אינתיפאדה ירושלמית

כותרות כל העיתונים מוקדשות היום לפעיל הדת יהודה גליק, שנורה ונפצע אנושות אמש על-ידי מתנקש בירושלים. היום פורסם כי החשוד בירי הוא ערבי (שנורה למוות על-ידי הכוחות שבאו לעוצרו), אולם אתמול, בעת הכנת העיתונים, היה ערפל גדול יותר סביב האירוע, שזימן לעיתונים השונים טווח גדול של בחירות מילוליות.

"אלמוני ירה בפעיל בולט למען עלייה להר-הבית; המשטרה העלתה את רמת הכוננות בכל רחבי הארץ", נכתב בזו של "הארץ". "התנקשות" הלא מתחייבת היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המלווה בתגית "טרור בירושלים" ובשתי כותרות משנה המתייחסות ל"אלמוני" ול"אופנוען לבוש שחורים". "ישראל היום" מקדיש היום באופן חריג את רוב עמוד השער לכותרת על הירי, ובוחר כרגיל בדרך המגושמת ביותר האפשרית לרמוז כי מדובר בפיגוע לאומני בלי לכתוב זאת במפורש: "המתנקש שאל במבטא ערבי: 'אתה יהודה' וירה 3 פעמים". ב"מעריב" נכתב בכותרת הראשית על "חשד לפיגוע". הכותרת הראשית של היומון החרדי "יתד נאמן" היא "פיגוע ירי בירושלים". בכותרת הראשית של היומון החרדי "הפלס" מדווח על "חשד לפיגוע ירי". בשער השבועון הדתי "בשבע" המתנקש הוא פשוט "מחבל".

"זו אינתיפאדה ירושלמית – חייבים לגלות אפס סובלנות", נכתב בהפניה על שער "ישראל היום" למאמר של נדב שרגאי. "פקחי עירייה ושוטרים פשטו אתמול על שכונות מזרח ירושלים כדי ליישם את המדיניות החדשה להקשחת היחס כלפי תושבי האזור", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של ניר חסון ב"הארץ". "בין הצעדים: כניסת כלי רכב ממוגנים לעיסאוויה, הריסת מבנים ודרישה להסיר שלט עם דמותו של מוחמד אבו-חדיר, שנרצח על-ידי יהודים. הירי בפעיל הימין יהודה גליק אמש רק עלול להגביר את המתיחות". כותרת טור של רועי צ'יקי ארד בעמ' 5 של העיתון, סמוך לדיווח על הירי בגליק, היא "פעיל הימין שמתיידד עם חילונים ומבקש חופש דת גם לפלסטינים".

דו"ח המבקר

"המאבק בהון השחור נכשל", כותרת על שער "יתד נאמן", 30.10.14

בעיתון החרדי "יתד נאמן" מקדישים כותרת על השער לדו"ח מבקר המדינה שפורסם אתמול. באופן אירוני, החלק מתוכו שהעורכים בוחרים להדגיש הוא המלחמה הכושלת של מדינת ישראל בהון השחור. "באבא ביזנס: יותר ממיליארד שקל בחשבונו של המקובל", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר", המוקדשת אף היא לפרק ההון השחור בדו"ח המבקר. "הסדרים מקוממים עם חצרות רבנים ששילמו פרוטות", נכתב בפתח כותרת המשנה לראשית של "גלובס" ("דו"ח המבקר: רשות המסים כשלה בטיפול בהון השחור"). "מקובלים בלי קבלות" ו"לא גובים מסים מרבנים" הן שתי כותרות לדיווח של גד ליאור בפתח המוסף "ממון".

ואולם, הרבנים הם נושא אחד בביקורת המבקר על רשות המסים, והוא מלין גם כי הרשות "נכשלת בטיפול בפשיעה המאורגנת. מידע מודיעיני על חברות בחו"ל שבשליטת טייקון לא נבדק – אף שהרשות אישרה עימו הסדר לגילוי מרצון. גם רובו המכריע של המידע שהתקבל ב'מלשינון' לא טופל" ("דה-מרקר"). "חלק לא מבוטל מהליקויים נבעו ממחסור מתמשך בכוח אדם", נכתב בכותרת תגובת הרשות כפי שהיא מובאת ב"גלובס". את הדיווחים על פרק ההון השחור בדו"ח המבקר מסכמת שורת הפתיחה בתמצית טור הפרשנות של סטלה קורין-ליבר על שער "גלובס": "נערה הייתי וגם בגרתי, ומיום ששאלתי קיבלתי ממנהלי המסים את אותה התשובה: 'נילחם עד חורמה בהון השחור'. קשקוש מקושקש".

