מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן (מימין) והיו"ר יאיר סרוסי (צילום: יוסי זליגר)

winwin

ציון קינן ויאיר סרוסי, מנכ"ל ויו"ר בנק הפועלים, שבו מטוקיו, מהכינוס השנתי של קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי. בעת ששהו בטוקיו הפיצה מחלקת יחסי-הציבור של הבנק תצלומים שמתעדים את הביקור. כל העיתונים בישראל הדפיסו אותם בהבלטה, למעט "הארץ"–"דה מרקר". הגדיל לעשות "ידיעות אחרונות", ששיבץ בעמודי החדשות שלו תצלום שבו נראים השניים עם אדם נוסף, שאותו לא טרח העיתון לזהות. בכיתוב התצלום נכתב, "(מימין לשמאל): סרוסי, בנקאי יפני וקינן", וזאת משום שאין חשיבות לזהות האדם שאיתו נפגשו ואיתו מצולמים מנכ"ל ויו"ר בנק הפועלים, העיקר שאפשר להדפיס תצלום שבו הם נראים מחייכים.

לאחר ששבו מטוקיו, שוחח עם השניים הפרשן הכלכלי הבכיר של "ידיעות אחרונות", סבר פלוצקר. "מיהו איש העסקים היפני שאיתו צולמתם ושאת פניו יכלו כל קוראי העיתון הזה לראות, אבל את שמו לא למדו, משום שלא אכפת לנו בכלל ממנו, העיקר שיכולנו לפרסם תצלום של שניכם מחייכים?" היא שאלה מתבקשת בשיחה כזו. אם לא למען הסקרנות של פלוצקר, אז למען קוראי "ידיעות אחרונות" (הגורם היחיד שהעיתון משרת, הסביר פלוצקר לאחרונה את משנתו של המו"ל הקודם, נח מוזס).

השאלה לא נשאלה, או לפחות אינה נכללת בראיון הקצר שמופיע במדורו הקבוע של פלוצקר במוסף "ממון שישי". קינן וסרוסי מדברים על הערכות בכירי הכלכלה העולמית ועל המחמאות שקיבלו בחו"ל. "הם באו לפגישות מוכנים לפרטי פרטים – אתם בנק מס' 1 בישראל, אמרו – והעלו הצעות התואמות את תוכניותינו", אמר קינן לפלוצקר, והעיתונאי הבכיר העביר את טפיחת השכם העצמית הזו לדפוס. תצלום של סרוסי נלווה לטור. "מחמאות לבנקאות הישראלית", נכתב תחתיו. למה דווקא תצלום של סרוסי, ולא של קינן?

אולי משום שבהמשך המוסף "ממון שישי" מופיע טור שלם מאת קינן, לצד תצלום נאה של מנכ"ל הבנק. הטור הוא חלק מהמיזם "עסקים קטנים", שנעשה בשיתוף פעולה של שלושה גורמים, אחד פיננסי (בנק הפועלים) ושניים תקשורתיים ("ידיעות אחרונות" ו-ynet). "הכרה זו בחשיבותם ומרכזיותם של העסקים הקטנים הובילה אותנו להכריז על שנת 2012 כ'שנת העסקים הקטנים' בבנק הפועלים", כותב קינן בטור המופיע הן בעיתון המודפס והן באתר האינטרנט של קבוצת "ידיעות אחרונות".

"כבנק המוביל בישראל, החלטנו להנהיג מהפכה אמיתית במתן אשראי ושירותים בנקאיים לעסקים קטנים, מתוך אמון מלא ביכולתם למנף אשראי זה לצמיחת המשק כולו. [...] אנו בבנק הפועלים מאמינים כי ליווי צמוד מצד אנשי מקצוע הוא הדרך הטובה ביותר לצמצום שיעור הסגירה של העסקים הקטנים בתחילת דרכם. פרויקט 'עסקים קטנים בצמיחה' מספק ליווי כזה, ופרסומו ב-ynet וב'ידיעות אחרונות' נותן הזדמנות לרבבות בעלי עסקים קטנים לעקוב אחר עסקים הדומים להם, וללמוד מנסיונם ומנסיון אנשי המקצוע המלווים אותם".

