להסתכל לאמת בעיניים
צבי זרחיה דיווח אתמול ב"דה-מרקר" כי בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, ביקש לערוך שינויים בתיק ההשקעות שלו, קיבל אישור, ואז התחרט. הבוקר זו הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות": "ביבי השקעות".
כל הכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" עוסקת בסיפור המעשה של "ביבי השקעות": "הבקשה"; "ההתקפלות", "הסערה". מה שמכונה "הסערה" היא התהייה מצד אנשי אופוזיציה וכלי תקשורת שאינם "ישראל היום" באשר למוטיבציה של נתניהו. "מיד עם הפרסום אתמול החלו הקריצות, החששות והתהיות: מה יודע בנימין נתניהו שאנחנו לא יודעים? האם מתקרבת התקיפה על איראן והוא מנסה למכור את המניות לפני שיצללו?", תוהה איתן הבר בטור שתמציתו מתפרסמת בשער העיתון. הבר אינו מזכיר את זרחיה או "דה-מרקר".
בידיעה הראשית של העיתון מדווחים טובה צימוקי ואיתמר אייכנר על בקשתו של נתניהו והתגובות לה. אף הם אינם מזכירים את זרחיה או "דה-מרקר". לידיעה נלווה תצלום [פלאש 90] שבו נראה נתניהו גרוע במיוחד, כמו אדם רפה שכל שהתחפש לאישיות בכירה וחושב שבזכות החליפה והעניבה הוא יכול לעבוד על כולם. ראובן וייס חתום על תיבה נלווית לידיעה, שקיבלה את הכותרת "מה קרה בימים שלפני הבקשה". וייס עילעל בארכיון העיתון כדי לבדוק אם הבקשה של נתניהו קשורה לאירוע מסוים שהתרחש בימים שלפניה, ומצא כי בחודש שעבר, בימים שלפני הגשת הבקשה, הודיעה קדימה על פרישתה מהממשלה, בוצע הפיגוע בבולגריה והחלו דיווחים על מיתון מתקרב. בקיצור, שבוע שגרתי.
ב"כלכליסט" מדווחים אמנון אטד ומשה גורלי על הבקשה של נתניהו, גם הם בלי להזכיר את העיתון המתחרה. טור נלווה מאת שאול אמסטרדמסקי ממליץ לנתניהו להפוך את השקעותיו הפרטיות לחשופות. לגבי עצם המעשה של נתניהו, אמסטרדמסקי מגדיר אותו "פאול. טכני, מהותי ומוסרי".
גם ב"גלובס" דיווחו אמש על הבקשה של נתניהו בלי להזכיר את "דה-מרקר" וזרחיה. על אף ששלושת העיתונים שנמנו לעיל אף הם אינם מזכירים את "דה-מרקר" וזרחיה בדיווחיהם, איכשהו מתקבל הרושם שב"גלובס" לא מזכירים את "דה-מרקר" קצת יותר. עניין של ותק היריבות ועוצמתה.
אולי העיתון היחיד שאינו נותן קרדיט ל"דה-מרקר" באותה מידה כמו "גלובס" הוא "מעריב", שבעליו נוחי דנקנר הוא המטרה המועדפת בשנים האחרונות לביקורת העיתון הכלכלי מבית "הארץ". "מעריב" מפנה מתחתית השער לטור מאת יהודה שרוני, המתפרסם בעמ' 8. "מדובר באישור בעייתי", כותב שרוני על האישור שניתן לנתניהו על-ידי ועדה שמינה מבקר המדינה לערוך שינויים בתיק ההשקעות שלו. "הרי מה התכלית של העברת תיקי ההשקעות 'לנאמנות עיוורת' ערב מינוי השרים וסגניהם?".
באופן טבעי, "דה-מרקר" מקדיש שטח מרכזי לסיקור השלכות הפרסום הבלעדי שלו מאתמול. "סערת תיק ההשקעות של נתניהו", נכתב בשער העיתון הבוקר, ושתי הכפולות הראשונות מוקדשות לנושא. רותם שטרקמן, סגן עורך "דה-מרקר", מגיש לנתניהו עשר המלצות השקעה. בראשונה, "הסתכל לאמת בעיניים", ממליץ שטרקמן: "כשמטפלים בתיק ההשקעות הפרטי עדיף לוותר גם על הבלופים מקמפיין המשפחות החוגגות של המשרד שלך, ולהתעלם גם קצת מהניתוחים הכלכליים של 'ישראל היום', אפילו ששניהם מסייעים לקושש קולות".
