הרגעה, הסלמה
"הקבינט לא ממהר לנקוט מהלך צבאי רחב; החליט כפעולה נקודתית לצמצם מספר העולים להר-הבית", נכתב בכותרת העיתון החרדי הוותיק "המודיע". כותרות העיתונים החרדיים האחרים מיליטנטיות יותר, אך העיתונים הכלליים מעדיפים להדהד דווקא מסרי הרגעה. יוצא דופן הוא "ידיעות אחרונות", הרוכב על גל האלימות הפלסטיני הנוכחי בניסיון לנגח את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שניצח את העיתון בבחירות הכלליות האחרונות.
"עבאס ל'הארץ': אני פועל כדי שהאלימות לא תחריף" היא הכותרת על שער "הארץ". "רוצים להרגיע" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום", שכרגיל אצל העיתון, הגם שהיא מוקפת מרכאות – אף אחד לא אמר אותה. "בישראל וברשות מנסים להנמיך את הלהבות", נכתב בפתח כותרת המשנה. הביטאון אף מתגייס למאמצי ההרגעה, ובמקום להדגיש את המתקפה הרטורית התורנית של נתניהו נגד אויבינו ("נשבור את גל הטרור הזה"), מעלה אל ראש עמוד השער את המתקפה הרטורית נגד שותפיו לקואליציה, שהשתתפו בהפגנת המתנחלים נגד הממשלה ("נתניהו נזף בבנט ובשקד: 'אם ההתנהלות של 'צוק איתן' תחזור על עצמה – לא תהיה ממשלה'").
ב"מעריב" הכותרת הראשית – "אל-אקצא ביפו העתיקה" – מתמקדת באירועים ביפו ("תושבת העיר – האינתיפאדה הגיעה למרכז הארץ"), אך מתחת לה נדפסת במרכז השער הכותרת "מחפשים רגיעה", ולצדה תמונה של נתניהו (בפרצוף מודאג). כותרת המשנה מוסרת כי "אבו-מאזן קרא להפסיק את ההסלמה". טורו של בן כספית מוקדש לתככים שבין בנט ושקד לבין נתניהו ויעלון ("הקרבות ביניהם החלו ב'צוק איתן', והבית-היהודי מנסה כעת להחזיר אליו את המצביעים שנטשו אותו בבחירות רק כדי להציל את נתניהו מתבוסה"). ב"הארץ" מסכמת זאת הכותרת על השער כך: "נתניהו סייר בגדה וענה לבנט: צה"ל מקבל גיבוי נרחב".
"ידיעות אחרונות" מבליט ככל יכולתו דווקא את ההסלמה האחרונה בגל האלימות הנוכחי – או האינתיפאדה השלישית, כפי שקבע פרשן העיתון נחום ברנע בשבוע שעבר – ומצניע את איתותי ההרגעה של נתניהו ואבו-מאזן. "אבנים ביפו" היא הכותרת הראשית, מעל לתצלום גדול של ערבים על אופניים. כותרת קטנה הרבה יותר במעלה העמוד קוראת: "בצל מאמצי ההרגעה בירושלים ובשטחים, המהומות הגיעו למרכז". בכפולת העמודים הפותחת את העיתון נדפסים שני טורים מעמדה התומכת בדו-קיום יהודי-ערבי, אך את הטון משליטה כותרת הענק: "זריקת אבנים, צמיגים בוערים ודגלי חמאס בלב יפו", כשהמלים "בלב יפו" מוגדלות עוד יותר וצבועות באדום. "עכשיו כבר אי-אפשר לומר שהפרות הסדר הן רק בירושלים ובשטחים", פותחת כותרת המשנה.
כותרת בעמ' 5 קובעת: "נתניהו ובנט: הקרע מעמיק". עמ' 6 מוקדש לפיגוע נוסף וליוזמה של חניכי תנועת נוער דתית, המוחים נגד הממשלה וקוראים לה "לדאוג שאזרחים לא יפחדו לנסוע בכבישים וללכת ברחובות" – במשתמע, על-ידי פעולה צבאית קשה יותר. כותרת ידיעה בעמ' 8 היא "פחד ברובע" (היהודי בירושלים). רק בעמ' 10 מתחיל העיתון לעסוק ביתר ענייני היום (כלומר, יום אתמול). בניגוד לעיתונים האחרים, אף כותרת אינה מוקדשת למסרי ההרגעה הישראליים והפלסטיניים. תמונת המראה, כרגיל, ב"ישראל היום", שלמעט הכותרת הראשית, מקדיש להעצמת המסר גם את כותרת הכפולה הפותחת ("המטרה: לצנן את האווירה") ואפילו קובע כי "גל ההסלמה נמצא במגמת ירידה". את הביקורת מימין על נתניהו מתייגים כרגיל כ"חוסר אחריות" (היום: חיים שיין ודן מרגלית).
