המשחק הדמוקרטי

"בשנים האחרונות היה לי מאוד קשה לעבוד, כשהמסר שיוצא מהסצינה הכוללת של הפוליטיקה בישראל זה שהיא מושחתת וצינית, לא אכפתית ולא דוברת אמת. זה מה שהציבור והנוער חושבים עלינו, והרגשתי שזה יותר מדי בשבילי", אומרת לימור לבנת בראיון לנורית דברת במוסף "ליידי גלובס", לרגל פרישתה מהחיים הפוליטיים. "אילו דרישות וציפיות היו ממך במערכת הפוליטית שגרמו לך לגועל?", שואלת דברת ולבנת משיבה:

פוליטיקה זה גם הרבה חברי מרכז ופעילים שמרגישים שאת חייבת להם כי נבחרת בזכותם. זה לא רק שהייתי צריכה ללכת לכל חתונה ואירוע, אלא גם שנאלצתי לעשות כל מיני טובות, כי אחרת לא הייתי נבחרת. כשהרגשתי שזה הופך להיות משחק בזוי, לא יכולתי לתת לזה יד. היו דרישות למינויים ולתפקידים, למועצות מנהלים, לסדר ל'בן של' ההוא ול'בת של' ההיא, לעזור במשכורת ומה לא.

"היו גם מקרים ממש קשים, למשל כשחבר מרכז בכיר בחיפה הגיע אלי, כשרת החינוך, הוציא מכיסו פתק עם שם ומספר טלפון ואמר לי: 'זאת המנהלת בבית-הספר התיכון של הבן שלי, שבגלל שישה שליליים מסרבת לאפשר לו לעלות כיתה. צלצלי ותגידי לה עכשיו שתחזור בה מיד'. כשסירבתי, הוא צעק: 'בשביל זה עשיתי אותך שרה? אני אצא נגדך בפריימריז'. הוא אכן עשה זאת וגרם לי נזק רב".

"בן-אליעזר פגע בתקינות, בטוהר המידות ובאמון הציבור", נכתב בכותרת על שער "כלכליסט", ציטוט מתוך טיוטת כתב האישום שהוחלט להגיש נגד השר לשעבר ("כפוף לשימוע") באשמת "קבלת שוחד, הסתרת מט"ח בשווי מאות אלפי דולרים, מסירת הצהרות כוזבות והעלמת הכנסות", לשון הכותרת. "בן-אליעזר יואשם בלקיחת שוחד של מיליונים", נכתב בכותרת על שער "הארץ". האישום, כותבת רויטל חובל, יהיה "בחמש פרשיות שוחד, הלבנת הון, מרמה והפרת אמונים ועבירות מס".

"לפי טיוטת כתב האישום המסתמנת", כותבת חובל, "ב-2007–2014, כאשר כיהן כח"כ וכשר, קיבל בן-אליעזר שוחד מאנשי עסקים שונים, ששימש אותו, בין היתר, לרכישת נדל"ן [...] לפי החשד, בשנת 2011 פנה בן-אליעזר לאיש העסקים אברהם נניקשווילי, ביקש וקיבל ממנו 400 אלף דולר (כמיליון וחצי שקל) בתמורה לעזרתו כשר התמ"ת לנניקשווילי ושותפו ג'קי בן-זקן. על-פי החשד, בן-אליעזר פעל למינוי מקורבו של נניקשווילי לסגן יו"ר הפורום העסקי ישראל-רוסיה, וכן הפעיל את קשריו כשר הממונה על מועצת הנפט יחד עם ראשת לשכתו דאז, איילת אזולאי, לשיפור סיכוייה של חברת שמן שבבעלות נניקשווילי ובן-זקן לעמוד בתנאים לקבלת רשיון קידוח באתר מד-אשדוד. רשיון הקידוח ניתן לחברת שמן לאחר לחצים שונים שהופעלו על-ידי בן-אליעזר, בעזרת ראשת לשכתו, ובאמצעותה, על חברי מועצת הנפט".

