גורמים, תנין ורהב

"גורם מדיני בכיר: 'חמאס ממשיך בבניית המנהרות'", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", המובילה לידיעה מאת אריק בנדר ויוסי מלמן. קביעה כזו מפי "גורם מדיני בכיר" מופיעה גם בעיתונים אחרים, ובכולם היא צמודה לציטוטים גלויים של שר החוץ אביגדור ליברמן בשיחת תדרוך שלו עם כתבים מדיניים. ב"ידיעות אחרונות", המקורב לליברמן ומתעב את נתניהו, מקדישים לאמירה עמוד שלם וטור פרשנות, של שמעון שיפר, החובט בנתניהו – כרגיל.

שיפר גם מתייחס לתגובת מערכת הביטחון, המכחישה את המידע של "הגורם המדיני הבכיר": "היה גם צפוי שמערכת הביטחון תביע פליאה, עד כדי כמעט הכחשה, לגבי המידע של 'הגורם המדיני'. שר הביטחון יעלון הרי קשר את גורלו עם עתידו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בליכוד ובדעת הקהל, ומכאן שיתוף הפעולה בתגובה של המערכת הנתונה למרותו", כותב שיפר, המניח מיניה וביה כי אנשי המקצוע ב"מערכת הביטחון" מעצבים את דעתם המקצועית בהתאם לדרישות המשתנות של משלמי משכורתם.

התגובה של "הגורמים הבטחוניים" מובאת גם בעומק הידיעה, של איתמר אייכנר, ב"ידיעות אחרונות". ב"מעריב" היא מודגשת בכותרת המשנה לראשית. ב"ישראל היום", כנהוג בעיתון עם פרסומים חיצוניים שאינם נוחים לראש הממשלה, התגובה מגיעה לכותרת. שלא לפי המנהג בעיתון, הכותרת מכילה גם את האמירה עצמה ולא רק התגובה לה. הפרסום ממוסגר בתגית "מלחמת הגורמים", בניסיון להמעיט מערך הדברים ולהציגם כספין פוליטי ותו לא. כך גם כותרת הכפולה הפותחת – "אחרי המלחמה בעזה: מלחמות היהודים, שוב".

אם הידיעה (של שלמה צזנה) על מלחמות היהודים פותחת את העיתון, מדוע היא אינה מגיעה לכותרת הראשית? בין השאר משום שהיא תפוסה כבר. "'תנין' של עוצמה" הוא המלל העילג לפי המסורת הממלא את משבצת הכותרת הראשית בגיליון הנוכחי של "ישראל היום". הוא מוביל למלל יחצני של דובר צה"ל בחתימת כתבת העיתון לילך שובל, וממלא בעקיפין גם את הצורך להשאיר באוויר את הדיון על האיום האיראני.

ב"ידיעות אחרונות", עיתון שאינו בוחל בפרסום מובלט של ההודעות לעיתונות של לשכת העיתונות של צה"ל, אותו מידע מתפרסם רק בידיעת כיתוב תמונה בתחתית עמ' 10. "עכשיו מותר לספר: הצוללת אח"י תנין, שתהפוך לרביעית בצי הצוללות של צה"ל, עושה את דרכה מחופי גרמניה לישראל", כותבים רותם אליזרע ודובר צה"ל. "על-פי מקורות זרים", מסתיים הטקסט השיווקי הקצר, "היא מסוגלת לשגר טילים בעלי ראשי נפץ גרעיניים".

פריט המידע האחרון אינו מוצא מקום בידיעה של לילך שובל. בעמ' 3 של "ידיעות" מתפרסמת ידיעה של "איתמר אייכנר וכתבנו בוושינגטון", שכותרתה מצטטת את נשיא ארה"ב ברק אובמה: "דאע"ש מסוכן יותר מאיראן".

אגב דאע"ש

כתבת השער של "24 שעות", המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", היא מונולוג של פרנצ'סקה בורי, כתבת מלחמות איטלקייה, ש"רדפה אחרי סקופים בסוריה יחד עם ג'יימס פולי עד שנחטף על-ידי דאע"ש וראשו נערף בהוצאה להורג שזיעזעה את העולם".

