החדשות הטריות
היום אי-אפשר להאשים את "ידיעות אחרונות", העורך האחראי ארנון מוזס, העורך רון ירון והעורכים והכתבים העובדים תחתם בכך שסיקרו באופן מוטה ופסול את הכרעת הדין בעניינו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בדיון הנוסף בפרשת טלנסקי ("מעטפות הכסף", בז'רגון של "ידיעות"): בית-המשפט הכריע רק היום נגד אולמרט (שיערער לבית-המשפט העליון), והעיתונים מטבע הדברים טרם דיווחו על כך.
נחכה למחר כדי לבחון את האופן שבו ידווחו ב"ידיעות" על הרשעתו הנוספת בעבירות שחיתות של אחד האתרוגים הבולטים שלהם, מי שעד לא מזמן עוד השתעשעו ברעיון להריצו שוב לראשות הממשלה, מי שבסיבוב המשפטי הקודם של הפרשה הבליטו את טענותיו השקריות כאילו בית-המשפט קבע ש"לא היו מעטפות כסף". עד למחר, הנה תזכורת לאופן הבומבסטי שבו דיווחו בעיתון על זיכויו של אולמרט לפני ארבע שנים:
"הזיכוי", שער "ידיעות אחרונות", 11.7.12
איראן
"הצדדים נכנסים לשלב האחרון לפני תאריך היעד שנקבע לסיום הפרק הזה של השיחות בלוזאן, מחרתיים. זה השלב שבו מכונות הספין של הנושאים והנותנים עובדות שעות נוספות, במטרה לנסות להשפיע על הנוסח הסופי של ההסכם", כותב עמוס הראל בטור פרשנות ב"הארץ". הכותרת הראשית של העיתון היא "שיחות הגרעין: כל הצדדים צופים מו"מ עד לרגע האחרון".
לעומת זאת, במעלה השער של "ידיעות אחרונות", מעל לכותרת הראשית, מתפרסמת הכותרת "ארה"ב: מתקדמים להסכם". כותרת הכפולה הפותחת של "ישראל היום" אינה מסכימה להתחייב: "על סף חתימה (או פיצוץ)". "עכשיו אנחנו נמצאים בשלב ההצגות. הקולות הבוקעים מלוזאן, המרמזים על קשיים במו"מ, על משבר ברגע האחרון, הם מצג שווא של שני הצדדים, המבקשים לשדר אל מחוץ לחדרי הדיונים: השתדלנו, התעקשנו, נלחמנו עד הרגע האחרון. המטרה היא לנסות לרכך את הביקורת ביום שאחרי", כותב בעמ' 3 של "ידיעות אחרונות" הפרשן הצבאי אלכס פישמן, מי שנדמה שהביקורת החריפה שלו על ההסכם המסתמן לא באה לידי ביטוי מלא במהלך הסיקור האגרסיבי והעוין של העיתון את הנאום המתוקשר של נתניהו בקונגרס לפני הבחירות.
גם הכותרות הראשיות של העיתונים האחרים עוסקות באיראן: "הערכה: הסכם גרעין ייחתם ביום רביעי", נכתב בזו של "מעריב". ב"ישראל היום" הכותרת היא הדהוד המסר הממשלתי בסוגיה: "איראן משקרת – ועוד תקבל פרס", ציטוט של שר הביטחון יעלון, ומעליו ציטוט המכתם החדש של מומחה השיווק המכהן כראש הממשלה: "הציר איראן-לוזאן-תימן מסוכן לאנושות וצריך לעצור אותו". ב"ידיעות אחרונות" בוחרים דווקא בעת הזו להבליט את העיסוק באיראנים, ולא בתוכנית הגרעין שלהם (וסופגים על כך קיתונות של גידופים בדף הפייסבוק שלהם): "14 יום באיראן" היא הכותרת הראשית, המתייחסת לכתבה שתתפרסם בסוף-השבוע על ביקור של אורלי אזולאי, כתבת העיתון הוותיקה, במדינה המוסלמית. תצלומה "בחזית בית-ספר לאייתוללות בשיראז" הוא התמונה הראשית על השער.
"התפקיד הישראלי בדרמה הזו, שבינתיים עוד לא אירעו בה התפתחויות מרעישות, מתמצה בצקצוקי לשון ובנזיפות מהיציע. בהתכתשות הרועשת שלו עם ממשל אובמה, ששיאה בנאומו בקונגרס האמריקאי בתחילת החודש, תימרן עצמו ראש הממשלה בנימין נתניהו לעמדה של מי שכבר אין מוכנים להאזין לו ברצינות. נתניהו החמיץ את ההזדמנות להשפיע במישרין על אופי ההסכם דרך הנשיא ברק אובמה (שספק אם היה מוכן לקבל את טענותיו מלכתחילה). נותרו בידיו שני קלפים: אזהרות חורבן פומביות ולחצים פוליטיים עקיפים באמצעות הרפובליקאים בקונגרס. מעשית, בכירים ישראלים מודים בחצי פה כי בנסיבות שנוצרו, הם היו מתנגדים לכל הסכם העומד על הפרק עם איראן, בלי קשר לתוכנו המפורט", כותב הראל ב"הארץ".
