גם בשביל ארקדי גאידמק, שאת שמו העיתונאים למדו כבר מזמן לאיית, היה נובמבר האחרון חודש תקשורתי מוצלח במיוחד. שלל יוזמות שונות ומשונות הביאו את העיתונים לעסוק בו שוב ושוב, והגדיל מכולם "ידיעות אחרונות", שבסיקור שלו את הנעשה בשדרות נראה היה כאילו הוא מייחס ערך חדשותי רב יותר לנדבנותו של גאידמק מאשר לדיווח על נפגעי הקסאמים. אחרי הרומן הקצר של המיליארדר הנמרץ עם "מעריב", משיתוף הפעולה בספטמבר בהפקת "מופע הצדעה לחיילי המילואים" ברעננה ועד לשמועות שגאידמק הוא אחד המועמדים לרכישת העיתון, נראה כי המיליונר המוחצן החליט להמיר את עופר נמרודי בארנון מוזס ואת אמנון דנקנר ברפי גינת. עורך "ידיעות אחרונות", רפי גינת, ויוסי מילשטיין, יד ימינו של ארקדי גאידמק, הכחישו כי קיים קשר כלשהו בין "ידיעות אחרונות" למיליארדר, אולם אופן הסיקור של העיתון את כל הקשור בגאידמק היה שונה מזה שבעיתונים אחרים.
את חודש גאידמק בתקשורת פתחה הצעתו של המיליארדר לפתרון המחלוקת סביב קיומו של מצעד הגאווה בירושלים. למרות שהיה מדובר בנושא חדשותי רחב, שעירב בתוכו מחלוקות דתיות, עדתיות ולאומיות, וסחט התבטאויות ממגוון גדול של אנשי ציבור - בחר "ידיעות אחרונות" לפרסם בעמודו הראשי תמונה גדולה של גאידמק, עם הכותרת: "גאידמק הציע לקנות את מצעד הגאווה. בפגישה במסעדה בירושלים אמש הציע המיליארדר לממן בכספו את העברת האירוע לעיר אחרת. פעילי 'הבית הפתוח' סירבו. היום: גאידמק ימשיך במאמצי תיווך בברכת החרדים במאמץ למנוע מהומות". גם בעמודים הפנימיים המשיך העיתון לעסוק ביוזמת המיליארדר: "גאידמק הציע: קחו כסף, תעבירו המצעד [...] 'אין לי דבר נגד הומואים, אני בסך־הכל חושש משפיכות דמים'. היום ייפגש שוב עם נציגי "הבית הפתוח" וגם עם ראש העדה החרדית, בניסיון למנוע אלימות [...] זו היתה פגישה ארוכה אל תוך הלילה [...] המיליארדר גאידמק הציע להם: 'קחו כמה כסף שצריך, רק תעבירו את מצעד הגאווה לעיר אחרת'. בסיום הפגישה דחו ההומואים את הצעתו הנדיבה" (8.11). ואם בזה לא די, שמו של גאידמק מופיע שוב לקראת סופו של הגיליון, בכותרת המודיעה בעמוד 27 כי "הבדואים החליטו - גאידמק לכנסת". "אם למישהו היה ספק קל שבקלים בנוגע לתוכניותיו הפוליטיות", ממשיכה הידיעה, "הוא היה חייב להגיע אתמול ליישוב הבדואי מוכה האבטלה, שגב־שלום, ולראות איך מתחיל המסע הארוך של 'המלך ארקדי' (כך במקור; צ"ג) לכנסת". הביטוי "המלך ארקדי" לא מופיע באף אחד מהציטוטים שבידיעה.
היקף הסיקור ב"ידיעות אחרונות" בלט מול "מעריב" מאותו היום, שהעניק לידיעה מיקום צנוע בעמוד פנימי: "ח"כ נסים זאב לגאידמק: 'תקים מחנות להומואים'. גאידמק: 'זו כפייה של המיעוט על הרוב'". רק בפסקה האחרונה מוזכר נסיון "רכישת המצעד" שלו.
