בליל ה-22 ביולי 2002 הטיל מטוס F16 של חיל האוויר הישראלי פצצה אחת במשקל טון על מבנה בעזה שבו שהה הטרוריסט סלאח שחאדה. מההפצצה נהרג שחאדה. יחד עימו נהרגו במבנה אשתו, לילה חאמיס יוסף, בתם אימאן ועוזרו של שחאדה, זאהר סלאח אבו-חסיין (נאסר). כמו כן נהרגו 11 אזרחים אחרים, וביניהם שתי תינוקות וחמישה ילדים, ששהו במבנים סמוכים, ונפצעו כ-150 אזרחים.

"זו היתה אחת הפעולות המוצלחות ביותר שלנו", אמר לאחר המבצע ראש הממשלה דאז אריאל שרון, אך הוסיף כי אם היה יודע שיש אזרחים לצד שחאדה, לא היה מאשר את המבצע. מה באמת ידע שרון לפני המבצע על מספר האזרחים שנמצאים בבית יחד עם שחאדה ובסביבתו הקרובה? מה היתה הערכת גורמי המודיעין? ומה אמור היה להיות "הנזק הסביבתי" כתוצאה מהשלכת פצצה בת טון על מבנה באזור המאוכלס בצפיפות?

העיתונות הישראלית עסקה בשאלות אלו בהרחבה בימים שלאחר ההפצצה. תשובות לשאלות אלו סיפק גם דו"ח של "ועדה מיוחדת לבחינת פעולת סיכול ממוקד – סלאח שחאדה", שפורסם בחודש פברואר האחרון. בראש הוועדה עמדה שופטת בית-המשפט העליון בדימוס טובה שטרסברג-כהן. לצדה כיהנו יצחק דר והאלוף (מיל') יצחק איתן.

פרסום הדו"ח איפשר השוואה בין התשובות שסיפקה העיתונות מיד לאחר האירוע ובין התשובות שסיפקה הוועדה לאחר חקירה ארוכה, שמיעת עדויות וקריאת מסמכים. ההשוואה מעלה כי מרבית הממצאים והמסקנות של הוועדה פורסמו מעל דפי העיתונים כבר בימים הראשונים שלאחר הפעולה.

בכמה נקודות ספציפיות תיארה העיתונות תמונת מצב שונה מזו שעולה מדו"ח הוועדה. ברוב הדיווחים בעיתונות נכתב כי לא היה ידוע שאשתו ובתו של שחאדה שהו איתו. מדו"ח הוועדה עולה כי היה ידוע שאשתו שוהה לצדו, אך לא היה ידוע כי בתו שוהה אף היא במקום.

על-פי הדיווחים בעיתונות, במערכת הביטחון שררו חילוקי דעות באשר לשאלת אכלוסם של המבנים הרעועים שהוצבו בחצר הבית שהופצץ. כמו כן דווח בכל העיתונים כי הצפי היה שהנזק שייגרם לשוהים במבנים אלה יהיה מינימלי. על-פי דו"ח הוועדה, לגורמים במערכת הביטחון היה ברור שהמבנים בחצר מאוכלסים, והיתה הערכה כי השוהים בהם יינזקו במידה משמעותית.

נוסף על ההבדלים הללו בולטת מידת הביקורת הרבה שמתחה העיתונות בימים שלאחר הפעולה, בעיקר ביקורת אישית כלפי ראש הממשלה אריאל שרון, וזאת בהשוואה לקביעות הוועדה, שלא מצאה לנכון להסיק מסקנות אישיות (בין השאר בשל העובדה שראש הממשלה אריאל שרון, השרוי בתרדמת, לא היה יכול להעיד בפניה). להלן פרטי הבדיקה.

מה היתה הערכת גורמי המודיעין לגבי מספר האזרחים בסביבת שחאדה?

ידיעות ראשונות על פעולת ההתנקשות פורסמו בעיתונות המודפסת ב-23.7.02, אך מידע מקיף ופרשנויות החלו להתפרסם רק למחרת, ב-24.7.02. "על-פי המידע שהיה בידי הצבא", כתב שמעון שיפר באותו יום ב"ידיעות אחרונות", "שחאדה שהה בבית עם אשתו, בתו בת ה-14 ועוזרו זאהר נאסר". זהו הדיווח היחיד בעיתונות שלפיו בידי מערכת הביטחון היה מידע על נוכחות בתו של שחאדה לצדו. כל יתר הדיווחים מסרו כי דבר נוכחותה בתו לא היה ידוע בישראל. רובם טענו כך גם לגבי אשתו.

