בימים הקרובים יסתיים המשא-ומתן בין התאחדות הסטודנטים למשרד האוצר והמועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) על הרפורמה בהשכלה גבוהה. ראשי התאחדות הסטודנטים מגלים מעורבות בנושאים חברתיים רחבים נוסף לשכר הלימוד והטבות כלכליות לסטודנטים, ויש לברך אותם על כך. ברוח זו אבקש להעלות רעיון נוסף, גם אם הדבר נעשה ממש ברגע האחרון: עיתון לכל סטודנט ולפי בחירתו.
סטודנטים יוכלו לחתום על מנוי לעיתון נייר ללא תשלום. הממשלה, באמצעות הוועדה לתקצוב ולתכנון (ות"ת), תממן את המנויים של הסטודנטים כחלק מהשקעתה בעתודה האנושית ובהשכלה גבוהה בכלל. כמו הבנקים המשקיעים מדי שנה בתחילת הלימודים האקדמיים בציד לקוחות צעירים, כך היומונים יתחרו על לבם של הסטודנטים וישכנעו אותם לחתום על מנוי. אגב כך אפשר ויתחדשו המדורים והעמודים המוקדשים לנעשה בקמפוס.
הפרויקט "עיתון לכל סטודנט" יוגבל תחילה לשלוש שנים, ומדי שנה ייערך סקר הערכה שיקבע את גורלו לחסד או לשבט. ההצעה היא רב-תכליתית, ותועיל הן לסטודנטים והן לעיתונים. הסטודנטים הם עתודה של האליטה בחברה. אין כציבור הסטודנטים, האמורים להיות אזרחים מיודעים ומסוגלים ליטול חלק משמעותי בתהליכים השוטפים בחברה. רק אזרח מיודע הוא גם אזרח יעיל ופעיל. רק אזרחים בעלי מידע מסוגלים לממש את הזכויות הבסיסיות בדמוקרטיה, לעקוב אחרי מעשי השלטון ולפקח על נבחרי הציבור.
נכון לעכשיו נראה שסטודנטים ממעטים להיחשף לאקטואליה באמצעי התקשורת. המצב אינו שונה גם באשר לסטודנטים לתקשורת. בכל פעם מתגלה מחדש שצעירים חדורי חלומות של קריירה זוהרת בתקשורת ממעטים לקרוא עיתונים, להאזין לחדשות או לצפות בהן.
אמנם מנוי על עיתון יומי אינו מבטיח בהכרח שינוי מיידי בדפוסי החשיפה של הצעירים לאקטואליה. אפשר ורוב הצעירים ימשיכו להיחשף לספורט ולתכנים בידוריים ואסקפיסטיים. זה הרי עניין של הרגל, וכדי לשנות הרגלים דרוש זמן לא מועט וגם השקעה לטווח ארוך. עצם קיומו של יומון בתפריט התקשורתי של הסטודנטים עשוי לשנות את הרגלי החשיפה שלהם לאמצעי התקשורת. במיוחד אמורים הדברים בסטודנטים שידם אינה משגת לקנות עיתון יומי או באלה שאינם מודעים ליתרונותיו של עיתון נייר על פני אתרי האינטרנט.
שנית, כאשר המודל הצרפתי של סבסוד עיתונים ברקע, הסדר זה עשוי גם להועיל לעיתונות המודפסת. הנושא של תמיכה ממשלתית היה ונותר שנוי במחלוקת, שבאה לידי ביטוי גם בכמה מאמרים שהתפרסמו באכסניה זאת. תמיכת הממסד עלולה לעבות את כבלי התלות של העיתונות המודפסת בו. ההצעה המועלית כאן עשויה דווקא לרופף את התלות הפוטנציאלית. שיעור התמיכה בכל עיתון ייקבע על-ידי סטודנטים ולא על-ידי גורם ממסדי. התמיכה הכספית, או הסובסידיה מטעם, תינתן לסטודנטים, לקוראים, ולא במישרין לעיתונים.