זו העסקה: "ידיעות אחרונות" ו-ynet מקדמים את בנק הפועלים, הבנק מקבל במה להחמיא לעצמו, והקוראים זוכים להזדמנות לעקוב. כולם מרוויחים. רק היכולת של קבוצת "ידיעות אחרונות" לסקר באופן ביקורתי את הבנק, ראשיו ומהלכיו סופגת פגיעה אחת נוספת.

עמוד השער של "ממון" מוקדש הבוקר ברובו המוחלט לתחרות העסקים הקטנים, וכך גם ארבעת העמודים 8–11. התחרות של בנק הפועלים וקבוצת "ידיעות אחרונות" באה בהמשך ל"משפחה בצמיחה", מיזם אחר שנשען על שיתוף פעולה בין השלושה. "מדור 'משפחה בצמיחה' בערוץ הכלכלה של ynet הוא זרוע של בנק הפועלים", כתבה ענת באלינט באתר זה. הנה צמח לו איבר נוסף.

הקמפיינים נפתחו

הכותרות הראשיות ועמודי החדשות הראשונים בעיתונים מוקדשים למערכת הבחירות הקרובה. הדגש, כרגיל, הוא על סחר-מכר, לא אידיאולוגיה. "חיוכים וחיכוכים" היא הכותרת הראשית בלב שער "ידיעות אחרונות", שמוקדשת למפלגת ש"ס. "ש"ס: המלחמה שאחרי השלום", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". "הקמפיינים נפתחו בקרב על הקול החברתי", לשון הכותרת הראשית של "מעריב", המודפסת לצד תצלום של אריה דרעי שנלקח מתשדיר בחירות שצולם אתמול. בראש שער "הארץ" מופנים הקוראים לכתבה מאת חיים לוינסון, שבדק כמה עלה בפריימריז הקודמים להיבחר למקום ריאלי ברשימות הליכוד, העבודה ומרצ.

עמודי החדשות מלאים בידיעות ופרשנויות על "כוכבים" ומחנאות. מי מצטרף, מי נלחם במי, מי מתאחד, מי פורש ומה יהיה בקמפיינים. ב"ידיעות אחרונות" מוקדשת הידיעה המרכזית לשאלה מה יוביל את התעמולה של ש"ס, קמפיין שנאה למהגרים או קמפיין "חברתי". גם בעיתונים האחרים יודעים לדווח על ההכנות לקמפיין של ש"ס. ידיעה נוספת בעמ' 2 של העיתון מוקדשת ליועץ הבחירות ארתור פינקלשטיין, שעתיד להגיע לישראל כדי להכין את מסע הבחירות של רשימת אביגדור ליברמן.

הפרשנים מקדישים תשומת לב רבה לאפשרות שראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שהורשע השנה בהפרת אמונים, ינסה לשוב לכנסת. "אלה הם ימי ההחלטה של אולמרט", כותב בן כספית ב"מעריב". "באמצע השבוע הבא יודיע אהוד אולמרט אם הוא חוזר", כותב יוסי ורטר ב"הארץ". "הוא ממתין לתוצאות של סקר שהזמין", מציין נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות", "הן אמורות להגיע ביום שני". "עורכי-דינו ובני ביתו קוראים לו שלא להתמודד", מדווח שלמה צזנה ב"ישראל היום". "אני מניח שהוא יתמודד בבחירות הקרובות", כותב סבר פלוצקר ב"ידיעות אחרונות". "אולמרט ירוץ".

בשלל הדיווחים על ההתפתחויות האחרונות במערכת הפוליטית אין כמעט אף מלה על העמדות של המפלגות, על מצעיהן. דומה כי ברור לכל שמה שחשוב הוא הדימוי התקשורתי, וכי אין לצפות לקשר כלשהו בין מצע שמציגה מפלגה לפני בחירות לבין פועלה בכנסת.