יואב לימור דיווח ב"מעריב" כי "בשב"כ מבקשים לברר מדוע לא היה מידע על כך שבבית שוהים – לצד שחאדה וסייענו הבכיר, זאהר נצאר – גם רעייתו ובתם, שהיוותה את הסיבה לכך שפעולת החיסול נדחתה מיום שבת".

לימור מסתמך על "גורם בטחוני בכיר", וכותב כי "קודם לפעולה נדרש השב"כ לאפשרות שבבית שוהים אזרחים, והשיב 'בסבירות גבוהה' כי שחאדה ונאסר הם היחידים שנמצאים במבנה". גורם בשב"כ הגדיר באוזניו של הכתב את הטעות המודיעינית הזו כ"סבירה". עוד נכתב בדיווח של לימור כי הנפגעים בתקיפה שהו "בפחונים ובבקתות בסמוך לביתו של שחאדה, וזאת על אף העובדה שמבנים כאלה לא נצפו בצילומי האוויר שעל-פיהם אושרה התקיפה".

למחרת דיווח לימור על ממצאים שונים שלפיהם "בתחקירים שנערכו עד כה התברר כי בצילומי האוויר שבוצעו קודם לתקיפה נראות בבירור החושות. גורמי המודיעין נדרשו לאפשרות שאזרחים נמצאים בתוכן, וקיימות שתי גרסאות בנוגע לתשובה שנמסרה: בשב"כ טוענים כי העריכו שהן מיושבות, ואילו בצה"ל טוענים כי נאמר שאין בנוגע לכך מידע מדויק, אולם ייתכן שהן 'מיושבות בדלילות רבה'".

בחלוף יום נוסף דיווח לימור, ב"מוספשבת" של "מעריב", כי "תצלומי האוויר שקדמו למבצע מראים בוודאות כי בסמוך למבנה הדו-קומתי, שבו הסתתר המבוקש, היו חושות. בין השב"כ לצה"ל קיימת מחלוקת האם ידעו שהן מיושבות בצפיפות, אבל בזמן אמת אף אחד לא ביקש לברר שוב. כך גם בנוגע לאפשרות הימצאותם של אזרחים במבנה, פרט לשחאדה וסייענו. השב"כ ידע לומר 'בסבירות גבוהה' שבני משפחתו לא נמצאים שם, איש לא דרש וידוא מוחלט. בהתחשב במעמדו ובתפקידו של שחאדה, גם החלטה על חיסול במחיר של פגיעה בבני משפחה נוספים היתה נסבלת".

אלכס פישמן, עמיר רפפורט ואיתמר אייכנר דיווחו ב"ידיעות אחרונות" כי "גורמי המודיעין בצה"ל ובשב"כ ידעו היטב כי בסמוך למבנה שבו מצא איש החמאס סלאח שחאדה מסתור התגוררו אנשים – בניגוד לטענות הרשמיות שהושמעו שלשום אחרי החיסול. [...] השב"כ, שהעביר מידע על הנעשה באזור, ציין במפורש כי בסביבת הבניין מתגוררים אנשים.

"[...] לפי המודיעין שהעביר השב"כ לצה"ל ולדרג המדיני, ברגע שבו נתקבלה החלטה לבצע את התקיפה, שהה שחאדה עם עוזרו בבניין. השב"כ גם דיווח אז כי על-פי המידע שבידו אין אנשים נוספים בבית, אולם אי-אפשר לשלול את האפשרות שיש במבנה אנשים נוספים".

למחרת, ב"מוסף לשבת" של העיתון, דיווח פישמן כי "תצלומי האוויר הראו בית בן שתי קומות, המוקף משלושת עבריו במבנים גבוהים יותר, ובתווך: סוכות. היה ברור שבמבנים סביב הבית יש אזרחים. לגבי הסוכות – כאן עדיין מתנהל ויכוח בין השב"כ לאמ"ן. בשב"כ טוענים שלא היה להם בכלל ספק שמתגוררים שם אנשים. באמ"ן טענו שאם המקום בכלל מאוכלס – זה רק על-ידי תושבים מזדמנים. במלים אחרות, בכל הנוגע לסוכות – לא עסקו המחליטים במודיעין, אלא הסתפקו בניחוש.

"[...] בלילה שבין שני לשלישי השבוע, כשלחץ הטייס על הכפתור ושיחרר את הפצצה המתוחכמת, לא יכול היה השב"כ לשלול בוודאות את האפשרות שיש בדירה עוד אנשים מלבד שחאדה ועוזריו. בחמ"ל שעקב אחר המבצע ישבה – בצד הצמרת הצבאית – גם צמרת השב"כ: ראש אגף המבצעים של השב"כ, האחראי על הדרום, ראש השב"כ עצמו וסגנו. איש מהם לא שאל: אם אי-אפשר לשלול את האפשרות שיש בדירה גם חפים מפשע – אז אולי בכל זאת יש שם כמה כאלה?".

