איור: רות גוילי
מי שחווה זאת על בשרו יודע: חרם זה לא דבר נעים. לכתבים המסקרים את משרד החינוך, החרם אינו זיכרון כואב מימי בית־הספר, גם לא תופעה שמסקרים אותה במסגרת כתבת צבע על הנעשה במערכת החינוך.
על מדיניות החרמות הלא רשמית של משרד החינוך נכתב בגיליון 55 של "העין השביעית", במרץ 2005. על רקע החרמות, ולאור תחושת הכתבים שבמשרד מעדיפים באופן שיטתי את כתבת "ידיעות אחרונות", תמר טרבלסי־חדד, הגיעה מערכת היחסים שבין הכתבים המסקרים את התחום למשרד לשפל חסר תקדים; עד כדי כך, שבמהלך הכנת הכתבה הוחלף דובר משרד החינוך, ואת מקומו ירש בינתיים חנן עמיאור, לשעבר כתב "העין השביעית". גם יועצת התקשורת הוותיקה של השרה, איילה בר, התחלפה בינתיים, ובמקומה התמנה יהורם מלכה, שהיה בעבר יועץ תקשורת במשרד הבריאות ובמשרד הרווחה. עם עזיבתו של הדובר הקודם, אדר אבישר, ערכה השרה לימור לבנת סבב שיחות עם הכתבים לענייני חינוך. רוח הדברים בשיחות בישרה על פתיחת דף חדש ביחסים בין הכתבים למשרד והתנערות מן השיטות הפסולות שעליהן התרעמו העיתונאים. האם יכול משרד החינוך להתגאות בשיפור הישגים, לפחות בתחום יחסיו עם התקשורת? לא אם שואלים את יולי חרומצ'נקו.
את פתיחת שנת הלימודים ליוותה חרומצ'נקו, כתבת החינוך של "הארץ", בכתבה ביקורתית שעסקה במוכנות המערכת ליישום שלב א' בדו"ח דוברת. "התקשר יהורם מלכה, יועץ התקשרות של שרת החינוך, והבהיר לי שהוא הולך להגיב", מספרת חרומצ'נקו. "השיחה היתה מקצועית ועניינית. בשלב מסוים הוא אמר לי, חכי תראי, עוד שבועיים יהיה בסדר. שאלתי: האם תוך שבועיים תספיקו להתקין מזגנים בכיתות במגזר הערבי? תגובתו היתה: למה הערבים צריכים מזגן, באוהל היה מזגן? מיד אמרתי לו, מר מלכה, אני הולכת לצטט אותך. הוא צחק ואמר כן, תעשי מזה כותרת". מלכה אולי התלוצץ, אבל חרומצ'נקו התכוונה לדבריה ברצינות. הדברים שאמר לה יועץ השרה צוטטו בכתבה, בתוספת ההערה שהדברים נאמרו ספק בצחוק ספק ברצינות.
יולי חרומצ'נקו
לאחר פרסום הכתבה קיבלה חרומצ'נקו טלפון זועם ממלכה. גם רונן זרצקי, ראש מערכת החדשות של "הארץ", קיבל שיחת טלפון ממלכה, שבה נדרש לפרסם התנצלות. בנוסף שלח מלכה מכתב תלונה לעורך "הארץ", דוד לנדאו. מאז פרסום הכתבה ועד למועד כתיבת שורות אלו, עובד המשרד מול חרומצ'נקו ב"נוהל מיוחד". התקשורת שלה עם המשרד נעשית בכתב בלבד, מתכונת שפוגעת ביעילות שירותי המידע שהיא מקבלת בהשוואה לכתבים אחרים; והיא גם אינה מקבלת אישור לשיחות רקע עם גורמים מקצועיים במשרד.
"הסיפור עם יולי חרומצ'נקו מאוד מעניין", אומר יהורם מלכה. "לאורך שנותי כיועץ תקשורת אני עובד עם כל הכתבים והפובליציסטים, כתבי חינוך, בריאות ורווחה, פוליטיים ופרלמנטריים. מעולם לא נתקלתי בתופעה חמורה כל־כך של התנהלות כתב מול יועץ תקשורת של שר, אשר הפר את כל כללי האתיקה המקצועיים". לפי מלכה פגעה חרומצ'נקו באחד המוסדות המקודשים בעבודה העיתונאית: שיחת הרקע.
זה כל־כך ברור שהיא ידעה שזו שיחת רקע?
"מה זה לא ברור לה?", מלכה מתרגז. "הלא אני יועץ תקשורת, אני לא דובר רשמי של השרה. את התגובה המסודרת, הרשמית היא מקבלת מהמשרד. תיצמדי למה שכתוב בתגובה שלנו כי זה מה שרצינו להגיד. אחרת הייתי אומר את זה בתגובה הרשמית שלי. וזה נשמע כל־כך רדוד ולא רציני להגיד כזה דבר. צריך קצת אינטליגנציה בשביל להבין שזה בהומור. היא מצטטת גורם רשמי במדינת ישראל, אני יועץ של שרת החינוך".