חמישה ימים אחר־כך יצא גאידמק ביוזמה חדשה: רכישת דירות בירושלים והשכרתן לנזקקים במחיר סמלי. היוזמה פורסמה ב"ידיעות אחרונות" בעמוד הראשון ובעמודי האמצע תחת הכותרת "סביוני גאידמק": "בקיץ הוא הקים עיר אוהלים למשפחות שנמלטו מהצפון המופגז, עכשיו עובר ארקדי גאידמק לשלב הבא: פרויקט מגורי קבע למשפחות נזקקות. התוכנית: לרכוש עוד אלפי דירות ברחבי הארץ". מהכתוב לא ניתן ללמוד אם מדובר בפילנתרופ, או אולי בכריש נדל"ן. במקום לשאול שאלות עיתונאיות, הכתבה משווה בין המיליארדר לבין הממשלה: "אחרי שנטל על עצמו את תפקיד משרד הרווחה בתקופת מלחמת לבנון, כשהקים כפר לאלפי מפונים מהצפון בחוף ניצנים, מבקש עכשיו המיליארדר, ארקדי גאידמק, להיכנס גם לנעליו של שר השיכון". במסגרת מיוחדת מסביר העיתון מה עשה גאידמק לרווחת הציבור בישראל: "[...] תרם במהלך השנים מיליונים לפרויקטים בישראל [...] בין השאר תרם גאידמק 50 מיליון דולר לסוכנות היהודית, בעבור חינוך יהודי־ציוני במדינות ברית־המועצות לשעבר ולטיפול בנוער בסיכון" (13.11). את העמוד מקשטת תמונה גדולה של גאידמק, שבה הוא פורש ידיו לצדדים במחוות נדיבות, בצירוף ארבע תמונות נוספות וכיתובים המציינים את מעשיו לרווחת תושבי ישראל. גם ב"מעריב" ידעו על הסיפור באותו היום. הוא פורסם רק בעמוד 20 ובצורה שונה: "ארקדי גאידמק יבנה דירות להשכרה למשפחות נזקקות". ב"מעריב" גם החליטו להמשיך ולעקוב אחר הסיפור, ו־48 שעות אחר־כך הביאו את תגובת התושבים: "תושבי הר־חומה לגאידמק: 'לא רוצים את העניים'".
▪ ▪ ▪
אופן הסיקור של "ידיעות אחרונות" את עלילותיו של גאידמק בלט במיוחד בתיאור פועלו בשדרות. גאידמק הציע לממן לעשרות מתושבי העיירה המותקפת נופש באילת, בניסיון להשכיח את קריאות "צבע אדום" ופגיעת הרקטות. באופן מוזר, ליוזמה הפילנתרופית קדמה ידיעה ב"ידיעות אחרונות", שכאילו הכינה לה את הקרקע. בעמוד הראשי של הגיליון מ־16.11, תחת הכותרת "מפנים את הילדים", קבע העיתון כי משרד החינוך מתכנן לפנות את ילדי העיר שדרות לאזור שבו אינם חשופים לאיום הקסאמים. למרות שמדובר בידיעה שלכאורה מקורה במשרד החינוך, כתבת החינוך של העיתון אינה חתומה עליה. משרד החינוך הכחיש את הידיעה.
היוזמה עצמה זכתה לסיקור בכל כלי התקשורת, כמו למשל הידיעה ב"הארץ": "עיר מקלט: גאידמק מימן, פרץ הזהיר אך בשדרות החליטו לברוח לאילת" (17.11). ב"ידיעות אחרונות" הבולטות והטון היו אחרים והיוזמה נקשרה בשאיפותיו הפוליטיות של גאידמק: "גאידמק בראיון ל'ידיעות אחרונות': 'רוב הציבור רוצה שאהיה ראש ממשלה'. המיליארדר שפתח את הארנק למען תושבי הצפון ושדרות פותח את הפה: 'אקבל 40 מנדטים'" (19.11). הסיקור התרחב גם לעמודי האמצע: "לאחר שפתח את הארנק וכבש גם את לבם של תושבי שדרות [...] עכשיו, כשלא רק תושבי הצפון רואים בו מושיע אלא גם תושבי שדרות [...]". עמוד אחר־כך המשיכה ההתייחסות לאירוע, הפעם מול אזלת היד של ממשלת ישראל: "האוטובוסים של גאידמק הפנו את הזרקורים אל הכישלון המתמשך של הממשלה לדאוג לתושבי שדרות ועוטף עזה". באותו העמוד נקבע בביקורת הטלוויזיה כי במאבק בין גאידמק לאולמרט, ראש הממשלה הוא שהפסיד.
