הפגנת חרדים נגד הכוונה לאכיפה של חובת הגיוס לצבא. מאה-שערים, ירושלים, 25.6.12 (צילום: אורן נחשון)

שריר פוליטי

אתמול עסקו העיתונים בהבלטה במחלוקות התוססות סביב הגעתה של ועדת פלסנר – "הוועדה לקידום השוויון בנטל" – אל הישורת האחרונה של דיוניה: המפלגות החרדיות מחד, קואליציה מתרקמת בין המפלגות החילוניות מאידך, וראש הממשלה בתווך. "ידיעות אחרונות" היה החריף ביותר בהציגו את נתניהו כפשרן שנכנע לחרדים ואת ליברמן, יו"ר ישראל-ביתנו, כמי שעומד כחומה בצורה מאחורי "גיוס לכולם", ככותרת טור הדעה היחיד שצורף לסיקור. "הארץ", ויותר ממנו "מעריב", ויותר מהם "ישראל היום", ציירו תמונה רכה יותר, שלפיה נתניהו הוא גורם מפשר בין הניצים.

היום עולה העיסוק בנושא מדרגה ומגיע לכותרות הראשיות של כל חמשת העיתונים. המידע המובלט באותן כותרות מצדיק, לכאורה, את הקו התקיף של "ידיעות אחרונות" מאתמול: ליברמן הוציא את מפלגתו מדיוני הוועדה ויצר משבר ממשי ראשון סביב סוגיית גיוס החרדים.

"הממשלה מתקשה לגבש חוק גיוס", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ" ("לאחר הפרישה של ישראל-ביתנו מוועדת פלסנר, ייפגשו היום ראש הממשלה ומופז כדי למצוא פתרון למשבר"); "ועדת פלסנר התפרקה, נתניהו מחפש פתרון", נכתב בזו של "מקור ראשון"; "טלטלה", נכתב בראשית של "מעריב" ("ליברמן הטיל אתמול פצצה וגרם לפירוק ועדת 'חוק טל'"); וב"ידיעות אחרונות: "מורחים את הציבור" נכתב בין מרכאות בכותרת הראשית, ציטוט של "ליברמן ל'ידיעות אחרונות'". "הוועדה שהיתה אמורה למצוא פתרון לגיוס החרדים התפוצצה ברעש גדול: ליברמן פרש בזעם כשהתברר שלא תמליץ לגייס גם ערבים", נכתב בכותרת המשנה.

רגע, האם עד עכשיו לא דיברו איתנו, קוראי העיתונים, על גיוס חרדים וחוק טל חדש? מהיכן צץ פתאום עניין גיוס הערבים והפך לקזוס-בלי של הדיון? "לאחר שהסיעות החרדיות הבהירו שלשום שלא יסכימו להקשחת מדיניות הפטורים, היו אלה אתמול ישראל-ביתנו והבית-היהודי שהחליטו לפרוש מהוועדה משום שלא קראה לגיוס מלא של הערבים לשירות הלאומי בהגיעם לגיל 18", כותבים יהונתן ליס וג'קי חורי בידיעה הראשית של "הארץ". "עם זאת, גורמים פוליטיים אמרו אתמול כי 'המהלך של ליברמן לא מפתיע, שכן הוועדה עומדת לסיים את עבודתה וכל מפלגה מנסה להשפיע על החוק ולזכות בנקודות מול ציבור הבוחרים שלה'.

"מקורבים ליושב-ראש הוועדה, ח"כ יוחנן פלסנר (קדימה), העריכו אתמול כי הוועדה תוסיף לקדם את המתווה אותו אישרה. 'אין דרך אחרת ונתניהו יודע את זה. הוויכוח עם ישראל-ביתנו הוא לא ענייני, אלא שריר פוליטי'. לדברי מקורב לפלסנר, 'המהלך של ליברמן פופוליסטי בעוד שהוויכוח עם החרדים הוא ויכוח מהותי. הפתרון בו יהיה או לטובת הוועדה או לטובת החרדים. במקרה של ליברמן, הטענות זניחות וממילא לא ישימות כרגע'", זאת משום שבניגוד לחרדים, לצעירים ערבים אין הטבות ממשלתיות שניתן לקחת מהם.

