אסדרה

העיתון "גלובס", שהוביל בשנים האחרונות את הסיקור בתחום הטבות המס לתאגידי הענק, שב לדווח הבוקר על המתנות שקיבלה חברת טבע מהמדינה. לפי ידיעה מאת יובל אזולאי, "בשנים 2005–2010 נהנתה חברת התרופות טבע מלא פחות משליש מכלל הטבות המס שהעניקה המדינה לחברות מייצאות מתוקף החוק לעידוד השקעות הון, אולם תרומתה להיקף המועסקים בענפי התעשייה והתוכנה היה מאכזב ביחס להיקף ההשקעה האדיר של המדינה בה – ועמד על 1% בלבד". אזולאי מתבסס על ניתוחים שנעשו במשרד האוצר.

בטור פרשנות נלווה כותב עמירם ברקת: "הציבור והתקשורת, שמתחשבנים ובצדק עם הממשלה על כל הטבה כספית שניתנת לגורם פרטי על חשבון משלם המסים, מתעלמים מהכסף הגדול שזורם לכיסיהן של ארבע-חמש חברות אנונימיות".

ברקת משווה בין התנהלותה של המדינה מול תאגידי הענק במסגרת החוק לעידוד השקעות הון לבין התנהלותה מול מונופול הגז. "בגז, כידוע, מואשמת המדינה השכם והערב בהתקפלות מול החברות המפעילות את המאגרים, ובראשן נובל-אנרג'י האמריקאית. נובל ושותפותיה משלמות למדינה מס מצטבר של מעל ל-50% מרווחיהן. בחוק לעידוד השקעות הון, לעומת זאת, מקווה המדינה – כמעט מתפללת – לגבות מהחברות בין 9% ל-16%, ומוכנה להסתפק גם בהרבה פחות".

בהמשך מסביר ברקת מה מקור ההבדל בין חברות הגז לתאגידי הענק: בניגוד למפעלים של חברה כמו טבע, את הגז אי-אפשר להזיז מישראל.

השר יובל שטייניץ (במרכז) והפרופסורים איתן ששינסקי ויוג'ין קנדל במסיבת העיתונאים שבה הוצג הסכם הפשרה בין ישראל ליזמי הגז (צילום: יונתן זינדל)

פרופ' יוג'ין קנדל איתגר השבוע את מתנגדי מתווה גז כשטען שעד היום איש לא הציג מתווה אלטרנטיבי. שאול אמסטרדמסקי וליאור גוטמן מ"כלכליסט" נענו לאתגר ומפרטים הבוקר בעיתון ארבע הצעות למתווה שונה מהקיים: מודל טרכטנברג ("בלי שינוי מבני, בלי הצמדת מחיר, עם פיקוח על המחיר"), מודל גילה ("דילול משמעותי של נובל בתמר, מכר בנפרד מלווייתן"), המודל הנורבגי ("מאגרי הגז נמצאים בבעלות מלאה של המדינה"), או פשוט שיפור המתווה הקיים ("שינויים בתמחור הגז וקיצור לוחות הזמנים"). כרגיל ב"כלכליסט", המידע מוגש באופן תמציתי, נהיר ונגיש.

במרכז יצחק רבין פגש ארי ליבסקר, בין היתר, את המיליונר אדי טראמפ, מבעלי השליטה בחיפה-כימיקלים. את רשמיו מביא ליבסקר במדור הרכילות העסקית "הון אנושי", שבפתח מוסף "כלכליסט".

"שאלתי את טראמפ אם הוא סבור, כאיש עסקים אמריקאי שפועל כאן, שפרשיית הגז תרחיק אנשי עסקים, כפי שטוענות חברות הגז", כותב ליבסקר, ומצטט מדברי טראמפ: "הטענה הזאת כלל לא נכונה. בישראל יש רגולציה די חלשה. בכל העולם אנשי עסקים אמריקאים נתקלים ברגולציה ממשית. הטענה שעל רקע עסקי הגז אמריקאים לא יעשו כאן עסקים אינה נכונה, היא נשמעת יותר כמו לחץ שמנסות להפעיל חברות הגז. אני, כאיש עסקים אמריקאי, מאוד מרוצה מהיחס של הרגולטור שאני מקבל כאן".

סוג של הבהרה

"39 שנים למבצע אנטבה", נכתב בשבוע שעבר על סטמפה שהוטבעה בעיתון "ישראל היום" לצד דיווח על חשיפת "יומני החילוץ הנועז". גם הכתבת, לילך שובל, התייחסה למבצע כאל "מבצע אנטבה".

