בתחילת השבוע פורסם בראש עמוד השער של "הארץ" תצלום בלעדי של גלעד שליט ואביו בחוף הים. הצלם, ירון קמינסקי, הסביר בכיתוב התמונה כי יום קודם לכן הגיע לחוף הים כדי לנפוש שם עם רעייתו, וכי למחרת הבחין שאל הנופשים בחוף הצטרף מי שעומד במוקד תשומת הלב הציבורית בישראל בשבועות האחרונים, ובחלק ניכר מחמש השנים שקדמו להם, גלעד שליט.
"בשנים האחרונות הזדמן לי לצלם את משפחת שליט פעמים רבות, כשסביבה אינספור מצלמות", כתב קמינסקי. "אתמול היה נעים להיתקל בהם סתם כך, בים, בשבת הראשונה של גלעד מאז שוחרר מהשבי".
לא כולם היו שותפים לתחושתו של הצלם. במשפחת שליט, כך דווח, זעמו על פרסום התצלומים וטענו כי אביו של שליט ביקש מקמינסקי שלא יתעד אותם (קמינסקי טוען ההפך הגמור). כלי תקשורת אחרים כעסו על "הארץ" שפירסם תצלומים בלעדיים בלא אישור מראש של אשת יחסי-הציבור של המשפחה, כפי שהם עצמם נוהגים בימים האחרונים. והיו גם מי שהאשימו את "הארץ" בצביעות ובמציצנות.
"זה סוג של מציצנות", אומר גם מיכה בר-עם, מבכירי הצלמים הישראלים. "אולי לא מציצנות נוראה, אבל בשבילי היא היתה לא נעימה. היה לי נוח יותר אלמלא הסיטואציה האינטימית הזו צולמה". בר-עם, שמעיד על עצמו כמי ש"בא מעידן אחר של צילום", מדגיש כי אין לו כוונה להטיף לאף צלם העובד כיום ואין לו כל ביקורת על קמינסקי אישית, אך היה מעדיף לו הגישה של הצלמים היתה "פחות חודרנית".
"בתצלום כשלעצמו אין שום דרמה מיוחדת או ערכים אינפורמטיביים או אסתטיים מיוחדים", מסביר בר-עם. מלבד הבלעדיות, הוא מוסיף, הובילה אל התצלום ולפרסומו מערכת של נסיבות והקשרים, בין היתר עיתונות "שמצהיבה והולכת" וחברה שסובלת מ"פסיכוזה ציבורית כללית". "אני בעד מעט יותר איפוק", הוא אומר. "כשאבא הולך עם הבן אחרי כל-כך הרבה שנים, היה נחמד אם היו עוזבים אותם בשקט".
אם היית מוצא את עצמך בחוף הים מול שליט, לא היית שולף מצלמה?
"בימים שהייתי איש שטח אני מניח שאם הנסיבות היו תמימות כפי שתוארו, הייתי פועל מן הסתם אותו הדבר. היום, בגילי המתקדם, אחרי שעברתי יותר לשלב של הגיגים מאשר צילום שטח, אני לא בטוח שהייתי עושה את זה".
צלם "מעריב" רובי קסטרו דווקא מחמיא לעמיתו מ"הארץ". "זו לא תמונה מביכה, לא תמונה משפילה, הבנאדם לא היה במצוקה", הוא אומר. "התמונה הזו מביאה אושר לכל אלה שתמכו בו. זו לא תמונה של פיסח, נכה וחסר ישע. הוא היה חסר ישע, והיום הוא בנאדם חופשי ומאושר".
קסטרו טוען כי התצלום מספק עניין ציבורי לגיטימי ("כל דבר שהציבור מעורב בו, הציבור צריך לדעת עליו") ומדגיש כי לפרסום יש ערך חדשותי. "לא מדובר במידע דווקא", הוא אומר. "כל האנשים שחיכו ששליט ייצא לחופשי סוף-סוף רואים את זה על אמת. זה דבר שכל עם ישראל נרתם לו, כדי שהילד הזה יחזור לחיק אמו המחבקת".
