"בכל מקרה של ציטוט מידע שכבר פורסם באמצעי תקשורת אחר או על-ידי סוכנות חדשות, יציינו העיתון והעיתונאי את זהות המפרסם המקורי", נכתב בסעיף 21 של תקנון האתיקה של מועצת העיתונות.

אתר ynet, כמו יתר קבוצת "ידיעות אחרונות", אינו חבר במועצת העיתונות, אך משתדל להקפיד על כללי האתיקה המקובלים בענף. למרות זאת, ynet מפרסם מדי פעם מידע שהתפרסם באמצעי תקשורת אחרים, תוך ציון חסר או בלא ציון של המקור: בערוץ המדע התפרסמו תרגומים מדויקים למדי של ידיעות שהופיעו בכלי תקשורת בחו"ל, כשבשורת הקרדיט מצוין שמו של כתב ynet שי זמיר, ולא מקור הידיעה.

השבוע, לדוגמה, פירסם זמיר ידיעה תחת הכותרת "הפתרון לאנורקסיה: בליסה במציאות מדומה". ידיעה זו היא בעיקרה תרגום של ידיעה מאת ריצ'רד אליין, כתב המדע של העיתון הבריטי "טלגרף", שהופיעה בו יומיים קודם לכן. השוואה בין שני הטקסטים מגלה זהות כמעט גמורה ביניהם.

אחד ההבדלים היחידים, והרמז היחיד למקור המידע, נמצא בתחתית הידיעה של ynet, שם נכתב כך: "פרופ' אלסנדרה גוריני, מהמכון האיטלקי להתפתחות שבמילאנו, אמרה ל'דיילי טלגרף' כי [...]". במקור הבריטי לא מצוין שמו של העיתון.

חלק מהידיעה ב"טלגרף", יש לציין, מצוטט מלה במלה מההודעה לעיתונות שהופצה על-ידי האתר EurekAlert. יחד עם זאת, חלק אחר מהידיעה שהופיעה ב"טלגרף" שונה מההודעה לעיתונות. אותם הבדלים בדיוק ניתן למצוא גם בידיעה ב-ynet, שכאמור, הופיעה יומיים לאחר הידיעה ב"טלגרף". נראה כי הכתב הבריטי שיכתב את ההודעה לעיתונות שקיבל לרשותו, ואילו הכתב הישראלי ביצע פלגיאט, תירגם את עבודתו לעברית והוסיף את שמו.

לעתים אפילו מתן הקרדיט העקיף אינו נמצא. כך למשל בידיעה מאת זמיר שהופיעה לפני כשלושה שבועות תחת הכותרת "הורמון האהבה מקרב בין חיילים" אין כל רמז לכך שהיא תרגום מתומצת של ידיעה שפירסם יומיים קודם לכן כתב המדע של "טלגרף". גם הפעם, אגב, שונה הידיעה ב-ynet במבנה ובנוסח מהודעה לעיתונות שהופצה באותו נושא, ומידיעה שהפיצה סוכנות ידיעות זרה.

חשוב לציין שבשני המקרים ניתן קרדיט ראוי לכתבי-העת שבהם פורסמו ממצאי המחקר לראשונה, ואף ניתנו קישורים אליהם. עוד יש להדגיש כי לא מדובר במקרה של עיתונאי המנכס לעצמו ידיעה בלעדית שפורסמה בכלי תקשורת אחר, אלא בעיתונאי שמתבסס על עבודה של עיתונאי אחר, בלא מתן קרדיט ראוי. אמנם זמיר לא הסתפק רק בהתבססות על הידיעות ב"טלגרף", אלא תימצת את המידע, שינה מעט נוסחים וצירף קישורים שחסרים בהן, אך התוצאה הסופית מעלה כי תירגם והעתיק מהן פסקאות שלמות (לסקירה מקיפה, ר' כאן).

למרבה הצער, אין זו תופעה יוצאת דופן בעיתונות הישראלית. פרסומים רבים בעברית מתבססים על תרגום מקורות זרים, בלא מתן קרדיט ראוי. ייתכן כי המפרסמים סומכים על החומה שמציבה השפה העברית בפני בעלי הזכויות המקוריים. כך או אחרת, ההסתמכות על מקור זר, בלא רשות, אינה רק בלתי אתית, אלא יכולה להיות גם לא חוקית, משום שהיא מפרה פעמים רבות זכויות יוצרים של אחרים. התנהלות זו חוסכת לכלי תקשורת כמו אתר ynet את עלויות הקנייה של זכויות הכתבה המקורית.

לדברי רות מארש, ממחלקת הסינדיקציה של ה"טלגרף", עלות פרסום מאמר בודד שהופיע ב"טלגרף" משתנה בהתאם למאפייני המאמר, השימוש שנעשה בו ופרמטרים אחרים. מארש נקבה בסכום של 100 פאונד (קרוב ל-600 שקל) כאמת מידה כללית לעלות פרסום מאמר בודד.

"עד כמה שידוע לי לא ניתן לאחרונה רישיון לתרגום מאמרים לאתר ynet", היא אומרת. לדבריה, נפוצים מאוד מקרים שבהם עיתונאים משכתבים מאמרים המתפרסמים ב"טלגרף" ומפרסמים אותם תחת שמם כשהם משלבים בשלב כלשהו בטקסט נוסח דוגמת "כפי שנכתב ב'טלגרף'". "במקרה כזה אין לנו דרך לטפל בעניין", היא מציינת. "מי שמשכתב חומרים שלנו אינו מפר את זכויותינו, כל עוד הוא שיכתב את הסיפור ופירסם אותו במלותיו שלו. אך אם אין זה המצב, עלינו לבחון זאת כיוון שהמעשה אסור".

לדברי מארש, עיתונים ואתרי אינטרנט מובילים נוהגים להקפיד לשכתב את הסיפור במידה מספקת כדי להישמר בגבולות החוקי. "אלה האתרים הקטנים והבלוגרים שבדרך כלל גונבים חומרים, מעתיקים ומדביקים", היא אומרת. לדבריה, המחלקה המשפטית של ה"טלגרף" תבחן את המקרים המצוינים לעיל, ובמקרה שתגיע למסקנה כי מדובר בשימוש אסור, תיצור קשר עם אתר ynet ותבקש לחדול מפרסום תוכן בלא רשות.

מ-ynet נמסר: "אין תגובה".