טרגדיה
"גורלו הציבורי של אולמרט נחרץ", קובע הבוקר יוסי ורטר, פרשן "הארץ". זו אינה הפעם הראשונה שהקריירה של אולמרט מוספדת פומבית, אולם הפעם יש לתובנה הזו כוח שכנוע. לא בגלל הסיקור הנרחב וההסברים המלומדים על העסקה בין הפרקליטות לשולה זקן, שרואים אור ב"הארץ" וב"ישראל היום", אלא דווקא בשל הסיקור בעיתון ששמר לאולמרט אמונים והיה לו בית תקשורתי – "ידיעות אחרונות".
"אולמרט, ועוד יותר ממנו פרקליטיו, חטאו במהלך המשפט בחטא היוהרה", כותב נחום ברנע ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". "[...] הם לא הביאו בחשבון את מידת הנזק ששולה זקן יכולה לגרום לבוס שלה לשעבר בעצם ההחלטה שלה לצאת נגדו. הם לקחו אותה כמובנת מאליה. [...] מעבר לסיפור הפלילי, אם יש סיפור פלילי, יש כאן טרגדיה. הסיפור איננו בהכרח על נאמנות ושברה, או על נאמנות ובגידה. נאמנות היא לפעמים תירוץ, השתעבדות להרגל, סידור נוח. אבל היתה מחויבות, והיתה מסירות, והיו הצלחות, והיתה זיקה רבת שנים. גם אם זה היה חייב להיגמר כך, בהשתלחות הדדית, זה עצוב. שולה ואהוד כבר לא".
ונוני ואהוד? גם להם היו ימים יפים ביחד. גם שם היתה מחויבות, והיתה מסירות, והיו הצלחות, והיתה זיקה רבת שנים. כעת נראה שדרכיהם נפרדות, לא מפני החלטה של מוזס להתנער מראש הממשלה לשעבר, אלא משום שכנראה גם הוא הבין שאין עוד טעם כרגע להילחם נגד הזרם – בין כה וכה גורלו הציבורי של אהוד אולמרט נחרץ.
סימה קדמון מתארת בטור שלה את שולה זקן כבוגדת ("החליטה ברגע האחרון לפתוח פה ולמסור את אדונה", "מושחתת עד לקצות ציפורניה"), אבל יש לה גם מה להגיד על החשדות לפלילים של אולמרט ("עבירות חמורות ביותר"). "יהיו מי שיטענו, ולא רק בקרב תומכיו של אולמרט, שאין לזה סוף ושמדובר ברדיפה מתמשכת", היא כותבת, "[...] אבל לא ניתן להתעלם מהצורך הציבורי לשמוע את דבריה של מי שהיתה הקרובה באנשיו של אולמרט, הטוענת היום לביצוע עבירות פליליות בידי מי שכיהן כאן בתפקידים הציבוריים הרמים ביותר".
ועוד קובעת קדמון, כמו ורטר, כי "בימים אלה הוכרע דינו של אולמרט בקרב הציבור. גם אם ייצא חף ונקי מכל הפרשות, איש ציבור הוא כבר לא יהיה". גם קדמון, כמו ברנע, מדמה את נפתולי עלילות אולמרט וזקן למחזה בדיוני. את התפקיד של המקהלה היוונית, שבפיה "פרשנויות נבוכות ומבולבלות" למתרחש מולה, מעניקה קדמון לתקשורת הישראלית. זו גרסה מקילה.
סטנד-אפ
"בסוף-השבוע שעבר התפרסמה ב'Markerweek' שיחה שערך גיא רולניק עם ראש הממשלה בנימין נתניהו וההוגה הכלכלי לואיג'י זינגלס", כותב יאיר אסולין במדורו שב"הארץ". "קראתי אותה. לפני כן צפיתי בה במחשב. משהו בשיחה הזאת הפריע לי. היה ברור לי שהיא מפספסת דבר מהותי. קראתי אותה שוב ושוב. בפתיחת השיחה אומר רולניק לנתניהו ש'היום לא נדבר על ענייני השעה אלא על קפיטליזם', כלומר: היום, בשיחה הזאת, ראש הממשלה הוא לא ראש הזרוע המבצעת של מדינה קיימת, אלא 'היום' הוא הוגה כלכלי. 'היום' הוא כאן כדי לדבר על תיאוריות, כדי לנתח כשלי שוק, כדי לצייר תרשימי זרימה. כמו שלושה הוגים שנפגשים בלובי של בית-מלון באיזה כנס, בין השחייה בבריכה לארוחת הצהריים. הדיבור תיאורטי כמעט לחלוטין, הדוגמאות הן רק לשם המחשה. אין דרישה להצמיד את התיאוריה למציאות. אין דרישה לתת דין-וחשבון".