יוצא מן הכלל הוא דיווח מאת רימון מרג'ייה בעמ' 2 של "מעריב", ולפיו המפלגה הדמוקרטית הערבית, שרצה במסגרת הרשימה המשותפת רע"מ-תע"ל, העבירה לאחרונה בקשה לרשם המפלגות לשנות את מצעה. במקום פתרון של שתי מדינות לשני עמים, היא מבקשת כעת לקדם פתרון של מדינה אחת, דו-לאומית ודמוקרטית. "אימוץ פתרון מדינה אחת דו-לאומית נוגד את חוק המפלגות", מציין מרג'ייה, "שלפי סעיף מספר 5 בו, לא תירשם מפלגה אם יש במטרותיה או במעשיה, במפורש או במשתמע, שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

שאלות למשה כחלון

יובל קרני, "המוסף לשבת", "ידיעות אחרונות": "ישבת בשבת בערב עם פעילים וניתחת את המצב הפוליטי שלך בסניפי הליכוד. מה קרה פתאום?"; "יכול להיות שראש הממשלה חשב שאתה מאיים עליו ציבורית ולכן הוא לא התכוון באמת לקדם אותך?"; "יכול להיות שעשית גם חשבון פוליטי קר? שהבנת שאין לך יותר לאן להתקדם אחרי הבחירות האלו?"; "מתחת ביקורת על הממשלה ועל היחס שלה כלפי החלשים וכלפי מעמד הביניים. זו ממשלה בלי חמלה?"; "אני מבין שאתה עוזר לקמפיין הבחירות של הליכוד. אבל מעבר לסיסמאות – על מה הביקורת שלך? מה ראוי לתקן?"; "אז הכל מושלם מבחינתך?"; "אומרים על נתניהו שהנושאים החברתיים מעולם לא היו קרובים ללבו"; "כמה זמן יימשך הפסק זמן שלך?"; "היית 'טראבל מייקר חברתי'. התנגדת לקיצוץ הרוחבי בממשלה לפני כמה חודשים. תקפת את הגזירות הכלכליות בתקציב הקרוב"; "נלחמת בטייקונים. הרחוב הליכודניקי עסק בקונספירציות: אולי תפסו אותך על משהו. אולי צילמו אותך עושה משהו"; "מה דעתך על ההצעה שעלתה בוועדת החוקה של הליכוד, לשריין מזרחי בכל שמינייה ברשימה?"; "אתה חושב שיכול להיות במדינת ישראל ראש ממשלה ממוצא מזרחי?"; "לפני שנתיים אמרת לי בראיון למוסף הזה שאתה לא מוכן ולא מתאים להיות ראש ממשלה. שינית את דעתך?"; "זה לא בוער לך? זה לא מדגדג קצת באצבעות?".

שלום ירושלמי, "מוספשבת", "מעריב": "העוזרים שלך מספרים שדיברת איתם על ההכנות לפריימריז כמה שעות לפני הודעתך על הפרישה מהמירוץ"; "ביקשת התחייבות מנתניהו להיות שר האוצר?"; "אני יכול לשער מדוע נתניהו לא ייתן לך את האוצר. תמיד היתה לך ביקורת על המדיניות הכלכלית. הצבעת גם נגד התקציב"; "אומרים שאתה שומר על יחסים טובים כי אתה עומד לעבוד עם הטייקון קובי מימון, וצריך לשמור על קשר מועיל עם ראש הממשלה"; "תוביל את העסקים שלו בארץ?"; "בחודשים האחרונים הסתכסכת עם ח"כ זאב אלקין, אחד האנשים החזקים בליכוד. לא אהבת שהוא מתמודד מולך על ראשות המרכז"; "לא שמעת על רשימות חיסול נגדך? שאולי הן סללו לך את הדרך החוצה?"; "אריאל שרון הזהיר תמיד מפני אלה שיוצאים החוצה ומבקשים לחזור. הוא הציע להישאר תמיד על הגלגל הפוליטי ולא להיזרק ממנו"; "אתה מתכוון לרוץ לעיריית חיפה בבחירות הבאות?"; "אני יודע שרצית לרוץ לעירייה לפני שלוש שנים, אבל נתניהו סירב לשחרר אותך"; "אמרת שאתה הולך לשנות את שיטת הממשל"; "אתה קשור לעמותה שהקים מאיר דגן לטובת שינוי השיטה?"; "המדיניות החברתית שלכם מקובלת עליך?"; "בכל זאת הצבעת נגד התקציב"; "אם הכל טוב, מדוע פרצה המחאה נגדכם?"; "כל הבעיות נפתרו?"; "איך זה מתיישב עם הזינוק בפופולריות של שלי יחימוביץ' והעבודה, שמשלשת את כוחה?"; "אתה מתעלם מכך שיחימוביץ' מציגה משנה כלכלית-חברתית בלבד ואתם נשארתם בלי מענה אנושי"; "מי יעמוד מולה מטעמכם בעימותים בנושאים חברתיים?"; "לא מפריע לך שרובם אשכנזים?"; "קשה לנו להאמין"; "מתי אתה מתכוון לחזור?"; "לראשות הממשלה?".