מונופול הגז

"כל הסיבות שהממשלה לא תמהר לפקח על מחירי הגז" היא הכותרת הראשית של "כלכליסט". "חברות הגז נעמדו בשבוע האחרון על הרגליים האחוריות נוכח האפשרות שהמדינה תטיל פיקוח על מחירי הגז, אבל גם המדינה עצמה עדיין חוששת מהמהלך: מחיר גז בפיקוח עלול למנוע את פיתוח מאגר לווייתן, להרתיע מהתעניינות ברכישת מאגרי כריש ותנין ולהכשיל סיוע לחברות שירצו להיכנס לשוק. בשבוע הבא תחשוף הממשלה את המתווה המלא להסדרת שוק האנרגיה לשימוע ציבורי", נכתב בכותרת המשנה לראשית.

"הרי הממשלה מחליטה באופן עצמאי אם היא מכניסה מוצר כלשהו לפיקוח, לא משנה אם מדובר בשמנת חמוצה או בגז טבעי, אז למה היא בכלל צריכה לקבל את הסכמת חברות הגז? לשאלה הזו יש תשובת שרשרת, שבה כל שלב קשור לשלב הבא. זה מתחיל במאגר תמר ונגמר באיום האיראני, כי הרי אי-אפשר בלי", כותבים שאול אמסטרדמסקי וליאור גוטמן.

השניים מזכירים כי התחרות המקורית שהיתה קיימת בתחום הגז – מול הגז המצרי – נעלמה עם ההפיכה בשכנה מדרום, וכי חברת החשמל משלמת כיום למונופול הגז (המורכב מחברת נובל-אנרג'י, חברת דלק של יצחק תשובה וחברת ישראמקו של – כנראה – קובי מימון) מחיר כפול מזה ששילמה למצרים. בהמשך הם מגישים את מה שנראה כגרסה של חברות הגז לסיפור:

העלות האדירה של פיתוח וייצוא הגז, שהם מעמידים על 13 מיליארד דולר, לא תאפשר קביעת מחיר נמוך משום שהבנקים לא יממנו את הפיתוח במציאות כזו. מחיר נמוך גם "ינציח את המונופול" משום ש"הטלת פיקוח על מחיר הגז הטבעי עלולה למנוע כניסה של שחקנים חדשים". נוסף לכך, "המדינה לא באמת יודעת לפקח" (טענה שדוגמה לה ניתנה אתמול בידיעה של אופיר דור ב"כלכליסט" ולפיה חברת בזק הרוויחה 11 מיליארד שקל עודפים משום שמשרד התקשורת לא עידכן כנדרש את המחיר המפוקח של דקת שיחה).

"כל הגורמים האלה מעידים על כך שלא יהיה פיקוח מחירים קבוע, אף שיש כאן מונופול שמסוגל לקחת לעצמו רווחי יתר", כותבים אמסטרדמסקי וגוטמן. "מה בכל זאת יהיה? המתווה שפקידי הממשלה מציעים הוא לקבוע תקופה של כחמש שנים עד לכניסה של שחקנים חדשים לענף, ובמהלכן הממשלה תקבע מחיר תקרה לגז – סוג של פיקוח מחירים מוגבל בזמן. אבל גם פה יש בעיה – החברות לא מוכנות לקבל אף מודל שמציעה הממשלה. [...] חברות הגז סירבו לשמוע על אפשרויות הפיקוח, ובאוצר טוענים שהן 'פוצצו את השיחות'. המועצה הלאומית לכלכלה ומשרד האנרגיה נוטים לתמוך דווקא בחברות הגז, ואילו משרד האוצר נשאר לבד בצריח בניסיון להוריד את המחירים".