עוד כותרת כלכלית

"אחת המחיקות הגדולות אי-פעם שביצע בנק ישראלי; החקירה בארה"ב תעלה ללאומי יותר מ-2 מיליארד שקל", נכתב בכותרת במעלה שער "גלובס" המפנה לידיעה של עירית אבישר על תוצאות הסתבכותו של הבנק בחשדות שסייע לאזרחים אמריקאים להעלים מס.

ידידתנו הגדולה

"'פחדן, אטום ושחצן' – מי אמר את זה? אין שמות, ולכן אין לנו מושג אם הדברים בכלל נאמרו, על-ידי מי, ומה הם שווים", כותב מתי גולן בטורו ב"גלובס" על השערורייה הדיפלומטית האחרונה ביחסים בין ממשל נתניהו לממשל אובמה, בעקבות מאמר רצוף השמצות אנונימיות מצד בכירי ממשל כביכול נגד נתניהו שפירסם שלשום העיתונאי ג'פרי גולדברג ב"אטלנטיק".

הדי ההדהודים אתמול של המאמר האמריקאי מגיעים גם היום לשערי העיתונים, הפעם עם התגובה הלא אנונימית של הממשל האמריקאי. "ההתקפה וההבהרה", כלשונה של הכותרת על שער "ידיעות אחרונות", או "ארה"ב העליבה ו'הבהירה'", כלשונה המגומגמת יותר של הכותרת על שער "ישראל היום". "יום אחרי שיועצו של אובמה כינה את נתניהו 'פחדן עלוב': הבית-הלבן מתנער מהמלים הבוטות. נתניהו: תוקפים אותי כי אינני מסכים לוויתורים מסוכנים", נכתב בכותרת המשנה על שער "ידיעות אחרונות", המצטטת גם את שר האוצר יאיר לפיד. שלושה מאמרים שהיו אמורים כנראה לפתוח את העיתון נדחקים מפני הירי אתמול לעמודים פנימיים יותר.

"הלשון הצורבת מעידה על שתי התפתחויות: זעם גובר בממשלו של ברק אובאמה כלפי נתניהו על העמקת הבנייה בירושלים ובשטחי יהודה ושומרון, ומבוכה עצמית נוכח קריסת התוכניות האמריקניות למיצוב מזרח תיכון חדש", כותב דן מרגלית ב"ישראל היום". "הלשון החריגה היא אשרור להבנה האמריקנית כי ארה"ב נחלה כישלון אזורי, ובמישור הישראלי-פלשתיני".

חוק הגיור

"מועצת גדולי התורה התכנסה אתמול בירושלים לדון בענייני השעה", נכתב במעלה שער "המבשר". ענייני השעה אינם המצב הבטחוני הנפיץ בבירה, אלא המאבק סביב חוק הגיור שאושר שלשום בכנסת בקריאה ראשונה. "מועצת גדולי התורה קוראת לעצור מיידית את חוק הגיור החמור כדי למנוע פילוג בעם על-ידי פתיחת ספרי יוחסין לציבור החרדי", נכתב בכותרת המשנה. כותרות דומות מופיעות באותו מקום בדיוק בשערי "הפלס" ו"יתד נאמן". "הרבנים הראשיים: לא נכיר בגיורי חוק שטרן", נכתב בכותרת הראשית של "בשבע" על הצעת החוק שמקדם ח"כ אלעזר שטרן (התנועה).

"הסערה סביב חוק הגיור מאיימת על שלמות הקואליציה, אבל יותר מכך, חושפת את מאבק האיתנים על הזהות היהודית ועל צביונה העתידי של ישראל", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער המוסף היומי של "מעריב". החוק, מסביר משה שטיינמץ, הוא מעין הפרטה של הסמכות לגייר, הנתונה כעת באופן בלעדי בידי בתי-הדין של הרבנות הראשית, הנשלטת על-ידי החרדים. אם יאושר החוק, "יוכשרו רבני הערים אף הם ויקבלו את הסמכות לגייר [...] כמו כן, המתגיירים יוכלו לבחור באיזה בית-דין לגיור לעבור את התהליך".