לאחר ההתנקשות דיווח עמוס הראל ב"הארץ" כך: "בשב"כ טוענים כי הארגון העביר מראש הערכה שהבתים בסביבה, ובהן גם ה'חושות', שהיו קרובות יותר אל בית שחאדה, מיושבים ברובם. לעומת זאת טוענים בצה"ל כי לא היה ברור מראש אם ה'חושות' מיושבות, וההערכה היתה שהן דווקא ריקות. אולם, מניתוח ראשוני של צילומי האוויר של השכונה, ניתוח שעשה צה"ל לאחר מעשה, עולה כי היה אפשר להסיק מהם שחלק מה'חושות' מיושבות".

בידיעה נפרדת דיווח הראל כי "ביום שני הצביע המידע המודיעיני על כך ששחאדה שוהה בדירה, לצורך פגישה עם עוזרו הבכיר, זאהר אבו-חוסיין (שנהרג בהפצצה). לא היתה שום עדות על הימצאותן של אשתו ובתו של שחאדה במקום. ואולם גורמי המודיעין מודים שגם לא היה 'מידע פוזיטיבי' כי אין אזרחים בדירה.

"ההנחה היתה, בסבירות גבוהה, שהן לא שם. ההפצצה נעשתה תוך סיכון מסוים (לשהות אזרחים בבית), שלהבנתנו היה סביר, בהתחשב באיש ובהזדמנות לפגוע בו", ציטט הראל "אדם שהיה שותף לתכנון המבצע". "במלים אחרות", מפרש הראל, "נלקח סיכון מחושב, גם אם נתפס כקטן. מה לגבי הבתים שמסביב? חלקם נחשבו לנטושים, אולם השב"כ הודיע במפורש כי מתגוררים אזרחים בסמוך. ההערכה לא דיברה על מספר הדיירים בבתים אלו".

לעומת הדיווחים בעיתונות מאותה תקופה, דו"ח הוועדה לבדיקת הפעולה קובע כי "הסיכון להריגת אשתו של שחאדה ששהתה איתו בבית נבחן, נידון ונלקח בחשבון כסיכון מחושב". הוועדה מדגישה כי "שיקול זה היה בנסיבות העניין מידתי ולגיטימי". במלים אחרות, בניגוד למסרים שהועברו לעיתונאים, היה ידוע למערכת הביטחון כי אשתו של שחאדה נמצאת לצדו, וקיימת סבירות שהיא תיהרג בפעולה.

יחד עם זאת, הוועדה קבעה כי "מותה הטרגי של אימאן, בתו הקטינה של שחאדה, כתוצאת לוואי מהריגתו, לא זו בלבד שלא היה מכוון ולא נצפה על-ידי הגורמים המעורבים בתכנון וביצוע המבצע, אלא שהימצאותה בבית שחאדה סמוך לתקיפה נידונה, נשקלה ונפסלה על-ידי מקבלי ההחלטות כסבירות נמוכה ביותר". ביום ביצוע הפעולה, נכתב בדו"ח, קבעו גורמי איסוף המודיעין כי "קיימת סבירות גבוהה שאימאן לא נמצאת בבית שחאדה".

מהדו"ח עולה כי סגן ראש השב"כ יובל דיסקין טען בזמן אמת כי "אין אפשרות לשלול את הימצאה של אימאן בבית", והתקשר לראש השב"כ דיכטר כדי "להביע את היסוסיו".

על-פי הדו"ח, "ראש השב"כ שקל את כל הנתונים וההערכות והגיע למסקנה כי קיימת סבירות גבוהה ביותר כי אימאן איננה נמצאת בבית, לפיכך הורה על ביצוע המבצע, שבוצע כמתוכנן. בדיעבד הסתבר כי ההערכה היתה שגויה וכי אימאן היתה בבית ומצאה בו את מותה".

הוועדה קבעה כי "על אף שלא ניתן היה לשלול באופן ודאי את הימצאותה של אימאן בבית, היה זה במתחם שיקול דעתו של ראש השב"כ לקבוע כי קיימת סבירות גבוהה לאי-הימצאותה בבית".

לגבי הימצאותם של אזרחים במבנים שבסביבת המקום שבו שהה שחאדה, מדו"ח הוועדה עולה כי בניגוד לנטען בעיתונות באותה תקופה, היה ברור במערכת הביטחון שהמבנים הללו, או לפחות כמה מהם, מאוישים. חילוקי הדעות נגעו למידת הנזק שייגרם לשוהים בהם.