רגע, אז מלכה הוא גורם רשמי או לא?
מי שמכיר את המערך התקשורתי במשרד החינוך, יגיב בספקנות על ההבחנה החדה שעושה מלכה, ואחר־כך מטשטש, בינו כיועץ תקשורת ובין תגובות רשמיות של המשרד. כל הדוברים במשרד החינוך עבדו במידה ניכרת בכפיפות ליועצי התקשורת של השרה. בתקופתו של מלכה המגמה אף החריפה. מלכה מעורב מקרוב בפעילות הדוברות ורואה את עצמו ממונה על הדובר ועל מערך הדוברות. מי שיש בסמכותו לנתק את שיתוף הפעולה בין מערך הדוברות לעיתונאים, מי שמפקח באופן צמוד על פעילות הדוברות, לא יכול, בעת מצוקה, להתכנס חזרה לפינה החמימה והלא מחייבת של "יועץ תקשורת".
חרומצ'נקו, בכל מקרה, דוחה את הטענה שהשיחה היתה לרקע בלבד. לטענתה, מלכה הבהיר שהוא מגיב לדבריה, והיא אינה מכירה נוהל אשר הופך כל שיחה עם יועץ תקשורת באופן אוטומטי לשיחת רקע. רונן זרצקי הולך אף רחוק יותר במסגרת הגיבוי שהוא מעניק לכתבת החינוך שלו: "אנחנו מגבים את יולי באופן מלא. בשיחת טלפון הוא (מלכה; י"ק) התבטא התבטאות אומללה. היתה החלטה שלה, בגיבוי שלנו, לפרסם. היא לא מנהלת איתו שום יחסים חבריים ולא אני, לא פגשתי את האיש מעולם, ואם יועץ של שרה מתבטא באופן שהתבטא אנחנו מצאנו לנכון בהקשר הרלבנטי לצטט אותו".
אתה מכיר בנוהל שקובע שכל שיחה עם יועץ תקשורת היא שיחת רקע?
כל כתב מנהל את מערכות היחסים הקונקרטיות שלו. כללי האתיקה הגורפים קיימים בתיאוריה. אני סומך לחלוטין על יולי. והאמת היא שאמירה כזו לא צריכה להיאמר על־ידי עובד ציבור נקודה. כללי אתיקה, חשובים ככל שיהיו – לפעמים זכות הציבור לדעת מי האנשים שכספי הציבור שלהם משלמים את משכורותיהם. אתיקה חשובה; להביא את המידע לציבור חשוב לא פחות, מה גם שלא היתה כאן עבירה על כללים אתיים.
אם מדבריו של זרצקי משתמעת נכונות, עקרונית לפחות, לבגוד במצבים מסוימים באמון שעליו מושתת המוסד של שיחת רקע, אפשר להבין מידה מסוימת של חשדנות מצדה של המערכת המסוקרת. אולם אין בזה בכדי להצדיק את התנהלותו הכוחנית של משרד החינוך.
"הם התנו את הפסקת החרם בפגישה שלי עם יהורם מלכה", מספר זרצקי. "אני אמרתי שאני אהיה מוכן להיפגש איתו יום אחרי שיוסר החרם. אמרתי שחובתם להעביר מידע מלא ומסודר לעיתון 'הארץ', לתת לנו טיפול שוויוני כמו זה שמקבלים כלי תקשורת אחרים, ואת הנושא הזה אני בכלל לא מוכן להעלות לדיון. כל זמן שהתנאי הזה לא מתקיים אני לא נפגש עם אף אחד, כי כל פגישה כזו היא תנאי לקיים את המובן מאליו. את המובן מאליו אני דורש לקבל מיד. חשתי שאף אחד בסביבה של השרה, כנראה גם לא השרה, בעצם, לא רצה להתערב. אם אתה שואל אותי, אני הייתי מצפה משרת החינוך לקרוא לבירור את העוזר שלה שהשמיע התבטאות כל־כך קשה ובעייתית, אבל משום מה היא החליטה לתת לו גב ולאפשר לו פשוט להפעיל אמצעי ענישה שלא צריכים להיות קיימים בידיו נגדנו".
מלכה חולק על המונח "חרם" ומכחיש שזה נשק שמפעיל המשרד. לדבריו, מדובר בנוהל עבודה מיוחד המיושם כלפי כתב שהאמון בו נפגע.
חרומצ'נקו היא הכתבת היחידה שעובדים מולה באופן כזה?
