בתחילת החודש התייצב השר לבטחון פנים, גלעד ארדן, באולפן "פגוש את העיתונות" והאשים את פייסבוק באחריות לפיגועי טרור. שלושה ימים לאחר מכן כבר ידעו לדווח ב"ידיעות אחרונות" על הצעת חוק ממשלתית שנועדה להיאבק ב"הסתה ברשת". נוסח ראשוני שלה הופץ כמה ימים לאחר מכן. במקביל דווח כי ארגון שורת-הדין – שפועל בצמוד לגורמי ביטחון וממשל ישראלים – תובע את פייסבוק במיליארד דולר בארצות-הברית בטענה שלפיה הרשת החברתית תרמה להפצת הסתה שהובילה לטרור. הממשלה, כך נראה, נמצאת בעיצומו של קמפיין.

עו"ד יהונתן קלינגר, איש התנועה לזכויות דיגיטליות ופעיל רשת, ניתח את הצעת החוק העומדת על הפרק והגדיר אותה ככזו שנועדה לצנזר את הרשת. בשיחה עם איתמר ב"ז ונמרוד הלברטל בתוכנית "קול העין" הסביר כיצד הגיע למסקנה החריפה.

"ההצעה הזאת מציעה דבר מדאיג במיוחד: בתי-משפט מינהליים – כלומר שופטים שאמורים לדון בדרך כלל בערעורים על ארנונה או תביעות נגד רשות המסים – יוכלו להורות לאתרי אינטרנט או לאתרי חיפוש למחוק תכנים גם אם אותם תכנים מתפרסמים מאחורי סיסמה ושם משתמש, קרי דואר אלקטרוני שמצוי בג'ימייל שלך, למשל – אם יש חשש שהפרסום של אותם תכנים הוא עבירה, או עלול לסכן חיי אדם או את בטחון המדינה. ההוראות הללו יוכלו להתקבל לעתים גם באמצעות ראיות חסויות או כאלה שהושגו שלא כדין", אמר קלינגר.

עו"ד יהונתן קלינגר (צילום: הדר רייזמן)

כלומר בניגוד למיתוג של ההצעה הזאת כ"חוק הפייסבוק", היא תחול על כל פרסום מקוון באשר הוא, וגם על רשתות חברתיות או מסדי נתונים אישיים, או כאלה שנגישים לחברים בלבד ופועלים מאחורי סיסמה.

"כבר היום יש חוק נגד הסתה ברשת, ולכן חוק נוסף הוא לא דבר נחוץ. מה שמציעים כעת הוא חוק דרקוני שיאפשר כמעט ללא ביקורת לכל תובע משטרתי לצנזר תכנים ברשת אם לא מוצא חן בעיניו מה שכתוב בהם, ובלי להיות כפוף לדיני הראיות. זה אומר שקצין משטרה יכול לפרוץ למחשב שלך, לגנוב משם חומרים ולהגיש אותם לבית-משפט – ובית-המשפט עדיין יתייחס לחומר הזה כאל ראיות קבילות. במקרים מסוימים ניתן יהיה גם לקיים את הדיון במעמד צד אחד, או לשמוע ראיות חסויות – כך שהצד השני לא יוכל בכלל לדעת על סמך מה מבקשים ממנו להוריד את הפוסטים שלו".

לדברי עו"ד קלינגר, הוא והתנועה לזכויות דיגיטליות מתכוונים להיאבק ביוזמת החקיקה הממשלתית. "נתקוף את החוק בתהליך החקיקה, נבקש שזה יעבור לבתי-משפט פליליים", אמר בהקשר זה. "אם המדינה רוצה לאכוף את החוק, אז כל התהליך הזה צריך להיות במסגרת כתב אישום פלילי: אם אני חושב, לדוגמה, שנמרוד ואיתמר פרסמו תועבה נוראית בעמוד הפייסבוק שלהם, אני כמדינת ישראל חייב להגיש נגדם כתב אישום – ורק אז אוכל לבקש את הסרת החומר, כדי שלא יהיה מצב שיש מדינה שמבקשת מפייסבוק למחוק פוסטים של אחמדיניג'אד כי הם 'פוגעים בבטחון המדינה ובשלום הציבור'. אחמדיניג'אד כלל אינו אזרח ישראלי, פייסבוק אינה חברה ישראלית – ועדיין המדינה תבקש למחוק פוסט כזה".

יגיד פרקליטו של השטן – למה בעצם שרשתות חברתיות, ובכלל אתרים בינלאומיים, יוכלו לעשות בישראל מה שנאסר על כל אחד מהישראלים לעשות?