"אנטבה"? ב"ישראל היום"? הבוקר מעמיד הכתב המדיני שלמה צזנה דברים על דיוקם. צזנה, המסקר מקרוב את משפחת נתניהו, מדווח על תערוכה המוקדשת ל"מבצע יונתן", ובגוף הידיעה מבהיר: "בפעולה נהרג סא"ל יוני נתניהו ז"ל, מפקד סיירת מטכ"ל, שביצעה את המבצע ומאז שמו הוא 'מבצע יונתן'".

הכותרות הראשיות

יום חלש יחסית בחדשות (הידיעה הדרמטית, ה"סערה" התורנית, שוחררה לפרסום רק הבוקר) מביא לכך שבכל עיתון נדפסת כותרת ראשית על נושא אחר. בימים דוגמת אלה, הבחירה שאינה מובנת מאליה מחדדת את הנטייה הטבעית של כל עיתון ועיתון.

ב"ישראל היום", העיתון המשרת את השלטון, מצטטים בכותרת הראשית את הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שאמר אתמול: "לא אתן לפגוע במשרתי הקבע". לילך שובל מדווחת בעמ' 9 כי הרמטכ"ל התבטא כך לקראת הפרסום הקרוב של המלצות ועדת לוקר לבחינת תקציב הביטחון, אחרי שבימים האחרונים פורסמו הדלפות שונות של ההמלצות. "ההדלפות יצרו תסכול וכעס בקרב אנשי קבע, שחוששים מפגיעה בתנאי הפרישה שלהם מצה"ל", מדווחת שובל.

טקס חילופי הרמטכ"ל. מימין: ראש הממשלה בנימין נתניהו, הרמטכ"ל הנכנס גדי איזנקוט ושר הביטחון משה יעלון (צילום מסך מתוך סרטון של דובר צה"ל)

נקודת מבט שונה אפשר למצוא במדור "חקר ביצועים" שבפתח מוסף "כלכליסט". "דו"ח לוקר על תקציב הביטחון מוכן כבר חצי שנה. לראש הממשלה נתניהו הוא הוגש רק השבוע, מאחורי דלתיים סגורות", כותבת נעמה סיקולר. "לציבור הוא ייחשף רק בעוד שבועיים, אחרי שהפוליטיקאים כבר יסכמו את פרטי תקציב הביטחון הבא, כולל עתיד הפנסיה התקציבית.

"השתלשלות האירועים הזאת מזכירה יותר מדי את הסתרתו של מתווה הגז, וגם את החשכת חלק מהמסמכים הנוגעים להסכמים הקואליציוניים. נראה כי התקבעה כאן נורמה ציבורית אנטי-דמוקרטית פסולה. דיון ציבורי? מבחינת נתניהו ו-30 המנדטים שלו זה ממש פאסה".

"הקלף של חמאס" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", העיתון הפורט טוב מכולם על נימי הרגש. הכותרת מוקדשת להצהרה של המנהיג הפלסטיני חאלד משעל כי חמאס מקיים משא-ומתן עקיף עם ישראל בנוגע לעסקת חליפין בין גופות שני חיילי צה"ל (ככל הנראה הדר גולדין ואורון שאול) לאסירים המוחזקים בידי ישראל. הכותרת הנלווית לראשית, וזו שתופסת את מרכז תשומת הלב בעמוד הפנימי, המוקדש לחמאס, מבשרת כי היום תותר לפרסום "פרשייה בטחונית חמורה". הבוקר פורסם כי שני אזרחים ישראלים מוחזקים ברצועת עזה בנסיבות ובתנאים שטרם נחשפו במלואם.

ב"ידיעות אחרונות" ידעו כמובן מה יותר לפרסום, ולמעשה רמזו לכך בכותרת הראשית. יותר מכל עיתון אחר, "ידיעות אחרונות" מתגרה בצנזורה הצבאית. כלי תקשורת אחרים אינם מעוניינים בכך ("ישראל היום", לדוגמה), או אינם מעיזים ("הארץ", לדוגמה).