בסופה של הכתבה מוזכר כי נתניהו (השולט במשרד האנרגיה דרך מקורבו השר יובל שטייניץ ובמועצה הלאומית לכלכלה דרך מקורבו יוג'ין קנדל) מעוניין בפיתוח ומכירה מהירים של הגז כדי למנוע תרחיש של תחרות מול ספקי גז איראני ברגע שיוסרו מעליהם הסנקציות.

כזכור, אתמול פירסמה ענת רואה ב"כלכליסט" דברים שאמר הממונה על ההגבלים העסקיים הפורש, דייוויד גילה: "אני חושב שפיקוח מכל סוג שהוא גורם למחירים לרדת, וזה הדבר שחברות הגז הכי לא רוצות. ומכיוון שהן הכי לא רוצות את זה, אם אני מחבר את זה לכוח שיש להן מול משרדי הממשלה, אז אני צופה שזה לא יקרה. כלומר, ברגע שיהיה מישהו שינסה לעשות את זה, אז יעצרו אותו כך או אחרת. כי אם אומרים להן, תורידו את המחיר בצורה אפקטיבית, זה מפריע להן אפילו יותר משינוי מבני. יש להן את היד על השיבר. הן אומרות, 'אם תכפו עלינו הורדת מחירים, אז לא נפתח את המאגר, ואז ייגרמו לכם נזקים'. זה גורם לממשלות להסס".

היום ב"כלכליסט", לצד הכתבה של אמסטרדמסקי וגוטמן, מודפסת גם בוקסה ובה דיווח של גוטמן על דיון בוועדת הכספים בנושא הגז: "צריך לחלק את הגז בין כולם ולא לתת אותו לכמה אנשים עשירים", הוא מצטט את יו"ר הוועדה ח"כ משה גפני. "מחירי הגז בישראל גבוהים מאוד, אפילו כפולים ממקומות מסוימים בעולם". בהמשך כותב גוטמן: "גפני ביקש מנציג יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה מוריס דורפמן, סגנו של יוג'ין קנדל, להסביר את עמדת הממשלה, אולם הוא רק השיב שהממשלה טרם גיבשה את עמדתה בנושא".

ובינתיים, בחיפה

"חיפה הופכת לחצר האחורית של אירופה", נכתב בכותרת הגג לידיעה של הדס גליקו ב"כלכליסט". "מוצרי הדלק של בזן יוצאים לחו"ל, הזיהום נשאר בחיפה"; "בזן הגדילה בשנים האחרונות את היקף היצוא של מוצרי דלק שעוברים תהליך טיהור בבתי-הזיקוק בחיפה, וכיום כמעט מחצית מהם נמכרים מחוץ לישראל. חברת מועצת העיר חיפה עינת קליש-רותם: 'הציבור החיפאי הוא סוג של עולם שלישי'".

שחיתות

"ידיעות אחרונות" הוא העיתון היחיד שאינו מקדיש הפניה משער העיתון לידיעה על כתב האישום נגד בנימין בן-אליעזר בעבירות שחיתות.

תכנון

"דה-מרקר" ממשיך להזהיר מפני הרס מערכת התכנון בישראל על-ידי פוליטיקאים בניסיון לקצור רווחים לטווח הקצר: "אם כולם שונאים את הוועדה המחוזית – סימן שהיא עושה עבודה טובה'", נכתב בכותרת הכתבה של נמרוד בוסו, הפותחת את הגיליון.

חרם

"החרם הכתום" היא הכותרת הראשית של "מעריב". "הצד השחור של אורנג'" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "אורנג' כבר לא פרטנר" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום", המציגה, באופן נדיר, שנינה לא רעה. העילה לפרץ הקריאייטיב של מנסחי הכותרות הראשיות בטבלואידים הישראליים היא דברים שאמר מנכ"ל החברה הצרפתית אורנג', שהחברה הישראלית פרטנר מחזיקה בזיכיון שלה: "לו יכולתי הייתי מנתק את הקשרים עם ישראל כבר מחר, אבל זה ייקח זמן". "מנכ"ל אורנג' העולמית תומך בחרם", קובעת כותרת הגג לראשית על שער "ידיעות". "ישראל: סטירת לחי", נכתב בהמשכה.