"רה"מ לא קנה ולא מכר; רצה למנוע פרשנות מוטעית", נכתב הבוקר בתחתית שער "ישראל היום", בין מרכאות. הציטוט הוא מפי עו"ד דוד שמרון, פרקליטו של נתניהו. כרגיל ב"ישראל היום", במקרים שבהם נתניהו סופג ביקורת, גם הכותרת לידיעה על האירוע שהביא לביקורת מביאה את התגובה של לשכת ראש הממשלה.
"רה"מ לא ביצע שום פעולה, כדי שלא תהיה פרשנות מוטעית", חוזר העיתון על המסר של הלשכה בכותרת לידיעה של חזי שטרנליכט. אפילו מכותרת המשנה לא יכול קורא "ישראל היום" להבין על מה מגיב ראש הממשלה ("לשכת רה"מ על תיק ההשקעות: 'זו התנפלות פוליטית. הוא פעל לפי החוק ואף קיבל היתר מהוועדה'. פרקליטו: 'רה"מ ויתר כי ידע שזה יקבל הד תקשורתי מנותק מהמציאות'. ח"כ יחימוביץ': 'צעד מגונה'").
אמנם, העיתון הגון דיו כדי לכלול בכותרת המשנה ציטוט ביקורתי מפי יחימוביץ', אך הוא אינו מקצועי דיו כדי להבהיר לקוראיו במה מדובר. מדוע החלה "התנפלות פוליטית"? על מה נתניהו "ויתר"? מהו בדיוק המעשה שמכונה "צעד מגונה"? רק מי שיקרא את הידיעה עצמה יגלה את התשובות. אבל לא את "דה-מרקר" וזרחיה. הם אינם מוזכרים.
חידה ופתרונה
בתחתית עמ' 24 של "ידיעות אחרונות" מופיעה הבוקר "הבהרה". "בהמשך לכתבה שפורסמה ב-25.8.2012 בעניין פעילות לשיקום עבריינים בשוק בנתניה: עו"ד יצחק קריטנשטיין, המייצג את משפחת רומנו, ביקש להבהיר שכל האמירות המיוחסות למשפחת רומנו נסמכות אך ורק על פרוטוקולים של בתי-המשפט, ומרשיו לא התראיינו לכתבה זו".
כמה הערות. ראשית, "ידיעות אחרונות" ממשיך בניסוח הבהרות חידתיות, המיועדות למתלונן יותר מאשר לקורא. היכן פורסמה הכתבה? באיזה חלק של העיתון ובאיזה עמוד? מי כתב אותה ומי ערך אותה? מדוע צריך בא-כוחם של בני משפחת רומנו להבהיר כי הם לא התראיינו לכתבה? האם נטען כי התראיינו? מבחינת "ידיעות אחרונות", מי שצריך לדעת את התשובות לכל השאלות הללו – יודע. כל היתר, כלומר כמעט כל קוראי "ידיעות אחרונות", צריכים למצוא את גליון העיתון מיום 25.8.2012 ולחפש את הכתבה כדי להבין את פשר כתב החידה.
שנית, לא פורסם גיליון של "ידיעות אחרונות" ב-25.8.2012. היה זה יום שבת.
שלישית, וחשוב מכל, פתרון החידה: ב-24.8.2012, ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", התפרסם תחקיר של שחר גינוסר על מעורבותם של עבריינים בשוק העירוני של נתניה. בין היתר סיפר על מצוקתם של בני משפחת רומנו, בעלי דוכן בשוק. ציטוטים שהובאו בשמו של יוסי רומנו פורסמו בלי להבהיר שמקורם בפרוטוקולים של בתי-המשפט. למעשה השתמע מהם שרומנו שוחח עם כתב העיתון.
בחלק אחד של התחקיר נכתב כך: "'היה הרבה פחד', אומר בנו, יוסי רומנו. 'לא קל להתמודד עם מצב כזה. אבל כשראש העיר לא עשתה כלום וכל המערכת מתעלמת מהפניות, לא נשארה לנו ברירה". בהמשך נכתב: "'העירייה נתנה להם את הדוכנים הכי טובים בשוק', אומר רומנו הבן. 'כמו יהלומים'".