האם "ידיעות אחרונות" משרת את הספין של ליברמן? אם כן, בעיתון מנסים לפחות לחפות על כך: "הבעיה היא גם ההמלצות המסתמנות על גיוס חרדים", מצטטים העורכים את ליברמן בכותרת המשנה לראשית. "כל מי שמגיע לגיל 18 צריך להתגייס". גם בידיעה הראשית עצמה (יובל קרני, עקיבא נוביק וצביקה ברוט), נכתב, "ליברמן הדגיש: הסיבה היא גם החרדים וגם הערבים". למרות קוצר היריעה (הידיעה הראשית של העיתון תופסת רק רצועה צרה מהעמוד), נמצא בה מקום לתגובת יו"ר מפלגת יש-עתיד, בעל הטור ב"ידיעות אחרונות" יאיר לפיד, הנפרשת על פני שתיים מתשע הפסקאות של הידיעה.

לפי נחום ברנע, שטור קצר שלו מתפרסם בעמ' 3 של העיתון, ליברמן בכלל לא צריך להצטדק. יש לו קייס: הוא קיבל התחייבות מנתניהו שהחוק יטיל חובת שירות על ערבים. "נתניהו התחייב ומיסמר את ההתחייבות בהודעה פומבית [...] דוד רותם, נציגו של ליברמן בוועדה, הזכיר שוב ושוב את ההתחייבות לגבי הערבים [...] הפעם קשה לבוא בטענה אל ליברמן: התחייבו לו". בטורו ב"מוסף לשבת", שנכתב והודפס לפני פרישתו של ליברמן מהוועדה, כתב ברנע: "אי-אפשר לעולם לדעת מה יעשה ליברמן בסוף: הקפריזה היא משנתו היחידה. מופז גנב לו את הריב עם החרדים; אלי ישי גנב לו את שנאת הזרים. הוא מתוסכל. השבוע ירד לכפר בדואי בלתי מוכר בנגב, להתקוטט עם המקומיים ולהזכיר שבשנאת מיעוטים הוא המוביל [...] דבר אחד ליברמן השיג", כותב ברנע בסוף הטור בקונטרס החדשות, "הוא ניטרל למעשה את ועדת פלסנר. החוק החדש לא יהיה נכס של קדימה. נתניהו יצטרך לנוע על ציר חרדים, ש"ס, מופז, ליברמן ואלקין. הרבה אבות יהיו לחוק הזה, למרות שבינתיים הוא יתום".

"רה"מ: כולם חייבים לשרת, גם ערבים", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". כותרת המשנה מבשרת על ה"טלטלה", בלשונו של עורך "מעריב", דהיינו, פרישת ישראל-ביתנו מהוועדה, ומציעה מיד כוס מים לקוראים המודאגים: "ח"כ רותם הרגיע: נהיה מוכנים לחזור אם ההחלטה תבוטל". "ליברמן עושה שרירים" היא כותרת טור הפרשנות של הכתב הפוליטי של העיתון, מתי טוכפלד. "אנשיו של בנימין נתניהו אומרים כבר שבועות כי בסוף – כפי שהצליח בפינוי האולפנה ובעצירת הבחירות – גם לגבי חוק טל יצליח לשלוף שפן מהכובע. ואולם על השאלה מי ייצא כאן השפן, אף אחד עדיין לא יודע לענות", הוא מסכם.

"'בואו לא נלך עם הראש בקיר', מפציר נתניהו בבני שיחו", כותב יוסי ורטר במוסף "השבוע" של "הארץ". "הוא מגלה שאין קשב. [...] על הסנקציות הכלכליות האישיות פלסנר אינו מוכן לוותר [...] נתניהו שומע את הדברים הללו ונחרד. זה מרשם בטוח לפרישת החרדים. מבחינה מספרית אין לנתניהו בעיה. גם ללא ש"ס ויהדות-התורה, הקואליציה שלו עדיין תמנה 78 ח"כים. השאלה היא אם מבחינה נפשית הוא מסוגל להיפרד משותפיו הטבעיים".

בן כספית, בטורו במוסף לשבת של "מעריב", מצייר גם הוא תמונה דומה של המאבקים בתוך הקואליציה ובנפשו של ראש הממשלה, אולם נתניהו שלו הוא נתניהו אחר מזה שהתרגלנו לראות בטוריו של כספית: בניגוד למה שאפשר היה לצפות, לא מדובר היום בנתניהו הססן, נלחץ, מתקפל, מזגזג ופחדן הנלחץ בעטיה של אשתו או כל אוושה חולפת, אלא בפוליטיקאי מן השורה בעל אינטרסים מן השורה. "בקיצור, הכל יכול לקרות בשבועות הקרובים", מסכם כספית במשפט אופייני.

החברה האזרחית

"7 לילות", מוסף "ידיעות אחרונות", מגיש השבוע גיליון מוצלח. הכתבות, למרות הטריגר היחצני הבלתי נמנע, מגוונות, ואפילו ראיון השער, מפגש של שני סטריאוטיפים כמו רז שכניק ורמי הויברגר, טוב במפתיע. ובכל זאת, בולט במוסף מה שאין בו. המחאה החברתית הגיעה השבוע לשדה התרבות (או מה שנקרא תרבות בעיתוני הבידור) והלהיטה אותו בדיונים עקרוניים סביב הקריאה להחרים את אירועי "לילה לבן" שמארגנת עיריית תל-אביב במחאה על אלימות הפקחים והשוטרים נגד המפגינים בסוף-השבוע. "7 לילות", שעורך "ידיעות אחרונות" רון ירון תופס כמוביל בתחומו, לא מצא לנכון לעסוק, ולו בעמודי הדעות שלו, בסוגיות הבוערות שעל הפרק (המפגש, ההתנגשות והניצול ההדדי של אנשי השלטון, התרבות, אלו שהם אמורים לשרת ולהפך). ולא, אייטם של 21 מלה כחלק ממדור אינפוגרפי אינו עולה לכלל עיסוק בנושא.

"המוסף לשבת", לעומת זאת, מקדיש את עמוד השער וכמה כתבות ומאמרים ל"מחאה החברתית". "הם לא נחמדים (וגם הם)" היא הכותרת הראשית, המנסה להציג תמונת מציאות קלאסית בנוסח "ידיעות אחרונות" של "עיתונות בעד ונגד": האלימות של המפגינים מחד, זו של השוטרים מאידך. זו הדרך שבה החליטו קברניטי "ידיעות אחרונות" למסגר השבוע את סיקור המחאה, למרות שקיפותו של העיוות הטמון ביסוד ההשוואה המעט מגוחכת הזו. ובכל זאת, בדרגים שמתחת לקברניטי העיתון (מי הם, בעצם?) יש גישות ודעות אחרות, ואלו בכל זאת באות היום לידי ביטוי, גם אם נדמה שלפעמים דרך החלון, או המשקוף, שאולי נפתחו היום בעקבות הביקורת הציבורית והקריאות לחרם על "ידיעות" בשל הסיקור המגמתי שהוא מספק על המחאה החברתית.

כבר הניסוח המתעתע של כותרת המשנה לראשית, "אנשי המחאה החברתית לא נרתעים מהכוח שמופעל נגדם. השוטרים לא נבהלים מהביקורת על האלימות שלהם", מראה כי יש בעיתון מי שאינם מסכימים עם הדבקת תווית האלימות באופן שווה למפגינים ולחובטים בהם. העמודים הפנימיים מספקים כרוניקה מהודקת של האירועים, ראיונות וטורים המוכיחים כי אפשר לעסוק בנושא הטעון הזה תוך מתן פתחון פה לדעות שונות ולא משונות (עם עדיפות ברורה לכותבים מימין: חנוך דאום, חגי סגל, יועז הנדל וסיון רהב-מאיר מול יגאל סרנה ומאיר שלו) והצגה מאוזנת, יחסית, של העובדות.

אפשר להניח שלולא הלחץ שמופעל על עורכי המוסף היתה מתקבלת תוצאה טובה יותר, אולם גם כך מציע היום "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" (עורך: אביב הברון) סיקור מספק, וכזה שמכבד את הקוראים, של אירועי המחאה השבוע. מה חבל ששאר העיתון, בייחוד בימות השבוע, רחוק כל-כך מרמתו של המוסף המשובח הזה.

"ממש כשם שעיריית תל-אביב אוהבת לטפח את דימוי 'העיר הלבנה', כך היא אוהבת לטפח דימויים נוספים המזוהים עם העיר: פלורליסטית, תרבותית, רב-תרבותית, גאה. 'עיר המחאות והדמוקרטיה', כפי שכינה אותה חולדאי עצמו בסרטון שהפיץ באינטרנט בשיטת נסראללה", כותב איתי זיו במדורו הפותח את "ז'ורנל", מוסף "מעריב". "מה בפועל? העירייה מנסה למנוע מאנשים למחות במרחב הציבורי. הרגע שבו אמנים החליטו להחרים את אירועי הלילה הלבן במחאה על כך הוא הרגע שבו הבינו את החלק שלהם ביצירת דימויה של העיר כפלורליסטית ותרבותית: עם כל הכבוד לעירייה שעושה בדימוי הזה קרדום לחפור בו הון סמלי וממשי, הוא נשען בראש ובראשונה עליהם. חשוב להזכיר את זה למוסדות מפעם לפעם. בנוסף לכך, זהו גם רגע חשוב באבולוציה של המחאה, משום שהוא מעיד על התפתחותה לאפיקים נוספים".