מתי טוכפלד, "ישראל השבוע", "ישראל היום": "מתי החלו הרהורי הפרישה?"; "איך אתה מגדיר את יחסיך עם ראש הממשלה נכון לעכשיו?"; "אילו היה אומר לך באותו מעמד שהוא ממנה אותך בקדנציה הבאה לשר האוצר, היית נשאר?".

צבי זרחיה, "מרקר ויק": "איך קיבלת את ההחלטה?"; "כיצד הודעת לנתניהו? היחסים ביניכם מתוחים?"; "עם פרישתך, אתה משאיר כמה רפורמות לא סגורות, כמו הרפורמה בטלוויזיה הרב-ערוצית"; "בכל זאת דרוש שר אמיץ שלא יחשוש להתעמת עם ברוני התקשורת"; "פתחת את שוק התקשורת לתחרות, שגרמה להוזלת מחירים לצרכן, אבל יש הטוענים שהמהלכים האלה הביאו לריסוק חברות התקשורת"; "קודם למינוי כשר התקשורת והרווחה היית יו"ר ועדת הכלכלה וקידמת את הרפורמה בעמלות הבנקים. קשה להילחם נגד הבנקים ונגד חברות הסלולר?".

בלי ציניות

יאיר לפיד מפרסם הבוקר את מה שהוא מגדיר כטור האחרון בקריירה העיתונאית שלו. זהו טור לפידאי אופייני. מי שאוהב את לפיד, יאהב את הטור. מי שמתעב אותו, יתעב את הטור. הוא כותב שהוא נוהג להתגלח ולהתיז על עצמו אפטרשייב לפני שהוא ניגש לכתוב את טורו, מפני שהוא רוחש כבוד למקצועו; הוא מכנה את אדם ברוך "מורי ורבי" (האם ללפיד פילל ברוך כשדיבר על "סוכני זיכרון"?); הוא כותב שעיתונאים צעירים אינם מאושרים וממליץ להם לוותר על הציניות.

מדור המכתבים של "7 ימים" כולל כבר השבוע שני מכתבים חפים מכל ציניות לקראת פרסום הטור האחרון של לפיד. "תודה לך על מה שנתת לנו", כותב ספי כלפון מרמת-גן. "נתגעגע ומצפים שעוד תחזור", כותב לו משה אטיאס מבאר-שבע. שני בעלי הטורים שאחריו, שלמה ארצי ורענן שקד, קורצים לו לשלום בטוריהם.

גם יואב קרני, בעל הטור ב"גלובס", מתייחס השבוע ללפיד, שחוצה סופית את הגבול בין עיתונאי לפוליטיקאי. קרני מתריע מפני קלות הדעת של לפיד והשלכותיה. את סגנונו של לפיד מאפיין קרני במלים היפות: "הגירויים הקלים, המרפרפים על פני השטח; ההשתמטות מלקרוא את הפסקה השנייה באנציקלופדיה".