אחרי שהוא מתייחס להתנגדות בקרב נציגי החרדים וכמה מאלה של הציבור הדתי-לאומי, מראיין שטיינמץ גם את אהוד בנדל, "נשיאה לשעבר של התנועה הקונסרבטיבית": "החוק הוא בסופו של דבר ריב בתוך העולם האורתודוקסי – בין הצד שנחשב למקל לבין הצד שנחשב כמחמיר", אומר לו בנדל. "העובדה שהבית-היהודי והציונות הדתית חברו לחרדים בהתנגדותם הנחרצת לחוק, שלא לדבר על התנגדותם של הרבנים הראשיים, מוכיחה שהמחנה האורתודוקסי כולו על כל גווניו הוא מקשה אחת".

ובינתיים, בנמל אשדוד

"המשטרה ממליצה להעמיד לדין את אלון חסן ואת מנכ"ל נמל אשדוד לשעבר", נכתב בכותרת לא גדולה בפינה הימנית העליונה של שער "גלובס". "המשטרה ממליצה להעמיד לדין את שוקי סגיס ואלון חסן; עובדים בנמל אשדוד מתמרדים נגד הוועד", נכתב בכותרת קטנה בשולי שער "דה-מרקר", שפירסם את התחקירים בנוגע לחסן. הדיווח עצמו תופס את הכפולה הפותחת של העיתון, יחד עם דיווח של אבי בר-אלי על התפתחות בנמל עצמו:

"עשרות עובדים פרצו שלשום אל לשכתו של יו"ר הוועד, אבינועם שושן, והאשימו אותו בהפגנת חולשה מול הממשלה ובכך שגרם לאיסור על קליטת קרובי משפחה בנמל. שושן וחבריו לוועד איימו להתפטר, ובהסתדרות פועלים לקדם את הרוחות", נכתב בכותרת המשנה, שעם קריאתה לא ברור מה הרבותא בכך ש"תם עידן הפחד של חסן", מה גם שלפי הכתוב בעומק הכתבה, מדובר במיעוט קטן מבין העובדים.

ב"כלכליסט", לעומת זאת, מגיע מנהיג העובדים המודח לכותרת הראשית: "בהסתדרות מתעכבים עם החלפת אלון חסן", נכתב בה לצד דיוקנו של חסן. "אף שתקנון ההסתדרות קובע כי ליו"ר ועד עובדים שלא יכול למלא את תפקידו ימונה מחליף וכי בחירות חדשות ייערכו בתוך 30 יום, החליטה ההסתדרות לסווג את מקרה חסן כמיוחד ולערוך בחירות רק בתום חצי שנה", נכתב בכותרת המשנה, הכוללת גם דיווח על המלצת המשטרה.

על שער "ממון" של "ידיעות אחרונות" אין מדווחים על ההמלצה בנוגע לחסן וסגיס, אך הכותרת הראשית נשארת באותם עולמות תחתונים: "ברשות שדות התעופה עובדים 15 קרובי משפחה של יו"ר הוועד", נכתב מתחת לה. "בנמל חיפה מנהל אישר קידום לאחיו. ואיך סידרו לאחות של אלון חסן תפקיד בנמל אשדוד. המבקר קובע: חגיגת העסקת קרובי משפחה בחברות הממשלתיות לא נגמרת".

תופעה בלתי הגיונית

"מושיבים אדם בלי רישיון אפילו לטוסטוס על ההגה של כלכלת ישראל, והוא מתעקש לא לציית לתמרורים. ברור שההתנהגות הזאת מובילה להתרסקות", ציטטה אתמול הכותרת הראשית של "דה-מרקר" את מנכ"ל האוצר לשעבר, ירום אריאב, שאמר את הדברים על שר האוצר יאיר לפיד בריאיון למוטי בסוק. "בביצועי לפיד יש שילוב של חוסר ניסיון, חוסר מקצועיות וחוסר אחריות", קבע הציטוט שנבחר לכותרת הראשית.

היום מצוטטים הציטוטים במאמר המערכת של "הפלס", המוקדש כולו לראיון ב"דה-מרקר". "חִצי הביקורת המושחזת של אריאב כלפי לפיד קולעים בנקודה הנכונה", קובע המחבר האלמוני של המאמר. "אותו 'כוכב תקשורת' אגוצנטרי שהבליח בשמי הפוליטיקה והצליח לגרוף תמיכה אלקטורלית בתור המפלגה האופנתית התורנית קיבל את אחד התפקידים האחראיים והרגישים ביותר בממשלה. ברוב יהירותו הוא מוביל את המשק לתהום, ואיש אינו עוצר בעדו. וכך, כל הכלכלנים תולשים שערותיהם ברוב ייאוש ואינם מסוגלים לקלוט מדוע אף אחד אינו שם קץ לפארסה הזאת". אכן, חותם הכותב, "מדובר בתופעה בלתי הגיונית" (ומתעקש לבסוף להסבירה בכל זאת, באג'נדה האנטי-חרדית של לפיד).