לקראת סוף טורו הוא קובע כי "מהלך ישראלי אחד בעקבות ההסכמה הצפויה אינו עומד, לפי שעה, על הפרק. תקיפה אווירית חד-צדדית של אתרי הגרעין נראית מאוד לא סבירה בנסיבות שבהן כל המעצמות צפויות להתאחד בתמיכה בהסכם. במציאות כזו תמשיך ישראל להתריע מפני הסכנות – ובעיקר תחדד את מאמצי איסוף המודיעין שלה כדי לוודא שאיראן אינה עוקפת את ההסכם ושישראל תהיה הראשונה לזהות, אם בכל זאת תחליט לעשות זאת". ב"ידיעות אחרונות", פישמן אינו חוזר על הדברים מאתמול, שלפיהם ישראל מתכוננת בכל זאת לתקיפה צבאית אפשרית באיראן.
"אין זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שהיהודים מתייצבים בעצמם מול הרוע האולטימטיבי", כותב חיים שיין, מומחה הגרעין והדיפלומטיה וההיסטוריון (בין היתר) של "ישראל היום" במאמר הפרשנות המוביל של החינמון. "פרעה היה הראשון, ובדרכו הלכו עוד רבים. הפעם לשם שינוי בזכות צה"ל, יש ליהודים כוח ועוצמה צבאית לעמוד מול הרוע ולנצח אותו ולא רק להתנחם בהישרדות. אין ספק שברגע מבחן אמיתי, מדינת ישראל שבראשה הנהגה נחושה תדע לטפל באיום". "ביום שישי הקרוב ליל הסדר", מסכם בועז ביסמוט את טורו, השני בכפולה הפותחת של "ישראל היום", "נסב סביב השולחן המשפחתי ונזכור כיצד 'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'. ביום שישי הקרוב יברך כל אחד מאיתנו על החירות שניתנה לנו. את הזכות הגדולה שנפלה בחלקו של דורנו. אלא שאת המרור השנה כבר מכינים לנו ביום שלישי ולא בדמות עלים מרים, אלא בדמותו של הסכם מר שיכול בקלות להתווסף כפרק נוסף בספרה הנפלא של הגברת טוכמן".
"קיימות סיבות ענייניות לדאגה ישראלית לנוכח ההסכם המתגבש, אבל נדמה שכרגיל מוטב לקחת את האזהרות הללו בפרופורציה", כותב הראל ב"הארץ". "דוגמה טובה לכך, מתחום אחר, היא פניית הפרסה שביצע נתניהו רק ביום שישי באשר להקפאת העברתם של כספי המסים הפלסטיניים לרשות. לפתע, אחרי שלושה חודשים של הפצרות מצד ראשי מערכת הביטחון, ראש הממשלה נזכר שהמצב הבטחוני מחייב את ביטול ההקפאה. בהודעתו לא היה שמץ אזכור לכך שהוא עיכב את השינוי בעמדתו עד לאחר הבחירות לכנסת (מחשש לביקורת בימין) ושזה בא גם על רקע הרצון להימנע מעימות נוסף עם הממשל האמריקאי. באותה מידה יש מקום לגילוי ספקנות בריאה באשר לתרחישי האימה המופצים כעת מירושלים באשר להסכם הגרעין. נסיון העבר מלמד שלא פעם, הכרזות השרים לא בהכרח חפפו עד תום את עמדת אנשי המקצוע השונים".
"האם נתניהו זקוק לבחירות כדי להילחם בסכנה האיראנית, הגרעינית והאחרת?", שואל מתי גולן בטורו הקבוע ב"גלובס". "יש מקום לצפות שכמו שנתניהו הגיע לוושינגטון למרות התנגדות הממשל, כך ימצא דרך לנחות בלוזאן, להיכנס לאולם הדיונים, ואם לא, אז לעמוד מחוצה לו ולדבר כמו שהוא יודע, עד שייחר גרונו, או עד שיקשיבו לו. איזה רושם אדיר זה יכול לעשות אם ראש ממשלת ישראל יפגין מחוץ לאולם הדיונים, אולי אפילו יכריז על שביתת רעב? אם יש משהו שיכול עדיין לטרפד את ההסכם, שנתניהו עצמו מתאר כאסון קיומי, זה מהלך דרמטי מהסוג הזה. אין בו הרבה הדר ומחיאות כפיים, אבל יש בו גדולה".
על רגל אחת
"המשבר התורן מעיד על כך שמדובר דווקא במלחמה בין רעים ורעים" (כותרת משנה לכתבת השער של המוסף היומי של "מעריב", על "המאבק בין טהרן וריאד").
החברה האזרחית
"קצבת הילדים היא נושא פוליטי", קובע מיקי פלד ב"כלכליסט". "מי שחושב שהקצבאות עוזרות לעניים ימצא את המחקרים שתומכים בכך, ומי שסבור כי הקצבאות מרעות את מצבם ימצא גם הוא את המחקר שתומך בכך". בכל זאת, בהמשך הכתבה מדווח פלד על ירידה חדה בשיעור הילדים העניים מ-2009 ועד ל-2013 (הנתונים העדכניים האחרונים, כנראה) וכותב: "במלים אחרות, הביטוח-הלאומי אומר שלמרות שמאז הקיצוץ הגדול שעשה נתניהו בקצבאות הילדים ב-2003 הן לא חזרו לרמתן הקודמת, עדיין שיעור הילדים העניים נמצא במגמת ירידה. גם שיעור המשפחות העניות נמצא בירידה".