ב"ישראל היום" ממשיכים לסקר בהרחבה את סוגיית החרם בלי להתייחס למציאות העומדת בבסיסה: העובדה שישראל מחזיקה בשטחי אדמה שכבשה במהלך מלחמת המגן בשנת התשכ"ז. מהבחינה הזו, כמו גם מכל בחינה אחרת, ההתנהלות של "ישראל היום" היא שיקוף של מדיניותו של בנימין נתניהו, המכהן כבר בקדנציה רביעית כראש ממשלת ישראל. זאת, על אף שלפי הדיווחים האחרונים, בין השאר ב"ישראל היום", מדיניות זו הובילה לכך שסכנת "החרם על ישראל" הפכה מעיסוק הזוי למראה בעיתון "הארץ" לבעיה לאומית שהממשלה מעמידה בראש סדר העדיפויות שלה.

אבל אין באמת צורך לדאוג: ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם דיווח על דיון בכנסת שבו הכריזה שרת המשפטים איילת שקד: "נחרים את מי שמחרים אותנו".

הצביעות

בפתח גליון "ישראל היום", מכשיר לעיצוב דעת קהל והתערבות בענייניה הפנימיים של ישראל במימון של מאות מיליוני שקלים המגיעים מאזרח זר, מציע דרור אידר להילחם בארגונים המנסים לעצב את דעת הקהל ולהתערב בענייניה הפנימיים של ישראל "באמצעות החוקים הקיימים: חובת הגשת דו"חות לרשם העמותות ואכיפת 'חוק השקיפות'", ולהתייחס אליהם כמי שנתונים במלחמה עם ישראל, "ובמלחמה כמו במלחמה".

"נתיב הכסף: מאירופה לעמותות השמאל", נכתב בכותרת ידיעה של שלמה צזנה המתפרסמת בעמוד העוקב בחינמון הממומן בנתיב כסף המגיע מאמריקה. הידיעה כולה מתבססת על מידע גלוי שהעמותות חושפות על-פי חוק, אבל "ישראל היום" ושלמה צזנה לא היו מסוגלים לחפש בגוגל בעצמם, והיו צריכים את הארגון NGO-מוניטור שיעשה זאת עבורם. אגב, גם הארגון ש"ישראל היום" מנצל כדי שיעשה עבודה עיתונאית במקומו ממומן בחלקו בכסף זר. בחלקו האחר הוא ממומן על-ידי כסף שאת מקורו הוא אינו מוכן לחשוף.

"ביבי זכה בראשות הממשלה רק בגלל שמתנגדיו מהשמאל ממש הגזימו במאבק חסר תקדים נגדו, וזה הרגיז מאוד את הליכודניקים הוותיקים והצעירים כאחד", אומרת לבנת ל"גלובס". "[...] היו גם קמפיינים עוינים שמומנו בכסף של גורמים אינטרסנטיים [...] כל הגורמים השמאלניים שנאבקו בו בלי סוף עשו בסופו של דבר פעולה הפוכה".

עוד כותרת ראשית

"איזנקוט יצמצם את סמכויותיה של הרבנות הצבאית", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "קצין בכיר התייחס אתמול למדיניות החדשה: 'נדאג שהרבנות תעסוק בפעילות שעניינה רבנות, וחיל החינוך יעסוק בחינוך'", נכתב בכותרת המשנה לידיעה, של עמוס הראל וגילי כהן.

לכבוד הכותרות שיבואו

"2 רקטות נורו אמש לדרום", נכתב בכותרת במעלה שער "ידיעות אחרונות", לצד הסטמפה "הירי התחדש". ב"ישראל היום" ההפניה על השער, "אזעקת אמת: 2 נפילות בדרום", בולטת פחות וכוללת את המלה "טפטופים".