"בוא ניקח דוגמה יותר יסודית מהקודמת. יש דברים שמותר לפרסם בארצות-הברית ואסור לפרסם בארץ – קריאות מסוימות שיכולות ליפול במסגרת חופש הביטוי האמריקאי, אבל לא בישראל.  נניח שאזרח אמריקאי שגר בארצות-הברית מבזה את הדגל הישראלי בארצות-הברית ומפרסם את זה כך שהתיעוד נגיש לחבריו האמריקאים בלבד. אחד מאותם חברים אמריקאים שולח את הפרסום לתובע ישראלי – אותו תובע ישראלי מבקש מפייסבוק להסיר את הפרסום, מביא את אותו אדם לישראל ובעצם מנהל דיון על הדרישה שפייסבוק תסיר תוכן של אזרח אמריקאי".

* * *

לעיון בתזכיר החוק

להורדת הקובץ (PDF, 302KB)

* * *

והיה וחוק כזה עובר, ויוצא צו נגד אתר או רשת חברתית מחו"ל – והם מחליטים להתעלם. מה האופציות הפתוחות בפני הצדדים?

"מה שיקרה הוא אחד משניים: או שהמדינה תלך לספקיות הגישה לאינטרנט ותגיד 'חברים, יש פה איזשהו אתר סרבן, תחסמו את הגישה אליו', כמו שביקשו בזמנו על אתרי הימורים – או שיתחילו להטיל סנקציות פליליות על אותו אתר".

"יבוא יום וגם במקרים שבהם קיבלתי שירות לא טוב מחברה מסחרית יבוא מישהו ויגיד "וואלה, זה פוגע בי, זו עבירה פלילית שפוגעת בכבודי וביכולתי להתפרנס, בית-משפט יקר – תסיר את זה בבקשה"

כלומר, או שהאתר ייפגע בכיסו, או שנראה כאן גרסה של חומה שתיבנה לאט-לאט סביב ישראל, שתמנע מאיתנו גישה לחומרים שזמינים לציבור העולמי הרחב באינטרנט.

"ומזה בדיוק אני חושש. ממצב שבו במקום שהמשטרה תאכוף את החוק, תמצא עבריינים, תלכוד אותם ותעמיד אותם לדין – היא תהיה עסוקה בלייצר שיחדש ולאטום לנו את העיניים מלראות את העוולות שמתרחשות ברחוב ולצעוק עליהן. אם אנחנו לא רואים הסתה ברשת, זה לא אומר שהיא לא קיימת. זה רק אומר שהיא לא זמינה לנו. זה לא אומר שלא קורים דברים נוראיים, זה רק אומר שמסתירים אותם מאיתנו – ואם מסתירים את הדברים האלה מאיתנו, אנחנו לא באמת חברה דמוקרטית".

אנחנו חיים במדינה שבה קיימת ופועלת צנזורה צבאית, גוף שעל הנייר יש לו כוח עצום. חוק כזה עלול לצמצם את היכולת של הציבור לפרסם ברשת מידע שהצנזורה הצבאית אסרה את פרסומו מסיבות שונות – ולעתים סיבות לא ענייניות. למעשה, במקום "חוק הפייסבוק" צריך יהיה לקרוא לו "חוק הצנזורה" – כמו שאתה עשית.

"הצנזורה יכולה לאסור על ישראלים להפיץ מידע כלשהו, ובמקרים כאלה ישראלים שיעברו על האיסור יואשמו בעבירות בטחוניות, אבל מה שקורה פה הוא שהמדינה רוצה להחיל את אותו דין לא רק על נושאים שקשורים לבטחון המדינה, אלא גם על שיימינג ברשת, למשל. יבוא יום וגם במקרים שבהם קיבלתי שירות לא טוב מחברה מסחרית יבוא מישהו ויגיד 'וואלה, זה פוגע בי, זו עבירה פלילית שפוגעת בכבודי וביכולתי להתפרנס, בית-משפט יקר – תסיר את זה בבקשה'".

אחד הסעיפים המוצעים הוא ליצור רשימה גלויה של כל התכנים שהוסרו, מהלך שעל פניו יש בו מין סינדול עצמי: במקרה של הצנזורה הצבאית מדובר בגוף שלא מעוניין שנדע היכן הוא פעל, כי עצם פעולת הסרת המידע מצביעה על כך שהמידע הזה חשוב. ובאינטרנט, כמו שאנחנו יודעים, מה שהוסר ממקום אחד אפשר הרבה מאוד פעמים למצוא במקום אחר. אתה מסכים עם הניתוח הזה?

"לא נראה לי, נראה לי שזו בעיה מהסוג שצץ כשמנסחים חוק בחופזה כדי לקדם פופוליזם כלשהו, אבל זה לא הסדר רע במהותו. זה הסדר שנלקח מאתר כמו 'Chilling Effects', שמאפשר לראות את כל בקשות ההסרה שקשורות לזכויות יוצרים. אני לא מתנגד לרעיון, זה רעיון טוב – אבל העובדה שיש רעיון אחד טוב בחוק הרע הזה לא מכשירה את החוק".