הכותרת הראשית ב"מעריב", עיתון שעודנו נטול זהות עצמאית מובהקת, מתמקדת באירועים שהתרחשו אמש בארה"ב ("הקריסה והבהלה"). חיים איסרוביץ מדווח כי הבורסה בניו-יורק הפסיקה אמש את פעילותה בשל "תקלה טכנית". סמוך לכך נאלצה גם חברת התעופה יונייטד-איירליינס לקרקע טיסות בגין בעיית מחשבים, ואתר ה"וול-סטריט ג'ורנל" שותק. צירוף המקרים עורר חשד כי התקלות נבעו מהתקפת סייבר.

מבנה שנהרס בכפר בדואי בלתי מוכר, 2010 (צילום: חורחה נובומינסקי)

הכותרת הראשית של "הארץ", העיתון שמסקר יותר מכל כלי תקשורת עברי אחר את מצוקת הלא-יהודים בשטח שבין הירדן לים, קוראת: "עלייה חדה בקצב ההריסות של מבנים בכפרים בדואיים בנגב". שירלי סיידלר ויניב קובוביץ מסתמכים על דו"ח מינהל דרום לתיאום האכיפה של דיני מקרקעין כדי לקבוע שבשנה החולפת נרשמה עלייה של 54% בהריסות הבתים. בסך-הכל נהרסו 1,073 מבנים לעומת השנה הקודמת (697 מבנים), וזאת בהמשך למגמה עקבית של עלייה במספר הריסות הבתים בשנים האחרונות.

בשערי כל העיתונים, למעט "ידיעות אחרונות", מדווח על שיתוף פעולה בין בנימין נתניהו לאביגדור ליברמן במטרה להביא לבחירת מועמדים מטעמם בוועדה למינוי שופטים. "ישראל היום" ו"הארץ" מבליטים את המידע במיוחד. בשער "ידיעות אחרונות", לעומת זאת, "הדיל עם הליכוד" מוזכר רק בתמצית טור פרשנות מאת סימה קדמון, המבהירה כי "ליברמן לא בדרך לקואליציה".

מוגש כשירות לציבור על-ידי "אזרחים למען נתניהו"

בכפולה הפותחת(!) של "ישראל היום" מדווח מתי טוכפלד על הצעת חוק חדשה, יוזמה משותפת של ח"כ יואב קיש מהליכוד וח"כ חיליק בר מהעבודה, שמבקשת לתקן את חוק תעמולת הבחירות.

לפי הידיעה, ההצעה קוראת לביטול ההגבלה על שידור תעמולת בחירות ברדיו ובטלוויזיה ב-60 הימים שלפני פתיחת הקלפיות, ביטול של הגבלות הקשורות לגודל שטח הפרסום בעיתונים וחיוב מפרסמי תשדירים לציין את שמו המלא של האחראי על הפרסום, "כך שהצופים יידעו מי הוא הגורם העומד מאחוריו".

כתובת גרפיטי, תל-אביב, 2015 (צילום: הילה נועם)

החוק המסדיר את תעמולת הבחירות בישראל אכן מיושן מאוד ודורש עדכון, אולם מהמעט שמפורט בידיעה ב"ישראל היום" על ההצעה החדשה עולה חשש כי היא עשויה להביא להגדלת כוחו של ההון על המסרים שיקבלו האזרחים בתקופה שלפני הבחירות.

אדם בעל הון גדול, נניח איש העסקים והפילנתרופ שלדון אדלסון, ידידו הקרוב של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שתרם בעבר כ-100 מיליון דולר (ולפי כמה דיווחים, אף הרבה יותר) לתעמולה נגד ברק אובמה, יוכל להזרים כספים להפקה ושידור של תשדירים פוליטיים גם לקראת הבחירות בישראל. לסעיף השקיפות כדאי להתייחס בעירבון מוגבל. הניסיון מארצות-הברית מלמד כי הציבור נחשף לשם הרשמי של הארגון שעומד מאחורי התשדיר הפוליטי, לא לזהותם של בעלי ההון שמימנו אותו.

מחקר מדיניות שראה אור לאחרונה מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה (מאת גיא לוריא ותהילה שוורץ-אלטשולר) מציע גם הוא לשנות מהיסוד את החוק המסדיר תעמולת בחירות, אך לצד המלצות הדומות לאלו של קיש ובר, יש במחקר דגש על קביעת תקרת הוצאות נמוכה, נמוכה יותר מזו שקיימת היום, לפרסומים הפוליטיים. יש לקוות כי גם בהצעת החוק של קיש ובר, שטרם נחשפה באתר הכנסת, תוגבל ההוצאה המותרת לפרסומים פוליטיים.