גם צלם הפפרצי ברק פכטר רואה בעין יפה את התצלום ופרסומו המובלט. "אני חושב שזה הישג עיתונאי", אומר פכטר. "לפי דעתי עיתון 'הארץ' לא צריך להתבייש, אלא להיות גאה בכך. 'הארץ' הביא תצלום חשוב, הישג משמעותי מאוד, וכך גם אני הייתי נוהג".
פכטר מוסיף כי הוא מבין את מצוקת החייל ומשפחתו, המעוניינים להישאר מחוץ לאור הזרקורים, "אבל עם כל הכבוד למשפחה, יש יחסים של תן וקח. התקשורת מלווה את המשפחה חמש וחצי שנים, אי-אפשר להגיד, 'חברים, עד כאן. מספיק. אנחנו נגיד לכם מתי לפרסם'. הוא נהפך לדמות ציבורית, ולכן זכות הציבור לדעת וזכות הצלמים לפרסם ולהראות לציבור את התצלומים".
אתה חושב שהתצלום הזה עשוי לשמש סימן לבאות?
"אני מקווה שזה ישנה את התפיסה של כלל העיתונות בישראל. כולם ירוויחו מהעניין".
מה הערך שיש לתצלום כזה?
"יש פה תמונות של גלעד מבלה בחייו הפרטיים".
ואם היו מסתפקים בדיווח שהוא מבלה בחוף הים?
"תמונה שווה אלף מלים".
עניין רגשי
זו אינה הפעם הראשונה שתצלום המתפרסם בהבלטה על שער "הארץ" מעורר מחלוקת. במאי 2008 פירסם העיתון תמונה של עו"ד אורי מסר שצילם מוטי קמחי. מסר נראה משוטט, בגדיו פרועים, בין נתיבי הכביש המהיר. הכיתוב הזכיר את צו איסור הפרסום שהגביל את העיתונים בדיווח על ההתפתחויות בחקירות המשטרתיות שהתנהלו אז סביב מסר וסביב ראש הממשלה אהוד אולמרט, שותפו לשעבר לעסקים וידידו.
בתחילת השנה פירסם "הארץ" תצלום אווירי של ביתו של האלוף יואב גלנט, אז מועמד לתפקיד הרמטכ"ל. התצלום, שהוכתר בכינוי "וילה גלנט", פורסם בתקופה שבה עמד האלוף בפני חקירה של מבקר המדינה ועתירה לבג"ץ בעניין השתלטותו על קרקעות ביישוב עמיקם. בתצלום, של טל כהן, בלטו גודלו של הבית ועיצובו הראוותני.
חנוך מרמרי, עורך "הארץ" לשעבר, מצביע על הבדלים בין נסיבות הפרסום של שני התצלומים הללו לנסיבות פרסום תמונתו של שליט. מסר, טוען מרמרי, היה גיבור שנוי במחלוקת של פרשה ציבורית, שהתנהג בצורה חריגה ובזירה חריגה (נתיבי איילון). "יכול להיות שזו הצצה", הוא אומר, "אבל היה משקל לתהייה מה משמעות הנוכחות שלו בזירה", על רקע הדיווחים שהיו בזמנו על יחסיו עם ראש הממשלה. "צריך להפעיל את סולם הערכים של המשמעותי מול הסתמי, של המרגש מול החשוב, של הפרטי מול הציבורי", מסביר מרמרי. "על סמך כל הנתונים האלה העורך צריך להחליט אם לפרסם או לא. מי שהחליט ב'הארץ' לפרסם עבד על סקאלות מסוימות. בתקופה אחרת יכול להיות שזה היה נראה אחרת".
תצלום ביתו של גלנט, טוען עורך "הארץ" לשעבר, סיפק לקורא אינפורמציה חשובה. "לפעמים אתה לומד על אדם מאורח חייו ואפילו מטעמו", הוא אומר, "וזה היה מה שנקרא שיעור 'הכירו את גלנט'". מרמרי מדגיש כי גלנט עמד במרכזה של פרשה שהסעירה את הציבור. יחד עם זאת, הוא טוען, אין ספק שהזווית שנבחרה ביצעה מניפולציה שהצהיבה את התצלום. הצלם מיכה בר-עם מסכים. שני התצלומים, של שליט ושל ביתו של גלנט, "הם סוג של פלישה לתחום שהיה עדיף שלא לפלוש אליו", לדבריו.
