מבצע מטאטא
כל עיתוני הבוקר, למעט "ידיעות אחרונות", מקדמים ראיונות חג שקיימו כתביהם עם בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, ויתפרסמו מחר במלואם.
ב"ישראל היום" מובטח "ראיון לחג" שבו ידבר ראש הממשלה "על ההיסטוריה – ועל היום". מעבר לכך לא נכתב דבר, אך התצלום של נתניהו נהדר. היסטורי. ראש הממשלה נראה בו אדם רציני אך אופטימי, נבון ופיקח וחייכן.
הכותרת הראשית של "הארץ" מתבססת על דברים שאמר נתניהו בראיון לסמי פרץ ומוטי בסוק: "המעמד הבינוני יצא להפגין כי הוא מממן את הערבים והחרדים". תמצית הראיון מתפרסמת בראש שער "הארץ" ומעט יותר בהרחבה במוסף "דה-מרקר". לפי נתניהו, "אם אתה מנכה את הערבים והחרדים ממדדי האי-שוויון – אנחנו נמצאים במצב מצוין בלעדיהם".
נפלא. אבל איך מנכים את הערבים והחרדים מהחברה בישראל? מבחינה סטטיסטית זה ברור, מתעלמים מהם לחלוטין ואז רואים כמה המצב הכלכלי בישראל נהדר. כך מדגים "דה-מרקר", כשהוא מפרסם בשערו גרף המתאר שתי תוצאות למדינת ישראל במדד ג'יני לאי-שוויון: עם ערבים וחרדים – ובלעדיהם. אבל איך מנכים את הערבים והחרדים מהמציאות הישראלית? נניח שאת הערבושים אפשר להעביר במשאיות לעזה ולהחליט שיורים על כל מי שמתקרב אל הגבול. חצי עבודה כבר עשינו. אבל מה לגבי הדוסים? בכל זאת, יהודים רחמנא לצלן. תשובה אפשרית מספק מה שנותר מהמקומון המפואר של "הארץ" בעיר תל-אביב, "עכבר העיר", שיוצא השבוע במיזם מיוחד "לעידוד אוכלוסייה יצרנית ושמירה על חירותנו החילונית".
"החלטנו להביט למציאות בעיניים", נכתב במאמר המערכת של המקומון (למעשה נכתב "החלטנו להביט למציאות ביניים", אבל זו ככל הנראה טעות דפוס). המבט אל המציאות, שבה שיעור התושבים החרדים בעיר תל-אביב במגמת עלייה, הוביל את "עכבר העיר" [עורך: עומר שוברט] להפיק, בשיתוף עם תלמידי בית-ספר לפרסום, קמפיין לעידוד הילודה החילונית. תלמידי בית-הספר לפרסום סיפקו כרזות עם סיסמאות כגון: "כשאנחנו משתמשים באמצעי מניעה אנחנו מהמרים על עתיד הרוב החילוני"; "חילונים, תתחילו לעשות ילדים למען השם"; ו"אם אין לך רב עשה לך רוב". במערכת "עכבר העיר" ניסחו את הקופי הבא: "לכו תזדיינו".
"לנו אין בעיה עם ערבים", מודגש במאמר המערכת של "עכבר העיר", "גם לא עם כל אוכלוסייה דתית יצרנית אחרת. אנחנו גם לא חושבים שלימודי ליבה הם ערובה להצלחה בחיים. אנחנו פשוט חרדים לחירותנו החילונית". כחלק מהקמפיין משובצים בכמה עמודים של "עכבר העיר" תצלומים של ידוענים תל-אביבים חילונים העונים על נוסחים שונים של אותה השאלה: מתי כבר תולידו ילדים חילונים רבים כדי לעזור במאבק הדמוגרפי נגד ריבוי החרדים בעיר? השחקן מיכאל הנגבי מצוטט כמי שענה: "If you can't beat them, prayer with them". ללמדנו שלימודי ליבה אכן אינם ערובה לדבר.
בתמצית הראיון של נתניהו ל"דה-מרקר" לא מרחיב ראש הממשלה בנוגע לחרדים, אך מתפאר באוזני מרואייניו כי ממשלתו השקיעה שני מיליארד שקל במגזר הערבי. "כמה קולות נקבל שם?", שואל נתניהו את בני שיחו. "אם נקבל אלפי קולות זה יהיה הרבה. אבל זה חלק מהמדינה שלנו. הם אזרחים שווי זכויות. יש שם הזנחה גדולה מאוד. זה לא יעזור לי לפרוץ את תקרת הזכוכית של מצביעי הליכוד שם. אז מה?".
