות נוסעות על הכביש. האחת, של אהוד ברק, מרצדס חבוטה, הפח דפוק. האגזוז מעשן, המנוע מקרטע. השנייה, שלך, חדשה, הצבע מטאלי. אין שריטה. כששתי המכוניות יתנגשו, ברור מי יפסיד יותר". את הדימוי הוא מייחס ל"אחד מידידיו של גבי אשכנזי" ומסכם: "הדימוי מושך לב, על מידת הדיוק בו ניתן להתווכח, אבל לא על התוצאות: בהתנגשות בין ברק לאשכנזי, אשכנזי הפסיד יותר". גם זה סיכום תמציתי ומדויק של הפרשה עד כה. עוד מצביע ברנע על כך ש-200 עמודי הטיוטה "משמעותיים במה שאין בהם – אין בהם אקדח מעשן". והוא חותם: "הרבה לא יישאר מהפרשה הזאת – אולי רק הריח".
גם ביחס לסיקור בתחילת הפרשה ובמהלכה נראה כי אשכנזי הפסיד יותר: מחנה תומכיו הצטמצם. אפשר כמובן לתלות זאת במסקנות הדו"ח, אולי יש גם משמעות לכך שאשכנזי כבר אינו נושא משרה ציבורית ויכולת הקשב לטיעוניו יורדת בהתאם. בכל זאת, בולטת העובדה כי העיתונים בוחרים שלא להדגיש היום את הסיבה האפשרית למיעוט החומר שאינו נוח לברק בטיוטה: העובדה שאנשי אשכנזי העבירו למבקר חומר רב הרבה יותר מזה שהעבירו אנשי ברק.
מלה על מלה: "פוטש" פירושו הפיכה צבאית, הפלתה של ממשלה אזרחית ותפיסת השלטון על-ידי קבוצת גנרלים. אלוף בן, כאמור, הכניס אותה ללקסיקון בהקשר של פרשת הרפז. בין אם הגה אותה בעצמו או שהושפע מיחצניו של שר הביטחון, מדובר במהלך פסול, זהה לנוהג הטבלואידי לשלוף את המלה "לינץ'" על כל מעשה אלימות או את התואר "סערה" לכל ויכוח. הרי כל בר-דעת, גם מרגלית, בן ושביט, אינם מעלים על דעתם כי אשכנזי ניסה לתכנן הפיכה צבאית. מדובר, ברור, בדימוי בלבד, לצורכי דרמטיזציה וסנסציונליזם או הכפשה והטלת רפש, אך דימוי בלבד. אלא שטיבו של דימוי שהוא קובע את טון המשפט ומקצין את הסיפור כולו (ומה יכתוב בן על נסיון פוטש? ימציא מלה חדשה? ימרקר את המאמר באדום?).
"לינדנשטראוס קובע כי אווירת המלחמה בין הלשכות גרמה נזק למדינה", נכתב על שער "ידיעות אחרונות". אווירת המלחמה גרמה גם נזק לעיתונות, ואווירת המלחמה בעיתונות גרמה נזק ללשכות. "טיוטת דו"ח המבקר מתארת מצב שבו שר הביטחון והרמטכ"ל לא מצליחים להשתלט על לשכותיהם", כותב אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות". "האנשים בלשכות יצרו משברים מתוך אמונה שכך הם מסייעים לממונים עליהם, אך למעשה העמיקו את השבר". חלקם של העיתונאים בהתנהלות ההרסנית הזו היה מכריע. כעת, כשה"מלחמה" מאחורינו, הסיקור המאופק בסך-הכל היום מלמד, אולי, שיש סיכוי להיפטר גם מהריח.
מוסר ונוהג
"גורמים חרדיים: שום חוק לא ימנע נישואין מתחת לגיל 18", נכתב בכותרת על שער "הארץ". יאיר אטינגר ויהונתן ליס מדווחים כי ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהעלאת הגיל המותר לנישואין מ-17 ל-18. "אישור החקיקה מתעכב מאז 2004 בעיקר בשל לחץ חרדי", כותבים השניים, ומוסיפים: "מקורות בכנסת הטילו ספק ביכולת המשטרה לאכוף את החוק". בכל מקרה, הצעת החוק מתירה להכיר בנישואי ילדות במקרים חריגים, כגון "נישואי ילדי אדמו"רים ונישואין בעקבות כניסה להריון".
ב"ישראל היום" מתפרסמת ידיעה דומה. "חתונה? רק מגיל 18", נכתב בעמ' 19 של העיתון. "העלאת הגיל מצמצמת חשיפת נשים לאלימות במשפחה", נכתב בכותרת המשנה. "Jesus Christ, Son Ahman", נכתב במודעה בתחתית אותו עמוד ב"ישראל היום". מודעת המשך גדולה יותר מתפרסמת בעמ' 23, תחת הכותרת "התגלויות של האדון ישו הצלוב שניתנו לנשיא וורן ס' ג'פס".
צילום של וורן ג'פס עם קטינה שהוגש מטעם התביעה במשפטו
מודעה דומה הופיעה בחודש שעבר בעיתונים אמריקאיים ועוררה ביקורת ציבורית: היא מתפרסמת במימונם של חסידי וורן ג'פס, פונדמנטליסט מורמוני שהנהיג כת אמריקאית נוצרית בשם כנסיית FLDS. ג'פס מרצה עונש של מאסר עולם אחרי שהורשע באונס של קטינות. שתיים מנשותיו היו ילדות כשנישאו, אחת בת 15, השנייה בת 12. הוא נאשם גם בכך שחיתן את חברי הכת שלו עם קטינות. אבל לכסף אין ריח, כידוע. אגב, הידיעה המרכזית בעמ' 23 ב"ישראל היום" היא על "תביעת ענק נגדית" שהגישה אשת ראש הממשלה נגד עוזרת הבית שלה, שתבעה את שרה נתניהו בטענה כי התעמרה בה.
ענייני תקשורת
"גורם בכיר בקבוצת 'הארץ': רולניק ושילוח הציעו לשוקן לקנות את 'דה-מרקר' ולנתקו מקבוצת 'הארץ'", נכתב בכותרת בולטת על שער "עסקים", מוסף "מעריב". "העסקה לא יצאה לפועל לאחר שמו"ל עיתון 'הארץ' דחה אותה. שוקן ושילוח מכחישים", נכתב בכותרת המשנה לידיעה עצמה, של מיה מנע וגידי ליפקין.
"גורם בכיר בשוק התקשורת מעריך כי ההצעה לרכישת מוסף הכלכלה וניתוקו מ'הארץ' נולדה על רקע המתיחות בין עמוס שוקן לבין סגנו רולניק בשנתיים האחרונות", נטען בידיעה. "המתיחות ביניהם התגברה בעקבות הירידה הניכרת בהיקף הפרסום בקבוצת 'הארץ', הצניחה בכמות המינויים והקשיים הכלכליים שהעיתון נקלע אליהם. נוסף על כך, שוקן הפקיע סמכויות שהיו בעבר בתחום אחריותו של רולניק והעביר אותן למנכ"ל קבוצת 'הארץ' ולאיש אמונו רמי גז".
על רקע וידויי עוזי ארד ולקראת דו"ח המבקר על המל"ל: בתצלום המלווה את הידיעה בכפולה הפותחת של "ישראל היום" על אודות ביקור נתניהו בארה"ב נראה ראש הממשלה עם ראש המטה לביטחון לאומי יעקב עמידרור, ש"מגיש לנתניהו נקודות לקראת נאומו באיפא"ק, אתמול בקנדה".