נשיא המדינה שמעון פרס מצביע, הבוקר (צילום: מרים אלסטר)

היצמדות קדושה לקלישאות

"יום הבחירות הוא יום שבתון כללי", מבהיר כתב "ידיעות אחרונות" תלם יהב בכפולת האמצע של העיתון. ובכל זאת, הוא כותב בהמשך, שירותים מסוימים ממשיכים לעבוד: "התחבורה הציבורית, חניונים, תחנות דלק, מסעדות, בתי-קפה, קיוסקים, בתי-מלון, שירותי תקשורת, מים, חשמל, דלק, תיאטרונים, בתי-קולנוע, עיתונות, רדיו וטלוויזיה".

מעיון בעיתוני הבוקר, לא ברור מה תורמת העיתונות בעבודתה. הגליונות המגודלים של עיתוני הבוקר הם גליונות אווירה, לא מידע. האווירה חגיגית, עליזה, דכאונית, מרירה, גאוותנית וחסרת מודעות עצמית.

"לכו להצביע" היא הכותרת הראשית בשערי שני המתמודדים העיקריים במערכת הבחירות הנוכחית, "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות". באופן בלתי מפתיע, ב"ישראל היום" עיצבו את השער כך שדמותו של בנימין נתניהו ניצבת במרכזו, ואילו בשער "ידיעות אחרונות" דמותו של נתניהו נדחקת לאחור.

"5,656,705 ישראלים יקבעו היום את הרכב הכנסת ה-19", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". 5,659,722 הוא מספר בעלי זכות הבחירה שמופיע בשער "ידיעות אחרונות". גם "הארץ", שבמערכות בחירות קודמות השתדל לשמור על ארשת רצינית ביום הבחירות, עובר הבוקר למצב "חגיגה": "מיליוני ישראלים מצביעים לכנסת ה-19" היא הכותרת הראשית הבלתי חדשותית שמתנוססת על פני מרבית חלקו העליון של השער. לצדה, איור של פתקי בחירות מתעופפים על רקע מפה של מדינת ישראל (כולל רצועת עזה והגדה המערבית).

"באמירה 'לכו להצביע', על פשטותה שובת הלב, מונחת מלכודת הדבש, שבה נלכדה ומתה המעורבות החברתית בישראל; טמון בה הפטור מהמאמץ להיות אזרחים חושבים וביקורתיים", כותבת רוית הכט בתחתית עמ' 10 של "הארץ". "ה'לכו להצביע' הוא גנרי, רובוטי וטפלוני כמו 'היו בני-אדם', או 'הישארו נאמנים לעצמכם'. אין בו דבר מעבר למובן מאליו, לנורמה המקובלת שלא מסכנת איש. מה זה משנה שרוב המפלגות טובעות באג'נדה גזענית, בהיצמדות קדושה לקלישאות, ובעיקר בחוסר יושרה בוטה כלפי ציבור בוחריהן. מה זה משנה שמרבית הישראלים אינם מודעים כלל לעוולות המדיניים והחברתיים שנעשים כאן, במקום הזה תחת השמש, לאיכותם הירודה של נבחריהם, למוסריותם הפסולה".

קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מחזיק 56 עמודים. כל התוכן המערכתי עד עמ' 44 (כולל) מוקדש לבחירות לכנסת. בעמודי הפתיחה מודפסים מאמרי פרשנות של בכירי העיתון. ברובם שזור מסר אחיד: כישלון לרשימת הליכוד-ביתנו בראשות בנימין נתניהו, על אף שהמפלגה צפויה להיות הגדולה ביותר בכנסת הבאה והעומד בראשה צפוי להתמנות מחדש לראש הממשלה.

"אחד המאפיינים המרתקים של בחירות 2013 הוא הקושי של נתניהו ושל מפלגתו לעורר התלהבות בשטח", כותב נחום ברנע בכפולה הפותחת של העיתון. "בארבע השנים האחרונות איבדנו כל שביב של תקווה שמשהו טוב יקרה כאן", קובעת סימה קדמון בכפולה השנייה. "הליכוד נמס, מתנדף, מתרחק מהלבה הרותחת של הישראליות החדשה", כותב סבר פלוצקר בכפולה השלישית. "תוצאות האמת יחמירו את מצבו של הליכוד, וקרוב לוודאי שיתברר כי הסקרים לא טעו", מנבא שמעון שיפר בהמשך העיתון.

