מתבצבץ פס האור

"כולם רוצים לפלג את קדימה", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". "עסקת איראן-דואן" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". רק שני היומונים הללו מקדישים למערבולת הפוליטית – הנסיונות לפלג את קדימה של צחי הנגבי (שכשל ועבר לליכוד לבדו) ושל חיים רמון – את הכותרת הראשית, ובשניהם קשה להפריד, אם בכלל, את המוץ האינטרסנטי מהתבן העיתונאי.

ב"ישראל היום" הסיפור אינו התככים הפוליטיים בין פוליטיקאים, אלא סיפור פירוקה האפשרי של מפלגה אחת, קדימה. הנגבי אינו עורק מקדימה, או אפילו פורש ממנה, אלא "חוזר", ולא סתם חוזר, אלא "חוזר הביתה". החזרה היא "פיזור הערפל". כאילו המצב שבו אנשים מנהיגים מפלגה ונבחרים לתפקיד ציבורי הוא ערפל, המתפזר ברגע שהם מחליטים לחבור לנתניהו. הביקורת על הנסיונות לפרק את המפלגה, על המתפלגים ועל המפלגים, היא מיתממת, קובע הפרשן הפוליטי מתי טוכפלד. גדעון אלון כותב על "הפזיזות של מופז". דן מרגלית דווקא מותח, בטור המודפס לצדו של זה של טוכפלד, ביקורת על נתניהו בשל המהלך (שנכשל).

"מעל הניסיון הכושל לפרק את קדימה ימינה מרחף הענן האיראני", כותב נחום ברנע ומספר כי בשבוע שעבר שאל את שאול מופז, יו"ר קדימה, "האם אין קשר בין המשבר סביב גיוס החרדים לתוכניות לפעולה צבאית ישראלית נגד איראן". "מופז השיב שאיננו יודע", כותב ברנע. כזכור, אותו משבר סביב הגיוס הביא (כביכול, לפחות) לפרישת קדימה מהקואליציה (חודשיים בלבד לאחר ההצטרפות המושמצת), ומשם לחידוש הנסיונות לפלג את המפלגה. "אתמול", כותב ברנע, "טען מופז שאיראן היא המניע" לצירופו של הנגבי (ושל חברי-הכנסת שהיו אמורים לבוא איתו ולתמוך, לכאורה, בהתקפה על איראן).

"איראן היא סיפור כיסוי טוב", מסכם ברנע. "היא גדולה דיה כדי להצדיק את כל השטויות שעשו בימים האחרונים נתניהו, הנגבי, וחברי קדימה למיניהם, ממופז ועד אחרון המהססים. השאלה היא אם הסיפור נכון".

מי שכנראה אינו שואל את עצמו את השאלה הזו הוא מי שלכאורה החליט להדפיס את טורו של נחום ברנע במקום בולט (עמ' 3, הפניה בשער). "עסקת איראן-דואן" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", העונה בהן רבתי על השאלה של ברנע. ברם, ככל שמתקדמים אל כותרות המשנה והעמודים הפנימיים, נוספים לקביעה הזו בדבר "עסקת איראן-דואן" (אבי דואן הוא חבר-הכנסת האלמוני והטרי שהיה אמור להצטרף להנגבי בפילוג קדימה) סייגים והיא הופכת לגרסה.

אפשר גם להתחקות אחרי זרם התודעה של עורכי "ידיעות" שלא נגד הזרם: מן הידיעה ("הצהרה קצרה אחת של שאול מופז אתמול במסיבת העיתונאים שכינס סיפקה הצצה לסיבות שהובילו לדרמה הפוליטית של הימים האחרונים", כך איתמר אייכנר ויובל קרני), אל כותרת המשנה ("מופז רומז") ועד לכותרת הראשית ("עסקה"). גם כך התמונה נקראת באותה הצורה: אמירה עמומה מגורם בעל עניין על אודות נתניהו הופכת לעובדה בכותרת הראשית ("עסקה").