אגב, הסתה הרבה פעמים בכלל לא מכוונת לישראלים. אם אני צעיר פלסטיני שרוצה לגרום לצעירים פלסטינים אחרים לצאת לעשות פיגועים, לא אכפת לי שאתה כישראלי תהיה חשוף או לא חשוף להסתה שלי, היא לא מכוונת אליך בכלל.

"ברור. זה גם לא פותר את הבעיה האמיתית, והיא שיש אנשים שימצאו דרך לעקוף את זה. אתה מדבר איתי היום על פייסבוק, אבל אני רוצה להזכיר לך וליידע את המאזינים בכך שיש פרוטוקול בשם 'זירונט' שכל החקיקה הנחמדה הזאת בכלל לא רלבנטית עבורו. 'זירונט' בעצם מאפשר לכל אחד להרים אתר אינטרנט שאינו ניתן להורדה כי הוא מאוחסן על המחשבים של כל הגולשים בכל רגע נתון, כמו במקרה של הורדות Peer to Peer, ביטורנט. באמצעות אותם פרוטוקולים אנחנו מייצרים אתרי אינטרנט בלתי ניתנים להשמדה שתמיד יהיו שם – ולכן גם אם תקבל צו והבעלים של האתר יוריד את האתר – העתקים שלו תמיד יהיו".

זה עוד מקרה שבו המחוקק מפגר שנות דור אחרי ההתפתחות הטכנולוגית.

"הייתי עוצר ב'המחוקק מפגר'".

בוא נדבר רגע על התביעה של שורת-הדין בארצות-הברית. מיליארד דולר הם מבקשים מפייסבוק בגלל הצגה של תכנים מסיתים. הם גם טוענים לאפליה: הם ערכו ניסוי וגילו שתכנים שהסיתו לפגיעה בפלסטינים הוסרו אחרי שדווח עליהם לפייסבוק, וכאלה שהסיתו לפגיעה ביהודים נשארו. מה להערכתך הסיכויים של התביעה הזאת?

"הסיכויים של תביעה נגד פייסבוק בארצות-הברית הם קלושים, בהתחשב בסעיף 230 לחוק ההגינות בתקשורת האמריקאית. מדובר בחוק שנחקק בסוף המאה הקודמת, שאומר שכדי לקדם את הטכנולוגיה ולהגביר את חופש הביטוי, ספקי טכנולוגיה לא יהיו אחראים לתכנים שעוברים דרכם – גם אם הם נקטו פעילויות לסינון של אותם תכנים. הרציונל הוא שגוף כזה, שמפיץ הנחיות למשתמשים ומייצר מערכת סינון, יזכה לחסינות מסוימת".

"זה חוק שנועד רק כדי לסתום פיות של אנשים. הוא לא נועד לעזור להילחם בהסתה"

זה עיקרון הופכי למה שמנסים עכשיו לקדם אצלנו.

"בדיוק, ולא רק שזה עיקרון הופכי – הוא גם עבד. תראו איזו טכנולוגיה מדהימה מתפתחת בארצות-הברית, איזה סטארט-אפים מביאים תוכן, שמביאים פלטפורמות לציבור, בזכות אותה חסינות. והחסינות הזאת היא זו שתאפשר לבית-המשפט לזרוק את התיק הזה מכל המדרגות, כי יש סעיף חוקי מאוד חזק שאומר: 'אין לכם על מה לדבר איתי'. מעטים המקרים במשפט האמריקאי שהצליחו לקבל החרגה, ולא נראה לי שתהיה החרגה פה במקרה הספציפי הזה".

בשנים האחרונות היו בישראל אינספור יוזמות חקיקה שניסו למשטר את האינטרנט ואת השימוש בו, רובן התמסמסו בדרך. להערכתך, לשם גם הולכת ההצעה הזאת?

"אני מקווה מאוד שההצעה הזאת תתמסמס כמו הרבה הצעות קודמות. הכל תלוי במועד שבו הממשלה הזאת תלך לבחירות – זאת הסיבה שהרבה הצעות, גם הצעות טובות שנועדו לעזור לגולשים ולשמור על הפרטיות שלהם, נפלו ולא חזרו. כל פעם שיוצאים לבחירות מתאפס תהליך החקיקה וכל הצעות החוק שעלו לדיון נעלמות, צריך להחיל עליהן דין רציפות ולא תמיד עושים את זה.

"אני מעריך שאם לא כך – הדרך להפיל את הצעת החוק היא בדיוק כמו שהפלנו את הצעת חוק הצנזורה ב-2009: לפנות לחברי-כנסת ולהסביר להם כמה החוק הזה רע וכמה הוא פוגע בהם ובנו. כי זה חוק שנועד רק כדי לסתום פיות של אנשים. הוא לא נועד לעזור להילחם בהסתה".

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס 106FM מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". מפיקה: רתם שרעבי. עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.