"סיקרתי את ראשי הממשלה מאז ימי מנחם בגין", מוסיף שיפר, "ואני יכול לסכם ולומר לנתניהו: אתה לא מנחם בגין, לא אריאל שרון לא יצחק רבין וגם לא יצחק שמיר". נתניהו, אם כן, יכול לבחור בין להיות שמעון פרס, אהוד ברק ואהוד אולמרט. יש בחירות גרועות יותר בעולם.

מנין הביטחון הגדול של שיפר? אולי הוא ותיק דיו כדי להבין לעומקם תהליכים פוליטיים סמויים מן העין המתחוללים בחברה בישראל. אולי הוא ראה אתמול תוצאות סקרים עדכניים.

כידוע, על התקשורת נאסר לפרסם בימים האחרונים שלפני פתיחת הקלפיות תוצאות סקרים מעודכנים, אולם אם לשפוט לפי הרמזים של הפרשנים, הסקרים האחרונים מצביעים על המשך ההיחלשות של הליכוד-ביתנו. העדות המובהקת ביותר לכך מצויה בעמ' 9 של "ישראל היום", עיתון הבית של ראש המפלגה.

"בליכוד-ביתנו קוראים למצביעים: חזרו הביתה", נכתב בכותרת ידיעה של מתי טוכפלד, שלמה צזנה וגדעון אלון. "גורמים בליכוד-ביתנו הביעו חשש גדול כי המפלגה תקבל עוד פחות מנדטים ממה שהראו הסקרים האחרונים", הם מדווחים בגוף הידיעה. "במטה הבחירות של הליכוד שוררות אווירה קשה ותחושת אכזבה [...]".

הבלוגר ריצ'ארד סילברסטיין, החופשי ממגבלות החוק הישראלי, מרשה לעצמו לפרסם תוצאות סקרי דעת קהל עדכניים שהגיעו לידיו.

עוד כותרת ראשית

"מאות אלפי בני היהדות החרדית יקיימו היום את מצוות 'ועשית ככל אשר יורוך' בהתגייסות המונית להצלחת רשימת יהדות התורה והשבת – ג'", נכתב בכותרת הראשית של העיתון החרדי "המבשר".

שוויון נפש

בכפולה הפותחת של "מעריב" מתפרסמת רשימה מאת מרדכי חיימוביץ' שמסכמת "מסע בין בוחרי ארץ ישראל".

"בצמתים שממת ניקיון", הוא כותב בפתח הרשימה. "לא כרזה, לא מודעה, לא נודניק מפלגתי שמדביק סטיקר לשמשה האחורית. ישראל התעוררה אתמול בשוויון נפש, כפי שהיא ודאי מתעוררת היום. האדישות לצד הדרך היתה מחאתה הכנועה לבחירות שנכפו עליה".

"זעם לא היה פה, על כלום", כותב גדעון לוי ברשימה דומה המתפרסמת ב"הארץ". "לא שנאה, אפילו לא ביקורת נוקבת של ממש, זולת מסע הקיטורים הכל-ישראלי הרגיל, חף מכל רגש אחר זולת האדישות".

ב"ידיעות אחרונות", כמצוטט לעיל, כמה וכמה מאמרים על אדישות וחוסר תקווה בקרב הבוחרים.

ב"ישראל היום", לעומת זאת, משתדלים לשמור על אופטימיות. טור הדעה המרכזי, שמתפרסם בכפולה השנייה של העיתון עם הפניה בולטת בשער, נכתב על-ידי הבדרן יאיר ניצני. ניצני מבקש מיו"ר המפלגה שבה יבחר שלא לאכזבו. "אני מצפה ממך לעבודה רצינית", הוא מבהיר ואף מספק מתכון מנצח: "תהיה צנוע כמו בגין, חולם כמו פרס, אנושי כמו רבין ועקשן כמו גנדי, ותצליח".

במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" כותב יועז הנדל על "ישראלים אדישים, כועסים, מיואשים", שמעדיפים לא להצביע בבחירות. לטענתו, "רוב סרבני ההצבעה שייכים למחנה השמאל".

נתונים שהתפרסמו אתמול ב"גלובס" מלמדים על מציאות אחרת. שלומית צור דיווחה על מחקר שביצעו חוקרי האתר "מדלן – הכל על בתים ושכונות" בנתוני ההצבעה של הבחירות הקודמות. לפי המחקר, "העשירים יותר והמשכילים יותר מצביעים בשיעורים גבוהים ונוטים להצביע לשמאל". במלים אחרות, עניים ובלתי משכילים נוטים להצביע פחות. העובדה שניתן לאפיין את ציבור הנמנעים מלהצביע על-ידי מידת השכלתם ורמת הכנסתם מעידה לא רק על אי-השוויון בחברה בישראל, אלא גם על כישלון מרכזי של הדמוקרטיה הישראלית.