"יהודים מאמינים בני מאמינים יודעים כי לא בידוד מדיני בלבד גורם לשפיכות הדמים, ובוודאי שפעילות מתריסה כסיפוח שטחי C או עלייה להר-הבית בניגוד להלכה הפסוקה ותוך התרסה בוטה מול ההמון המוסלמי – לא יעצרו את הטרור. [...] שלומי אמוני ישראל יודעים גם כי טעות היא להתמקד אך ורק בבעיות בטחוניות ומדיניות ספציפיות, כאילו הן כשלעצמן מהוות את כל תמצית מצבו הקשה של עם ישראל. אנו שרויים בגלות מעיקה מאז נחרב בית-מקדשנו בעווננו, ורק הגאולה השלמה בב"א היא תכלית כל ציפיותינו ותחנונינו", נכתב במאמר המערכת של "הפלס", העיתון החרדי הקנאי, הממליץ על תפילה כפתרון לבעיות הביטחון.
פינת הטוקבק
דף הפייסבוק של "הארץ", היום
עוד כותרת ראשית
"שב"כ דורש להקל עם אנשי חמאס כדי לא להעיד על עינויים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "בשנה שעברה חשף שב"כ תשתית צבאית של חמאס וטען שתיכננה הפיכה בגדה. כעת מעדיף השירות להסתפק בעונשים קלים כדי שאנשיו לא יזומנו להעיד על שיטות החקירה", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של חיים לוינסון.
ירקות
המאבק הציבורי של מגדלי מזון מקומיים נגד פתיחת השוק ליבוא זוכה היום לאזכורים ב"גלובס" ובמוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". בעוד ש"ממון" מציג בכותרתו הראשית את הדברים כהווייתם ("החקלאים הכריזו על 'יום זעם' ביום שני הבא. הסיבה: פתיחת השוק ליבוא עגבניות מטורקיה ולחץ הקמעונאים להורדת מחירים"), ב"גלובס" – במקרה או במכוון – מדווחים על "יום הזעם" אגב כתבה הנפרשת על פני כפולת עמודים, זוכה להפניה בולטת מהשער ועוסקת במצבו הכלכלי הקשה של חקלאי דרומי מייצג, המלין על מה שהוא, לדבריו, התנהלות ביורוקרטית נפשעת של אנשי מס רכוש.
ב"כלכליסט" מציגים את הנושא מן הזווית האחרת. "מחקר של משרד החקלאות: החוליה שמשפיעה ביותר על מחיר הירקות היא החקלאים", נכתב בכותרת כתבה של נורית קדוש. "מגדלי הירקות הכריזו אתמול על 'אינתיפאדת עגבניות' ומאשימים את הקמעונאים במחירי הירקות הגבוהים. עם זאת, לפי מחקר של משרד החקלאות, המחיר הסיטונאי הוא זה שקופץ מדי שנה לקראת החגים ומתגלגל לצרכנים, בעוד מרווחי השיווק דווקא יורדים".
אלא שלפי הכתבה עצמה, החוליה שמשפיעה ביותר על מחיר הירקות היא דווקא אינה בהכרח זו שנוקבת הכותרת. "בעוד החקלאים מאשימים את הקמעונאים ביצירת קרטל והקמעונאים מטילים את האחריות על הזינוק במחירי הירקות על החקלאים שקובעים את המחיר הסיטונאי, הצליחה החוליה המקשרת בין השניים לחמוק מאחריות. 'החקלאים הפסיקו לאורך השנים למכור ישירות לקמעונאים והם מתעקשים לבצע את המכירה דרך חברות הפצה', טוען בעל רשת שיווק. 'לכל מי שרואה בדמיונו חקלאי חרוץ שנאלץ לצאת לשדות ולקטוף בעצמו את התוצרת ולכן הוא נאלץ להיעזר בחברת הפצה, זה לא המצב. גם החקלאים הגדולים פועלים באותה שיטה, שמייקרת את המחיר לצרכן'. לדבריו, גם הקמעונאים הגדולים ובהם שופרסל, רמי לוי ויינות-ביתן, שמחזיקים חברת ירקות ופירות, נאלצים לפחות בכמה מהמקרים לקנות את התוצרת מאותן חברות הפצה שגוזרות קופון בדרך.