הכתבת היחידה, ברור. אין עוד כתב כזה.
אבל זו סנקציה שאתה שומר לעצמך?
אין לי כלים אחרים להתמודד עם זה. אני יכול להעיף אותה מהעבודה שלה? אין לי יכולת, אבל יש לי יכולת לצמצם את הנזקים שהיא יכולה לגרום בדרך העבודה שלה.
יהורם מלכה
בכל זאת, כתבים אחרים מעידים שאף הם הוחרמו, ובעת האחרונה, אם גם לתקופות קצרות יותר. בכלל, הכתבים לענייני חינוך מלאים טרוניות על התנהלות המשרד: לא רק חרמות מופעלים עליהם אלא גם מידע רשמי נמנע מהם, בתירוצים מגוונים.
"לצערי, בשבועות האחרונים נוטה יותר ויותר שרת החינוך, לימור לבנת, שלא לענות על שאלות בנושאים שהיא או יועצה לענייני תקשורת, יהורם מלכה, תופסים ככאלה שעלולים להזיק לה", אומר אור קשתי, כתב החינוך של "מעריב". "לא מדובר בדו"חות סודיים או בדיונים פנימיים, אלא בנתונים בסיסיים ביותר המתייחסים לפעילות משרד החינוך בתקופת לבנת. מדיניות זו משקפת לא רק חוסר הבנה של כללי המשחק המקובלים בין כלי התקשורת לבין משרדים ממשלתיים, אלא מבטאת גם זלזול בעקרונות כמו שקיפות שלטונית וזכות הציבור לדעת. וכאשר אין כל מקור אחר להשגת האינפורמציה, אין לנו, העיתונאים, אפשרויות רבות לפעולה מיידית – מלבד להביא לידיעת הציבור עד כמה מזלזלים בו לבנת ומלכה".
פרסום "מיוחד" ב"ידיעות אחרונות" של תוצאות המיצ"ב בסוף נובמבר הקדים את כל המתחרים, ועורר מחדש את הטענות בדבר העדפה של העיתון הנפוץ במדינה על פניהם, העדפה שחוצה גבולות אדומים כאשר מדובר במידע ציבורי רשמי של המשרד. יהורם מלכה מכחיש מכל וכל את הטענה בדבר העדפה של עיתון אחד על פני מתחריו. גורמים במשרד החינוך מצביעים על האופי השלילי של הסיקור ב"ידיעות אחרונות" זמן קצר לאחר הפרסום כראיה שלא מדובר בעסקת תן וקח.
במקרה אחר, חודשים אחדים קודם לכן, היתה זו מצגת שעוררה את המהומה. כתב החינוך של nrg, אלון שני, ביקש וקיבל לידיו עותק של מצגת שהציגה מנכ"לית החינוך דאז, רונית תירוש, בפני ועדת השרים למלחמה באלימות. ימים ספורים לאחר מכן, ובהתבסס על אותה המצגת, התפרסמה בהבלטה ב"ידיעות אחרונות" המלצתה של תירוש להקפיד על לבוש צנוע של מורות במסגרת המאבק באלימות. סעיף זה במצגת, אומרים במסדרונות משרד החינוך, הושמט במתכוון מן העותק שקיבל כתב nrg. גם בעניין זה התגובה היא הכחשה גורפת. "היו שתי מצגות, מאוד דומות, ממש אותה מצגת", אומר מלכה. "לכתב nrg העבירה מזכירה אחת ול'ידיעות אחרונות' העבירה מזכירה אחרת. זה אירוע ישן ואנחנו מודעים לו. מאז אנחנו עובדים על מצגת אחת".
כאמור, בפעם האחרונה שהושמעו טענות ממין זה נגד משרד החינוך הוחלף דוברו ובשיחות שניהלה השרה עם הכתבים שודר מסר של פיוס. החלפת הדובר נתפסה אז כהתנערות מן הדפוסים הפסולים שיוחסו לדובר הקודם. הדובר החדש, חנן עמיאור, התנגד מראשית דרכו לשיטות אלו: "בכל הזדמנות התנגדתי לשתי השיטות האלו: של ההחרמות ושל ההעדפה את 'ידיעות אחרונות'. אני חושב שמעבר לזה שזה לא נכון לעבוד כך מבחינת יחסי אנוש בסיסיים, גם מבחינה מקצועית יוצא שכרך בהפסדך. עמדתי נשמעה אך לא התקבלה".
שרת החינוך אינה יכולה לנער את חוצנה מהשיטות שנוקט משרדה מול התקשורת. יולי חרומצ'נקו פנתה אליה במכתב ובו היא מפרטת את טענותיה, אך עד למועד כתיבת שורות אלו לא קיבלה שום תגובה.
גיליון 60, ינואר 2006