ביום שלישי לפנות בבוקר דיווח אתר PLS48 כי מדינת ישראל החליטה להוציא אל מחוץ לחוק את הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית יחד עם כל הארגונים המסונפים לתנועה. אחד מהארגונים הללו, שהפך בבת אחת לבלתי-חוקי, הוא תאגיד בשם מואססת אלבלאג' ללאעלאם בע"מ, המוציא לאור של אתר PLS48 כמו גם של השבועון הוותיק ממנו, "סוות' אל-חק ואל-חורייה".

אתר PLS48 עוד הספיק לדווח באותו הבוקר, בשעה 04:55 על פי שעת הפרסום שצמודה לכתבה, על תגובת השייח ראאד סלאח, ראש הפלג הצפוני בתנועה האסלאמית, להחלטת הקבינט הביטחוני, אולם מאז הפסיק האתר להתעדכן. גם השבועון לא צפוי לצאת לאור מחר. כוחות הביטחון פשטו על משרדי מערכת העיתון והאתר, הדביקו צווים, החרימו ציוד, והביאו לסגירה בפועל של שני כלי תקשורת מבוססים וותיקים בישראל.

זו התוצאה הבלתי נמנעת של החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני להכריז על הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית כ"התאחדות בלתי מותרת", החלטה שיצאה אל הפועל על סמך תקנות ההגנה לשעת חירום, שהותקנו בתקופת המנדט הבריטי ומעולם לא בוטלו.

על פי סעיף 85 בתקנות, מרגע ששר הביטחון חתם על ההכרזה לפיה תנועה כלשהי היא "התאחדות בלתי מותרת" הרי שכל אדם הקשור לה צפוי למאסר של עד עשר שנים. תקנות החירום אף מפרטות ומתייחסות באופן ספציפי למי שמפרסם או כותב פרסומים מטעם ההתאחדות הבלתי מותרת. לפי התקנות, את עונש המאסר אפשר להטיל על כל אדם אשר:

נמצא בחזקתו, במשמרו או בשליטתו ספר, חשבון, כתב-עת, עלון-יד, כרזה, עיתון או תעודה אחרת כל-שהם, או קרנות, סמלים או רכוש כל-שהם, השייכים להתאחדות בלתי-מותרת, או מתייחסים אליה או מוצאים על-ידה, או לטובתה, או שהם מיומרים להיות שייכים להתאחדות בלתי-מותרת, או מתייחסים אליה או מוצאים על-ידה או לטובתה, או כותב או - בדרך אחרת - מכין או מייצר, מדפיס, כותב, במכונת-כתיבה או מעתיק באופן אחר, מפרסם, מציג, מוכר או מציג למכירה, מפיץ, מעביר או מטפל בידיו ביודעים, בכל דבר שנזכר בפסקה [שלעיל]".

"זו פגיעה ישירה בחופש הביטוי", אומר טאהא אגבאריה, אחד העורכים הבכירים ב"סוות' אל-חק ואל-חורייה". "ביום שלישי בבוקר, כשסגרו את כל המוסדות של התנועה האסלאמית, נכנסו גם למשרדי המערכת. חיילים ומשטרה ושירות הביטחון הכללי. חיבלו במערכת האינטרנט, לקחו כמה מחשבים ומסמכים, שיבשו את כל המערכת".

"הם הדביקו את הצו של משרד הביטחון, רשימה עם שמות המוסדות שהוצאו מחוץ לחוק. גם הציגו את הצו שיצא לפי החוק המנדטורי. הכל, כמו שאומרים, עשו כהלכה", הוא אומר וצוחק צחוק מריר.

"סוות' אל-חק ואל-חורייה" ("קול הצדק והחירות") נוסד באוקטובר 1989 על ידי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. לא חלפה לה שנה והצנזורה הצבאית הציעה לשר הפנים דאז אריה דרעי לסגור את העיתון לשלושה חודשים בטענה כי הוא מסית למאבק בישראל ומפר את חוקיה. בתקופה שבה היה סגור עשתה התנועה שימוש ברישיון עיתון אחר שהיה ברשותה, ובהמשך שב השבועון להופיע כרגיל. בשנת 2002 חתם שר הפנים אלי ישי על צו סגירה לעיתון למשך שנתיים, בטענה כי הוא מסית נגד המדינה, אולם בטרם הוצא הצו אל הפועל הוחלף ישי בידי אברהם פורז, שהחליט להימנע מסגירת העיתון. מאז ועד השבוע יצא השבועון לאור בלא הפסקה. בשנת 2004 הצטרף אליו גם האתר PLS48.

צו הסגירה על דלת "סוות' אל-חק ואל-חורייה", 17.11.15 (צילום: טאהא אגבאריה)

צו הסגירה על דלת "סוות' אל-חק ואל-חורייה", 17.11.15 (צילום: טאהא אגבאריה)

טאהא אגבאריה עבד ב"סוות' אל-חק ואל-חורייה" בחמש השנים האחרונות. השבוע איבד בבת אחת את פרנסתו. "העיתון אמור לצאת ביום שישי אבל אין עיתון. אני מובטל. כמו עוד עובדים, בערך 25 עובדים במערכת, לכולם יש משפחות".