יממה אחר־כך כמעט נטען שגאידמק הוא שקובע את סדר־היום של ממשלת ישראל: "חוסר האונים של ממשלת ישראל מול מתקפת הקסאמים ותגובתו הזריזה והמתוקשרת של המיליארדר גאידמק למצוקה של תושבי שדרות, הולידו אתמול ישיבת ממשלה מהקשות והעכורות [...] בינתיים לממשלה יש רק הבטחות" ("ידיעות אחרונות", 20.11). גאידמק, שענייניו עם החוק נידונים בכמה מדינות, כולל בישראל, הצליח לנהל מאבק יח"צני מול מקבלי ההחלטות מעל דפי המערכת של העיתון, בנוסף למודעות הממומנות על־ידו: "התושבים חשובים לי יותר מהח"כים", ובמסגרת בפינת העמוד: "המתרעננים באילת: לממשלה אין בכלל בושה". אם המסר לא הובהר, באה כתבת השער במגזין "24" של "ידיעות אחרונות", שעסקה בסשה גאידמק, בנו של המיליארדר, שהדגישה את ההערצה אליו בעיר האנגלית שבה הוא הבעלים של קבוצת הכדורגל המקומית.
בעיתונים אחרים בחרו בטון מאופק יותר. ב"מעריב" נכתב באותו יום: "בעקבות גאידמק: הממשלה תשלח אלפי תושבים משדרות לאילת. 4,500 תושבי שדרות מילאו את חדרי האוכל והבריכות והודו לגאידמק על כמה לילות בלי קסאמים" (19.11). למחרת: "גם אולמרט נגד גאידמק. ראש הממשלה תקף אתמול את המילארדר, שהסיע אלפי ילדי שדרות לאילת" ("מעריב", 20.11). גם ב"הארץ" דווח על היוזמה באופן מאוזן: "שמחים להתרחק אך יודעים שצריך לחזור" (19.11). "יוזמה: חוק נגד תורמים בעלי הון. 'חוק גאידמק'" ("הארץ", 26.11).
הקסאמים הוסיפו לנחות בשדרות, אך התקשורת חיפשה זווית דיווח מרגשת יותר; היא סופקה לה בדמותה של מסיבת בר־מצווה שמימן גאידמק. חתן הבר־מצווה, דודו חדד, הופיע לראשונה בראיון בתוכניתו של רפי רשף בערוץ 10. הוא סיפר שהוא חושש כי חבריו ובני משפחתו לא יגיעו לחגיגה בגלל חששם מהקסאמים. במהלך הראיון קיבל הנער שיחת טלפון מגאידמק, שהבטיח לארגן לו מסיבת בר־מצווה שלא תישכח. למחרת נרתם "ידיעות אחרונות" למשימה: תמונה גדולה של פניו העצובות של חדד הופיעה בכותרת העיתון: "האורחים מפחדים לבוא לבר־מצווה שלי" (21.11). החשיפה התקשורתית עשתה את שלה וחגיגת הבר־מצווה הפכה לאירוע יח"צני בהשתתפות ידוענים רבים ובכירי "ידיעות אחרונות". למחרת חגג העיתון את ההצלחה בתמונה גדולה נוספת של דודו חדד בעמוד הראשי, כשהוא שר במסיבה המתוקשרת. לצד התמונה, בסטריפ קטנטן, צוינה עובדת פטירתו של תושב העיר שדרות מפגיעת קסאם (בעמודי האמצע ניתן היה ללמוד כי החגיגה בשדרות התאפשרה "בעקבות הפרסום בידיעות"). בנוסף לתמונות הוזכרו בכתבה שדיווחה על האירוע שתי שיחות שקיבל חתן השמחה - אחת מראש הממשלה ו"היתה גם שיחה בלתי נמנעת עם ארקדי גאידמק, שהתקשר לברך ממוסקבה וזכה לתשואות מכל הקהל באולם" (22.11).
החגיגה המתוקשרת לא זכתה לסיקור דומה באף אחד מהעיתונים היומיים האחרים; ב"מעריב" הגיבו למחרת בתמונה גדולה משלהם: "לבר־מצווה של ניר הם לא הגיעו. למסיבת בר־המצווה של דודו חדד שלשום נהרו אורחים בהמוניהם - אבל ניר ביטון, גם הוא משדרות, חגג אתמול כמעט לבד [...] אף מפורסם לא בא לנחם אותו" (23.11).
ב"ידיעות אחרונות" מסרו בתגובה לפניית "העין השביעית" כי: "'ידיעות אחרונות' אימץ את דודו חדד, קרא למוזמנים להגיע, בכירי העיתון הוזמנו, הבטיחו להגיע והגיעו. העיתון הביא גם את הזמר האהוב על דודו, קובי פרץ, ואת אבי נימני, שחקן הכדורגל שהוא מעריץ. היתה כאן מחווה של העיתון לילד ולעיר בשיא ספיגת הקסאמים ואנחנו גאים במבצע".
