נולד ב-1909 באוקראינה. בסוף 1919 עלה עם הוריו באונייה רוסלאן, שסימנה את תחילת העלייה השלישית. המשפחה נדדה מתל-אביב לירושלים וחזרה.
במשפחת נבון היו חמישה ילדים, שלושה מהם הפכו לציירים. שני אחיו למדו בבית-הספר לאמנות בירושלים בצלאל. אחיו הבכור, חיים, השתתף בתערוכות וצייר קריקטורות לעיתונים הומוריסטיים חד-פעמיים שיצאו לאור בעיקר לקראת החגים. לאחר מכן נסע לארצות-הברית ועסק בגרפיקה. אחיו זאב פירסם גם הוא קריקטורות בעיתוני הומור, ואחר-כך היה מורה לציור.
שלא כמו אחיו ובניגוד לרצונו, למד נבון בבית-הספר למסחר גאולה. הוריו קיוו שיהיה רואה-חשבון, אך הוא רצה להיות צייר. בבית-הספר נהג לצייר את מוריו וחבריו. עם סיום לימודיו הצטרף לסטודיו של הצייר יצחק פרנקל, ולימד קליגרפיה בגאולה.
כאחיו החל לפרסם קריקטורות בעיתוני הומור. מאיר וייסגל, עורך עיתון אמריקאי שביקר בארץ, ראה את הקריקטורות של נבון ורכש כמה מהן לעיתונו. העיתונים היומיים בארץ באותם ימים לא פירסמו קריקטורות. ההוצאה הכספית, שכללה שכר צייר וגלופות יקרות, היתה גדולה מדי.
ב-1928 נפגש עם עורך העיתון היומי "דואר היום", איתמר בן-אב"י, והראה לו את רישומיו. הלה רכש כמה מהם. באותה עת נסע נבון לקונגרס הציוני לצייר את הצירים והאורחים. בן-אב"י הודיע כי "שליחנו, המחדד אריה נבון, יצא לקונגרס בשליחות העיתון". בן-אב"י, בנו של מחדש השפה העברית אליעזר בן-יהודה, תירגם קריקטורה כ"תחדיד" וצייר קריקטורות כ"מחדד". בן-אב"י נהג להוסיף כיתובים לקריקטורות, שלפעמים עמדו בניגוד לכוונתו של הצייר. בעוד נבון היה איש תנועת העבודה והרבה לבקר באיוריו את ז'בוטינסקי ותנועתו, חיבר בן-אב"י, שהיה תומכו של ז'בוטינסקי, כותרות שריככו את הקריקטורות הביקורתיות. כך למשל בקריקטורה שבה נראה ז'בוטינסקי כאיש צבא מתלהם, כתב בן-אב"י: "הו, הו, הדאפים למיניכם, היזהרו לכם כי בא איש האגרופים, ז'בוטינסקי!" (דאגלאס דאף היה קצין משטרה בריטי).
יצחק בן-דור, כתב העיתון "דבר", הציג את נבון לעורך הראשי ברל כצנלסון. כצנלסון עבר על הקריקטורות, צחק ואמר: "הציורים מוצאים חן בעיני, אבל אנחנו עכשיו במצב כספי קשה, נקרא לך". שנה אחר-כך נפגשו כצנלסון ונבון במקרה ליד תחנת האוטובוס מס' 2 ברחוב מוגרבי. כצנלסון אמר לנבון: "תבוא ל'דבר'". עברו כמה ימים, ונבון לא בא. שליח הגיע לביתו ובידו פתק: "נבון, אייכה? ברל". כצנלסון הציע לנבון לצייר באופן קבוע קריקטורות ל"דבר". לדברי נבון, כצנלסון היה זה שהסדיר את ענייני המקצוע – השכר וההתחייבויות האחרות.
יום העבודה של נבון היה מתחיל באחד מבתי-הקפה בתל-אביב, כגון עטרה שליד השוק ברחוב אלנבי, שם היה עובר על עיתוני היום ורושם נושאים אפשריים לקריקטורה.
במשך כמה שנים היה נבון צייר הקריקטורות הקבוע היחיד בעיתונות העברית. בסוף שנות השלושים החל משה בס לצייר קריקטורות ה"הארץ", ואחריו יהושע אדרי, שפירסם בעיתונות הרביזיוניסטית והיה ניגודו של נבון – איש ימין היוצא למלחמה בהסתדרות ובמפלגות הפועלים.