"מאז מבצע 'צוק איתן', בעזה יש שקט שלא היה כמותו מאז ראשית שנות האלפיים", מצטטים ב"ישראל היום" "גורם צבאי בכיר". על אף שאותו גורם, המכהן גם כראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל, מצוטט גם בעיתונים האחרים, הציטוט הזה נעדר מהדיווחים שם.

שוק הספרים

בשער "הארץ" מפנים לידיעה במוסף "גלריה" של יהונתן ליס ועדי דברת-מזריץ – הראשון כתב הכנסת של העיתון והשנייה כתבת ב"דה-מרקר". "רגב לא מחכה: ועדה תבדוק שינוי או ביטול חוק הספרים", נכתב בכותרת הידיעה. בסופה של הידיעה מצוטטת רחלי אידלמן, יו"ר התאחדות המו"לים ומי שדחפה לחקיקת החוק. אידלמן היא גם בתו של גרשום שוקן ואחת משלושת בעלי העיתון מטעם משפחת שוקן. הידיעה עצמה מגוונת ומביאה קולות בעד ונגד החוק.

ענייני תקשורת

ערוץ 10. "ערוץ 10 ניצח, ארנון מילצ'ן ויוסי מימן הפסידו", נכתב בכותרת דיווח של אופיר דור ב"כלכליסט". "ההשקעה של קבוצת RGE בערוץ צפויה להגיע עד 218 מיליון שקל. הבעלים יוסי מימן וארנון מילצ'ן, שהשקיעו בו כמיליארד שקל, יקבלו רק כ-5–10 מיליון שקל". העסקה טעונה אישור של רשות ההגבלים והרשות השנייה, ש"אמורה לבדוק את פירמידת השליטה ב-RGE, שאינה מחויבת בדיווח על בעלי המניות שלה".

דני וסלי. עוד בראיון עם לבנת ב"ליידי גלובס": השרה לשעבר מספרת כי האופן שבו הוצגה בטלוויזיה, כפוליטיקאית כוחנית, הזיק לה מאוד. "אותי, לעומת זאת, יצפאן חיקה בהופעה קבועה שלו בטלוויזיה, והציג דמות אלימה וצעקנית. זה היה ממש נורא, ולא יכולתי כבר לשנות את הדעה השלילית שהתגבשה עלי. מאוד נפגעתי והחלטתי לעשות מעשה. גיליתי שהמפיק של יצפאן זה דני וסלי, חבר לי משנים. נפגשתי איתו, ורק אז הקטע המשמיץ הוסר, אבל הזיכרון כבר נחרט בקרב הציבור".

סיון כהן. עוד ב"ליידי גלובס": ראיון עם סיון כהן, מי שככתבת בחדשות ערוץ 10 זכורה כחתומה על אחת הפדיחות המביכות בתולדות הטלוויזיה הישראלית. כהן מקדמת את תוכנית החדשות ("חברתית-כלכלית") שהיא מגישה באותו ערוץ: "מגיע לי ומגיע לתוכנית יותר הכרה ברנז'אית, ולא רק שיכירו אותה ברחוב", היא קובלת. הגם שהמראיינת, לימור אבן, שואלת את כהן שוב ושוב על האירוע ההוא – היא לא תוהה כיצד זה על אף שבערוץ הודיעו כי היא מועמדת לשימוע לפני פיטורים, כהן קיבלה בו תפקיד של מגישת תוכנית. היא גם לא מנסה לפצח את קשר השתיקה שכהן מעידה שגזרה על עצמה בקשר להתנהלות והאחריות המערכתית לדיווח במהדורת החדשות המרכזית על אגדה אורבנית מצוצה מן האצבע.

אוכלי נבלות. רצועה בצד עמוד השער של "ידיעות אחרונות" מקדמת את גליון סוף-השבוע של "ידיעות אחרונות" באמצעות צילום חודרני של בחורה צעירה שאביה רצח את אמה.