כל זה הוא מים עכורים מאחורי הגשר. קדימה לו מתבצבצת בצה אחרת, ש"ידיעות אחרונות" מקפיד לעסוק בה: "ובינתיים: חיים רמון גייס ככל הנראה 7 ח"כים שיפרשו מקדימה למפלגה החדשה", נכתב בסיומה של כותרת המשנה לראשית. הכפולה השנייה מוקדשת למהלך החדש, של פילוג קדימה "שמאלה" ולא ימינה. קדמון מרעיפה מחמאות על רמון ועל הנגבי, וקובעת כי הנגבי "נפל על הפנים" בתחרות משיכת החבל בינו לבין רמון. "מעניין שהם האמינו יותר להבטחות של רמון מאשר להבטחות של נתניהו", היא כותבת על חברי קדימה. ייתכן ש"הרצון לרסק את קדימה הפך אצל נתניהו לאובססיה", כותבת קדמון, ואינה מתייחסת לסיבות הנפשיות העומדות מאחורי נסיונו של רמון לרסק את קדימה, המפלגה שהיה שותף בהקמתה.

שורותיו האחרונות של השיר היומי המתפרסם במוסף "גלריה": "מה זה חשבת – אתה יחידי/ שחלומו התפוצץ כמו בלון? מה זה חשבת – אתה בלעדי / איש חוץ ממך לא נדחה בקלון?/ בוא ונלגום, כי עודך ועודי,/ כבר בחלון מתבצבץ פס האור./ בוא ונלגום. עוד מעט, ידידי/ לילה יירד, אז נישן, לא נעור" (אסקלפיאדס, תרגום: עמינדב דיקמן).

השאלה היומית הפותחת את המוסף היומי של "ידיעות אחרונות" היא "האם חיים רמון ראוי לשוב לחיים הציבוריים למרות שהורשע בנישוקה בכפייה של צעירה?". סתם. השאלה היא "האם צחי הנגבי ראוי לשמש כשר למרות שהורשע בעבירה שיש עימה קלון".

ב"כלכליסט" מנסה ליאור רוזנטל לראיין את חבר-הכנסת לשעבר אלכס גולדפרב, מי שעזב בזמנו את מפלגת צומת בנסיבות דומות להתרחשויות כעת סביב מפלגת קדימה, והפך סמל לאופורטוניזם פוליטי (רכב השרד של סגני השרים אז היה מיצובישי). "אני לא רוצה להתייחס לזה", אומר היום גולדפרב, "עברו הרבה שנים מאז שהייתי בפוליטיקה ופגעו בשמי, וזה לגמרי הספיק לי". גולדפרב מספר כי כיום הוא "מנהל של פרלמנט חברים אזורי בבאר-טוביה ובקריית-מלאכי פעם בשבועיים".

עוד כותרות ראשיות

"למחאה החברתית היה חלק בהחלטה על שחרור גלעד שליט", נכתב בין מרכאות בכותרת הראשית של "הארץ" ("שליחו של נתניהו, דוד מידן, חושף"). בגוף הידיעה של ברק רביד מובא הציטוט, שנאמר ב"הרצאה סגורה בתל-אביב": "יש הרבה סיבות [...] המחאה החברתית – יש לה חלק מסוים בהחלטה [...] לא חלק מרכזי". את המלה "מרכזי" אפשר להחליף במלה "ראשי", ואז יתקבל המשפט הבא: "הכותרת הראשית עוסקת בדבר שאינו ראשי".

"סוריה מאיימת להגיב בנשק כימי אם תותקף", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "משרד החוץ בדמשק: 'הארסנל הכימי נמצא ברשות הצבא הסורי במקום בטוח'. מזכ"ל האו"ם על ההצהרה: 'מדאיגה מאוד'. פגז נפל 400 מטר מהגבול", נכתב בכותרת המשנה. לא צוין איזה גבול ואיזה פגז. גם ב"מקור ראשון" הכותרת הראשית היא "סוריה מאיימת על העולם: אם נותקף, נשתמש בנשק כימי".