"כולם מדברים עכשיו על דאע"ש. אבל האמת היא שדאע"ש היא לא תופעה חדשה, היא תוצר של אבולוציה", פותחת בורי. "בכל פעם שהיינו חוזרים לחאלב, גילינו שהרעים מהפעם הקודמת הם עכשיו הטובים, פשוט כי לסוריה נכנסו בינתיים ארגונים אסלאמיים חדשים, עוד יותר קיצוניים מקודמיהם. כך למשל בתחילת 2013 עוד היינו מבוהלים מארגון אחראר א-שאם, בריגדת הג'יהאדיסטים הראשונה. אבל באביב של אותה שנה, החברה מאחראר א-שאם היו אלה שהגנו עלינו העיתונאים מהחברים בדאע"ש, או כפי שהם מכנים את עצמם כעת 'המדינה האסלאמית'. וב-14 בנובמבר 2013, כשלוחמי אחראר א-שאם עמלו כדי לתקן את קווי החשמל בחאלב והמים שוב חזרו להשקות קצת את העצים, אנשי דאע"ש בדיוק ערפו את הראש לאיזה מטופל בבית-החולים אל-זארזוס, חולה אומלל שדיקלם פסוקים שיעיים כשהיה תחת השפעת חומרי הרדמה. רק אחרי שהסונים הקיצונים ערפו למסכן את הראש, הם שמו לב שהוא היה בכלל אחד משלהם".

בינתיים, באירופה

"הסכם הפסקת האש במזרח אוקראינה נכנס לתוקף בשישי – אולם קרבות קשים ועשרות הרוגים כבר מעמידים אותו בסימן שאלה", נכתב בכותרת משנה לדיווח של יאיר נבות ב"ידיעות אחרונות".

החברה האזרחית

"3 ילדים – 25 אלף שקל בשנה: הוצאות החינוך של ההורים מטפסות", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר" (רותי לוי). "בחסות הפיקוח הרופף של משרד החינוך, מתנפחים הסכומים שהורי התלמידים נדרשים לשלם על מחשבים ניידים, שעות העשרה, מגמות לימוד מיוחדות והסעות", נכתב בכותרת המשנה. "רוב ההורים משלמים בלי לשאול שאלות – ורבים מוסיפים מכספים למימון של ציוד, חוגים, שיעורים פרטיים ותנועות נוער".

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החינוך שי פירון בביקור ביום הראשון לשנת הלימודים בבית-הספר במבועים שבדרום הארץ, 1.9.14 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

בטור פרשנות כותב ליאור דטל: "הנה המלצה פשוטה שיכולה להניב חיסכון של אלפי שקלים בשנה: הפסיקו לשלם את תשלומי ההורים לבתי-הספר של ילדיכם. על-פי חוק, התשלום היחיד שבו ההורים חייבים לשאת הוא ביטוח תאונות אישיות – 49.5 שקל בשנה".

"מדו"ח של משרד הבריאות עולה כי גרעונות בתי-החולים של הכללית ממומנים על-ידי כספי הרפואה בקהילה", נכתב בכותרת משנה לכתבה של רוני לינדר-גנץ ב"דה-מרקר". כותרת הכתבה היא "משרד הבריאות: קופות-החולים מונשמות באמצעות תמיכות של מיליארדי שקלים".

"שר האוצר היה אמור לברך על התוכניות שהוכנו במשרדו, ושנועדו לתת מענה לדרישותיהם של מאות האלפים שצעדו ברחובות בקיץ 2011. אבל בכל פעם שהוא נתקל בקבוצת לחץ הוא בוחר לוותר, והעשייה היחידה שלו מתמצה בעטיפת אי-העשייה בניירות צלופן שיווקיים", כותבת מירב ארלוזורוב ב"דה-מרקר". עמ' 4 של "כלכליסט" מוקדש לכתבה של שאול אמסטרדמסקי, ולפיה "האוצר דורש קיצוץ דרסטי בפנסיות של מערכת הביטחון". אמסטרדמסקי מדווח בעמוד העוקב כי "נתניהו ולפיד דחו את פגישתם לגבי התקציב לשנת 2015".

ובעולם: "הבנק הפדרלי: האי-שוויון בארה"ב ימשיך לגדול גם בדורות הבאים", נכתב בכותרת ידיעה של ישראל פישר ב"דה-מרקר". "סקר העוקב אחר השינויים במצב הכנסות הצרכנים מגלה כי גם אחרי המשבר הכלכלי והמחאות החברתיות שהגיעו בעקבותיו – העשירים מרוויחים יותר בזמן שהמשפחות העניות, בעיקר אלה שאינן נמנות עם ההגמוניה הלבנה, נאלצות לסבול מירידה בהכנסותיהן".