תושבי שדרות: "יש מצוקה מול הכתב"
למרות התפישה הכמעט־אוריינטליסטית של התקשורת את שדרות, התושבים שם יודעים בדיוק מתי מנסים להשיג הון פוליטי על חשבונם. בפרלמנט מאולתר שכונס במרכז המסחרי העירוני, בדיוק בערב שבו שב ארקדי גאידמק ליהנות מפרי יוזמותיו, הציע ראובן פרשנות לכותרות השבועות האחרונים בעיתונים: "יש לו (לגאידמק; צ"ג) מניע. יש לו אינטרסים. אין עשן בלי אש. הוא נכנס בצורה מחתרתית למקומות שהממשלה לא נמצאת בהם. למה לא? אקמול גם טוב. יותר טוב מלחיות בפחד". היית באילת, אני אומר לראובן, תצביע לגאידמק אם ירוץ לכנסת? "לא", הוא עונה. "לא מכיר אותו".
לא רק גאידמק, גם התקשורת לא יוצאת חפה מאינטרסים בעיני תושבי העיירה. ששון שרה מאשים אותה בגזירת קופון: "את בר־המצווה התקשורת יצרה. היא החליטה להעלות את זה. הרי כל הזמן יש כאן אירועים וחוששים להגיע".
מי שלא ביקר בשדרות יתקשה להבין מקריאת העיתונים מה מצב העיר לאשורו ומה מטריד את תושביה. הכותרות כולן צבועות באדום, "66% מתושבי שדרות: רוצים לעזוב את העיר" ("ידיעות אחרונות", 26.11), "שדרות: קסאם בפתח בית־ספר, מיום א': חיילים יספקו ליווי צמוד לילדי שדרות" ("ידיעות אחרונות", 23.11), אולם למרות הכותרות, העיר לא נראית כמו שדה מלחמה. דווקא המצוקות היומיומיות לא באות לידי ביטוי בסיקור. מבין העיתונים היומיים, רק "מעריב" ניסה לתת תמונה מלאה של המצב בשדרות: "הירידה בתפוקת המפעלים, בתי־ספר שלא מוגנו ושוק הנדל"ן שקרס. שדרות: תמונת מצב" (23.11).
למרות ההסתייגויות מהתרכזות העיתונים במצבה הבטחוני של העיירה, תושביה אינם מוותרים על שום הזדמנות להציג את טענותיהם בפני העיתונות. הם מנסים להעלות את המודעות למצוקות היומיומיות של העיר בפרט והדרום בכלל: "התקשורת היא חלק חשוב מהמאבק שלנו", אומר אילן, מנהל עבודה משדרות. "כל שנה באזכרה של בן־גוריון מבטיח איזה נעבך אחד 400 מיליון שקל. אבל גם הפעם לא יגיע כלום".
בדיוק כשאילן מסיים את המשפט, 24 שעות אחרי תחילתה של הפסקת האש, נשמעת שוב קריאת "צבע אדום" וכולם רצים לחפש מחסה. עזרא מצטרף לדיון שמתפתח בפרלמנט המאולתר: "יש בעיה קשה של עסקים קטנים שמתמוטטים ולא כותבים על זה. חומרים כלכליים? אתם מסננים". "יש מצוקה מול הכתב", קובל שמעון. "בשלושים שניות אני צריך להגיד לו הכל בצורה ברורה, ובכל מקרה הוא יחתוך את זה אחר־כך. עשו כותרת על הבר־מצווה, כי זה מכר להם, ועל ההרוג כתבו חצי משפט".
למקום מגיע דניאל חג'בי, מערוץ 10. הצוות ישדר הערב משדרות למהדורת החדשות. חג'בי וערוץ 10, שנהנים מהערכת הנוכחים, מתעמתים עם הטענות על האופן שבו התקשורת מסקרת את המצב בעיירה: "יש שדרות, אבל יש גם מדינה שלמה. אי־אפשר להתעסק רק בשדרות. הקסאם נופל עכשיו, זה מעיר את התקשורת. יהיו שבועות בלי שדרות, ואולי אז יגיעו גם למסעודה".
שדרות נשארת עם המצוקות. מול מלחמות כלי התקשורת זה בזה, ומול מעורבות יח"צנית של בעלי הון, גם שם יודעים שאין להם סיכוי של ממש להציף מעלה את בעיותיה האמיתיות של העיר.
צביקה גוטליב הוא סטודנט לתואר ראשון במחשבת ישראל באוניברסיטת בן־גוריון בנגב