שורט

"המשבר באירופה: היורו בשפל והשווקים בעולם רועדים", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "הצרות של ספרד ויוון מטלטלות את השווקים", נכתב בזו של "גלובס". "הבורסות נופלות, המטבע מתרסק, הגוש בסכנת פירוק: יום שחור לספרד, איטליה ויוון", נכתב בכותרת על שער "ממון". "הפחד חוזר לאירופה", נכתב בכותרת הראשית של "עסקים". "השבוע הגורלי של ספרד", נכתב בכותרת במרכז שער "מעריב" ("הידרדרות מואצת במצבה הכלכלי של ספרד"), לצד התמונה המרכזית על השער, שבה נראים שלושה שוטרים מושכים בכוח בידה של אשה מבוגרת המחזיקה שלט קרטון ופניה מכווצים בבהלה, פחד ועלבון: "הפגנה במדריד נגד הגזירות" (מי אמר שב"מעריב" לא מסקרים את המחאה החברתית?).

ב"כלכליסט" אורזים את הבשורות הרעות לכותרת משנה ארוכה וממורקרת באדום על שער העיתון, מתחת לכותרת ראשית באותיות גדולות: "משבר אמון". "אגרות החוב של ספרד הגיעו לתשואה של 7.4% ומשקפות את חוסר האמון של המשקיעים ביכולת העמידה של המדינה בחובותיה", נכתב בכותרת המשנה. "הבורסה באיטליה חזרה שלוש שנים לאחור, וממשלות ספרד ואיטליה אסרו על ביצוע עסקאות שורט. מדד הפחד בארה"ב זינק ב-25% במהלך המסחר, והמשקיעים בורחים לאגרות החוב בארה"ב שהתשואות שלהן הגיעו לרמה הנמוכה ביותר מאז 1798. ואצלנו? נגיד בנק ישראל החליט שלא להוריד את הריבית, 12,542 מובטלים התווספו לשוק דורשי העבודה, ופגישה בין בנק ישראל, המועצה הלאומית לכלכלה ומשרד האוצר, שהיתה אמורה לדון בהיערכות למשבר העולמי, נדחתה לחודש הבא בשל 'אילוצי לוחות זמנים'".

"ההתייקרויות בדרך", מודיעה כותרת "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות". "לא רק סיגריות ואלכוהול: גם העוף, הבקר, הביצים והחלב צפויים להתייקר בכ-30%", נכתב בכותרת המשנה, שגם מתנדבת להסביר מדוע. "הסיבה: מחירי הסחורות בעולם" (גם הדלק יתייקר, מודיעה הכותרת, ב-40–50 אג' לליטר). מי שמספק את הסיבה לכתבי "ממון", נווית זומר ונמרוד אברהם, הוא "יו"ר המפעלים הקיבוציים גרנות – היצרנית הגדולה בארץ של מזון לבעלי-חיים" (ה"סחורות" במקרה הזה הן גרעינים למאכל בעלי-חיים שהתייקרו). היו"ר, איציק בדר, מנצל את הבמה הנרחבת (כפולת העמודים הפותחת) כדי לדרוש "עזרה ממשלתית לחקלאים". מחירי הסחורות בעולם הם הסבר פופולרי ביותר של יצרני המזון ומשווקיו להעלאות מחירים, וכזה שפעמים רבות מצוץ מן האצבע.

עוד על שער "ממון": "12 אלף עובדים פוטרו בחודש יוני". בעמ' 7 הכותרת ארוכה יותר: "האבטלה עולה: 12 אלף עובדים פוטרו ביוני". בגוף הידיעה הקצרה מצטטת נעם ברקן את מנכ"ל שירות התעסוקה, שאומר כי לפי נתוני הלמ"ס, יש "גידול בהשתתפות בשוק העבודה". ובכלל, האם אפשר לקבוע כי האבטלה עולה רק על סמך מספר העובדים המפוטרים? ב"גלובס" (למשל) ניתן לקרוא ניתוח רציני יותר של הנתונים.