הטור של לפיד אינו היחיד שנפרד הבוקר מקוראיו. שנה בדיוק לאחר הופעת הבכורה של "גולדנגייט", הטור המשותף לשי גולדן, סגן עורך "מעריב", ואשתו מיכל, מתפרסם הבוקר טור פרידה. השניים מסבירים לעצמם ולקוראים מדוע הגיעה העת להיפרד מהמדור: היא לא אוהבת לכתוב, הוא לא אוהב שמסלפים את כתביו.

הרבה השתנה ב"מעריב" בתקופת חייו הקצרה של המדור "גולדנגייט". כאשר הופיע לראשונה היה "מעריב" עיתון בתנופה, עם בעל בית חדש, בשעת השקת מוסף תרבות אליטיסטי, עם תוכניות לכבוש את השוק בסערה. כך לפחות הציג זאת גולדן בראיון שהעניק באותה תקופה לורד רמון-ריבלין במגזין "ליידי גלובס", ראיון שבו בין היתר התרברב על שכרו הגבוה (60 אלף שקל בחודש, לפי "הערכות", לעומת 18 אלף שקל שקיבל כעורך מוסף "הארץ"). מאז בעל הבית ויתר על הנכס, העיתון הועבר לנאמנים, מוסף התרבות עוקר ורודד ונסגר. לאחרונה גם קוצץ שכרם של כל בכירי "מעריב" ל-22.5 אלף שקל בחודש בלבד, בהוראת הנאמנים המחזיקים בחברה.

באותו ראיון, אגב, ביקר גולדן את הציניות שמאפיינת עיתונאים ישראלים צעירים. גם ליאיר לפיד התבקש להתייחס. "הוא שקר אחד גדול. הוא נמנע מאמירת האמת כל חייו", אמר גולדן. "אתה בטוח שאתה לגמרי ההפך ממנו?", נשאל. "שחור ולבן", השיב. "הרבה טוקבקים אומרים לי בזמן האחרון: הפכת ליאיר לפיד, ממקום של 'התקרנפת, אתה רוצה לרצות את כולם'. אני לא, ואני משלם על זה מחיר".

על הר נבו

"אני עוד אשוב", נכתב מתחת לתצלום של שי אגסי, המייסד והמנהל המודח של חברת בטר-פלייס, בראש שער "ידיעות אחרונות". הקוראים מוזמנים לקרוא על "החודש הסוער בחייו של שי אגסי" במוסף "7 ימים". זו הטעיה.

"אני עוד אחזור", נכתב בשער "7 ימים" מתחת לתצלום נוסף של אגסי. "'7 ימים' ליווה את שי אגסי, נער הפלא של הטכנולוגיה הישראלית, בחודש הסוער בחייו", נכתב בהפניה לכתבה עליו. גם זו הטעיה.

בפועל, אודי עציון וגאיה גורן נפגשו עם אגסי וריאיינו אותו זמן קצר לפני שהודח מתפקידו. לאחר ההדחה הואיל להוסיף להם ול"ידיעות אחרונות" כ-80 מלה. כמה מהן, אגב, מוקדשות להודעות התמיכה שקיבל מעובדיו לשעבר. באחד התצלומים הנלווים לכתבה נראה אגסי מתבונן בשלטי תמיכה שהוצבו מול ביתו על-ידי עובדי בטר-פלייס. על אף שפניו סטואיות, לפי כיתוב התצלום אגסי "מופתע".

את סיפור הדחתו של אגסי מבטר-פלייס סיקר "ידיעות אחרונות" כאילו יש לעיתון מניות בחברה. סבר פלוצקר תיאר אותו כאדם שהקים את מיזם המכונית החשמלית לא כדי להתעשר, אלא "ממניעים ישראליים-פטריוטיים". אודי עציון, אחד מהחתומים על הראיון איתו ב"7 ימים", דימה את אגסי למשה רבנו.