בנימין נתניהו נואם, 25.12.12 (צילום: מרים אלסטר)
שלושת טורי הכלכלה המרכזיים של סוף-השבוע מתייחסים אף הם לראיון שערך גיא רולניק עם בנימין נתניהו (או ל"שיחה", כפי שמגדיר אותה אסולין), כל אחד בדרכו.
רולניק עצמו מחמיא לנתניהו – "אף פוליטיקאי ישראלי אינו מתקרב לרמתו של נתניהו בכושר ביטוי ובהבנה כלכלית" – ואז מטיף לו כי עליו לפעול, ולא רק לדבר. בין היתר שב ומדגיש רולניק את דברי נתניהו על העיתונות בישראל וחלקה בהשחתת המידות.
"המלחמה שמתנהלת בינך לבין הבעלים של 'ידיעות אחרונות' נוני מוזס, עורכיו וחבריו לא קשורה לשמאל ולימין, לשטחים או לכיבוש, לאידיאולוגיה וגם לא לאהוד אולמרט", כותב רולניק. "זה קרב על כוח. קרב על כסף. קרב על מי מנהל את המדינה. האם ראש ממשלה נבחר בישראל יכול לנהל מדינה מבלי להתחבר, לגנוב סוסים ולשתף פעולה עם מוקדי הכוח הגדולים בתקשורת?
"[...] אתה טענת כי בישראל פועלת אותה שיטה [קניית פוליטיקאים כדי לחסום רפורמות לטובת הצרכנים ומשלמי המסים] – רק שהיא עוברת דרך העיתונים והערוצים המקורבים לטייקונים – אלה לא ממש עיתונים, אלא כלים מתוחכמים של האוליגרכיה. 95% מהחומר בהם לגיטימי כדי לטשטש את ה-5% שהם הסיבה שלמענה הם קיימים: להפעיל מנופי כוח על הפוליטיקאים כדי שישרתו את הטייקונים ואת קבוצות האינטרס. יפה. אז עכשיו סוף-סוף הסוד הגדול בחוץ. הציבור מתעורר, לומד ומבין. אז בבקשה, אדוני ראש הממשלה, הציבור מאחוריך. דלג מעל לראשיהם של עיתוני הטייקונים. התעלם מהערוצים וצא לדרך. אם תביא תוצאות לא תצטרך את שלדון אדלסון".
ב"גלובס", עיתונו של טייקון נדל"ן בשם אליעזר פישמן, מייחד סגן העורך אלי ציפורי כמה מלים לראיון שערך רולניק עם נתניהו. ציפורי כמובן לא נוקב בשם המפורש של העיתונאי, רק מזכיר כי היה זה "אחד הראיונות החנפניים מהעת האחרונה – מאותם ראיונות שבהם המראיינים מתייצבים עם הפומפונים כאילו היו להקת מעודדות המוחאת כפיים ומתעלפת מהתרגשות בכל פעם שנתניהו זורק לאוויר הברקה כלכלית".
מדוע נדרש ציפורי לראיון של רולניק עם נתניהו? משום שמצא בו טעות. באחת מתשובותיו התייחס נתניהו להפרטת בתי-הזיקוק ואמר: "הם אמרו שאין מספיק אפשרויות לבתי-זיקוק קטנים יותר. אמרתי, באמת? אז התקשרתי למישהו בלונדון, ישראלי, אחד מהמומחים הגדולים ביותר בעולם לבתי-זיקוק, שמחזיק בכ-150 בתי-זיקוק כאלה באירופה". "אין אף ישראלי שמחזיק 150 בתי-זיקוק באירופה", מתקן ציפורי ומוסיף: "מבדיקה שעשינו עם מומחים בשוק, גם אין 150 בתי-זיקוק באירופה".