במלים אחרות, ראש ממשלה במדינה דמוקרטית מצפה למחמאות או לציון לשבח כלשהו על כך שהשקיע בקבוצת אוכלוסייה שסובלת מהזנחה כרונית בת עשרות שנים על אף שזו לא תמכה בו בבחירות האחרונות ואינה צפויה גם לתמוך בו בבחירות הקרובות. מבחינתו אין זה מובן מאליו שיש להשקיע דווקא בקרב אוכלוסיות מוזנחות, תהא העדפתן הפוליטית אשר תהא, אלא חריג לכלל הקובע כי יש להעביר תקציבים אל האוכלוסיות שמושיטות לך גב פוליטי. כמה השקיעה ממשלת נתניהו בערבים? שני מיליארד שקל. כמה השקיעה הממשלה באוכלוסייה יהודית-חילונית? כמה באוכלוסייה דתית-לאומית? כמה השקיעה בנתינים חסרי הזכויות הפוליטיות שחיים בשטחים שתחת שליטתה הבטחונית?
אולי מחר נקבל תשובות לכך, בראיון המלא. בינתיים נתניהו מספק לקוראי "דה-מרקר" את פרשנותו למחאה החברתית של הקיץ האחרון. מבחינתו, אין מדובר במחאה שנובעת מפשיטת הרגל של שירותי הרווחה הממשלתיים וריכוז ההון ההולך וגובר אצל מיעוט קטנטן, אלא במחאה צרכנית המתמקדת בשלושה ענפים: דירות, טיפול בילדים ו"מוצרים ושירותים". למסקנה הזו, כך נכתב, הגיע אחרי ש"הקשיב" למחאה.
גם בשער "מעריב" מתפארים בראיון חגיגי עם ראש הממשלה, שעוסק בסוגיות מדיניות לצד כלכליות. בראש שער העיתון תצלום גדול ומפואר [ראובן קסטרו] של בנימין נתניהו המביט למצלמה ומחייך. תצלום שניר חפץ היה שמח לראות מתנוסס בראש שער "מעריב" בתפקידו כראש מערך ההסברה של ראש הממשלה ומהסוג שכיום חפץ יכול לספק כעורך הראשי של העיתון. הכותרת הראשית היא ציטוט של נתניהו, שאמר: "לאף אחד אין מחויבות גדולה משלי לחברון", מתוך הראיון שערכו מזל מועלם ויהודה שרוני. בראיון, שחלקו נערך לאחר שאתמול פונו מתנחלים ממבנה בחברון, טוען נתניהו כי הקואליציה שלו יציבה כתמיד, אך מעריך שהבחירות הקרובות לא יתקיימו במועדן.
מכוונים את האש
העיתון היחיד שאינו מקדם הבוקר ראיון חגיגי עם ראש ממשלת ישראל מהדהד את הביקורת החריפה שנמתחת עליו. כאמור, אתמול פונו תריסר מתנחלים מהמבנה בחברון שאליו נכנסו לפני ימים אחדים. ב"ידיעות אחרונות" בוחרים בדימוי שחוק של סערה. חותמת בשער העיתון מכריזה: "סערת הפינוי". הכותרת הראשית, אדומה על רקע שחור, קוראת: "מאחורי הגב של שרי הימין". הסיפור של "ידיעות אחרונות", בתמצית, מציב את נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק מול יתר חברי הקואליציה.
הידיעה בכפולה הפותחת [יובל קרני, עקיבא נוביק וצביקה ברוט] מוקדשת לתגובות בקרב אנשי ימין, וכוללת מלים קשות מפי דוברים אלמונים על ראש הממשלה ושר הביטחון: "נתניהו התרפס בפני ברק, ופחד מעימות"; "ברק הוכיח לנתניהו מי בעל הבית"; "[נתניהו] נתפס כמי שנגרר אחרי ברק, ולא גילה מנהיגות ועמד על שלו". ידיעה בכפולה השנייה [יובל קרני, יוסי יהושוע וטובה צימוקי] מוקדשת לתיאור מהלך העניינים הפוליטי שהוביל לפינוי, וכוללת את כותרת המשנה "נתניהו פחד מווינשטיין".
בתחתית שער "ישראל היום", לעומת זאת, כותרת שלפיה ברק הוא הכתובת היחידה לביקורת: "הקרב על הבית הסתיים, הקרב נגד ברק – מתחיל". הכותרת שפרושה לרוחב הכפולה הפותחת מדגישה את היחלצותו של נתניהו מביקורת שותפיו הקואליציוניים – "ברק סופג את האש". בכותרת המשנה נכתב: "אף שרה"מ הבהיר כי פינוי בית המכפלה תואם איתו, החצים כוונו אל שר הביטחון – שעלול לשלם מחיר פוליטי". לפי דיווחם של שלמה צזנה, מתי טוכפלד, גדעון אלון ויורי ילון, ברק יתקשה לשריין לעצמו מקום ברשימת הליכוד הבאה, וגם הסיכוי שימונה לשר ביטחון בממשלה הבאה פחת.