"בין חברות ההפצה הפועלות ניתן למנות את יופי-של-ירקות, שיווק-העשור, אגו ואפילו תנובה. 'רק חקלאים בודדים מוכרים תוצרת ישירות לרשת, ואז המחירים לצרכן הרבה יותר נמוכים', אומר אותו גורם. לשאלה מדוע החקלאים עושים שימוש בחברות ההפצה, ביודעם שאלו גובות עמלה הבאה לידי ביטוי במחיר גבוה יותר לצרכן, משיבים קמעונאים כי חברות ההפצה מעניקות לעתים לחקלאים מימון באמצעות תשלום במזומן על הסחורה במקום תשלום דחוי כמקובל. החקלאים מנגד דוחים את ההאשמות וטוענים כי אם היו מבצעים בעצמם את פעולת ההפצה לקמעונאים, העלות היתה גבוהה הרבה יותר, שכן כל חקלאי היה מפיץ רק את תוצרתו, בעוד חברות ההפצה מאגדות תוצרת של חקלאים רבים ומחלקות את ההוצאה בין מספר משקים".
מסים (הקלות, העלאות) / מונופול הגז
"ידיעות אחרונות" ממשיך להעניק סיקור אוהד ונוח לשר האוצר משה כחלון, שנבחר על-ידי העיתון להיות הסוס המוביל הנוכחי באורוות הפוליטיקאים שהוא רואה כמביאי תועלת אפשריים. "עידוד להייטק: חברות מחקר ופיתוח יקבלו הטבות מס", נכתב בכותרת ידיעה בעמוד הראשון, המלווה בתמונתו של כחלון ומוקדשת כל כולה לתזכיר חוק המבוסס על המלצות ועדה שהגישה את המלצותיה בינואר 2014. אגב, לידיעה ב"כלכליסט" מצורפת תמונתו של מנהל רשות המסים (שהיתה שותפה לאוצר בהפצת התזכיר).
"הפחתות המע"מ ומס החברות יחייבו העלאות מסים בעתיד", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "מרכז המחקר של הכנסת: המדינה לא תוכל להיעזר לאורך זמן באמצעים החד-פעמיים שבהם היא משתמשת למימון הקלות המס", נכתב בכותרת המשנה. "הפחתות המסים צפויות להקטין את הכנסות המדינה ב-2016 ב-5.7 מיליארד שקל. 'מדיניות המסים של ממשלות ישראל תרמה לגידול באי-שוויון'".
ליאור גוטמן כותב ב"כלכליסט" על דו"ח גנוז של משרד האוצר שחשף יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ איתן כבל. "חשיפה: זה הדו"ח על מחיר הגז של חברת החשמל שגנז האוצר", נכתב בכותרת הכתבה. "חברת ייעוץ ששכר האוצר ב-2012 המליצה לקבוע בחוזה מול שותפות תמר מחיר הנמוך בכ-30% לעומת המחיר עליו חתמה. אך הדו"ח נגנז, החוזה הבעייתי נחתם, והאוצר טען שהדו"ח הוזמן על-ידי משרד אחר עד ש'כלכליסט' הצביע על הלוגו המתנוסס עליו".
פרק "מתווה הגז" בכתבה הפותחת של "דה-מרקר", שבה מונה צבי זרחיה את האתגרים העומדים בפני הממשלה בכנס החורף של הכנסת שייפתח ביום ראשון, מסוכם כך: "נתניהו נחוש לקדם את מתווה הגז – אבל הוא עדיין מחפש את הדרך לכך". כותרת ראיון של זרחיה בהמשך הגיליון עם איתן כבל, הנפרש על פני כפולת עמודים, היא הציטוט "כל הכללים שהדריכו את נתניהו כשר אוצר – נשברו אל מול מונופול הגז".
עוד כותרת כלכלית
"האוצר: בשנת 2050 החרדים והערבים – כ-50% מהאוכלוסייה; ח"כ גפני: אל תהפכו אותנו לבעיה לאומית", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס".