המאבק הבא

עמ' 18 ב"דה-מרקר" מוקדש לסיקור הרפורמה המסתמנת להפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים. סיון איזסקו מדווח כי ועדי העובדים בשלוש חברות כרטיסי האשראי "החלו לשתף פעולה" כדי למנוע את התקדמות הרפורמה שמתכנן ליישם שר האוצר משה כחלון. לפי הדיווח, נציגי הוועדים מקיימים פגישות עבודה לתיאום עמדות, ובמקביל גייסו את משרד יחסי-הציבור פרו-אסטרטגיה, המייצג גם את חברת שב"א, חברה משותפת של הבנקים הגדולים המפעילה את מתג הסליקה המרכזי של חברות כרטיסי האשראי.

יו"ר בנק הפועלים יאיר סרוסי עם מנכ"ל הבנק, ציון קינן, באירוע לרגל הצגת התוצאות העסקיות של החברה. תל-אביב, 29.3.12 (צילום: יוסי זליגר)

בידיעה נפרדת מביא איזסקו מדברי יו"ר בנק הפועלים יאיר סרוסי, שהתראיין למגזין "בנקאות" של איגוד הבנקים. "יש מחשבה שזקוקים להרבה שחקנים כדי לייצר תחרות, אבל בתיאוריה הכלכלית חמישה שחקנים שמתחרים ביניהם מספיקים בהחלט", אמר סרוסי.

ביחס להפרדה האפשרית של חברות כרטיסי האשראי מהבנקים אמר יו"ר בנק הפועלים: "במקומות שבהם הוקמו חברות כרטיסי אשראי עצמאיות, או שמישהו מכר חברת כרטיסי אשראי, ראינו תופעה דומה למה שקרה ברכישות אחרות של פעילויות שהיו בידי הבנקים – המחיר עלה".

ב"כלכליסט" מדווח ארי ליבסקר כי שמע עמדה דומה מפי לוביסט-העל בוריס קרסני, המייצג בין היתר את איגוד הבנקים. "אני חוזר כרגע מפגישה עם שר האוצר של קרואטיה", אמר לו קרסני, "שסיפר לי ששם חברות האשראי מצאו את עצמן עם חוב עצום. למה? כי נתנו לאנשים כסף בלי לדעת אם יש להם יכולת להחזיר. האם זאת הרפורמה שאנחנו רוצים לעשות כשאנחנו רוצים לקחת את חברות האשראי מהבנקים? לא מספיק מה שקרה עם רפורמת בכר, שהיום כולם מבינים את הטעות שנעשתה שם?".

אשפתות

לא מפתיע למצוא במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" כותרת כמו "'אינדיאנה ג'ונס', הגרסה הבריטית: צוות הצלה יגן על עתיקות מפני דאע"ש". הזיווג בין אלי לאון לסוכנויות הידיעות סיפק בשנים האחרונות לא פעם ידיעות על חייזרים או אירועים מרחבי העולם שהזכירו עלילות של סרטים הוליוודיים.

מאכזב למצוא כותרת דומה במדור חדשות החוץ של "הארץ": "ארכיאולוגים בנוסח 'אינדיאנה ג'ונס' ינסו להציל עתיקות מדאע"ש". זו כותרת מסוגת פתיינות הקליקים, שמתאימה לאתר אינטרנט המבקש להגדיל את מספר מבקריו, ולא לעיתון דפוס גבה מצח. הכותרת מגוחכת במיוחד משום שבפנים הדיווח (שנסמך על ה"דיילי ביסט"; הקרדיט ניתן פשוט ל"הארץ") מצוטטת ד"ר ג'יין מון, הארכיאולוגית שתעמוד בראש הצוות הבריטי, כאומרת: "אף אחד מהעמיתים שלי לא נראה כמו אינדיאנה ג'ונס. אני אמנם מכירה מספר ארכיאולוגים שאפשר להשוות אליו, אבל לא אלה. האמינו לי, זו חבורה מעונבת למדי".

סקופ

ב"מעריב" וב"הארץ" מדווח כי פרופ' אסא כשר, מחבר הקוד האתי של צה"ל, טען אתמול כי חייל שילם בחייו במהלך מבצע "צוק איתן" בגלל הפעלה של "נוהל חניבעל". נועם אמיר מדווח בכפולה השנייה של "מעריב" כי בכנס רבני צהר אמר כשר כך: "אני לא רוצה לחשוף מי החייל ובאיזה אירוע מדובר, אבל יש לי בסיס מוצק לזה".