"נתניהו של 2003 לא היה נכנע", נכתב בהפניה למאמר של מירב ארלוזורוב על שער "דה-מרקר", המבקרת את ההחלטה הצפויה להעלאת הקצבאות, בעלות מוערכת של 3 מיליארד שקל, בשל כניסת המפלגות החרדיות לקואליציה.
"למרות הוראות המפקחת על הביטוח דורית סלינגר, ממשיכות חברות הביטוח הגדולות, מנורה, מגדל והפניקס, לתת הטבות לסוכנים על גיוס לקוחות בדמי ניהול גבוהים", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "כלכליסט".
"הלקוחות של שופרסל ומגה בעיר עדיין מממנים את לקוחות הדיסקאונט", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "לפני כשנה הכריזו שופרסל ומגה על צמצום פערי המחירים בין הסניפים המוזלים שלהן לעירוניים, במטרה להתחרות ברשתות הפרטיות", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לכתבה של רותי לוי ועדי דברת-מזריץ, "מגה הציבה מחיר תקרה לעשרות מוצרים – אך רבע מהם התייקרו, והפער בין סניפיה מגיע ל-43%. שופרסל הבטיחה לשמור על פער של עד 15% – אך הוא גדל ל-28%".
הכותרת הראשית של "ממון" מפנה לכתבה של צח שפיצן ועמיר בן-דוד ולפיה האיסור החלקי על מכירת נורות ליבון בשל פגיעתן בסביבה לא נאכף.
פוליטיקה
במוסף היומי של "ידיעות אחרונות" פועלים לקידום טיפול נגד סרטן שמציע מרכז הלבלב בבית-החולים שיבא, ועל הדרך לשיקום תדמיתה החבוטה של ציפי לבני, מהמפסידות הגדולות של בחירות 2015 ופוליטיקאית שב"ידיעות אחרונות" מטפחים זה שנים. יפעת ארליך חתומה על כתבת "סיפור אנושי" על הקשר בין לבני לבין אחיה החולה בסרטן.
בינתיים, במוסף הכלכלי משרטט סבר פלוצקר את מה שהוא אולי אחד מתסריטי החלום במחנה מוזס, כזה הממליץ על לבני ושות' ומנטרל את העוקץ הטמון בכחלון: במקרה של חתימה עם הסכם על איראן, כותב פלוצקר, "תיווצר אווירה של סכנה חמורה לאינטרסים חיוניים של ישראל. יישמעו קריאות עזות לפיוס בין-מפלגתי ולממשלת אחדות". לפי פלוצקר, המחנה-הציוני ידרוש אחד מ"שלושת המשרדים הבכירים", נתניהו יציע את החוץ, אך "למחנ"צ יהיה נוח וחשוב לקבל את האוצר. ייתכן שכחלון ייאלץ להסתפק במשרד שיכון מורחב ולהסכים להעברת תיק האוצר לפרופ' טרכטנברג".
"בכיר במחנה-הציוני: ח"כים מדברים עם הליכוד מאחורי גבו של הרצוג", נכתב בכותרת ידיעה של יהונתן ליס על שער "הארץ".
"הליכוד מאיים באחדות", מסכמת כותרת על שער "יתד נאמן".
האינדוקטרינציה לא הושלמה
מתוך דף הפייסבוק של "ישראל יום" (החץ לא במקור)
ואם טעינו נתקן
אתמול התפרסמה כאן ידיעה של איתמר ב"ז ולפיה ב"ישראל היום" פירסמו ידיעה מוטעית בדבר נחש שלכאורה הומת על-ידי מכונה לאיסוף חציר "באחד המשקים בנגב". היום מתפרסמת בעיתון "הבהרה": "מערכת 'ישראל היום' מתנצלת על הפרסום המוטעה ביום שישי, 27 במארס, של צילום נחש שנלכד בערימת חציר, לכאורה באזור הדרום. לצערנו התברר כי התמונה לא צולמה בישראל". אלא שההבהרה אינה מבהירה את נסיבות "הפרסום המוטעה", שנראה שכלל לא היה "טעות", אלא מכוון.
כיצד זה התפרסם בעיתון ציטוט של "חקלאי" מאותו "אזור הדרום" שמסר לכתב "ישראל היום" גדי גולן דיווח על נסיבות המקרה (שלא קרה)? האם מדובר ב"פרסום מוטעה", או שכתב "ישראל היום" המציא ציטוט כדי לכלול אותו בידיעה שבדה מדמיונו והצמידו לתמונה שמצא ברשת, ומנגנוני העריכה והבקרה בעיתון, ככל שהם קיימים, לא הציבו סימני שאלה או תמרורי אזהרה לפני שהגבבה ירדה לדפוס?