"פנינו השבוע ללשכת ראש הממשלה בשאלה מי אותו ישראלי שעימו התייעץ נתניהו ומחזיק כך וכך בתי-זיקוק באירופה", כותב ציפורי, "ובתגובה נחת היום על שולחננו תמלול הפסקה הרלבנטית מהראיון באנגלית: ובכן, נתניהו התכוון ליועץ ישראלי, 'אחד המומחים הגדולים בתחום בתי-הזיקוק', ולא אחד שמחזיק בתי-זיקוק".
גם בעיתון הטייקונים השני, ובעצם הראשון, "ידיעות אחרונות", עיתון שאינו בשליטת טייקון עסקי, אלא טייקון תקשורתי המקורב לטייקונים העסקיים ומשמש להם פה ובמה וקשת מוצלבת בעת הצורך, יש התייחסות בטור הכלכלי המרכזי לראיון של רולניק עם נתניהו. התייחסות מהסוג שמאפיינת את "ידיעות אחרונות" – התייחסות באמצעות התכחשות מופגנת. לא סתם התעלמות מהראיון של נתניהו ב"דה-מרקר"; את זה יכול לעשות כל פרשן בכל עיתון. ב"ידיעות אחרונות" קובעים שהוא כלל לא התקיים.
"ראש הממשלה נתניהו לא מתבטא באחרונה בתדירות גבוהה בנושאים כלכליים", כותב סבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי של "ידיעות אחרונות", בטורו שבמוסף "ממון". "הוא עושה זאת במשורה, וגם אז אמירותיו סתמיות, אגביות".
מלודרמה
ב"ישראל היום" מתפרסם תצלום (יונתן זינדל) שבו נראית רעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו, מוקפת גברים בחלוקים לבנים. מתי טוכפלד מדווח כי נתניהו פרשה חסותה על אירוע התרמה למרכז קשישים ירושלמי, שבמסגרתו הכינו שפים מישראל ומחו"ל ארוחה לתורמים. התצלום והדיווח מצאו את דרכם לידיעון היומי שמשגר העיתון למנויים המקוונים שלו. שרה נתניהו נראית בו כמקור כל הטוב שבעולם.
רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו מוקפת שפים, 27.3.14 (צילום: יונתן זינדל)
במדורו שבמוסף "ישראל השבוע" מוסיף טוכפלד עוד כמה מלים טובות על רעיית ראש הממשלה. תחת הכותרת "שרה שלא הכירו" כותב עיתונאי "ישראל היום": "בכל פעם ששרה נתניהו מותקפת בתקשורת, מוביל הדבר לתגובת נגד של מכריה וסתם אזרחים אשר מתקוממים נוכח מסע הרדיפה, בעוד הרושם שהותירה עליהם הפוך לחלוטין. גם הפעם התמלאה תיבת הדואר, הרגילה והאלקטרונית, בבית ראש הממשלה במכתבים כאלה. אחד מהם שווה התייחסות מיוחדת".
טוכפלד מביא את סיפורו של תום סבירסקי ז"ל, שמת בגיל ארבע ממחלת הסרטן. אביו שיגר מכתב ובו פיאר את התנהגותם של בני הזוג נתניהו, ש"השתתפו באירוע עם קבוצת הכדורגל ברצלונה למען ילדים חולי סרטן". לדבריו, "בני תומי, שהיה הקטן במשתתפים, נישא על-ידי בנימין ושרה נתניהו, והם דאגו לו במשך כל האירוע כאילו היה בן משפחה. בני הזוג נתניהו לא שכחו לעקוב אחר מצבו הבריאותי של תומי. כשנודע להם שתומי נפטר, הם התקשרו כמה פעמים לנחם ואף שלחו איגרת אישית. חורה לי במיוחד ההתייחסות הרכילותית לגב' שרה נתניהו, שרגישותה וטוב לבה היו כל-כך נוגעים ללב. שרה נתניהו היא זאת שיזמה את המפגש, ואי-אפשר שלא להבחין בכמה בריאות זה עלה לה".