חוגגים קמפיין מוצלח

"ציפי לבני מגבילה את שכר המפרקים ל-3.5 מיליון שקל", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". "שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט", נכתב בכותרת המשנה (ממנה נשמטה המלה "המשנה"), "החליטו על תקרה של 3.5 מיליון שקל למפרקים כדי לעצור את חגיגות השכר על חשבונם של הנושים. על-פי הטיוטה שפירסמו, ניתן יהיה לקבל אחוזים מקופת הפירוק, אך בצורה מדורגת. שכר המפרקים נחשף במסגרת סדרת כתבות שפורסמה ב'כלכליסט' בשנים האחרונות". את הכתבה, של ענת רואה, שחתומה על הקמפיין בעיתון, מלווה טור – גם הוא בחתימת רואה. "הכדור עובר למגרש של השופטים", היא כותבת.

פרשת גלנט

האלוף (במיל') יואב גלנט, 20.7.09 (צילום: משה שי)

"גלנט יתמודד על תפקיד הרמטכ"ל; נתניהו שוקל את מועמדותו", נכתב בכותרת על שער "הארץ" לידיעה של עמוס הראל.

"ביום שישי האחרון, בדיוק באותה אכסניה טלוויזיונית שבה נפתח מחול השדים סביבו לפני כארבע שנים, הכריז האלוף במילואים יואב גלנט כי הוא מתמודד על תפקיד הרמטכ"ל הבא. קצת אחרי שאנשי 'אולפן שישי' בערוץ 2 הפטירו מעין-התנצלות מאוחרת על הפרסום בפרשת המסמך ההוא, נשאל גלנט אם הוא עדיין רוצה להיות רמטכ"ל. 'יש ממשלה בירושלים. אם היא תקרא לי לדגל, אני אפעל', הגיב האיש שכבר כמעט היה רמטכ"ל בפעם הקודמת. אם הדבר תלוי בראש הממשלה בנימין נתניהו, זה עוד יכול לקרות", טוען הראל ומוסיף בהמשך: "גם הפעם, כך נדמה, תיתכן התלבטות בין גלנט לבין האלוף גדי אייזנקוט, סגן הרמטכ"ל. וגם הפעם, קשה להסתכן ולהמר על התוצאות".

"מכל מקום", הוא מסכם, "סיפור הרמטכ"לות רחוק מסיום. בהחלט ייתכן שגל של מהלכים ומהלכי נגד יביא לפסילת מועמדים, כפי שקרה בבחירת נשיא המדינה ובשיבוצי מפכ"ל המשטרה ונגיד בנק ישראל. אחרי הסיבוב הקודם, נדמה שעד ה-15 בפברואר 2015, יום החילופים המתוכנן, שום דבר עוד לא יהיה סגור או בטוח. ובכל זאת, הנה עצת חינם לעורכי החדשות בטלוויזיה: לרענן את תיק הצילומים של יאיר גולן, אלוף פיקוד הצפון".

שחיתות

אתמול כתב כאן אורן פרסיקו כי בסיקור פרשת "ביביטורס" נקרע "ידיעות אחרונות" בין איבתו העזה וההיסטורית לנתניהו מחד לבין איבתו העזה וההיסטורית לפרקליטות וסלחנותו כלפי שחיתות שלטונית מאידך – אולם נראה שהכף נוטה לכיוון העדפתה של האיבה השנייה. היום ממשיך העיתון לצעוד בכיוון זה, כשבמדור הדעות מתפרסם טור של נחום ברנע הכותב בזכות החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין לא לפתוח בחקירה בפרשת הנסיעות של ראש הממשלה. "המחשבה ששוב יבלה ראש הממשלה חלק גדול מזמנו בחדרי חקירות, יאבד פוקוס, יאבד סמכות, מדאיגה הרבה יותר מהחשש שמא וינשטיין עשה לו הנחות", קובע ברנע.

הטור עצמו נפתח באנקדוטה שלפיה גם אנשי הפרקליטות הם מושחתים, מועלים בכספי מדינה, חומסים ממנה כסף שאינו מגיע להם ומקבלים טובות הנאה משועי עולם. האנקדוטה מובאת בעילום שם, בצירוף הגילוי הנאות המדהים שלפיו יכול להיות שהיא כולה מצוצה מן האצבע. שיעור מאלף באמנות ההכפשה העיתונאית.

בעמוד הסוגר של "גלובס" מקדיש מתי גולן את טורו לפרשה. "ההתנהגות של נתניהו ואשתו היתה כל-כך לא נורמטיבית ומקוממת, כל-כך מזלזלת בכסף ציבורי – עד שאי-אפשר להשאיר אותה ללא בדיקה מוסמכת של הרשות המשפטית", הוא כותב.

משפחה

"דו"ח פנימי: כשלים חמורים בטיפול באלימות במשפחה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "מבקר המשרד לבטחון הפנים מצא כי בשורת מקרי רצח של נשים על-ידי בני-זוגן המשטרה לא העבירה כראוי מידע בין תחנות ולא סיפקה ליווי והגנה למתלוננות", נכתב בכותרת המשנה לידיעה, של יניב קובוביץ.

אחת ההפניות על שער העיתון היא "התפתחות משמעותית בבדיקת הטענות נגד נשיא המחוזי בנצרת על עבירות מין" (רויטל חובל).

"בית-המשפט המחוזי יכריע היום אם גואל רצון השתלט על חייהן של 18 נשים, כפה עצמו עליהן והכריח אותן לספק את צרכיו – או שלא היו מעשים פליליים והכל נעשה מרצונן החופשי, כפי שהוא טוען", נכתב בידיעה של יורם ירקוני, המשתרעת על פני חלק מעמודים 14–15 של "ידיעות אחרונות". בינתיים פורסם כי רצון זוכה מאשמת העבדות והורשע במגוון עבירות מין כלפי בנות משפחה וקטינות, ובהן אונס ומעשים מגונים.

בינתיים עובר הזרקור התקשורתי הייעודי לפרשה אחרת: "יחסי מין למען הגאולה" היא כותרת ידיעה של עקיבא נוביק בעמוד העוקב ב"ידיעות אחרונות". "נחשפה כת משיחית ששידלה נשים לשכב עם לא-יהודים", מוסרת כותרת הגג. "החשד: סיממו נשים ושיכנעו אותן שמגע מיני עם גויים יקרב את אחרית הימים. דרך הפעולה: אנשי הכת גבו כסף מהגברים ולעתים גם צפו ביחסי המין. החשודים: שמונה תושבי אזור קריית-ארבע והדרום, ביניהם גם בני-זוג", מגלה כותרת המשנה.

בתוככי הידיעה נכתב כך: "החקירה נפתחה בעקבות מידע שמסרו אנשי הארגון הימני קיצוני להב"ה, הפועל למניעת התבוללות. אנשי הארגון (שעלה לכותרות בעקבות נסיונותיו לפגוע בחתונתם של בני-הזוג מחמוד ומורל מנסור מיפו) שמעו על הכת ופתחו בחקירה פנימית, שבסיומה העבירו את הממצאים למשטרה".

לומדים מהניסיון

"אחרי הפועלים: עסקת CDS גם בדיסקונט", נכתב בכותרת מדור שוק ההון של "כלכליסט". כותרת הגג של הידיעה, של רחלי בינדמן, היא "הבנקים מעבירים את הסיכונים לחוסכים".

לוקאל-פטריוטיזם

"יותר מ-120 שנה אחרי שרצח חמש יצאניות, שיסף את גרונן ופיזר את איבריהן ברחבי לונדון, טוען חוקר שפיענח סופית את זהותו של ג'ק המרטש: אהרון קוסמינסקי, מהגר מפולין, סנדלר חולה נפש", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של יניב חלילי, התופסת עמוד שלם ב"ידיעות אחרונות", והמסתיימת במלים הבאות: "והוא משלנו".

בידיעה הדומה המתפרסמת ב"הארץ" (שם אף כתב אינו חתום על המידע, המלוקט מהתקשורת הזרה) מופיע פרט נוסף, ולפיו החוקר הראשי בפרשה, המפקח דונאלד סוואנסון, כתב כי משטרת לונדון, שקוסמינסקי הוחזק על-ידיה על תקן חשוד, "הצליחה למצוא עד לאחת הרציחות, אדם שאף זיהה את קוסמינסקי במסדר זיהוי. ואולם, כיוון שהעד היה יהודי, טען הבלש, הוא סירב להלשין ולהפליל את קוסמינסקי – יהודי גם הוא".

ספין מקומי

לפני חודשיים פירסמו העיתונים ידיעה שבאופן מובהק נרקחה על-ידי גורם דוברותי, ולפיה משרד הפנים יקים ועדה לבדיקת אפשרות לאיחוד עיריות תל-אביב–יפו ובת-ים. בידיעות הוזכרה גם תמיכתו (המפתיעה) של ראש עיריית תל-אביב במהלך. "קריאה בתוככי הידיעות מציעה כי מדובר בספין של משרד הפנים שנופח בחסות תאוות הסנסציה של העיתונאים", נכתב אז בסקירת העיתונות היומית. "הרקע למהלך הנוכחי הוא עתירה של עיריית בת-ים לבג"ץ, בטענה כי היא מקופחת לעומת שכנותיה מבחינת נתח שטחי המסחר והתעשייה. העתירה עצמה באה על רקע קביעה קודמת של ועדה שבחנה את גבולות העיר וקבעה כי היא מקופחת.

שר הפנים גדעון סער, 6.7.14 (צילום: אלכס קולומויסקי)

"בין השאר ביקשה העירייה (במסגרת התנגדותה לתוכנית המתאר של תל-אביב, שצוטטה גם בעתירה) מהוועדה המחוזית לתכנון ובנייה 'להקים תת-ועדה שתבדוק את השלכותיה של תוכנית המתאר על המטרופולין בכלל ועל בת-ים בפרט ותבחן את השפעותיה החברתיות-כלכליות על כלל התושבים במרחב', ובתגובה (כך מופיע למשל בסוף הדיווח המקוון של 'דה-מרקר' בנושא) 'הודיע משרד הפנים [האחראי על הוועדות המחוזיות] בתגובתו לעתירה לבג"ץ כי סער החליט למנות ועדת חקירה בנושא גבולות לבדיקת איחוד בין הערים בת-ים ותל-אביב ולחלופין בחינת חלוקת הכנסות בין הערים'.

"ובקיצור: משרד הפנים ועיריית תל-אביב ניצבו בפני עתירה מטרידה של עיריית בת-ים, כשבפני העירייה ניצב גם האיום בדמות פתרון של חלוקת הכנסות. כדי להוריד את בית-המשפט מהגב הודיעו על הקמת ועדה, שבין השאר עלולה לשקול מהלך (רחוק מן הדעת) של איחוד עיריות. הדוברות או הדוברויות הרלבנטיות שיווקו לעיתונות את המהלך הפקידותי הזה על-ידי שליפה של פרט פיקנטי מתוך המנדט לכאורה של הוועדה לכאורה, והעיתונאים התמסרו והפכו את הפרט שאולי יישקל לעובדה כמעט חלוטה".

היום מתפרסמת בתחתיתו של עמ' 26 ב"ידיעות אחרונות" ידיעה קצרצרה, שבאופן חריג למדי בעיתון, אינה מלווה בתמונה. "בת-ים אומרת לא לתל-אביב", נכתב בכותרתה. "עיריית בת-ים פתחה בקמפיין נגד האיחוד עם תל-אביב ובעד חלוקת הכנסות בין הערים תחת הכותרת 'צדק לבת-ים – מחזירים את הכסף הביתה'", כותב מאיר תורג'מן. "ראש עיריית בת-ים בפועל, יוסי בכר, יוצא במחאה נגד שר הפנים גדעון סער, שלפני כשבוע ביקש מוועדה שהקים לבחון את נושא האיחוד בין הערים". תורג'מן מצטט את בכר, שאומר לו: "ההצעה של משרד הפנים נועדה להפחיד ולבלבל אותנו. אנחנו לא נבהלים ולא מתבלבלים. לא ניכנע לאיומי האיחוד, נמשיך לדרוש חלוקה צודקת של הכנסות בין הערים".

עושים לביתם

העמוד הלפני אחרון ב"ידיעות אחרונות" מוקדש לשלוש ידיעות קידום מכירות בעלות עניין עיתונאי יורד: יואב בירנברג כותב כי שחקנים ישראלים השתתפו בסרט בולגרי המועמד לאוסקר, צחי קומה כותב כי כוכבת סרט ישראלי על חיי הצבא הצטלמה עם הרמטכ"ל, ואדוה כהן חתומה על ידיעה המהללת שיתוף פעולה מסחרי של העיתון עם חברת בזק – מופע של זמר וכוכב ריאליטי בשם "מוקי".

מסע התוכן השיווקי נמשך גם בעמוד האחרון, עם שתי ידיעות של רז שכניק, הבולטת פחות מותחת ביקורת על חברת הסלולר סלקום – "נאלצה לשנות את נוסח המודעה והפרסומים על המופע לזכרו של אריק איינשטיין" ("7 באוקטובר בפארק הירקון"), ואגב כך מקדמת מופע מוזיקלי (מן הידיעה לא ברור אם העיתון מקיים שיתוף פעולה מסחרי עם המופע). הבולטת יותר מוקדשת לקידום תוכנית רדיו ואלבום מוזיקלי, ומזמינה את הקוראים לצרוך דוגמיות מן האחרון באתר העיתון.

בפתח המוסף "24 שעות" מתפרסמת גם היום פינת התוכן השיווקי הקבועה של משרד החינוך ("למידה משמעותית"). במוסף "ממון" מתפרסמת פינת התוכן השיווקי הקבועה עם איגוד תעשיות המזון – נווית זומר כותבת קטע נוסטלגי על קונדיטוריה השייכת לתאגיד מזון. במוסף "מסלול" מתפרסמת פינת התוכן השיווקי הקבועה של רשות הטבע, בחתימת מרים קוץ.

ענייני תקשורת

"יעקב אילון מועמד להגיש את מהדורת 'מבט' החל מנובמבר", נכתב בכותרת ידיעה של נתי טוקר ב"דה-מרקר" ושל כתבי מדיה בעיתונים האחרים. "הרייטינג הנמוך של מהדורת החדשות בערוץ 1 ממריץ את אילה חסון ויונה ויזנטל לערוך ב'מבט' שינויים ניכרים", נכתב בכותרת המשנה. "עד היום יוצג אילון בידי בעלה של חסון, שי נשר, שהוא גם ידיד קרוב של ויזנטל. נשר: 'אני לא נמצא בתמונה'".

עוד מדווח טוקר על מכתב תגובה של זכיינית ערוץ 2 רשת לפנייה של עמותת אומ"ץ בקשר לתוכניות מתוכננות של נשות השרים ליהיא לפיד וג'ודי ניר-מוזס-שלום. התוכניות של השתיים "לא יעסקו באקטואליה", מסכמת הכותרת את קו ההגנה העיקרי של הזכיינית.

"קשת ורשת הפסיקו לשלם את דמי הזיכיון", כותב אופיר דור ב"כלכליסט". "זכייניות ערוץ 2 פתחו במרד תשלומים נגד הרשות השנייה, על רקע התנהלותה הסלחנית כלפי ערוץ 10, שלא משלם דמי זיכיון מסוף 2013". לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" על "תביעת ענק בשוק המדיה המקומי: yes תובעת 21 מיליון שקל מערוץ 9".

ב"גלובס" מפרסמים גם, משום מה, טור מאת יו"ר גוגל במדור חדשות החוץ, בפורמט של ידיעה עיתונאית החתומה על-ידי כתבי העיתון. בטור מגיב שמידט למתקפה של בעלי עיתונים על חברת הפרסום המקוונת.

"אני גיליתי שהדרך הכי טובה לשמור על עצמך בדרך להשיג סיפור היא לבלות במקום של זרים בלבד, ובמיוחד בבית-הקפה אוזוט באנטקיה שבטורקיה, ליד הגבול הסורי", כותבת בורי ב"24 שעות". "את מתיישבת לך שם על פרפוצ'ינו ועוגת גבינה, שומעת ג'סטין ביבר ולומדת או כותבת. בשלב מסוים יתיישב לידך אזרח סורי, יתקרב לכתפך ויגיד: 'יש לי בשבילך ילד-חייל. אין אותו לאף אחד אחר, רוצה אותו?'. העיתונאים, במיוחד אלה שמבלים שבוע בסוריה ושבוע בקונגו, יענו לו: 'אבל יש לך את האמריקאי? קודם כל אני צריך את הג'יהאדיסט האמריקאי'. ככה הכל עובד".