לעומת תצלום "וילה גלנט", את תמונת שליט מגדיר מרמרי כצילום פפרצי של ידוען. "העניין הציבורי פה הוא נמוך, אבל העניין הרגשי הוא מאוד גבוה. זה מנגנון מובהק של סלבריטי. שליט מדווח ברמה של סטטוסים [בפייסבוק]. רוצים לדעת לאן הוא הולך, עם מי הוא מדבר, אם נכנס לגלידרייה או פיצרייה. הציבור מרגיש באופן טבעי שהוא זכאי להתעדכן. עכשיו הציבור צריך לעבור גמילה קשה, אבל זה מתחיל מזה שעיתון יגיד לעצמו או.קיי, מספיק, סגרנו את הפאזה הפונקציונלית, ועכשיו בהדרגה נחזור לשגרה".
"אני לא אומר שאם היתה לי תמונה כזאת הייתי פוסל את פרסומה", מוסיף מרמרי, "אבל הייתי מחזיק אותה כמו תפוח אדמה לוהט". לדבריו, על עיתון שמשדר ענייניות ותכליתיות כמו "הארץ" להשתדל "להראות את הסאב-טקסט ולא רק את מראית העין".
עניין ציבורי
עורך "הארץ" הנוכחי, אלוף בן, דוחה את הביקורת ואומר כי אינו מתחרט על הפרסום. על תצלומים שפירסמו קודמיו בתפקיד הוא אינו מעוניין להגיב, אך לדבריו התצלום של שליט בחוף הים אינו רכילותי, אלא בעל עניין לציבור. לשאלה מה העניין הציבורי בתצלום עונה בן בשאלה משלו: "אני צריך להביא תימוכין לעניין ציבורי בשובו של שליט למשפחתו וארצו?".
לדברי עורך "הארץ", לפרסום קדמו התייעצות פנימית והתלבטות, אך זו היתה "קלה" גם משום שבמשך כל השבוע פורסמו תצלומים של שליט במקומות ציבוריים, בין היתר רוכב על אופניו. ביום הצילום, מוסיף בן, דווח בכלי התקשורת כי שליט בילה בים.
"היה ברור לי שאנחנו לא חושפים פה איזה אירוע פרטי שלא היה אמור להתפרסם, אלא אירוע ציבורי שמן הסתם המשפחה או מי שמדברר אותה דיווח עליו לתקשורת. לא ראיתי סיבה לא לפרסם. מדובר במקום ציבורי, זה לא שפורסם משהו מתוך הבית של משפחת שליט או שצילמו אותו בסיטואציה אינטימית שלא מצלמים מישהו אחר, באיזו צורה מביכה או פוגענית".
הסיטואציה אינטימית, אב ובנו רוחצים בים.
"גם סיטואציה של אם ובנה במכונית או אב ובנו רוכבים על אופניים היא סיטואציה אינטימית. גם חיבוק בשובו מהשבי זה סיטואציה אינטימית, ותצלומים של הסיטואציות האלה פורסמו".
בן מוסיף כי התצלום של שליט בים סיפק מידע רלבנטי לציבור הקוראים. "זו פעם ראשונה שראית אותו בלי מחיצות", הוא אומר. "המידע שאדם, שחזרתו מהשבי היא האירוע המרכזי שמעסיק את מדינת ישראל באותו שבוע, מתנהג כאדם רגיל שהולך לחוף הים בשבת ראשונה של חופש הוא לא מידע רלבנטי לציבור? מאזין הרדיו ששמע ששליט היה בים קיבל מידע וקורא 'הארץ' שראה את התמונה לא קיבל מידע? איזה מידע היה יותר רלבנטי באותו יום לפרשת שליט מאשר ביקורו בים?".