סבר פלוצקר מסכם את מצב המשק (הישראלי) בטור הפותח: "זה זמן רב לא פירסם בנק ישראל הודעת ריבית כה פסימית כמו אתמול. מכל המשפטים עולה תמונה של כלכלה בדרך למיתון, גם אם המדרון עדיין לא תלול מאוד [...] ומה עושה הממשלה, לנוכח הסכנה הברורה והמוחשית למיתון? כלום, פוסק בנק ישראל". ומה שנדרש לעשות, כך בנק ישראל, על-פי פלוצקר, הוא להעלות מסים, ולא להגדיל את הגירעון. "בשנה אחת הוא מוחק הישגים של שבע שנים!", מצטט פלוצקר את "בכירי בנק ישראל". "מחכים לעשייה", נוזף פלוצקר (ומלגלג על העיסוק, כביכול, של נתניהו ב"נושאים כלכליים שוליים כמו 'ריכוזיות'") ומבטיח כי זו תבוא במהרה (שבוע עד שבועיים): העלאת המע"מ ומסים נוספים, על אלכוהול, סיגריות וטיסות.

"בניגוד לפרסומים שונים בכלי התקשורת, בלשכת השר הכחישו היום כי הסוגיה של העלאת מסים על אלכוהול וסיגריות עלתה לדיון", כותב אדריאן פילוט ב"גלובס" על משרד האוצר. "סוגיות שכן נדונו היו האפשרות להעלות מע"מ ב-1% ואף מס הכנסה ב-1% כבר השנה, על מנת להקל על הגירעון המצטבר לשנתיים הבאות. 'לא ברור מי המציא והיכן החלטה להעלות את המס על האלכוהול והסיגריות', אמר בכיר באוצר. 'אני לא רואה את זה קורה. כל ייקור של שקל בסיגריות יזרים לקופת המדינה בממוצע 300 מיליון שקל לכל היותר, ואנו מדברים על בעיה של 10 מיליארד שקל לפחות – אז ברור שזה לא דבר רציני'". על הדיווחים על פגישה בין פקידי האוצר למשרד ראש הממשלה ו"התקוטטויות" בין פקידי האוצר לבין עצמם כותב פילוט בשם אנשי אוצר עלומים, הטוענים כי פגישה כלל לא התקיימה וכי מקורם של הדיווחים ב"אנשי ראש הממשלה", שמטרתם "ליצור רעש ותחושה של עשייה – למרות שבפועל לא קורה מאומה".

עוד כותב פילוט: "באוצר מתחזקת ההערכה כי התרחיש שבו לא יוגש תקציב במועד הינו הסביר ביותר – בין אם בגלל האפשרות שהבחירות יוקדמו, ובין אם בגלל שראש הממשלה, בנימין נתניהו, יעדיף שלא להגיש תקציב שיהיה בין הקשים שידעה ישראל בשנים האחרונות; זאת, עקב היקף הגזירות הקשות שיהיו בו – על מנת למנוע משבר".

"למרות כל המשוכות שעמדו בפניה, המחאה החברתית חיה ונושמת", כותב פרופ' יוסי יונה ב"גלובס". "על פניו, מבחן הבגרות שלה הוא ההתמדה, והיא צולחת מבחן זה בהצלחה יתרה. היא הצליחה להתמקם היטב בתודעה הציבורית ולהבטיח התגייסות מתמשכת של פעילי מחאה רבים לאורך השנה, כאשר הדגל המרכזי שלה נותר בעינו. אך הסוד להצלחתה, מצער לומר, הוא המציאות החברתית הקשה על מפגעיה החברתיים הרבים. אנחנו נוכחים לדעת שאין כבר בידם של ספינים תקשורתיים להסיח דעתו של הציבור ממציאות זו".

"פול קרוגמן: 'ההמלצה שלי היא לפחד, לפחד מאוד'", נכתב בכותרת במרכז שער "כלכליסט", לצד תמונת ראש זעירה של הכלכלן הנודע. תמונתו של "ליאור עטר, מנכ"ל 'קלאוס מתקני חניה אוטומטיים'", מתנוססת מעל המדור "תשאירו טיפ" במדור הרכילות של "ממון": "מסעדת אנטריקוט דה-פריז בהרצליה-פיתוח היא מסעדת בשרים מובחרת עם אווירה ייחודית ונעימה", הוא כותב. "מומלץ מאוד להשאיר מקום גם לקינוח, מרנג בפירמידה עם שוקולד מעל".