"אף פעם לא חשבתי שיסגרו עיתון", הוא מוסיף. "יכול להיות שציפיתי שיסגרו את כל המוסדות שקשורים לירושלים ולאל-אקצא, אבל לא את העיתון ולא מוסדות שעובדים למען מטרות חברתיות. יש למשל עמותה בשם אקראא, שפועלת עם סטודנטים באוניברסיטאות. עושה קורסים של פסיכומטרי וכאלה. גם אותה סגרו".

בשעת השיחה הטלפונית עמו, אגבריה בדיוק הגיע למערכת העיתון כדי לקחת ממי שעוד נשאר בה את מכתב הפיטורים. "זו פגיעה ישירה בזכות הדיבור והביטוי", הוא שב ומדגיש. "זו ממש שערורייה לדמוקרטיה הישראלית מה שעושה הממשלה הזו. אני בן אדם... שיסתכלו עלי. אני נראה פנאטי? אני נראה פונדמנטליסטי? אני נראה טרוריסט? איך הם הופכים אותנו לאנשים קיצוניים? אני באמת לא מבין איך הם מתפקדים, איך הם בכלל חושבים".

העיתונאי סמיר אבו אלהיג'א, אף הוא מועסק ב"סוות' אל-חק ואל-חורייה", לא היה במערכת כשהגיע צו הסגירה. בשל אירוע בריאותי יצא לחופשת מחלה לפני שבועות אחדים, והשבוע התברר לו שאין לו לאן לחזור. זה קרוב לעשרים שנה הוא כותב לעיתון, מספר אבו אלהיג'א, בעיקר בענייני תרבות וחברה ועל המתרחש באזור המשולש.

הופתעת כששמעת שסגרו את העיתון?

"זו לא הפתעה כי במדינה הזו אין הפתעות. הכל יכול לקרות. שמעתי לפני מחלתי, שמדברים על זה [הוצאת התנועה האסלאמית מחוץ לחוק], אבל לא תיארתי לעצמי שיסגרו עיתון ויסתמו פיות של כתבים שאין להם שום מדיניות. אני, למשל, כותב בענייני תרבות. אני כתב מורשה, יש לי תעודת לע"מ, אין לי תיק פלילי. איך יכול להיות שפתאום מעיפים את כולם הביתה ואין להם אבא ואמא?".

כמו עמיתיו לעבודה, גם עבור אבו אלהיג'א העיתון שימש לא רק כלי ביטוי אלא מקור פרנסה. "אני צריך לדאוג עכשיו למשהו אחר. בינתיים הממשלה תשלם, אני אלך לביטוח. שישלמו, אם סגרו שישלמו", הוא אומר וצוחק.

בהמשך מרצין אבו אלהיג'א ומוסיף: "אם רוצים לסגור עיתון או כל כלי תקשורת צריך לשאול מה טעית, האם עברת על ביטחון המדינה. הם לא עשו שום דבר כזה, ופתאום בשעת לילה אין עיתון. אנחנו לפי דעתי עובדים לפי החוק, לפי ההוראות של הצנזורה, ואם יש בעיתון מישהו שכתב [משהו אסור] מזמינים אותו ומעמידים אותו לדין או מה שעושים איתו. לא סוגרים עיתון. מה, אנחנו במאה ה-21".

מערכת "סוות' אל-חק ואל-חורייה", 17.11.15 (צילום: טאהא אגבאריה)

מערכת "סוות' אל-חק ואל-חורייה", 17.11.15 (צילום: טאהא אגבאריה)

תאופיק ג'בארין, פרשן פוליטי ומי ששימש כעורך "סוות' אל-חק ואל-חורייה" בין השנים 1998-2008, מביע גם הוא מחאה על עצם הפעלת תקנות החירום על מנת לסגור כלי תקשורת. "סגירת עיתון זה דבר כל כך חמור כשהוא קורה במדינה שמתיימרת להיות מדינה דמוקרטית, ששומרת על חופש הביטוי. תמיד עדיף, אם יש משהו לא חוקי, ללכת לערכאות משפטיות ולא לתקנות חירום. אם מישהו משתמש בתקנות חירום זה סימן שאין לו איך להוכיח".

פרופ' משה נגבי, הפרשן המשפטי של קול-ישראל, מסכים לטענות העיתונאים. לדבריו, עד היום לימד את תלמידיו לתקשורת כי בישראל יש למדינה סמכות לסגור עיתונים, אבל "תודה לאל" אין לה סמכות לסגור אתרי אינטרנט. "עכשיו גיליתי שדרך ההכרזה על התאחדות בלתי מותרת אפשר לסגור גם את האתרים, אם הם קשורים אליה", הוא אומר.

לדברי נגבי, "כל הרעיון של סגירת כלי תקשורת בעיני ובעיני כל העולם הדמוקרטי זה דבר מגונה. אנחנו המדינה היחידה שבה יש בכלל סמכות לסגור כלי תקשורת. זה בפני עצמו מצב חריג שאינו קיים בשום מדינה דמוקרטית אחרת, באנגליה הסמכות הזו בוטלה כבר במאה ה-18, וקשה להצדיק אותו.