ב"הארץ" מדווחת גילי כהן כי לטענת כשר, הוא מבסס את דבריו על מסמך שראה. "אלו לא סיפורים של חיילים או כתבות בעיתונות, אלא מסמך צה"לי שמתאר אירוע, והתיאור הוא כזה", מצוטט כשר בשיחה עם "הארץ". "אני לא אומר שהכריזו בקשר חניבעל, אלא החלטה של מפקד שבוודאות הביאה לכך שהחייל שהיה בסכנת חטיפה נהרג. זו שערורייה שאין כדוגמתה ביחס לחיי אדם".

בשני הפרסומים מובהר כי לדעת כשר מדובר בפירוש מוטעה של נוהל חניבעל ובמעשה שלא ייעשה. ב"ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" לא מדווח על הדברים שאמר כשר בכנס פומבי.

ידיעה נוספת שאפשר למצוא ב"מעריב" וב"הארץ" מביאה את הביקורת שמתח השר לבטחון פנים גלעד ארדן על המפכ"ל היוצא יוחנן דנינו. "אני לא בטוח שאירוע הפרידה מהמפכ"ל לא פגע בתדמית המשטרה ובאינטרסים שלה", אמר ארדן מעל בימת הכנסת, בתשובה לשאילתה של ח"כ קסניה סבטלובה.

ארדן אמר עוד כי עלות האירוע עמדה על כ-410 אלף שקל (ולא 370 אלף שקל, כפי שהוערך לאחרונה), וכי בכוונתו לבקש מהמפכ"ל החדש לבחון את הנוהל המאפשר עריכת אירועים שכאלה. אריק בנדר מביא את דברי השר ארדן לקוראי "מעריב". יהונתן ליס מדווח על כך ב"הארץ". ב"ישראל היום" וב"ידיעות אחרונות" לא מדווח על ההתבטאות הפומבית.

בשולי החדשות

א. בנימין טוביאס חתום על ידיעת צבע המתפרסמת ב"ידיעות אחרונות" ומוקדשת להקרנת הבכורה של "אל סף הפחד", העוסק ביחסים בין יגאל עמיר ללריסה טרימבובלר. טוביאס מביע זעזוע מכך שבמהלך הסרט נשמעו "פרצי צחוק", ובסיומו "מחיאות כפיים סוערות".

לפי הדיווח של טוביאס, להקרנה הגיעו "חובבי קולנוע, אנשי תקשורת ובעיקר כמות גדולה של דתיים ויוצאי ברית-המועצות ‒ לא רחוק מהמילייה של טרימבובלר". טוביאס אף זיהה בין הנוכחים את יריב אופנהיימר, את צלי רשף ואת "העיתונאית שהורשעה בריגול ענת קם".

ב. אילן ליאור מדווח ב"הארץ" כי לפי דו"ח חדש של המוקד לפליטים ולמהגרים, במתקן חולות מתקיימת מדיניות ענישה מחמירה, הגוזלת דרך קבע מהכלואים בו את "דמי הכיס" שהם מקבלים למחייתם.

ג. ב"מעריב" מדווח אריק בנדר כי לפי סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה שנערך במלאות עשור לנסיגה מעזה, 46% ממצביעי הימין בבחירות האחרונות תומכים בשימוש באמצעים לא-חוקיים אם יתרחש פינוי חד-צדדי נוסף. עשור לנסיגה מעזה הוא הזדמנות טובה להזכיר לתקשורת הישראלית כי בזמן אמת היא הלעיטה את הציבור בתסריטים אפוקליפטיים על מלחמה עקובה מדם בין מתנחלים למפנים, תסריטים שלא התממשו.

ענייני תקשורת

נעם בוקסבאום כותב ב"דה-מרקר" על הליקויים שאיפיינו את התקשורת היוונית בשנים האחרונות ועל האופן שבו שירתה את האינטרסים של האוליגרכיה היוונית.

ב"גלריה" מדווח איתי שטרן על ממצאיו של מחקר שערך פרופ' צבי רייך: "התקשורת הישראלית נותנת מקום שולי לאזרחים מן השורה בבואה לייצר חדשות ודיווחים שוטפים".

אופיר דור מדווח ב"כלכליסט" כי עובדי רשות השידור קיבלו אתמול הזמנה לכנס שבו יוצגו להם הטבות תנאי הפרישה מרצון.