בדו"ח מצוין כי "מקור של השב"כ" מסר לארגון מידע על האזור, שבו ביקר כחודש ימים קודם לכן. "המקור לא מסר דבר על אכלוס המבנים בסביבה, לבד מכך שציין שיש פחונים". יחד עם זאת, בדו"ח נכתב כי "לפני המבצע בוצעו עשרות גיחות חוזי וצילומי אוויר שבהם נראים בית שחאדה וסביבתו המאוכלסת בצפיפות. כן נראים דודי שמש וצלחות לוויין על גגות בית המוסך והפחונים. לחלק מבכירי כוחות הביטחון המעורבים במבצע היתה היכרות עם האזור ועם צפיפות האוכלוסייה בו".

מסקנת חברי הוועדה בנוגע לשוהים במבנים הסמוכים היא כי "המידע המודיעיני הפוזיטיבי לעניין אכלוס בית המוסך והפחונים שהיו סמוכים ביותר לבית שחאדה [היה] דל יחסית, בלתי ממוקד ובלתי אחיד ולקה בחסר [...] לא היה מידע פוזיטיבי שגרים בפחונים ובבית המוסך, אולם נראה כי מתוך המידע האמור היתה סבירות גבוהה יותר לכך שבית המוסך והפחונים מאוכלסים מאשר שאינם מאוכלסים [...] בשלב מסוים הפך החסר במידע למידע פוזיטיבי שבבית המוסך לא מתגוררים אזרחים. זהו המידע ששימש למקבלי ההחלטות ושימש כהנחת עבודה לצורך קבלת החלטתם".

מה אמור היה להיות "הנזק הסביבתי" לאותם אזרחים?

לאחר המבצע דיווח עמוס הראל ב"הארץ" כי "גורמי ביטחון בכירים מתחו אמש ביקורת על ההחלטה להשתמש בפצצה במשקל טונה לצורך הפצצת הבית. את הנזק הסביבתי הקשה, טענו, ניתן היה לחזות מראש, בניגוד לטענת בכירי צה"ל". ביקורת דומה אינה כלולה בדו"ח הוועדה לבדיקת המבצע.

למחרת הוסיף הראל כי "הנחת המתכננים באשר לפגיעה שיספגו הבתים מסביב לבית שחאדה היתה מוטעית. הבתים הקרובים אמנם לא נהרסו כליל – וכך חזה חיל האוויר – אך בהם שהו 13 מ-17 ההרוגים. בדיונים שקדמו לפעולה העריך חיל האוויר כי הבית שיופצץ ייהרס כליל וכל השוהים בו ייהרגו. לעומת זאת, נטען כי בבתים הקרובים יספגו דיירים פגיעות רסיסים, שברי זכוכית והדף, וכי צפויות רק פציעות".

על-פי ידיעה אחרת של הראל, "במסגרת הדיונים הביעו גורמים בשב"כ התנגדות לתקיפת המטוסים, מחשש לגרימת נזק גדול מדי לסביבה. ייתכן שהיו הסתייגויות גם בדרגים בתוך צה"ל. אבל ראש השב"כ, אבי דיכטר, תמך בהפצצה על סמך הערכות צה"ל, וכמוהו גם שרון, בן-אליעזר ובכירי הצבא".

יואב לימור דיווח ב"מעריב" כי "חיל האוויר העריך קודם להפצצת ביתו של מנהיג הזרוע הצבאית בחמאס, סלאח שחאדה, כי 'הנזק הסביבתי' שייגרם יסתכם בפציעות קלות ובנפגעי הלם מקרב התושבים באזור". על-פי לימור, "לדיונים שקדמו לחיסול אף הובאו מומחים מלהק ציוד וממחלקת המבצעים בחיל האוויר. לדבריהם, סוג הפצצה שנבחרה לפעולה (פצצה מונחית לייזר מסוג זרעית, במשקל של טון) מדויק מאוד, וכי הפגיעה שעלולה להיגרם לאזרחים בסביבה תהיה מינורית".

נחום ברנע ציין בטורו, ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", כי "ההערכה של אנשי חקר-ביצועים היתה שהבניינים מסביב לא יתמוטטו כתוצאה מההפצצה. רק הזגוגיות יתנפצו. הם לא הביאו בחשבון את המבנים הרעועים – חושות – שמילאו את החצר הסמוכה לביתו של שחאדה".