גם הכתבה הבוקר היא כתבת יחסי-ציבור. נראה כי היא תוכננה להלל את אגסי, כמו שלל כתבות קודמות על האיש, אך נקלעה לצרה עם הדחתו מתפקידו. עציון וגורן לא התייאשו, והצליחו בכל זאת לספק ל"7 ימים" כתבה המשבחת את מי שזה עתה הודח על רקע חוסר שביעות רצון מיכולותיו המקצועיות. גם בבטר-פלייס אהבו את התוצאה הסופית. תעיד על כך ההחלטה להעלות לחשבון הפייסבוק של החברה סריקה מלאה של הכתבה.

רק אמא מבינה

לעיתון "מקור ראשון", שסירב לפרסם מודעה של ארגון הומואים ולסביות כדי לא לפגוע ברגשות קוראיו, מצורף הבוקר קונטרס פרסומי מאת ישיבת רחל-אמנו. 8 עמודים שבעיניים חילוניות נראות כטירוף דתי, רע ועלוב.

יש בקונטרס ידיעות חדשותיות המבוססות על מסרים שמגיעים מרחל אמנו. כך, לדוגמה, מדווח שיונתן פולארד יחזור השנה לביתו וכי רחל אמנו העבירה מסר חד-משמעי שלפיו לא תהיה מלחמה גרעינית מול איראן (לידיעה זו נלווית החותמת "בלעדי"). כמו כן לרחל אמנו מיוחסת הצלת יהודי ארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם השנייה, ונכתב כי לו היו מתפללים אליה בפולין, היתה גם יהדות אירופה ניצלת. "רק אמא מבינה את הכאב והצער שלנו", נכתב בעמוד אחר, הפונה לקוראים להתקשר למספר טלפון מסוים כדי לזכות בישועה מאמא רחל. "הישועה שלכם מובטחת!!!", מובהר.

המוסף הזה מעליב את האינטליגנציה של קוראי "מקור ראשון", אבל כנראה לא פוגע ברגשותיהם.

בשולי החברה

נורית וורגפט מתארת ב"הארץ" את התלאות שעוברים מהגרים המבקשים לחדש את אישור השהייה של משרד הפנים.

כתבת השער במוסף "דיוקן" של "מקור ראשון" מוקדשת לדרום-סודן. תמר דרסלר נסעה למדינה ופגשה כמה מהמגורשים מישראל. היא מתארת תמונה עגומה ומדכאת של מדינה שטרם הצליחה לעמוד על רגליה, ושל הסבל שנגרם בשל כך לתושביה.

ב"ידיעות אחרונות" מדווח מתן צורי על כתב אישום שלפיו בעל ואשה מאשדוד התעללו במשך תקופה ארוכה בשני עובדיהם מהודו. הם שילמו להם 5 שקלים לשעה ודרשו מהם לבצע עבודות מעבר לנדרש, כגון שטיפת מכוניותיהם. בסוף יום העבודה נהגו לנעול את השניים במרתף עד ליום המחרת.

ענייני תקשורת

ב"גלובס" דווח אמש בהרחבה על פסק הדין שניתן בתיק "מעריב" נגד "דה-מרקר". גם ב"דה-מרקר" מדווח על כך הבוקר, עם דגשים שונים. בשני הדיווחים מובהר כי ב"דה-מרקר" מתכוונים להגיש ערעור לבית-המשפט העליון.

במדורו הקבוע שב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מספר נחום ברנע על סברה של מאיר דגן, ולפיה מוצא ההדלפות על הנעשה בלשכת ראש הממשלה, שמוצאות את דרכן לעיתון הכווייתי "אל-ג'רידה", בנתן אשל, לשעבר ראש הלשכה. כמתווך, כך העריך דגן, משמש יוני בן-מנחם, לשעבר פרשן לענייני ערבים ברשות השידור וכיום המנכ"ל. ברנע מנסה לאשש את הסברה ומוצא שאשל מכחיש בלי לומר את כל האמת, ואילו בן-מנחם מתחמק מלענות על השאלות שהופנו אליו.