מירי רגב
שני ליטמן כותבת ב"גלריה" של "הארץ" על תופעה לא מוסברת: משרד התרבות נוהג לחלק מדי שנה פרסים בתחום האמנות הפלסטית בסך של כמיליון שקל ליותר מ-30 אמנים; זו התמיכה הישירה היחידה של המשרד בתחום. אלא שהשנה לא התפרסמו המודעות לרוב הפרסים, ו"מכיוון שמדובר בתהליך ארוך, שכולל שליחת תיקי עבודות וועדה שצריכה לבחון אותם ולבחור, ברור כי הסיכוי שהפרסים יחולקו עוד ב-2015, כאשר התהליך עוד לא החל, הוא קלוש מאוד. אמנים שביקשו לברר מדוע לא פורסמו עדיין הקולות הקוראים [...] נענו שמכיוון שתקציב המדינה לא אושר עדיין, אין אישור לחלוקת הפרסים [...] בירור מעמיק יותר מגלה כי התשובה הזאת היא חלקית, במקרה הטוב", כותבת ליטמן. לפי העולה מן הכתבה, התשובה המלאה היא נסיונה של שרת התרבות הנכנסת מירי רגב להשליט את רצונה על מוקדי ההחלטות המקצועיות במשרד.
שרת התרבות והספורט מירי רגב בטקס הפתיחה של פסטיבל הסרטים בסינמטק ירושלים, 9.7.15 (צילום: הדס פרוש)
בהמשך הגיליון כותב מיכאל הנדלזלץ על הסרט התיעודי "השיבה לחיפה – הסיפור האחר", העוסקת בהצגה שנויה במחלוקת, על-פי נובלה של דובר החזית-העממית, שעלתה בקאמרי ב-2008. "ספק אם מה שהיה אפשרי וכמעט מובן מאליו ב-2008 בתיאטרון ישראלי רפרטוארי יכול להתקיים היום", כותב הנדלזלץ. "בעקבות הצהרותיה של שרת התרבות מירי רגב על כוונתה לפעול לפי סעיפים בחוק ההסדרים המאפשרים לשר האוצר לשלול תמיכה תקציבית ממוסדות שפועלים בסתירה, לכאורה, של חוקים כמו חוק הנכבה וחוק החרם – שטרם חוקקו ב-2008 – בלי כל קשר לשאלה אם אפשר ליישם חוקים אלה על יצירות אמנות בדיוניות, אני מניח ששום מנהל תיאטרון לא יעלה על דעתו לאשר כיום הצגת מחזה כמו 'השיבה לחיפה'. יש לי גם חשש עמום שמחוללי המחאה המקצועיים והחובבים היו מצליחים היום יותר משהצליחו ב-2008. [...] משום מה נדמה לי ששנות ה-90 והאלפיים היו דווקא 'חופשיות' יותר, ואילו היום יש קולות של ברגים מתהדקים על מחסומי הפה".
אלנבי 40
"הפרקליטות: לחקור חשד לאונס באלנבי 40", נכתב בכותרת על שער "מעריב". על שער "הארץ" נכתב כי "המשטרה תחקור חשד לאונס באלנבי 40 עקב דברי הצעירה כי לא היתה שפויה". מנסחי הכותרות בשני העיתונים סומכים על הקוראים כי יכירו את פרטי המקרה: סרטון של גברים המקיימים יחסי מין עם אשה על הבר במועדון "אלנבי 40" בתל-אביב נחשף בערוץ 10, והוביל לראיון עם הבחורה בערוץ 2. "עם פרסום דבריה של הצעירה ניתנה הוראה לחקור חשד לאונס", מוסרים יניב קובוביץ ואילן ליאור ב"הארץ".
פולקסווגן
"איגוד מכוני הרישוי התריע על התקלה בפולקסווגן לפני שנתיים", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". אלא שלפי כותרת המשנה, במשרד להגנת הסביבה, שקיבל את ההתרעה, "החליטו להתיר לרכבים להיבדק כרגיל". בכתבה עצמה, של תומר הדר, נמסר ממשרד הרישוי כי כי התקלה שהתגלתה בישראל – שכלל לא היתה תקלה אלא כיול מכוון של מחשבי המכונית כך שתמסור נתונים לא נכונים בעת בדיקת זיהום – לא היתה בדיוק אותה התקלה שהתגלתה באירופה. הדר קובע כי מדובר בפרשה ש"אינה זהה באופן מוחלט לפרשת דיזלגייט, אך נושאת קווי דמיון רבים".
ענייני תקשורת
רשות השידור. משה נגבי כותב ב"הארץ" על רשות השידור אגב מותו של מוטי קירשנבאום. "עגום להיווכח איך רבים מהמתאבלים על איש התקשורת אדישים לריסוק רשות השידור על-ידי נתניהו", נכתב בהפניה מהשער.