מה שנכון
במאמר שפורסם אתמול במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" קרא נחום ברנע לא לפנות את מגרון. "חבל על העצבים של החיילים והשוטרים", כתב. "חבל על תעצומות הנפש של ראש הממשלה ושר הביטחון, בעודם משנסים מותניים למלחמה באיראן; חבל על עשרות המיליונים שהוצאו ועשרות המיליונים שעוד יוצאו. הניחו למגרונים". לאחר סיור בהתנחלויות גב ההר הגיע ברנע למסקנה: "אוסלו מתה. נאום בר-אילן מת. כל העולם יודע. עכשיו אפשר להפסיק לקרוץ ולהתחיל להשקיע במה שנכון".
הבוקר, ב"ישראל היום", מתייחס הפרשן דרור אידר לטורו של ברנע, ועוד יותר מכך לעיתון שנתן לו במה. "בעיתון שפעם היתה לו מדינה, הודה אמש נחום ברנע בתבוסת המחנה הפוליטי שלו", כתב אידר. "לא הצליחו החבר'ה הטובים לנתק אותנו מערש לאומיותנו".
אידר כלל אינו מתייחס למשמעות העולה מטורו של ברנע ומקדיש את מרצו למסגורו של "ידיעות אחרונות" כעיתון שמאלני. "'חטא קדמון', מכנה ברנע את מפעל ההתיישבות ההרואי של חלוצי תקופתנו", מדגיש אידר בפני קוראיו. "כדבר המובן מאליו הוא קובע שהתנחלות 'מנוגדת לחוק הבינלאומי' ש'אוסר על פעולת התיישבות בשטח כבוש'. חשוב שהציבור יידע שזה הקו של העיתון המתיימר לדבר בשם כל 'המדינה', אבל נמצא עמוק בשמאל". בהמשך מסביר אידר מדוע השטחים שמעבר לקווי 67' אינם "כבושים", כי אם "מוחזקים".
לכו בעקבות הכסף
מערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב תופסת תאוצה השבוע, עם כינוסה של ועידת המפלגה הרפובליקאית. כל העיתונים, למעט "ידיעות אחרונות", מדווחים על הצפוי ומספקים פרשנויות.
"שני המועמדים מתייצבים על קו הזינוק לקמפיין הסתיו המתיש, וברור שבהעדר הפתעות זה יהיה מירוץ צמוד מאוד", כותב שמואל רוזנר ב"מעריב". ב"הארץ" מסביר חמי שלו כך: "יעדם האסטרטגי של מנהלי התדמית של רומני הוא לאתחל מחדש את יחסיו המורכבים עם הבוחרים, לשנות את תדמיתו כקפיטליסט אכזר ומנוכר ולהציגו כאדם מאמין, חזק ומצליח שבכל זאת מחובר לעם. [...] כל הסקרים מראים הרי שלרומני יש יתרון מובהק על פני אובמה בנושא החשוב ביותר במערכת הבחירות – הכלכלה והתעסוקה – אלא שהוא מפגר מאחורי הנשיא בשני תחומים שנחשבים לקריטיים אצל הסוקרים: מידת האהדה האישית למועמד, ועד כמה הוא נחשב למייצג 'אזרחים כמוני'".
ב"ישראל היום" מנסח בועז ביסמוט, עורך חדשות החוץ ושליח העיתון לוועידת המפלגה הרפובליקאית, את המטרה של המפלגה כך: "הרפובליקאים מקווים כי השבוע הזה יאפשר לאמריקאים להתאהב סוף-סוף במועמד שלהם". לפי ביסמוט, "הערב אמור להיות הערב הגדול של רעייתו של רומני, אן. לרומני יש בעיה, כך חושפים הסקרים בנוגע לנשים, ואן יכולה לעזור. רומני מתקשה להפגין רגשות ונתפס כמועמד קר ועשיר שלא מתחבב על האמריקאים, ואן יודעת לגעת ברגשות הבוחרים".