בשולי החדשות

"דו"ח בבריטניה: הרווח השנתי של 100 העשירים בעולם יכול לשים קץ לעוני", נכתב בכותרת ידיעה ב"גלובס" [סוכנויות הידיעות]. הכותרת, כמובן, שגויה. בגוף הידיעה מדווח כי די ברבע מהסכום שהרוויחו אשתקד 100 האנשים העשירים ביותר בעולם "כדי לשים קץ לעוני הקיצוני שממנו סובלים האנשים העניים ביותר בעולם כולו".

לפי הדו"ח, שהוכן על-ידי התאחדות ארגוני הצדקה הבינלאומית אוקספם, בעוד ש-100 האנשים העשירים ביותר בעולם נהנו אשתקד מהכנסה נטו של 240 מיליארד דולר, אנשים ששרויים "בעוני קיצוני" התקיימו על פחות מ-1.25 דולרים ביום.

עדי דברת-מזריץ ואורה קורן מדווחות ב"דה-מרקר" כי משרד אוצר שוקל לבטל את הפטור ממכס על פילה אמנון מתובל.

שי ניב דיווח אתמול ב"גלובס" כי איגוד לשכות המסחר, בראשות אוריאל לין, החל לגבש הצעת חקיקה שתגביל באופן משמעותי את סמכויות בית-הדין הארצי לעבודה, וזאת על רקע פסיקת בית-הדין שאסרה על מעסיק להביע דעה בעניין התאגדות עובדיו.

ענייני תקשורת

במדור הדעות של "מעריב" מבקר אליק מרגלית בחריפות את "ישראל היום" ועיתונאיו, על האופן שבו סיקרו את מערכת הבחירות הנוכחית. "ב'ישראל היום' כבר מזמן איבדו את מערכת הבלמים, שלא לדבר על האיזונים שלא היו קיימים מעולם בעיתון הזה", הוא כותב.

ב"הארץ" טוען יוסי ורטר כי מדינת ישראל הפכה ל"מדינת נתניהו". בין היתר הוא מציין את שליטתו של נתניהו בכלי התקשורת:"התקשורת האלקטרונית נשלטת במידה רבה על-ידיו, בין אם ישירות, כמו רשות השידור, ובין אם בדרכים עקיפות, כלכליות ומסחריות, כמו הערוצים המסחריים. המוצר המודפס שמשמש בטאון לשכת ראש הממשלה הפך להיות הנקרא ביותר. הוא מספק לקוראיו תמונה ורודה ומלבבת על הנעשה במדינת נתניהו, מלבד באותן פינות אפלות בשמאל. הוא מדרבן את קוראיו להצביע, אבל להצביע נכון. [...] נשאלת השאלה: אם כל-כך הרבה אזרחים קוראים את החינמון המגויס, ונחשפים לו, ושואבים את המידע שלהם מדפיו, מדוע רשימת הליכוד-ביתנו יורדת בסקרים? מדוע רק 33 מנדטים בממוצע? מדוע הרשימה המשותפת איבדה מאז האיחוד בין 8 ל-10 מנדטים מכוחה בכנסת היוצאת?".

היפוך התפקידים כמעט הושלם. לפי ורטר, בישראל שוררת מה שמכונה בקרב חוגי הימין "תשקורת", אך אצל ורטר התשקורת משקרת מן הפן הימני של המפה הפוליטית. תפיסה זו מאפשרות לוורטר לחוש כמיעוט נרדף, ולהתהדר בצדקנות (תחביב ידוע של פרשני ימין). במקום לזלזל בתקשורת השמאלנית שפעם אחר פעם אינה מצליחה לשנות את רצון "העם", תוהה ורטר איך למרות שליטתו של נתניהו בכלי התקשורת בישראל, כוחה של מפלגתו מצומצם מכפי שקיווה.

"יעקב אילון? ינון מגל? יון פדר: 'אצלנו ynet הוא הטאלנט'", קראה הכותרת לראיון שקיים לאחרונה רועי גולדנברג מ"פירמה" עם העורך הראשי של אתר ynet. הבוקר, בשער האחורי של "ידיעות אחרונות", מופנים קוראי העיתון למשדר הבחירות של ynet. לגולשים מובטח כי "את השידור המיוחד יפתח 'מר טלוויזיה' חיים יבין, שהוביל את משדרי הבחירות הכי חשובים בתולדות המדינה".