לא נגענו

שער המוסף השבועי של השבועון החרדי-לאומי "בשבע"

חוק "ישראל היום"

"בקואליציה ינסו לקבור את חוק 'ישראל היום'", נכתב בכותרת דיווח של צבי זרחיה ב"דה-מרקר". ההצעה של ח"כ איתן כבל (העבודה) לאסור על הפצתו בחינם של העיתון "צפויה" להיות נידונה ביום ראשון בוועדת השרים לחקיקה, כותב זרחיה. "בכנסת רווחים כמה תרחישים בקשר לקידומה של הצעת החוק", הוא מוסיף: הראשון הוא קבורתה בוועדת הכנסת לאחר האישור הטרומי, השני הוא התניית חוק מע"מ 0 של לפיד בהתנגדות להצעה של כבל. על שער "הפלס" נדפסת הכותרת "חוק 'ישראל היום': גורמים בליכוד מאיימים כי אם החוק יעבור, חוק מע"מ אפס ייתקע".

"משאל עם" ב"ישראל היום" על הצעת החוק להגבלת הפצתו בחינם, 30.10.14

"ההצבעה על הצעת החוק נגד 'ישראל היום' נדחתה לשבוע הבא", ספק חוגגת כותרת בראש עמ' 13 של החינמון. את הידיעה של גדעון אלון מלווה "משאל עם", מדור אבסורדי קבוע בעיתון, שבמסגרתו שואלים הכתבים קבוצה קטנה, כביכול אקראית ולבטח לא מייצגת של עוברי אורח, שנבחרים על-פי קריטריונים שהעיתון אינו טורח לחשוף בפני קוראיו – שאלה מענייני היום. היום, ולא בפעם הראשונה, עוסקת השאלה בחוק שנועד להגביל את הפצתו של העיתון בחינם. באורח פלא, הכתבים יעל ברנובסקי וגדי גולן, שתישאלו שמונה אנשים בתל-אביב ובבאר-שבע, לא מצאו מישהו שחושב משהו רע על החינמון, או אפילו שלא חושב עליו דברים חיוביים ביותר. ושוב, בפעם המי יודע כמה: ב"ישראל היום" לא שמים לב לפארסה שבפרסום משאל מפוברק עם תוצאות תמיכה של 100% על רקע המאבק בעיתון בטענה שהוא שופר תעמולתי.

לא שבלתי הגיוני כי יימצאו מתנגדים רבים לחוק – למעשה מדובר בחוק רע מבחינות רבות. הוא פסול משום שהוא נתפר במדויק למידותיו של גוף אחד, יחיד ומיוחד. הוא פסול משום שהוא פוגע בחופש הביטוי. הוא פסול משום שאם יעבור הוא עלול להחזיר את שוק העיתונות המודפסת למצב שבו פועל בה מונופול חזק ודורסני ("ידיעות אחרונות"). אם יעבור, הוא גם עלול לחזור כבומרנג אל הוגיו, אם יתברר שקוראים רבים מוכנים לשלם מחיר רצפה (כפי שמוצע בחוק) עבור הזכות להמשיך לקרוא את הסמרטוטון של שלדון אדלסון.

פינת הטוקבק

המעגל נסגר. מתוך התגובות לשער "הארץ" בדף הפייסבוק של העיתון, היום

הדנקנרים

"אחרי דני ונוחי, עכשיו גם שמואל דנקנר מסתבך", נכתב בשער האחורי לענייני משפחת דנקנר של "דה-מרקר". וב"כלכליסט" כותב משה גורלי כי "נדחתה בקשת נוחי דנקנר למחוק תביעה נגזרת שהוגשה נגדו על מכירת ישראייר לאי.די.בי פיתוח. באופן מפתיע, גם בעלי השליטה החדשים התנגדו לתביעה שעשויה להכניס לקופת החברה הון רב". ביותר מעיתון כלכלי אחד מתפרסם היום דיווח על קשייהם הנערמים של אותם בעלי שליטה חדשים באי.די.בי, אדוארדו אלשטיין ומוטי בן-משה.