הרמטכ"ל, משה (בוגי) יעלון, צוטט בטורו של ברנע כאומר: "היתה פה לקיחת סיכון. לא הייתי לוקח סיכון כזה מול דג רקק. אבל שחאדה הוא סיפור אחר. מה שספגנו ממנו בחצי השנה האחרונה היה קשה ביותר. יש כאן דילמה לא פשוטה של עלות מול תועלת".

על-פי רשימה מאת יואב לימור, שפורסמה ב"מוספשבת" של "מעריב", היה זה ראש מטה חיל האוויר, תא"ל אליעזר שקדי, אשר קבע, על סמך מומחי חקר הביצועים של להק-ציוד בחיל, כי "במקרה הגרוע ייפצעו אזרחים קלות מרסיסים, או שיסבלו מהלם". לימור ציין כי "הנחרצות הזו של חיל האוויר שיכנעה גם את אחרוני הספקנים (והיו בודדים כאלה). היה ברור שגם אם החושות מיושבות, ממילא לא קיימת אפילו מידה של ודאות קרובה לפגיעה מסיבית ביושביהן, ומכאן שהתוכנית 'בטוחה'".

מדו"ח הוועדה לבדיקת המבצע עולה כי ההערכה היתה דווקא שיהיו הרוגים במבנים הסמוכים לבית שחאדה. על-פי הדו"ח, בדיון שהתקיים כמה ימים לפני הפעולה אצל סגן ראש השב"כ, בהשתתפות נציגי השב"כ וחיל האוויר, "הוערך על-ידי נציגי חיל האוויר כי ייגרם נזק סביבתי כבד וכי הנזק הגדול ביותר – גם אם תהיה פגיעה ישירה ביעד – יהיה בפחונים, וכי בית המוסך ייפגע גם הוא, אם כי לא צפו הרוגים בו [משום שחשבו כי הוא ריק בשעות הלילה]".

עוד נכתב בדו"ח כי "לפי הערכה בעל-פה שניתנה על-ידי נציגי חיל האוויר בהמשך, צפוי היה שיהיו הרוגים ופצועים בקרב השוהים בפחונים". בשל הערכה זו, נכתב בדו"ח, הציע ראש אגף המבצעים בשב"כ דרך פעולה אחרת. בסיכום הדיון, כך נכתב, החליט סגן ראש השב"כ יובל דיסקין לא לבצע את התקיפה, אך לאחר שראש מרחב דרום בשב"כ, שצידד בביצוע המבצע כמתוכנן, עירער בפני ראש השב"כ, החליט דיכטר להפוך את החלטת סגנו.

במקביל, בדיון שנערך בצה"ל, המליץ ראש אגף המבצעים "לנקות את הפחונים ולוודא שלא מתגוררים שם". בדיון שהתקיים אצל הרמטכ"ל, נכתב בדו"ח, "העלה רמ"ט חיל האוויר את נקודת מבטו של חיל האוויר. [...] הוא הצביע על כך שלהערכת חיל האוויר, אם יימצאו אנשים בבית המוסך ובפחונים, יש סיכון שייפגעו".

על-פי הדו"ח, סגן הרמטכ"ל וראש אמ"ץ (אגף מבצעים) הסתייגו מהמבצע בשל החשש לפגיעה בשוהים בסביבת שחאדה. לעומת זאת, רח"ט מבצעים וראש אמ"ן המליצו לבצע את הפעולה כמתוכנן. הרמטכ"ל שקל והחליט לבצע את הפעולה. חברי הוועדה כותבים כי "בעשותו כן יצא הוא מתוך הנחה שבית המוסך ריק ואין מתגוררים בו. הוא נתן דעתו לסיכון קטן של פגיעה באזרחים בודדים, אותו ראה כמידתי לנזק הצפוי משחאדה לאוכלוסייה האזרחית בישראל".

כמו כן מצוין בדו"ח כי בתכנון הפעולה "נבחרה זווית מסוימת של ירי המסיטה את ההדף מכיוון הבניינים הסמוכים אל תוך הרחוב ונבחרה שעת חצות לביצוע, בה נמצאים פחות אנשים ברחוב, אם בכלל, ותנוחת האנשים הנמצאים במבנים הסמוכים בשנתם מקטינה אף היא את הסיכון לפגיעה בהם".

מה ידעו שר הביטחון וראש הממשלה?

בבוקר ה-24.7.02 כתב שמעון שיפר ב"ידיעות אחרונות" כי לפני הפעולה יצר מייק הרצוג, מזכירו הצבאי של שר הביטחון בנימין בן-אליעזר, קשר טלפוני עם השר, ששהה בחו"ל, וביקש את אישורו למבצע. "בן-אליעזר שאל שאלות אחדות ולאחריהן אישר לפגוע בשחאדה", כתב שיפר.