"נתניהו יכול להרשות לעצמו לעשות מה שהוא רוצה, והאיומים על פירוק הקואליציה הם מבחינתו בדיחה", מסבירה סימה קדמון בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". "השותפות שלו עם ברק מעניינת אותו הרבה יותר ממה שחושבות לבנת או חוטובלי, או ממה שאומרים יעלון או ליברמן. אולי זאת הסיבה שכל הדוברים אתמול, מהמתנחלים ועד השרים, הפנו את האש לברק, למרות שבלשכת ראש הממשלה אישרו שנתניהו ידע ואישר את הפינוי".
במקום ראיון עם נתניהו, מקדם "ידיעות אחרונות" ראיון חג שערך סבר פלוצקר עם נגיד בנק ישראל סטנלי פישר. ביתר דיוק, את הראיון עם נגיד בנק ישראל מקדם בעיקר מוסף "ממון", שבשערו בחרו ככותרת בציטוט הבא של הנגיד פישר: "אנשים שוכחים שמצבנו טוב". בראש שער "ידיעות אחרונות", לעומת זאת, שלל הפניות לכתבות שיתפרסמו מחר, בגליון החג. כולן מתחילות במלה "לא". הדמויות שבמרכז הכתבות הנבחרות הן: שני כדורסלנים, זמרת צעירה, ספר נודע, דוגמנית, חיילת שקיבלה צל"ש, שחקנית מפורסמת וסילביו ברלוסקוני.
צרות עין
ארי שביט מקדיש הבוקר את מאמרו השבועי במדור הדעות של "הארץ" לתיאור "המחאה הכלכלית". לפי שביט, "בחוגים כלכליים הולכים ומתרחבים התעצמה בשנה האחרונה התחושה שמדינת היזמות והצמיחה של העשור האחרון נהפכה למדינה אנטי-עסקית. מדינה של פופוליזם פוליטי, רגולציה רטרואקטיבית וצרות עין. להערכת אחדים, המיצוב המחודש של ישראל יביא להאטה כלכלית. להערכת אחרים, הוא עלול לגרום למיתון של ממש".
שביט מציין כי "רבים מראשי המשק הם ביסודם ציונים חסרי תקנה", אשר "במו ידיהם בנו מפעלים מרשימים, המפרנסים אלפים ומזרימים לאוצר מיליארדים. [...] אלמלא עשו כאן את אשר עשו ואלמלא יצרו כאן את אשר יצרו, היתה היום ישראל מדינה נחשלת. לכן, כשהקפיטליסטים הישראלים מגלים כעת שהם היו לאויבי העם – הם נדהמים. כשהם מגלים שהם נתפסים כגזלנים – הם זועמים. [...] מצמצמים, מכווצים, מוכרים. לא רוצים – לא צריך, אומרים יזמים ישראלים גדולים. וקמים ואורזים ומסתלקים. נשארים לגור כאן, אך לא משקיעים כאן ולא בונים כאן ולא מקימים מיזמים עסקיים חדשים" (להרחבה ראו מאמרו של אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, שמתפרסם הבוקר במדור הדעות של "דה-מרקר" תחת הכותרת "נמאס לעשות עסקים בישראל").
בכתבה המתפרסמת במוסף "כלכליסט" מדווחת טלי שמיר כי "מחקרים חדשים, ארוכי שנים ומקיפים, מוכיחים: עשירים מרמים יותר, אמפתים פחות לסבל, מתחשבים פחות בזולת, עושים יותר עבירות תנועה, בטוחים שאחרים נחותים מהם ומנותקים מהציבור הרחב". הפסיכולוג פול פיף מאוניברסיטת ברקלי, שחקר את הסוגיות הללו בשנים האחרונות, אומר לשמיר: "המוטיבציה שלי היא לא מלחמת מעמדות, המוטיבציה שלי היא מדע".
במדור חדשות החוץ של "דה-מרקר" מתפרסמת ידיעה מתורגמת מ"הגרדיאן", ולפיה אליקו דנגוטה, האדם השחור העשיר בעולם, המקדם פעילויות פילנתרופיות רבות, עושה את הונו באמצעות התנהלות קשוחה בעולם העסקים. כן, כן, ממש כך. "האדם העשיר באפריקה – פילנתרופ או איש עסקים חסר רחמים?", שואלת כותרת הידיעה, וכותרת המשנה ממשיכה: "אליקו דנגוטה הוא האדם השחור העשיר בעולם, עם הון של 11.2 מיליארד דולר. כיום הוא תורם בתחומי החינוך והבריאות, אך רבים טוענים שמדובר במסכה שמסתירה התנהלות קשוחה בעולם העסקים".