כתבת השער של מקומון "ידיעות" בחולון ובת-ים עוסקת במה שלפי העיתון הוא תופעה הולכת ומתפשטת: "עובדות זרות" מדרום תל-אביב משלמות לנהגי מוניות ביחסי מין במקום במזומנים (יעל שני). ב"7 ימים" של "ידיעות אחרונות" כותב אלון הדר על יוצאי אריתריאה העובדים כזונות ממין זכר בדרום תל-אביב תמורת "15 שקל או מנת פלאפל".

במדור הדעות של "הארץ" גוער גידי וייץ במפכ"ל יוחנן דנינו, שבתקופתו "לא חשפה המשטרה ולו פרשת שחיתות מהדהדת אחת הקשורה לחלונות הגבוהים". הדבר נכון גם לעיתונות. "מבחנה של המחאה לא יהיה בהתקוטטויות עם שוטרים, אלא בהפגנה שתתקיים מחר בתל-אביב", קובע נחום ברנע בסיום טורו השבועי ב"ידיעות אחרונות". אומר זאת כך, יונית.

בטורו השבועי ב"ידיעות אחרונות" כותב יאיר לפיד על המחאה החברתית. לפיד מזכיר מאמר שכתב על המחאה החברתית בשנה שעברה וקובע כי אנשים נוטים שלא לאמץ תפיסת עולם מורכבת. חשיפה זו עומדת במוקד הטור ומעניקה לו נפח אירוני: כמו מיכל של גז מטשטש שמרגיש פתאום צריבה במעיים.

צבא העם

"סיפרו לכם שצה"ל שוקם אחרי מלחמת לבנון השנייה? אז סיפרו. גם היום יחידות רבות במילואים מתאמנות רק פעם בכמה שנים וחיילים רבים לא זוכים להכשרה המתאימה ולציוד הנדרש. בעתיד ממתינים קיצוצים נוספים וירידה נוספת בכשירות. איראן? סוריה? לבנון? אל תפריעו לפוליטיקאים". כך נכתב בכותרת המשנה לכתבתו של עמוס הראל, הפותחת את "השבוע", מוסף "הארץ".

ענייני תקשורת

על אף שעו"ד אביגדור פלדמן סובל מחשיפה תקשורתית של פליט ריאליטי, ראיון השער של מוסף "סופשבוע" בכיכובו (שרי מקובר-בליקוב) מעניין ומכיל גורם משיכה עיתונאי: הפרקליט שופך אל הקוראים את פרטי התחככויותיו המקצועיות עם הנשיא האנס, משה קצב. בעוד שהעיתון והעיתונאי עושים כאן את מלאכתם נאמנה, התנהלותו של עורך-הדין מעוררת שאלה: קצב היה לקוח שלו, לא מכר מזדמן. האם חשיפת פרטים מהקשר המקצועי ביניהם היא ראויה? ההאצה המוגברת של הנכונות להתערטלות שעליה רוכב ז'אנר תוכניות הריאליטי הגיעה זה מכבר גם לעיתונות המתעדת את המציאות. יש בכך ברכה גדולה, אולם גם לא מעט בעיות. אחת מהן היא ההסתלקות של הזכות לפרטיות ממקומות שפעם היא היתה בהן בגדר חובה, כמו למשל אצל פסיכולוגים, פסיכיאטרים, רופאים, עורכי-דין ושופטים החושפים בפני עיתונאים את לקוחותיהם ומטופליהם.

"אתה רואה איך ששלמה לוקח שיר ולש אותו, השירים מקבלים עמוד שדרה", אומרת המתופפת החדשה במופע של הזמר שלמה ארצי לכתב "ידיעות אחרונות" רז שכניק. הדברים מובאים במסגרת ידיעת קידום מכירות למופע החדש של הזמר, שהוא גם בעל טור בעיתון, בשער האחורי של קונטרס החדשות. הפעם היחצנות אינה מתמצה בידיעה עצמה: זו מזמינה את הקוראים לצפות בצילומים מאחורי הקלעים של המופע באמצעות אפליקציה סלולרית של "ידיעות".

ומלה מלילך סיגן: "גיליתי מה הסוד של מערכת יחסים מוצלחת: להפסיק להתחשבן עם הצד האחר". שבת שלום.