בהמשך דיווחו כתב שיפר כי קציני צה"ל הגיעו למעונו הרשמי של שרון כדי לקבל את אישורו. על-פי שיפר, ראש אמ"ן, האלוף אהרון זאבי-פרקש, הציג בפני שרון את תצלומי המקום שבו שהה שחאדה. ראש השב"כ אבי דיכטר דיווח לשרון כי "בבית נמצאים שחאדה ושני אנשי חמאס נוספים".

שיפר הוסיף: "קציני המודיעין תיארו את הבית לפרטיו וציינו שהוא מוקף בחצר. לפי אחת הגרסאות, הקצינים ציינו כי 'מאחורי החצר ישנן חושות אחדות שמשמשות למגורים'. לפי גרסה אחרת, של אחד המשתתפים בפגישה אצל ראש הממשלה, לא דובר על אנשים שמוצאים להם מחסה בחושות הצמודות לבית".

נחום ברנע פירסם רשימה באותו גיליון של "ידיעות אחרונות" ובה, בין היתר, שיחה שניהל עם ראש הממשלה. "אילו ידעת מה יהיו התוצאות, האם היית מאשר את הפעולה, שאלתי. לא, אמר שרון. האם נאמר לך לפני הפעולה שאשתו של שחאדה ובתו עלולות להיות בבית, שאלתי. שרון ידע שרמזים כאלה יצאו מפי גורמים בצה"ל. הוא ראה בהם חלק ממסע הכפשות שמלווה אותו מזה שנות דור. על-פי שרון, נאמר לו שעם שחאדה נמצאים רק שניים מעוזריו, אנשי חמאס.

"זה גם מה שנמסר לשר הביטחון פואד בן-אליעזר, לדברי עוזריו (איש איננו טוען ששרון, בן-אליעזר או הרמטכ"ל ידעו שהפצצה תהרוג ותפצע משפחות שגרו סמוך לבית המופצץ) [...] בהנחה שאלה דברי אמת, אין כנראה מנוס מלקבוע שהיה כשל מודיעיני: לא העריכו נכון את ממדי ההרס הסביבתי, ולא זיהו נכון את האנשים בבניין".

בעיתון "הארץ" דיווח עמוס הראל על השתלשלות העניינים: "שלשום בצהריים, כשהגיע שוב מידע על מיקום שחאדה ועל האפשרות לפגוע בו, הוצגו התוכניות בפני שרון. שר הביטחון שהה בביקור בלונדון ועודכן על התוכנית לפני עלייתו למטוס שהחזירו לישראל. [...] שרון ובן-אליעזר שמעו מבכירי השב"כ כי קיימת רק 'סבירות נמוכה' להימצאותם של אזרחים בבית שבו הסתתר שחאדה".

אלוף בן דיווח אותו בוקר כי ראש הממשלה ושר הביטחון אישרו את הפעולה "בנוהל מזורז, באמצעות המזכירים הצבאיים של שני האישים, שקיבלו הודעה מצה"ל על הזמינות המבצעית של הפעולה".

על-פי בן, "לפני ימים אחדים נערך דיון שבו הציג צה"ל לשר הביטחון את תוכנית המבצע ודרכי הפעולה האפשריות. לפי גרסה אחת, בדיון אושר השימוש במטוסי F16 להריגת שחאדה. [...] לפי גרסה אחרת, שיטת הפעולה והחימוש שהופעל לא אושרו".

בטור פרשנות שהתפרסם תחת הכותרת "איך הפכה התנקשות בבכיר הטרוריסטים בשטחים להרג המוני של אזרחים?", השיב הראל על השאלה כך: "את הדיון בכישלון הישראלי צריך לחלק לשניים: מצד אחד – תמונת המודיעין, ומצד שני – בחירת האמצעי להתנקשות וההחלטה לפעול, חרף מיקומו של היעד בלב אוכלוסייה אזרחית והאפשרות הסבירה לפגיעה בחיי חפים מפשע. בדבריהם העדיפו ראש הממשלה אריאל שרון ושר הביטחון בנימין בן-אליעזר להפנות (במרומז, תמיד במרומז) את האצבע המאשימה אל המודיעין, ובעצם אל השב"כ, שסיפק את רובו.

"[...] הטלת האשם במודיעין מכוונת את הזרקורים למקום הנוח לקברניטים, וזה רק חלק מהתמונה. רק ארבעה מ-15 ההרוגים שהו בבית שבו שהה שחאדה: הוא, אשתו ובתו, ועוזרו מהחמאס. יתר האזרחים שנפגעו התגוררו בבתים שכנים. האם איש לא סבר שבבתים אלה יהיו, בחצות, ילדים והורים הנמים את שנתם?".