הוראות קריאה

"דמיינו לעצמכם רגע: הנסיך ויליאם ורעייתו קייט – ואולי אפילו המלכה אליזבת – יושבים ביציעי תחרות הרכיבה על סוסים באולימפיאדה וכוססים ציפורניים במתח" (מתוך כותרת משנה לכתבה במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות").

"היומן המרגש של איריס גולדמן, עורכת 'קולה של אמא', שנפטרה אתמול" (כותרת על שער "מעריב").

ענייני תקשורת

במדור "שעות אחרונות" במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מתפרסם טקסט של דני ספקטור, המסכם את עיקרי הניסיון האחרון של הנהלת רשות השידור לחבל בתוכנית הרדיו "סדר יום" ברשת ב' על-ידי השתלת "מגישים אורחים". ספקטור מדווח על האופן שבו הוצנח ללא כל הכנה (או חשיבה מוקדמת כלשהי, מסתבר) הוגה הדעות המוקיוני מנחם בן מעל ראשם של המגישה קרן נויבך וצוות התוכנית; על ההתפרצות של בן על צוות התוכנית ועל ההפגנות שנערכו מול התחנה.

הידיעה של ספקטור ב"ידיעות" מעודכנת לאתמול בצהריים. ב"הארץ" ניתן לקרוא חדשות עדכניות יותר: "מנחם בן יפסיק להגיש את 'סדר יום'", נכתב בכותרת ידיעה של אמילי גרינצווייג, המדווחת כי במקום בן יצטרף כ"מנחה מאזן" ד"ר מרדכי קידר (לצדה של ענת דוידוב, המגישה את התוכנית בימי שלישי), מזרחן וחבר הבית-היהודי (גלגולה של המפד"ל, בית-גידולו של נתן אשל, בלדרו של נתניהו).

על אף שתוכני הידיעה ב"ידיעות אחרונות" אינם חדשות, הרי שעצם פרסומה הוא חדשה: למעט חריגים אחדים, ב"ידיעות אחרונות" נמנעים דרך קבע מלסקר נושאי תקשורת. כשידיעות כאלו מתפרסמות בעיתון הזה ניתן לזהות בקלות שהן קשורות לאינטרסים של בעליו או של בכיריו (כך למשל עם ה"תחקיר" על רביב דרוקר ושאר התייחסויות לערוץ 10, או המהלומות המפורסמות בקשת, זכיינית ערוץ 2). פרסומה (גם אם המוצנע) של הידיעה (גם אם הלא רלבנטית כבר) של ספקטור מצטרף למאמר של יועז הנדל (לשעבר דוברו של נתניהו) אתמול ב"ידיעות", שמתח ביקורת חריפה על הנהלת רשות השידור על רקע פארסת מנחם בן. בעל טור אחר של "ידיעות אחרונות", חנוך דאום, כתב מאמר שפורסם כאן אתמול ונקרא כמכתב הדחה.

"העליון הותיר על כנו את הקנס שקיבל עו"ד אברהם עזריאלנט, ודחה את טענתו כי הקמת חברה בע"מ פוטרת אותו מההגבלות על פרסום", נכתב בכותרת משנה לכתבה של משה גורלי ב"כלכליסט".

"בעת האחרונה הצליח ערוץ 10 להכות לא פעם את זכיינית ערוץ 2 רשת, אבל שלשום הוא הצליח לפגוע גם ברייטינג של קשת", כותבת שלי פריצקר ב"כלכליסט". "התוכנית 'פנים אמיתיות' עם אמנון לוי, שאירחה את עיתונאי הפלילים לשעבר וכוכב 'הישרדות' בוקי נאה, רשמה רייטינג של 17.6%. 'כוכב נולד', ששודרה בערוץ 2 במקביל, עקפה את ערוץ 10 אך ירדה ל-19.5%, הנתון הנמוך ביותר העונה".