"סגירת כלי תקשורת זה סתימת פיות בוטה אבל אפשר לקבל את זה למשל במקרה של צנזורה ביטחונית. שם אתה לפחות פוגע נקודתית בפרסום ספציפי קונקרטי. אתה יכול גם להגיד, ואני מאלה שמקבלים את הטענה, שבנסיבות חירום אם מישהו הולך לפרסם משהו שעלול בוודאות קרובה לסכן חיים, אז לא צריך להשלים עם זה. אבל שוב, נקודתית, קונקרטית, על משהו שהוא פצצה מתקתקת.

"כשאתה סוגר כלי תקשורת אתה בעצם מונע מראש שורה ארוכה של פרסומים שבטח לא כולם מסוכנים, וזו הפגיעה הכי קשה שיכולה להיות בחופש הביטוי. כשאתה קורא את התקנות לשעת חירום אתה רואה כמה זה דרקוני. כל התקנות האלה הנן מכשיר לא דמוקרטי בעליל".

בכל זאת איפה שמים גבול? הרי אם חיזבאללה או ארגון ניאו-נאצי ירצה להוציא לאור עיתון בישראל, תיתן להם את חופש הביטוי?

"אני אשים את הקו בהטלת איסור קונקרטי. אם אני רואה שמפרסמים דבר הסתה אני אמחוק אותו ואפשר גם להעמיד לדין על הסתה. קח לדוגמה את ראאד סלאח, אני חושב שנהגו איתו ביד רכה. אם יש אדם ספציפי שפרסם דבר הסתה, שלח אותו לכלא. אם יש דבר מסוים שנראה לך מסית יש לך בהחלט את הכוח, ואני בעד שיהיה לך את הכוח, למחוק אותו. אבל מה שמפריע כאן זה שאתה בעצם סוגר אתר שלם, רק בגלל שהוא קשור לארגון. אני בהחלט מאלה שחושבים שמותר לדכא את חופש הביטוי ואני מותח ביקורת על יד רכה כלפי הסתה, אבל קונקרטית נגד המסיתים ונגד הפרסומים המסיתים. אין להטיל איסור גורף על אתר רק בגלל שהוא שייך לקבוצה שהמנהיגים שלה מסיתים. זה סוג של ענישה קולקטיבית".

מימין: העיתונאים אינאס מריח מאתר arabs48 ואא'ל עואד מאתר "בכרא" מחזיקים את השלט הקורא "לעולם לא תעצרו את תנועת התקשורת", מחסאן נאצר מאתר "מג'דנא" המחזיק שלט הקורא "סוות' אל-חק מפחיד את השקר", ואבראהים כנאענה מאתר "אל הדף", המחזיק שלט הקורא: "סוות' אל-חק לעולם לא ישתוק". הפגנה בנצרת במחאה על סגירת כלי התקשורת השייכים לפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, 17.11.15 (צילום: אעלאם)

מימין: העיתונאים אינאס מריח מאתר arabs48 ואא'ל עואד מאתר "בכרא" מחזיקים את השלט הקורא "לעולם לא תעצרו את תנועת התקשורת", מחסאן נאצר מאתר "מג'דנא" המחזיק שלט הקורא "סוות' אל-חק מפחיד את השקר", ואבראהים כנאענה מאתר "אל הדף", המחזיק שלט הקורא: "סוות' אל-חק לעולם לא ישתוק". הפגנה בנצרת במחאה על סגירת כלי התקשורת השייכים לפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, 17.11.15 (צילום: אעלאם)

כבר ביום שלישי השבוע התארגנו עיתונאים מכלי תקשורת שונים להפגנה בגנות סגירת כלי התקשורת של הפלג הצפוני.

"אנו", כך נמסר בהודעת ארגן אעלאם, המרכז הערבי לחרות המדיה, "רואים בחומרה רבה את החלטת הקבינט המדיני שעיקרה האשמת חלק ניכר מהאוכלוסייה הערבית בהקצנה דתית, שיח שמנסה ראש הממשלה לקדם בתקופה האחרונה, במיוחד נוכח ההסלמה במצב הביטחוני. אנו במרכז אעלאם סבורים כי להחלטה זו אין בסיס ביטחוני, אלא פוליטי מוצק, הימין הקיצוני מנסה לצייר מחדש מרחב הפעולה הפוליטי של הערבים בישראל כך שהוא קובע כללים חדשים לפלורליזם תרבותי ודתי. לא זו אף זו, אנו רואים בחומרה רבה הפגיעה הבלתי מוצדקת ורלוונטית במוסדות התקשורת הנ"ל, אין ספק כי פגיעה זו משמעותה פגיעה בחופש הביטוי וזכות חלק ניכר מהאוכלוסייה הערבית לדעת".

את תגובתו של חאמד אגאבריה, עורך "סוות' אל-חק ואל חורייה", לא ניתן היה להשיג. משרד ראש הממשלה, הממונה על פעילות השב"כ, לא השיב לפניית "העין השביעית". משרד הביטחון, משרד המשפטים והמשרד לביטחון פנים סירבו להגיב.