למחרת דיווח הראל כי "בפני הדרג המדיני הוצגו במלואן הערכות צה"ל והשב"כ בנוגע להימצאות תושבים בבית שבו שהה שחאדה ובדבר הנפגעים והנזק שתגרום הפצצת חיל האוויר בבתים סמוכים. אלא שהערכות אלה, מתברר בדיעבד, היו שגויות, והקברניטים אישרו את הפעולה בידיעה שהנתונים המודיעיניים המוצגים להם אינם ודאיים.

"להחלטה על בחירת האמצעי להתקפה, פצצה מדגם זרעית במשקל טונה, שהוטלה ממטוס F16, היו מודעים ושותפים ראש הממשלה אריאל שרון ושר הביטחון בנימין בן-אליעזר. [...] בפני שרון הציג צה"ל את שתי ההערכות הבאות: מי שישהה בבניין – ייהרג. דיירי הבתים וה'חושות' שמסביב ייפצעו מרסיסים, שברי זכוכית והדף".

לאחר הפעולה דיווח יואב לימור ב"מעריב" כי על-פי "בכירים בצה"ל", "עוד קודם לתקיפה נמסר לדרג המדיני ש'קיימת אפשרות לפגיעה סביבתית', אולם למרות זאת אושרה הפעולה". לימור דיווח עוד על "חילופי האשמות בין צה"ל לשב"כ", ועל טענות כלפי הדרג המדיני. "לשרון ולבן-אליעזר הוצגו כל הנתונים – לרבות חוסר היכולת לשלול את הימצאותם של אזרחים בבית ופוטנציאל הנזק הסביבתי", טענו בפניו גורמים במערכת הביטחון.

לימור הוסיף כי על-פי "גורמים בכירים", בעוד שבן-אליעזר אישר את הפעולה "בקווים כלליים", ראש הממשלה שרון קיבל "סקירה מפורטת על ההשלכות האפשריות של הפעולה".

למחרת דיווח לימור, על סמך "גורמים בטחוניים בכירים", כי "בנוגע לאפשרות שבביתו של שחאדה ישנם אזרחים, נמסר לראש הממשלה כי 'בסבירות גבוהה' נמצאים בבית רק המבוקש וסייענו הבכיר".

ברשימה נרחבת מאת לימור, שפורסמה ב"מוספשבת" של "מעריב", כתב העיתונאי כי שרון "ידע על כל פרט, ולא יכול, גם בטפטוף מגמתי לעיתונות, להתכחש לאחריותו המלאה לפרשה. מאישור שחאדה כיעד לפני חודשים, דרך ידיעה מלאה על אודות פרטי המעקב המדוקדק שהתבצע אחריו בשבועות האחרונים, ועד לחיסול עצמו – המיקום (בלב שכונה צפופה), האמצעי (מטוס F16) והחימוש (פצצת מונחית לייזר מסוג זרעית במשקל של טונה).

"שרון ידע הכל, ונתן 'אור ירוק'. מזכירו הצבאי החדש, האלוף יואב גלנט – שהעביר לו את פרטי ההכנות למבצע, נכח בכל הדיונים והאישורים, ואף עידכן אותו בזמן אמת – למד השבוע את שיעור המבוא בהלכות הטלת אחריות.

"גלנט, בוגר אסכולת נטילת האחריות וההודאה בטעויות שעל ברכיה גדל בשייטת 13, הוא קצין ישר כפלס. עדותו, שלא תישמע, תוכל להפיג את תירוצי ה'אילו ידענו' המביכים, וללמד שהכל היה עניין של להיטות: כולם, מאחרון הרכזים בשב"כ ועד לראש הממשלה, דרך כל דרגי הביצוע בצה"ל, רצו כל-כך להרוג את שחאדה, שהיו מוכנים לקחת סיכונים".

טור מערכת שפורסם בפתח "מעריב" לאחר הפעולה הפנה אצבע מאשימה כלפי ראש הממשלה שרון. "מהבירורים הפומביים שהיו אתמול עולה כי בעצם ראש הממשלה אריאל שרון היה הפוליטיקאי היחיד שהכיר את פרטי הפעולה ואישר אותה", נכתב. "הוא, אם כן, אחראי, וגם אם יאמר שוב ושוב כי זאת היתה הצלחה גדולה, הוא טועה ומטעה".

העיתונאי בן כספית העלה באותו בוקר תהיה לגבי מידת המעורבות של שר הביטחון באישור הפעולה. "לא ברור איך קיבל [פואד] את הידיעה ממזכירו הצבאי, תת-אלוף מייק הרצוג, ללא טלפון אדום. מקורביו מכחישים כי פואד לא ידע ומדגישים שידע, קיבל ואישר. משם הועבר המקל הלאה, ללשכת ראש הממשלה. גם שרון אישר".