ענייני תקשורת

טלוויזיה מסחרית. "רגע לפני שערוץ 10 נסגר הגיעה נינה סטורמס עם 70 מיליון דולר ורוצה להצילו", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של נתי טוקר ב"דה-מרקר". "רשת וקשת, ששקלו לעבור מרצונן לשבעה ימי שידורים, חוזרות ומתבצרות בערוץ 2 ודורשות חברת חדשות משותפת". לפי כותרות הביניים, "היעד של ארדן והרשות השנייה: תחרות, גם בכוח", "היעד של קשת: לעבור לרישיון, אבל על בטוח", "היעד של רשת: להישאר בערוץ 2 – ולתקוע כל חקיקה", "היעד של ערוץ 10: לשרוד – ואולי להיות דומיננטיים".

במומו פוסל. "רשם העמותות בודק חשדות נגד עמותות שמאל קיצוני שלא מדווחות כחוק על מימונן על-ידי האיחוד-האירופי", נכתב בהפניה לידיעה של יאיר שפירא על שער העיתון "בשבע". העיתון הוא הזרוע המודפסת של ערוץ 7, פעם תחנת רדיו פיראטית והיום אתר אינטרנט ורדיו מקוון. כפי שחשף כאן איתמר ב"ז לפני שנתיים, כלי התקשורת מופעלים על-ידי שרשור חברות ועמותות הקשורים לישיבה של הרב זלמן מלמד בבית-אל, ממנהיגיו של הזרם הקיצוני ("חרד"לי") בציונות הדתית – ונשלטים על-ידי חברה עלומה הממוקמת במקלט המס של איי מרשל. כפי שחשף כאן ב"ז בשנה שעברה, העמותה שמפעילה את מפעלות התקשורת הללו ספגה דו"ח ביקורת חריף בשל התנהלות לא תקינה. בין היתר הואשמה בכך שהיא מעבירה בדרך פסולה כספי תרומות וכספי ציבור לחברות למטרות רווח. באופן מסתורי, שברשם העמותות הגדירו "טעות אנוש", העמותה הדתית קיבלה בכל זאת אישור ניהול תקין. באופן לא מוסבר, לא הרשם ולא רשות ממלכתית אחרת לא בדקו עד היום את החשדות נגד העמותה.

שירות לעומתי. "שוברים-שתיקה לא יפעילו מתנדבי שירות אזרחי", נכתב בכותרת ידיעה לא חתומה ב"בשבע", המזכירה כי האחראי על השירות הלאומי-אזרחי, השר שלום ג'רבי, פסל לאחרונה את בצלם מהזכות לקבל עובדים מהשירות משום שהוא "פועל נגד צה"ל" ונגד המדינה (החלטתו נפסלה בתורה על-ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה). יש לציין כי לא רק ארגונים פוליטיים משמאל נהנים מעובדי חינם של השירות הלאומי, אלא גם ארגונים מימין. כך למשל האגודה לזכות הציבור לדעת, העוסקת בהוקעת התבטאויות של אנשי תקשורת החשודות כשמאליות, זכאית לקבל מתנדבים לצורך "מחקר ומעכב על התקשורת הישראלית. ניהול מסד נתונים וקשרי חוץ" (הטעות במקור, מתוך אתר האגודה להתנדבות).

טלוויזיה בערבית. "אפילו רגע אחד של נחת לא נרשם במסדרונות הערוץ הערבי-ייעודי, הלא-טי.וי, מאז החל לשדר לפני שנתיים: אין בו פרסום, החובות נערמים, הרייטינג נמוך בקרב החברה הערבית שממנה קיווה להיבנות, ובעלי המניות לא רואים את הדברים עין בעין", נכתב בכותרת מוסף "הערב" של "גלובס", המפנה ל"כתבה רביעית בסדרה 'מחפשים פתרון לבעיה הערבית-ייעודית'", מאת לי-אור אברבך.

תרבות וביקורת. כתבת השער של המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", "24 שעות", היא כתב הגנה של כוכבי מופע בידור פופולרי לילדים ("פסטיגל") מפני טענות על ערכו התרבותי והחינוכי. אין מדובר בכתבה ממומנת, אלא באמתלה לכתבת קידום מכירות למופע אחר בכיכובם ("ערב מחווה איכותי").