בטור פרשנות נלווה נותן ביסמוט קרדיט לפרשנות שמופיעה הן אצלו והן אצל שלו: "האתר 'פוליטיקו' ניתח היטב את מה שמוטל על הרפובליקאים לעשות השבוע: 'השאלה הגדולה היא אם רומני יצליח לגרום לאמריקאים להאמין כי הוא מבין את קשיי היומיום שלהם. אם הוא יצליח בכך – הוא ינצח את אובמה'". בלי משים כותב ביסמוט כי האתגר הראשון של רומני יהיה "לגרום לאמריקאים להתחבב עליו", במקום "לגרום לעצמו להתחבב על האמריקאים". ואולי ביסמוט יודע משהו שהפרשנים האחרים אינם יודעים. אכן, עצה טובה למי שרוצה לגרום לעצמו להתחבב על האמריקאים היא להשתדל קודם כל לחבב בעצמו את קהל בוחריו.
אגב, אתמול דווח כי איש העסקים והפילנתרופ שלדון אדלסון יהיה אורח הוועידה הרפובליקאית. הזמנתו לוועידה טבעית בהתחשב בתרומות העצומות שהעביר עד כה לקמפיין של רומני והתרומות שעודנו מתעתד להעביר. ב"ישראל היום", העיתון שהקים אדלסון בישראל, עדיין לא נכתבה מלה על התרומות של בעל הבית למועמד הבית. "על-פי סוכנות הידיעות איי.פי", כותב ביסמוט הבוקר בדיווחו, "הוציאו עד עתה שני המועמדים 590 מיליון(!) דולר על תשדירים, וכמעט כולם היו שליליים". הוא לא מציין מה מקור הכסף. ביקורו של אדלסון כאורח הכבוד בוועידה יהיה הזדמנות טובה (נוספת) לצאת בגילוי נאות ולהבהיר לקוראי "ישראל היום" את הקשר הפיננסי בין אדלסון לרומני.
יתר הכותרות הראשיות
"צה"ל ישלח בעוד שבוע צווי גיוס לאלפי חרדים", מדווח עמוס הראל בכותרת הראשית של "הארץ".
"האזור עלול להתלקח", מדווח "ישראל היום" בכותרתו הראשית, ציטוט מפי ראש אמ"ן.
"וינשטיין מתלבט: האם לסגור את תיק ליברמן?", דיווח אמש יובל יועז בכותרת הראשית של "גלובס".
"מדינות המפרץ מאיצות הצטיידות בנשק אמריקאי", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". בכפולה הפותחת מרחיבים על כך אלי ברדנשטיין וסוכנויות הידיעות. "ההתחממות במפרץ הפרסי מובילה את מדינות האזור להצטייד לקראת עימות – בעקבות חשש מתקיפה איראנית על בסיסים אמריקאיים באזור. בזכות הגידול בהיקף המכירות לעומאן, לאיחוד האמירויות ולסעודיה ב-2011, ארה"ב שילשה את הכנסותיה מתעשיות הנשק שלה", לשון כותרת המשנה לידיעה המרכזית בעיתון. סך ההכנסות: 66.3 מיליארד דולר, 33.7 מיליארד דולר מערב-הסעודית.
בשולי החדשות
אורי בינדר מדווח ב"מעריב" כי תלמידי כיתה י"ב בבית-הספר התיכון הממוגן במועצה האזורית שער-הנגב היו אמורים לקבל אתמול את פניו של נשיא המדינה שמעון פרס, אך ברגע האחרון הוחלפו בתלמידי י"א. לפי הדיווח, תלמידי י"ב "הגיעו לבית-הספר כשהם, ככל הנראה, בגילופין ובלבוש שלטענת הנהלת בית-הספר, לא היה מספיק צנוע".
אילן ליאור מדווח ב"הארץ" כי פקחים של עיריית תל-אביב ושוטרי משטרת ישראל עיכבו ערבים מג'לג'וליה שרחצו בחופי תל-אביב ואמרו להם: "נגמר החג, לכו הביתה".
ב"הארץ" מגדיר נחמיה שטרסלר את כלל לימודי מדעי הרוח במלים: "משהו כיפי, שקל ללמוד אותו, שהוא בעצם תחביב נחמד".
ענייני תקשורת
נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי הפגישה בין יו"ר ההסתדרות עופר עיני לשר האוצר יובל שטייניץ, בניסיון להגיע לפשרה בעניין ערוץ 10, לא צלחה. אתמול התפרסם ב"גלובס" ראיון שערך רועי ברק עם מנכ"ל אולפני-הרצליה, יואב פרץ, שהעריך כי סגירת הערוץ תוביל לפיטוריהם של מאות עובדים.
במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מתפרסם היום מאמר מאת יועז הנדל בזכות חתירה לפשרה עם הערוץ. "אסור ששיקולים פוליטיים יעצרו את המדינה מלפרוש את חובות הערוץ, מלדאוג לעובדים שלו, מלהמשיך את הקו שהחל בימי ממשלת נתניהו הראשונה – עידוד של ריבוי ערוצים", כותב מי שכיהן עד לפני כמה חודשים כראש מערך ההסברה של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.
משרד הבריאות פירסם אתמול את מסקנות ועדת הבדיקה שמינה לבחינת סוגיית השימוש בכדורים פסיכיאטריים בתוכנית הטלוויזיה "האח הגדול". כזכור, אין מדובר בבדיקה תלושה מן המציאות, אלא בדיקה שבאה בעקבות פרסום בעיתון "ידיעות אחרונות" ובו נחשף השימוש בכדורים. גם הפרסום הזה לא צץ יש מאין. הוא עוד פרק בתולדות הסכסוך בין שתי קבוצות התקשורת החזקות בישראל: "ידיעות אחרונות" וקשת.
הוועדה קבעה כי לא יוסקו מסקנות אישיות נגד התנהלותן של הזכיינית קשת, הפקת התוכנית או ד"ר אילן רבינוביץ', אך כי יש מקום לנסח עקרונות מנחים לאנשי מקצוע בתוכניות ריאליטי ולגבש קוד אתי, מדווחת הבוקר גילי איזיקוביץ' ב"הארץ".
ב"ישראל היום" חוגגים את מה שהם תופסים כתבוסה של מתחריהם וניצחון של הזכיין שמשתף עימם פעולה באופן קבוע. "בקשת מרוצים: מנכ"ל משרד הבריאות קבע כי לא התגלה דופי בהתנהלות ד"ר אילן רבינוביץ' בפרשת הכדורים שניתנו למתמודדי 'האח הגדול'", לשון כותרת המשנה לידיעה מאת מיטל יסעור-בית-אור ומאיה כהן.
במדור הרכילות של "דה-מרקר" המסגור דומה: "ניצחון לקשת בפרשת הכדורים בתוכנית 'האח הגדול'", נכתב מעל ידיעה מאת רוני לינדר-גנץ ונתי טוקר. ב"מעריב" שומרים על ניטרליות באמצעות פרסום קצרצר ומוצנע בטור צד בעמ' 25 תחת הכותרת "נוהלי המיון בתוכניות ריאליטי יוחמרו" [ארי גלהר]. אגב, בשער האחורי של העיתון מופיעה הבוקר ידיעה המקדמת את התוכנית "כוכב נולד", אף היא של קשת.
ב"ידיעות אחרונות" המסגור הפוך לחלוטין. "בעקבות תחקיר 'ידיעות אחרונות' על 'האח הגדול': ההסתדרות הרפואית קבעה כללי אתיקה לפיקוח על תוכניות ריאליטי", נכתב בעמוד השער של העיתון. הידיעה המלאה, שתופסת למעלה ממחצית כפולת האמצע, נראית כחגיגת ניצחון, אף על פי שהיא מתגמדת לעומת מה שהיה מתפרסם לו היתה הוועדה מחליטה לנקוט אמצעים נגד הזכיינית. מכל מקום, זו ודאי לא הודאה בתבוסה. שרית רוזנבלום וירון קלנר מדווחים על מסקנות ועדת הבדיקה, תוך פירוט הכללים החדשים שנקבעו (ובלי להזכיר כלל את שמה של הזכיינית קשת).
לדיווח נלווה טור פרשנות מאת רז שכניק, שהיה חתום על כתבת החשיפה. גם מטורו עולה טון מרוצה, של מי שניצח במערכה ולא הפסיד. "צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין: משרד הבריאות — רשמית, עניינית, הצהרתית — מתערב באופן ישיר בנעשה בתוכנית טלוויזיה בישראל", כותב שכניק. בהמשך הוא מקפיד להשחיל את שמה של זכיינית ערוץ 2: "מישהו פה לא מתנהג בהתאם, יורה הוועדה חץ בקשת".