ב"מוספשבת" הבדיל כספית בין מה שידע שר הביטחון ובין מה שידע אריאל שרון. לפי כספית, בערב הפעולה "שר הביטחון היה בנסיעה לנמל התעופה בלונדון, נטול טלפון אדום. לפיכך, כל מה שקיבל היה דיווח לקוני, על-פיו 'התנאים מולאו' והמבצע יוצא לפועל.

"פואד קיבל בעצם, בז'רגון המקצועי, יידוע פעולה. הוא לא יכול היה לבדוק, לשאול שאלות ולאשר. מי שעשה את כל העבודה הזו היה ממלא-מקומו, ראש הממשלה אריאל שרון. הוא קיבל את הדיווח והוא, כנראה, גם קיבל את הידיעה שחיל האוויר החליט לעבור ממסוק ל-F16. ההחלטה הזו התקבלה אצל מפקד חיל האוויר, באישור הרמטכ"ל".

בדו"ח הוועדה הרשמי כלול פרק הנושא את הכותרת "הדרג המדיני". "לא נמצאו מסמכים מזמן אמת מהם ניתן ללמוד על דיווח הדרגים הבטחוניים (שב"כ וצה"ל) לדרג המדיני", נכתב בדו"ח. על סמך עדויות של הגורמים הרבים שהתייצבו בפני הוועדה, מגיעים חבריה למסקנה כי הדיווח לדרג המדיני נעשה בשני שלבים. ראשית דיווח של ראש השב"כ והרמטכ"ל למזכירים הצבאיים של שר הביטחון וראש הממשלה. בהמשך, דיווח של המזכירים לראש הממשלה ולשר הביטחון לשם קבלת אישור לפעולה.

לגבי שר הביטחון בנימין בן-אליעזר, בדו"ח נכתב כי "ראש חטיבת המבצעים בצה"ל היה איש הקשר שהעביר למזכירו הצבאי של שר הביטחון דיווח על המבצע לשם קבלת אישורו של שר הביטחון. הוא דיווח שהנזק הסביבתי הצפוי קטן וכי בבית שחאדה נמצאים שחאדה ואשתו.

"[...] מעדותו של מזכירו הצבאי של שר הביטחון בוועדה עולה כי הוצג לו נושא הפגיעה באזרחים עם צפי לנזק סביבתי מינימלי. [...] לדבריו, לא הובאה לידיעתו העובדה שהיו חילוקי דעות או הסתייגויות מביצוע המבצע בין בכירי מערכת הביטחון. המידע הועבר לשר הביטחון ששה בחו"ל טלפונית על-ידי מזכירו הצבאי, שקיבל את אישורו של השר להמשיך במבצע. האישור הועבר על-ידיו לשב"כ ולצה"ל. מפי שר הביטחון בעדותו בוועדה עולה כי לפי המידע שהועבר אליו, רוב הבתים הסמוכים לבית שחאדה ריקים, הנזק הסביבתי הצפוי קטן ובבית שחאדה נמצאים הוא ואשתו".

לגבי ראש הממשלה אריאל שרון, בדו"ח נכתב כי "באופן כללי הלבטים היו ידועים לראש הממשלה, שהיה מעורב בכל הפרטים". מזכירו הצבאי העיד בפני הוועדה כי "אינו יכול לזכור אם ראש הממשלה ידע שיש חסר במידע המודיעיני וחילוקי דעות בין בכירי כוחות הביטחון באשר לעצם ביצוע המבצע באופן ובמועד שנקבע".

חברי הוועדה סיכמו פרק זה בהדגשה כי "לא ניתן לקבוע אם ועד כמה היו ראש הממשלה ושר הביטחון מודעים למידע החסר, הבלתי ממוקד והבלתי אחיד שנאסף על-ידי השב"כ בקשר לאכלוס בית המוסך והפחונים. ניתן לקבוע כי חילוקי הדעות בין הדרגים הגבוהים ביותר בקרב כוחות הביטחון לעניין ביצוע המבצע במתכונת שנקבעה לא הובאו לידיעת שר הביטחון, שלדבריו, היה צריך להעמידו עליהם. לא ניתן לקבוע על-פי החומר שלפנינו כי הובאו לידיעת ראש הממשלה. לפיכך לא ניתן לקבוע על בסיס איזו תשתית עובדתית נבחן על-ידי הדרג המדיני הסיכון של פגיעה באזרחים חפים".