מחזה מוסר
מודעה במסווה של ידיעה בלתי חתומה בראש עמ' 10 של "ידיעות אחרונות" מזמינה את הקוראים לבקר במפעל קוקה-קולה במהלך חופשת הפסח. הדגש של החברה המשווקת משקה לא בריא בבקבוקים מפלסטיק: מִחזור ואיכות הסביבה. "קוקה-קולה פועלת שנים רבות בתחום האחריות הסביבתית", מצוטט המנכ"ל. מודעה המקדמת את אירועי הפסח של החברה מתפרסמת על פני שני עמודים במוסף "7 ימים" של העיתון.
שער מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מוקדש להכרזה על צאתו לדרך של מיזם "משפחה בצמיחה 3", שיתוף פעולה של העיתון ואתר ynet עם בנק הפועלים. "במרכז הפרויקט חמש משפחות שמתמודדות עם קשיים באיזון התקציב שלהן, ומקבלות הכוונה מיועצים מקצועיים כדי לצאת מהמינוס ואפילו להתחיל לחסוך", כותבת נטלי גרויסמן בפנים המוסף. "המשפחות שיתקבלו לפרויקט", נכתב בסטמפה צהובה, "יזכו ב-20 אלף שקל, אשר יופקדו בתשלומים חודשיים בתוכנית דן חסכן של בנק הפועלים".
פארסה
שוב דמותו של אביב גפן ניבטת מאוזן שמאל בשער גליון שישי של "ידיעות אחרונות", שוב רז שכניק חתום על ראיון עימו במוסף "7 לילות", וכיוון שחייבים לחדש, נמצא רעיון עיתונאי מקורי: שכניק חד לגפן חידון על חייו. "מי חימם את ההופעה שלך שבערד ב-1994?", "עשית ליין של נרות ריחניים. באילו צבעים, ומה היה כתוב עליהם?", "כמה עלה יומן אביב גפן לנוער לשנת 1994 ומה הוא כלל?". התשובה לשאלה האחרונה: "25 שקל עם ציטוטים של גפן". את "ידיעות אחרונות" עם ציטוטים של גפן אתם יכולים לקנות הבוקר תמורת 15 שקל בלבד, אבל יש בו רק תאריך של יום אחד.
ארס-פואטיקה
"מקור ראשון" מודיע לקוראיו בידיעה הנדפסת בשער העיתון כי איל ההון שלדון אדלסון צפוי להיות המו"ל הבא שלו.
"מקור יודע דבר בתחום התקשורת הימנית טוען כי בעקבות קריסת בן-צבי, בנט הוא שפנה למוזס והציע לו לרכוש את 'מקור ראשון'. כשאדלסון שמע על כך, הוא פעל מהר והניח חבילה שמנה של ז'יטונים, סליחה, שקלים, על השולחן", כותב יוסי ורטר ב"הארץ". "[...] על-פי אותו מקור, מי שדחק באדלסון להציע הצעה נאה לנאמן הוא לא אחר מאשר נתניהו. כאשר ראש הממשלה שמע שמוזס, האויב הגדול שלו שרודף אותו עד חורמה באמצעות העיתון ואתר האינטרנט הנפוצים שלו, עשוי לרכוש גם את עיתון הימין, הוא חישב להתפלץ ואץ לבקש סעד מהקשיש הטוב והמיטיב מלאס-וגאס".
ב"גלובס" התפרסם אמש ראיון שערך לי-אור אברבך עם עו"ד שלום גולדבלט, שייצג את החברות שהוציאו את "מקור ראשון" ו"מעריב". גולדבלט מספר כי בשבועות האחרונים חלה עלייה בפרסום ב"מקור ראשון", עדות לחשיבות של העיתון עבור קהילת קוראיו. באשר ל"מעריב" טוען גולדבלט כי ועד עובדי העיתון תרם לקריסתו. "כל אחד דאג לתחת שלו ורץ להגיש תלונות במשטרה במקום לחשוב איך עושים עיתון טוב יותר", הוא אומר, ובהמשך מכנה את שלמה בן-צבי "אדם רציונלי".
המדור של אודטה בעיתון "מעריב", שגם הבוקר רואה אור במתכונת מצומצמת, תמציתית, כולל עצות לנקיון אמבטיה חומה.