ב-1934 נסע לפריז, ומשם שלח ל"דבר" רישומים המתארים את העיר וחיי היהודים בה. בתקופת מלחמת העולם השנייה נעשו איוריו קודרים יותר, ותכיפות הפרסומים ירדה לפעם בשבוע, בימי שישי. לאחר המלחמה, בימי המאבק בבריטים, נעשו הקריקטורות חריפות יותר, והצנזורה הבריטית פסלה רבות מהן, ופעם אחת אף סגרה את העיתון בשל אחת מהן. הקריקטורה האמורה פורסמה בעקבות אירוע שבו פצעו בריטים 11 ילדים. בציור נראו הילדים הפצועים בבית-החולים ורופא מתפעל האומר: "איזה צלפים נהדרים! איך הצליחו לפגוע במטרות כל-כך קטנות?". נבון ניסה להערים על הצנזורה בכך שהעביר את נושאי הקריקטורה לימי התנ"ך, תוך שהוא ממשיל את הסיפור התנ"כי לנושא אקטואלי חריף ובוער.
עבודותיו הרגיזו גם קוראים רבים, וגררו לא אחת איומים בביטול המנוי ומכתבים נזעמים. כשפירסם נבון קריקטורה שמתחה ביקורת על חוסר הנימוס של נהגי דן, שלחו למחרת עשרות נהגי דן מכתבים למערכת והצהירו על ביטול המנוי לעיתון.
נבון היה גם צייר הקומיקס הראשון בארץ. יחד עם המשוררת לאה גולדברג יצר את הסדרה "אורי מורי", שהופיעה ב"דבר לילדים". גיבור הקומיקס היה אדם נמוך קומה וחבוש כובע גרב, שייצג את המדינה המתמודדת עם משימות לאומיות. גולדברג ונבון פירסמו סדרות קומיקס רבות, שכמה מהן התפרסמו לאחר מכן כספרים. בין הסדרות: "אורי כדורי" (1936); "גדי גד בעולם הפוך" (1938), על אודות ילד המגיע לעולם שבו הכל הפוך מעולמנו; "רב קיסם" (1939), על אודות ילד צנום המבצע פעולות שונות לטובת היישוב העברי, כגון קניית מעילים מתוצרת עברית; "אורי החלוץ בונה קיבוץ" (1941); ו"דן העצלן" (1943–1944), סדרה שנמצאה כנראה לא-חינוכית, שכן בשלב מסוים הפכה ל"דן שהיה עצלן" ותיארה את מעשי חריצותו.
נבון היה גם מאייר ידוע של ספרי ילדים. ב-1932 יצא הספר הראשון שאייר, "חוכמת הבהמות" מאת אביגדור המאירי. בסך-הכל אייר למעלה מ-50 ספרים, וביניהם "עלילות מיקי מהו" של המשורר אברהם שלונסקי וספרים של ידידיו הטובים לאה גולדברג ונתן אלתרמן.
נבון גם יצר, ככל הנראה, את סרט האנימציה העברי הראשון. ב-1934 אייר את "הרפתקאותיו של גדי בן סוסי", סרט אנימציה אילם בשחור-לבן שאורכו עשר דקות. התסריטאי היה אביגדור המאירי והמפיקים היו האמן והרקדן ברוך אגדתי (שהיה גם יוצר חגיגות העדלאידע לפורים בתל-אביב) ואחיו יצחק אגדתי, מחלוצי הקולנוע הישראלי. הסרט מתאר את עלילותיו של צעיר יהודי ממוצא תימני המחפש נואשות אחר פרנסה ואהבה ברחובות תל-אביב. מעלליו לוו בכתוביות מחורזות.
נבון צייר קריקטורות במשך 30 שנה. ב-1964 הקדיש עצמו לציור ועיצוב תפאורות, עיסוק שבו החל לראשונה ב-1948, עם הבמאי יוסף מילוא בתיאטרון הקאמרי.
השתתף בתערוכות רבות ואף ערך תערוכת יחיד במוזיאון ישראל.
זמן קצר לפני מותו, ב-1996, הספיק נבון לפרסם את ספרו האוטוביוגרפי "בקו ובכתב: פרקי חיים ורישומים", שבו שילב רישומים שונים עם פרקי זכרונות ואנקדוטות מחייו ומהאישים השונים שהכיר. באותה שנה גם זכה בפרס ישראל. בעזבונו השאיר כ-4,000 רישומים.
פרסומים
"אורי כדורי", אריה נבון ולאה גולדברג. ספריית הפועלים, 1983
"החמור החכם ועוד חיות", אריה נבון ולאה גולדברג. ספריית פועלים, 1986
"בקו ובכתב: פרקי חיים ורישומים", אריה נבון. עם-עובד, 1996
"האפרוח בילבולמח", אריה נבון ולאה גולדברג. ספריית פועלים, 1997 (יצא לאור לאחר פטירתו של נבון, שהספיק להכינו לדפוס)
קישורים
אלי אשד, "הרב נבון: על אמן הקריקטורות והקומיקס העברי הראשון", "בועה", מגזין ישראלי לקומיקס, אנימציה, איור וקריקטורה, גיליון מס' 3
פורסם גם: http://www.e-mago.co.il/e-magazine/navon.html
ביבליוגרפיה
"קשר" מס' 8, נובמבר 1990