איש עסקים שעושה את הונו תוך התנהלות קשוחה ומנסה במקביל לקנות יחסי-ציבור על-ידי תרומות לחינוך ובריאות? הרי זה לא יעלה על הדעת. בגוף הידיעה אף נטען כי איל ההון דנגוטה "משתמש בקשריו הפוליטיים לביצוע מניפולציות בשווקים ולחסימת מתחריו". טענה זו ממש גובלת במדע בדיוני. כמעט כמו הרעיון שכלי תקשורת גדול ישתמש בכוחו כדי להפעיל לחץ על מרואיינים ומסוקרים. מזל שההתנהלויות הנלוזות הללו מתקיימות רק בקרב קבוצות שוליים כגון שחורים באפריקה וחרדים בישראל.
"במשטרה מבקשים לסגור את 'בחדרי חרדים'", מדווחת עדנה אדטו ב"ישראל היום". לפי הדיווח, במשטרה מאמינים כי אם היועץ המשפטי לממשלה ייענה לבקשתה ויאשר את סגירת האתר, יזרמו אל המשטרה תלונות מצד גורמים שכיום מפחדים להעיד נגד מנהלי האתר, החשודים בסחיטת מסוקרים.
בשולי החדשות
"ישראל היום" יצא הבוקר במהדורה שנייה ובה דיווח מאת רונית זילברשטיין על ירי רקטות מחצי האי סיני לעבר העיר אילת לאחר חצות. לו היה לעיתון אתר אינטרנט שמתעדכן למעלה מפעם אחת ביום, אולי לא היה מתאמץ כל-כך להדפיס את החדשות האחרונות מאתמול.
יאנה פבזנר ודני אדינו אבבה מדווחים ב"ידיעות אחרונות" כי עיריית ירושלים החליטה להעניק לכיכר בעיר את שמו של דוד ואדים רבינוביץ', "איל הון שנוי במחלוקת". לפי הדיווח, רבינוביץ' "ישב בעבר בכלא האוקראיני ושמו נקשר למכירת נשק לכוחות הטליבאן באפגניסטן", אך זכה שכיכר תיקרא על שמו בשל תרומתו לשיפוץ בית-הכנסת החורבה בעיר העתיקה ומימון שחזור מנורת הזהב שביצע מכון המקדש.
יונתן וקסמן, קריקטוריסט "כלכליסט", משיב לאיורו האחרון של נתניהו בשפתו.
ענייני תקשורת
רועי גולדנברג דיווח אתמול ב"גלובס" כי אתר ynet מנהל משא-ומתן מתקדם לקראת "רכישת אחוזים מהותיים" מאתר האינטרנט החרדי "כיכר השבת".
אמילי גרינצווייג מדווחת ב"הארץ" כי מנכ"ל ערוץ 10, יוסי ורשבסקי, אמר אתמול לעובדי הערוץ כי המחאה החברתית בקיץ תרמה לירידה החדה בהכנסות הערוץ מפרסום וכי "מחאה נוספת עלולה להוות מכת מוות". על-פי הדיווח, ורשבסקי הוסיף: "אנחנו עיתונאים, אבל חשוב לשים לב שאנחנו מסקרים אירועים ולא מייצרים אותם".
אראל סג"ל מבקר בחריפות את עיתון "הארץ". במאמר שמתפרסם הבוקר במדור הדעות של "מעריב" יוצא סגל נגד ניסוח הכותרת "צה"ל מקים גדוד שיתמחה בירי רקטות לריכוזי אוכלוסין", שהופיעה לאחרונה בשער העיתון מעל ידיעה על הקמת גדוד שיתמחה בירי רקטות לריכוזי אוכלוסין במטרה לצמצם ככל הניתן את הפגיעה באזרחים. עוד מבקר סג"ל את תגובת "הארץ" להבהרת משטרת ישראל כי בקניון ירושלמי לא בוצע ניסיון לינץ' של אוהדי קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים בערבים מזדמנים. ב"הארץ" לא רק שלא התנצלו על דיווח קודם, אלא טענו כי המשטרה מבססת את קביעתה על סרט אבטחה שמתעד רק חלק מהאירוע. "הגינות ויושרה עיתונאית?", שואל סג"ל, "לא בבית-ספרם".