מרכז העיר ירושלים. 25.6.2009 (צילום: אוליביה פיטוסי)
ההצעה בדבר "עיתון לכל סטודנט" נועדה גם לחזק, ואולי להציל, את תרבות הדפוס. הטיעון הנגדי מוכר אף הוא: הזמנים משתנים, הטכנולוגיה מזמנת אמצעים חדשים ונוחים להפצת מידע כתוב, ויש להסתגל לחידושים ולהשלים עם השינויים הדרמטיים. צעירים ממהרים לאמץ חידושים טכנולוגיים: אולי הם אינם קוראים עיתוני נייר, אך הם מרבים לגלוש באינטרנט ולשאוב מידע ממגוון של אתרים בהתאם לתחומי העניין שלהם. שיח הטכנולוגיה היטיב תמיד ומיטיב עם כוחות השוק, אשר גם מובילים את השינויים המופלגים, לא תמיד עם רגישות תרבותית וחברתית מספקת.
גסיסתה של תרבות הדפוס עלולה להקרין גם על איכות הדמוקרטיה. המידע בעיתון מודפס שונה בינתיים באיכותו ובעומקו מן המידע בעיתון המקוון. כך גם ההבדלים בין אזרחים השואבים מידע מעיתונים מודפסים לעומת אלה הניזונים בלעדית מאתרים ברשת. גם החשיפה לדפוס שונה במהותה מחשיפה לרשת, כאשר לכל אחת השלכות קוגניטיביות. החשיפה לדפוס ממוקדת יותר ומוגנת יותר מהסחות דעת. הדפוס מחנך לסדר ולמשמעת, בעוד שהגלישה ברשת מורדת בהן.
אולי אין זה מקרה שבדור האינטרנט, סטודנטים רבים יותר לוקים במיומנות הבסיסית, הבעה בכתב. צעירים, בוגרי מערכת החינוך, מגיעים לאוניברסיטה ומתקשים להתנסח בכתב. כאשר הם מתבקשים לנקוב בשם של ספר שקראו לאחרונה, הבחירה השכיחה היא "הדבר" של אלבר קאמי, הנלמד בתיכון.
לפי הערכה ראשונית, מימוש "עיתון לכל סטודנט" יעלה כ-200 מיליון שקל מדי שנה. אם הפרויקט יוכיח את עצמו, אפשר יהיה להרחיב אותו לתלמידי תיכון ואף למורים עצמם. השגות צפויות, כרגיל: למשל, מדוע לא להקציב סכום זה לרווחה או לסל התרופות? התשובה ידועה אף היא: ערכים תרבותיים ולאומיים אינם נמדדים כמותית והם מחוסרים ערך כספי ומוחשי. הרי בלי עיתונות מודפסת חזקה, ספק אם יהיה מי שיעורר מודעות לצורכי רווחה.
בתחרות הניטשת כיום בין שתי תרבויות, התרבות הדיגיטלית לעומת תרבות הדפוס, כוחות השוק מטים את הכף, ולא במקרה, לטובת התרבות הדיגיטלית. שיח הטכנולוגיה מיטיב עם היזמים והמשקיעים, עם הסדר הקפיטליסטי החדש. ההשקעה ב"עיתון לכל סטודנט" יכולה לאותת על הכוונה לאזן את עוצמתם של כוחות השוק וחותמם על התפריט התרבותי.
מעטים מודעים, לפי שעה, לעימות הניטש בין שתי התרבויות, ומעטים מבינים את השלכותיו על המרקם החברתי הכולל, ובתוכו ההשכלה הגבוהה. אשר על כן יש לקוות שהנושאים והנותנים על הרפורמה בהשכלה גבוהה ייתנו את דעתם גם לחיזוק תרבות הדפוס באמצעות ניסוי חלוצי, "עיתון לכל סטודנט".
דן כספי הוא פרופסור במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון