צעקת טרזן אדירה

"האם צריך להמשיך לפעולה קרקעית בעזה?", שואל מדור השאלון היומי במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". "איני ששה אלי קרב", משיבה נחמה דואק. ובכל זאת – "יותר מדי זמן הבלגנו [...] חמאס ושולחיו עברו כל גבול ואיבדו, כרגע, את הלגיטימיות לדו-שיח מאיזשהו סוג [...] רק אם ייהרסו להם סמלי השלטון, תוך שמירה קפדנית על חיי אזרחים, יבין חמאס שבמקום לירות עדיף שיתרכז בשיקום הרצועה וברווחת תושביה" (אגב, אתמול נהרס סמל שלטון חמאס ברצועה, בהפצצה מהאוויר דווקא). מרב בטיטו, לעומת זאת, מזהירה באותו מדור כי "פעולה קרקעית תהיה הרת אסון. מהרגע שהחל העשן להיתמר כעמוד, עלינו לעשות ככל יכולתנו על מנת לפזר אותו".

דואק ובטיטו אינן לבד. על שאלת הפעולה הקרקעית בעזה משיבים עוד רבים מכותבי המאמרים בעיתוני הבוקר. מאמר המערכת של "הארץ" נושא את הכותרת "לא לפעולה קרקעית". "הפסקת אש עכשיו", נכתב מעל מאמר מאת בן-דרור ימיני במדור הדעות של "מעריב".

כרזת הסרט "טרזן", 1932 (צילום: Patrick Peccatte, רישיון CC BY-NC-ND 2.0)

גם גלעד שרון, בנו של ראש הממשלה לשעבר, אינו מעודד כניסת חיילים לרצועת עזה. אולם לשרון יש עצה נוספת. בטור המתפרסם במדור הדעות של "ידיעות אחרונות"  מבהיר שרון כי כדי להימנע מכניסה קרקעית וכיבוש הרצועה "צריך הכרעה ברורה, צריך כדור שמעיף את הרשת והגול ברור לעין כל. איך גומרים כמו שצריך? בצעקת טרזן אדירה, שכל הג'ונגל מסביב יידע בדיוק מי ניצח ומי הובס. לשם כך צריך מהלכים שהצד השני לא יכול לשאת, כאלה שהוא לא יכול לחיות איתם.

"ההפצצות הממוקדות שלנו הן לא מהלומות שיביאו להכרעה. הרצון להימנע מפגיעה בחפים מפשע בעזה יביא בסופו של דבר לפגיעה במי שבאמת חף מפשע – תושבי דרום ישראל. תושבי עזה אינם חפים מפשע, הם שבחרו בחמאס, הם אינם בני-ערובה בידי שלטון לו הם מתנגדים. ובתוצאות בחירתם הם צריכים לשאת.

"[...] למה אזרחי עזה חסינים? אם הסורים היו יורים על יישובינו, האם לא היינו יורים על דמשק? אם הקובנים היו יורים על מיאמי, האם הוואנה לא היתה נמחקת? [...] שישכבו שכונות שלמות בעזה, שתשכב עזה כולה. האמריקאים לא הסתפקו בהירושימה. היפנים לא נכנעו מספיק מהר, אז הם הורידו גם את נגסאקי. אין סיבה שיהיה עכשיו חשמל בעזה, אין סיבה שיהיו דלק ומכוניות נוסעות. אז הם באמת יזעקו להפוגה. [...] במקרה הזה צריך לגמור מהר: אל תגמרו בדרדלה, תנו טיל לרשת".

אין בעיתוני הבוקר טור דעה המצדיק פגיעה בישראלים חפים מפשע רק משום שבחרו את הנהגתם ובתוצאות בחירתם הם צריכים לשאת. אולי בעיתונות העזתית אפשר למצוא כזה.

מתגלגלים

"נכון להיום, כניסה למהלך יבשתי היא ברירת מחדל", כותב אלכס פישמן בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". "בקבוצה המובילה את המערכה – ראש הממשלה, שר הביטחון, שר החוץ, הרמטכ"ל וראש השב"כ – אין היום אף אחד שדוחף או שש למהלך כזה, שספק אם ישרת את המטרות הצנועות של המבצע".

"נתניהו וברק, וכמוהם הרמטכ"ל ואלופי המטה-הכללי, לא מאמינים בתועלת של פעולה קרקעית ולא רוצים בה", כותב נחום ברנע באותה כפולת עמודים. "גם אביגדור ליברמן, הצלע השלישית בצמרת הממשלה, לא נלהב לפעולה קרקעית".

"בצה"ל סבורים כי המבצע השיג את יעדיו וניתן לסיים אותו ללא פעולה קרקעית", כותב עמיר רפפורט בכפולה הפותחת של "מעריב".

"קשה לאתר בדרג המדיני בישראל או במטכ"ל התלהבות מפעולה קרקעית", כותבים עמוס הראל ואבי יששכרוף בכפולה הפותחת של "הארץ". "נוצר הרושם שישראל תבחר בה רק בהעדר ברירה אחרת".

"[...] קשה היה לאתר בישראל התלהבות יתרה מכניסה למהלך קרקעי", כותב יואב לימור בכפולה הפותחת של "ישראל היום". "ממילא נועד מהלך כזה, אם יקרה, ללחוץ להשגת היעדים שהוגדרו (שיפור המצב הבטחוני בדרום על-ידי שיקום ההרתעה, באמצעות פגיעה בארגוני הטרור), ולא לשנות מהיסוד את המציאות ברצועה. בצה"ל הקפידו לשדר אמש כי הצבא אינו נרתע מפעולה כזאת, אולם במקביל תיעדפו בבירור הגעה להפסקת אש, ובתנאי שהיא תכלול הבנות ברורות בדבר הימנעות מפגיעה באזרחים ובחיילים".

אף אחד, אם כן, אינו מעוניין בפעולה קרקעית, ובכל זאת מציין ברנע בטורו כי "על-פי מה שאמר לי אמש גורם מוסמך, ההתגלגלות לפעולה קרקעית היא האפשרות היותר סבירה כרגע".

הכותרות הראשיות בעיתוני הבוקר, למעט "ישראל היום", מוקדשות לאפשרות כינונה של הפסקת אש (כמו זו שלפי גרשון בסקין עמדה על הפרק לפני חיסול ג'עברי?). "מגעים להפסקת אש", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", על רקע תצלום [AP] של חייל יושב על רכב משוריין, מחוץ לרצועת עזה. "מאמץ להפסקת אש", קוראת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", מתחת לתצלום [אוריאל סיני] של חייל מנשק את בת זוגו לפני יציאה למילואים. "ישראל: התחייבות להפסקת הירי או פעולה קרקעית ברצועת עזה", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון". "נתניהו: אני מוכן להפסקת אש כוללת, אבל אם לא ייפסק הירי – נפלוש לעזה", לשון הכותרת הראשית של "הארץ".

על-פי דיווח באתר וואלה מהבוקר, במהלך הלילה לא נורו רקטות מעזה לישראל בין השעות חצות לשבע בבוקר. באותו הזמן תקפו כוחות צה"ל במקומות שנים ברצועת עזה, והרגו שבעה, ובהם שני ילדים ואשה. הבוקר חודש הירי מעזה לישראל.

בקריקטורה מה"ניו-יורקר" שמתפרסמת בעמוד האחורי של מוסף "גלריה" נראים איש ואשה עומדים במטבח, מעל סיר. האשה פונה אל האיש ואומרת: "יש משהו עצוב בלבשל ארנבות וגזרים יחד".

אי-ידיעה מרצון

הכותרת הראשית של "ישראל היום" אינה מעלה את אפשרות הפסקת האש. במקום זאת מדווח העיתון בכותרתו על "מדינה במילואים". "הלב עם צה"ל", נכתב בכותרת הגג לראשית, וזו גם הסיסמה שמלווה הבוקר את עמודי החדשות של העיתון.

עורכי "ישראל היום" שוב אינם מבדילים בין יחידת העיתונאים שסרה למרותם לבין חיילי צבא ההגנה לישראל. "כוחותינו נערכים למתקפה קרקעית", נכתב בשער העיתון, כאילו השניים חד הם. אולי עדיף כך, להצהיר בגלוי על איבוד העצמאות המערכתית, שכן גם בעיתונים אחרים הגיוס הוא כמעט טוטאלי. הנה לקט כותרות וכיתובים: "יצאנו למילואים", "אנחנו נלחמים למען הילדים שיהיו לנו", "אמשיך לשרת גם כשהנינים שלי יתגייסו", "לא שכחנו איך להילחם", "למרות ההתראה הקצרה, מאה אחוז מהם התייצבו", "מכסחי הטילים", "כיפת זהב".

התצלום המרכזי בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" [AFP] מציג ילדים מנופפים בדגלי ישראל לעבר טנק העושה את דרכו לרצועת עזה. כפולת האמצע של "ידיעות אחרונות" מודפסת לרוחב, ליצירת כרזת הלל למערכת כיפת-ברזל. מחברי השאלון היומי של "ישראל היום" החליטו שזה הזמן לאחד, לא לפצל. במקום שאלת כן/לא בנושא מעורר מחלוקת, נשאלים שבעה תושבי ירושלים (יהודים): "מה תרצו למסור לחיילי המילואים שגויסו בצו 8?". בשער האחורי של "מעריב" מדווח יובל גורן על "תיירות מלחמה בנגב המערבי". ישראלים מאזור שדרות, מצוידים בפיצוחים, משקפות וספות, מתמקמים על גבעה וצופים על הפצצות חיל האוויר בעזה.

"ההזדהות מלאה", כותב דן מרגלית ב"ישראל היום". "הליכוד הפנימי כמעט מוחלט. בנימין נתניהו ואהוד ברק ובני גנץ לא איבדו את השליטה. 'עמוד ענן' הולך לפני המחנה כמתוכנן – הן בהרחבת מעגל התקיפות של חיל האוויר בעזה, הן בהגנה הדרמטית על האזרחים".

"מקור ראשון" הוא היחיד שמקדיש מקום מרכזי לדיווח על מתנגדי הלחימה בקרב אזרחי מדינת ישראל. "עצומה בשמאל: 'לא נתמוך במלחמת הברירה'", נכתב בראש עמ' 2 של העיתון הבוקר. ישי פרידמן וזאב קם מדווחים בהרחבה יחסית על עמדת המבקרים, כפי שהיא עולה מנוסח העצומה ומשיחות עם כמה מחותמיה (השוללים את המערכה מעדיפים הידברות עם חמאס על פני המשך הלחימה). נראה שעבור קהל קוראי "מקור ראשון" מדובר בפרובוקציה נטולת סיכון, דיווח שיכול לעצבן אך לא לערער את תפיסת העולם הבסיסית. ב"ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"ישראל היום" לא מדווח על מתנגדי הלחימה, לפחות לא כך.

קוראי "מעריב", לדוגמה, יכולים ללמוד על עמדה דומה שמביעה יו"ר מרצ זהבה גלאון רק מבעד למאמר ביקורתי מאת לילך סיגן. ב"ידיעות אחרונות" גם זה נעדר. ב"ישראל היום", יש לציין, מתפרסמת ידיעה קצרה על עמדת גלאון.

בעמוד פנימי של "הארץ" מתפרסם טור מאת עמירה הס ובו תזכורת לכך שיומיים לפני הפגיעה בג'יפ צה"ל ופציעת ארבעה חיילים הרגו כוחות צה"ל את אחמד אבו-דקה, ילד בן 13, שעה ששיחק כדורגל בכפר עבסאן שברצועת עזה. "החיילים היו במרחק קילומטר וחצי מהילדים, בתוך שטח הרצועה, ועסקו ב'חישוף' (מלה מכובסת להרס) אדמה חקלאית", מציינת הס. מיד לאחר הפגיעה בג'יפ, הרגו חיילי צה"ל עוד ארבעה אזרחים בני 16–19.

"המידע הזה וכדוגמתו קיים ונגיש לכל מי שרוצה בכך. אבל הישראלים בוחרים לא לדעת", היא כותבת. "האי-ידיעה מרצון היא אבן יסוד בבניית תחושת הקורבנות הישראלית. אבל אי-ידיעה כמו אי-ידיעה: זה שהישראלים לא רוצים לשמוע מה הם עושים, ככוח כובש, לא מאיין את מעשיהם ואת ההתנגדות הפלסטינית".

מבין כל העיתונים, "ישראל היום" מעניק לקוראיו את מתנת אי-הידיעה הגדולה ביותר. בעמ' 15 מתפרסמת ידיעה (שם אירוני, בהתחשב בנסיבות) מאת דניאל סיריוטי ולילך שובל על תקיפות ישראל בעזה. "5 בכירים נהרגו – בהם האחראי על הרקטות בתל-אביב ובירושלים", נכתב בכותרת המשנה. בעומק הטקסט, בפסקה הלפני אחרונה, מוזכר כי לטענת הפלסטינים, מאז תחילת הלחימה נהרגו לפחות 50 איש, מרביתם אזרחים, ויותר מ-400 נפצעו". מיהם ההרוגים והפצועים? בני כמה? מה שמותיהם? מתי וכיצד נהרגו ונפצעו? כיצד נראית שגרת החיים בעזה בקרב מי שלא נהרג ולא נפצע?

בתחתית עמ' 12 של "ישראל היום" מדווחת מיטל יסעור-בית-אור על ילדה פלסטינית אחת שנפצעה בכף ידה מרסיסי פגז שהטיל צה"ל על רצועת עזה. שמה לא נמסר, נסיבות פציעתה אינן מפורטות. הכותרת קוראת "דווקא עכשיו: פלסטינית בת 11 וזיו שילון מאושפזים באותו בניין". "זה רק מראה עד כמה ישראל מדינה הומאנית", מצוטטת ד"ר בתיה פלד, מנהלת היחידה לכירורגיה של כף היד בבית-החולים שיבא, שם מאושפזים השניים. "ראוי שהעולם יעריך זאת וימשיך לתמוך במבצע".

בעמ' 21 של "מעריב" באה לידי ביטוי ההומאניות של מדינת ישראל בכך שהילדה הפלסטינית שנפצעה מירי צה"ל מקבלת שם, פנים ונתוני רקע. היא ביסאן עג'רמי, בתו של העיתונאי סמי עג'רמי, המדווח ל"מעריב" על הנעשה בעזה. לפי דיווחה של גבי גולדמן, לפני שלושה ימים שיחקה ביסאן בחצר ביתה בעזה, כשנפצעה מרסיס הפגזה ישראלית. "כשסיפרו לה על האצבעות, היא אמרה שהיא מקווה שיישארו לה האגודל והאצבע, כדי שתוכל לכתוב", מצוטטת אמה סועאד. "היא בין המצטיינים בכיתה".

אביה של ביסאן מדווח באותו העמוד כי בעזה יש שכונות נטושות לחלוטין, מחשש למתקפה ישראלית. "יותר מכל חוששים התושבים מכניסה קרקעית", הוא כותב. "[...] הרגש הבולט ביותר הוא חוסר אונים [...] המדפים בסופרמרקטים מתחילים להתרוקן [...] בהרבה שכונות בעזה שורר חושך, משום שאין דלק לגנרטורים. הפסקות החשמל תדירות, ויש אספקה מסודרת רק כשלוש שעות ביום. התושבים נאלצים להשאיר את החלונות פתוחים כל שעות היום והלילה, למרות הקור, כדי לא להיפגע מרסיסי זכוכית בזמן ההפגזות [...] ביום שישי חזרתי בערב מהמשרד ולא ראיתי אדם אחד ברחוב. אין מכוניות, אין הולכי רגל. הפחד הוא בל יתואר".

הזווית הכלכלית

"המשק הישראלי ערוך, מוכן ומסוגל להתמודד בהצלחה עם תוצאות והשלכות המבצע בעזה", כותב סבר פלוצקר בשער "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות". "[...] מלחמת לבנון השנייה ומבצע 'עופרת יצוקה' לא עירערו את יציבותה של הכלכלה ולא הסיטו אותה מצמיחה. רישומם חלף במהירות כדי לא להותיר צלקת על גוף הכלכלה. בסטטיסטיקה הרב-שנתית לא נמצא להם זכר".

"פרמיית הסיכון של ישראל זינקה ב-12% בתוך 3 ימים", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". שתי הכפולות הפותחת של העיתון מוקדשות למחיר הלחימה בעזה. "משרד הביטחון כבר מתכונן לבקשת תוספת תקציב של 750 מיליון שקל", מדווח.

בשער "דה-מרקר" נפתח מאמר שבו כותב רותם שטרקמן כך: "אסור שנפסיק לעסוק בנושאים שעמדו בלב מערכת הבחירות עד יום רביעי האחרון. כשתסתיים הפצצת מתקני החשמל של הפלסטינים, נצטרך לחזור לטפל בשחיתויות ובניהול הרשלני של חברת חשמל אצלנו. אם במקום לעשות זאת נמשיך את המלל האינסופי בענייני שטחים-שלום-טרור-איראן, ונמשיך לשפוך עשרות מיליארדים לבור בטחוני, איכות החיים של החיילים המסכנים שישתחררו ממבצע 'עמוד ענן' תהיה נמוכה בהרבה – והדירה שלהם יקרה בהרבה".

ענייני תקשורת

גדי גולן מדווח ב"ישראל היום" כי ג'יפ של צלמי עיתונות העובדים עבור סוכנות הידיעות רויטרס נפגע ביום שישי מטיל שנורה מעזה. הג'יפ נהרס, אך הצלמים לא נפגעו.

נתי טוקר מתאר ב"דה-מרקר" את התמודדות כלי התקשורת עם סיקור הלחימה. כתבה נפרדת מאת טוקר מוקדשת לרפורמה ברשות השידור, שאמורה לצאת לפועל בתחילת החודש הבא. "הרשות כשלה לחלוטין ביישום תפקידיה, לפחות בכל הקשור לשידורי הטלוויזיה שלה", כותבים טוקר ואמיר טייג בטור פרשנות נלווה.