כבל. בראיון עימו ב"דה-מרקר" מתייחס ח"כ איתן כבל גם לענייני תקשורת: "הקרב על הגז נדחה בינתיים, אך כבל מתכוון להפוך את הוועדה שבראשה הוא עומד לזירה פעילה בתחום התקשורת בחודשים הקרובים", כותב צבי זרחיה. כבל קורא להקמת "צוות ממשלתי שיבחן את ענף התקשורת כולו ויגבש הצעת חוק מתאימה בעניין, שתתייחס לענף במצבו העכשווי". לדבריו, "שוק התקשורת כולו – העיתונות, הטלוויזיה וגם האינטרנט והרשתות החברתיות – חייב לעבור רפורמה. בעבר נקבעו כללי משחק שלפיהם ערוץ 1 מומן מאגרת רשות השידור, ערוצים 2 ו-10 מפרסומות, וערוצי הלוויין והכבלים מדמי מנוי. בינתיים כל כללי המשחק השתנו, ולכן יש לברר אם יש זכות קיום לכולם ביחד, ומה משמעותו של עולם התקשורת החדש". כשהוא נשאל שאלות ספציפיות לגבי שוק התקשורת, עונה כבל: "אני בוחן את עמדתי".
בהמשך מדבר כבל על "סעיף ההשתקה, שלא בוטל עדיין חרף הכרזת נתניהו. הסעיף הזה נפל בוועדה המיוחדת והובא למליאה בהפתעה. נתניהו נבהל מהסערה הציבורית הצודקת, והודיע על כוונתו לבטלו. לא היתה מחלוקת על כך שנדרשים כללי אתיקה לעובדים ברשות השידור, אבל לא צריך לעגנם בחקיקה ראשית. ועדת הכלכלה תכונס בשבועות הקרובים לדיון על היחס כלפי העובדים הפורשים. נכון לרגע זה נראה שמבזים אותם ומלקים אותם. רוב העובדים נדרשים ללכת הביתה, וחלקם בגיל כזה שקשה לי לראות אותם חוזרים למעגל העבודה. השיח אל מול העובדים ברשות השידור לא ראוי ולא מכובד, ואני מתכוון לשמור על זכויותיהם של העובדים הפורשים. מכיוון שלא נקבעו כללים בצורה מסודרת, ולא יודעים מי הולך ומי נשאר, אנו עלולים למצוא עצמנו בחוסר איזון מטורף מבחינת ההתנהלות השוטפת ברדיו ובטלוויזיה, כי עובדים פורשים – ואין עובדים חדשים במקומם".
על השאלה "נתניהו שולט בתקשורת?" עונה כבל: "נשמת אפה של התקשורת היא לומר את הדברים בצורה חופשית. בנסיבות שבה נמצאת התקשורת לסוגיה, כולם בדרך ישירה או עקיפה נדרשים לשחר לפתחו של ראש הממשלה, שהוא שר התקשורת. יש רגעים שלא צריך להגיד לראשי ענף התקשורת או לעיתונאים מהי 'רוח המפקד' ואיך הם צריכים לנהוג". ולבסוף, על השאלה אם יעלה שוב את "חוק 'ישראל היום'", שיש הסבורים שהוא-הוא שהביא להקדמת הבחירות, אומר כבל: "יש לי מחשבות בעניין. הקשבתי לרבים מאלה שסברו שחייב להיות שינוי, וייתכן שהדבר צריך להיעשות באמצעות שינוי בחוק ההגבלים העסקיים".
שוק הבידור. כותרת על שער המוסף "ממון" מדווחת: "מקשת לרשת: 'האח הגדול' בדרך לעבור בית". גם כותרת הידיעה, מאת רז שכניק, היא "'האח הגדול' בדרך לעבור בית". אלא שבידיעה עצמה נכתב כי המעבר יתאפשר רק בעוד שנתיים, וכי ברשת כלל אין בטוחים שהם רוצים בתוכנית.
גן עדן. מירי עדן חוזרת! כתבת "ישראל היום" לענייני ציטוט ידיעות בנושאי תקשורת מכלי תקשורת אחרים חתומה היום על הידיעה הראשית בעמ' 7, שכל כולה מחזור תמציתי ועילג של חשיפה מעניינת של נתי טוקר ב"דה-מרקר", על יחס מפרגן של קבוצת "ידיעות אחרונות" לפוליטיקאי מקומי מהשומרון שמוביל כעת מחאה נגד נתניהו. ב"ישראל היום", הממומן על-ידי אחד האנשים העשירים בעולם, לא מנסים להשלים את הסיפור של טוקר ולעמוד על מהות הקשר בין דגן למוזס, ומספקים בפעם המיליון הוכחה כי למרות הצהרותיהם – אין מדובר בעיתון.