השמדה המונית של לובים
ביום רביעי האחרון התפלמסו מעל דפי המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" סמדר פרי ויקיר אלקריב בשאלה, "האם העולם צריך לשלוח כוחות צבא לעזרת המפגינים בלוב". היא כתבה טור "בעד", הוא כתב טור "נגד", הקוראים התבקשו להצביע באמצעות מסרונים. ביום ראשון הבא יתפרסמו התוצאות. בינתיים קדאפי ממשיך לטבוח בבני עמו.
כל כותרות עיתוני הבוקר עוסקות בלוב. "תיעוד ראשון לטבח אזרחים בלוב", נכתב בפתח הכותרת הראשית של "הארץ". "חיילים שהוצאו להורג כפותים לאחר שסירבו לטבוח במפגינים, קברים שנחפרו במהירות: לאכזריות של קדאפי אין גבול", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "ידיעות אחרונות", לצד תצלום מטושטש [רויטרס] של גופות שרועות על הקרקע, פניהן מטה, ידיהן קשורות מאחורי הגב.
"במה שנראה כמתקפת נגד", מדווח ב"הארץ" אבי יששכרוף, "הצליח אתמול קדאפי להשיב לעצמו חלק מהשליטה בערים שבהן כבר דווח שהאופוזיציה שולטת [...] על-פי הדיווחים בערוץ אל-ג'זירה, לפחות 16 בני-אדם נהרגו בהתקפה של הצבא ועוד עשרות רבות נפצעו [...] קדאפי למעשה הרים ידיים לעת עתה באשר לאפשרות להשיב שליטה במחוז קריניקה שבמזרח לוב, ופועל כעת כדי לבנות מחדש את התמיכה בו במחוז טריפוליטיינה במערב המדינה".
על-פי דיווח נוסף המתפרסם ב"הארץ", דיווחם המתורגם של כתבי ה"ניו-יורק טיימס" כארים פאהים ודייוויד קירפטריק מהעיר ביידה שבמזרח לוב, "תושבי הבירה מתארים מחזות של אנרכיה נוסח סומליה: קבוצות של גברים במדים לא אחידים האוחזים במקלעים ונכונים לציית לפקודות לפתוח באש על אזרחים, שאותן סירבו שוטרים, חיילים ואפילו טייסי קרב, לבצע".
הבוקר גם ל"מעריב" דיווח מתורגם מתוך לוב, מאת לילה פאדל, כתבת ה"וושינגטון פוסט". "בסמטאות המהפכה", קוראת הכותרת הראשית של "מעריב", כשהאות פ"א צבועה אדום ומשום מה כתובה בגופן המדמה כתב יד. פאדל מספקת דיווח "מיוחד ל'מעריב'", אף הוא מרחובות העיר ביידה.
הטון של דיווחה אופטימי יותר מזה של דיווח עמיתיה מה"ניו-יורק טיימס". "הצעירים בעיר הזאת", כותבת פאדל, "בעלת האווירה האידילית השוכנת בהרים המוריקים של מזרח לוב, השתלטו עליה בקרב שארך ימים [...] בתוך הנוף המופלא של ביידה, עם שמיה הכחולים והריה המוריקים, מתחבא חוסנם של תושביה, שמאיימים לסייע לשים קץ לשלטונו של מועמר קדאפי באמצעות התקוממות כלל-ארצית, שכבר סחפה חלק ניכר ממזרח המדינה".
פאדל מסתמכת על רופאים מקומיים כדי לדווח כי "לפחות תשעים אזרחים נהרגו באזור המשתרע על פני 15 ק"מ בין ביידה לעיר שחאט", ובהמשך מוסיפה: "למרות המתיחות, אין כאן סימנים למלחמות פנימיות. כולם חמושים, אבל העם מאוחד באיבה שלו לקדאפי".
"מארג חברתי מעורפל", קוראת כותרת גג לרשימת רקע [רויטרס] המתפרסמת בכפולה הפותחת של "הארץ". "האליטות הצבאיות החזקות הן שהכריעו בסופו של דבר את תוצאות המהפכות במצרים ובטוניסיה", נכתב, "אך המארג החברתי בלוב הוא הרבה יותר מעורפל ומורכב, בשל המבנה השבטי החזק במדינה". גולה לובי בשם נומען בנותמן מסביר בהמשך הרשימה כי קדאפי הקפיד לא לאפשר לצבא להיות כוח חזק במדינה, כדי למנוע ממנו להפוך לאויב לשלטונו. "במקום זאת", הוא אומר, "הכוח מושקע במיליציות, שנשארו ברובן נאמנות למשפחת קדאפי".
"מה לעשות בקולונל", תוהה יואב קרני ב"גלובס". "מה אפשר לעשות כלפי לוב, חוץ מאשר להכריז מלחמה?", הוא שואל, ועונה: "אפשר למשל להטיל עליה הסגר אווירי, כפי שארה"ב עשתה בצפון עיראק ב-1991, כדי למנוע מסדאם חוסיין לטבוח את הכורדים. אפשר להצניח אספקה למורדים במזרח לוב ולהגן עליהם מפני תותחי הצי של קדאפי. אפשר לדרוש בחומרה מממשלות אפריקאיות למנוע גיוס של שכירי חרב בתחומיהן".
קרני מזכיר שמועות שלפיהן לתושבי מדינות אפריקאיות הוצעו 2,000–2,500 דולר ליום כדי להצטרף למיליציות של קדאפי (סמדר פרי מרחיבה על צבא שכירי החרב של קדאפי ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות") וכותב: "מועמר קדאפי מוכן לפתור את בעיותיו הפוליטיות באמצעות השמדה המונית של לובים. 17 שנה לאחר רואנדה, 35 שנה לאחר קמבודיה, המערב יצטרך להחליט בימים הקרובים, אולי בשעות הקרובות, אם יש לו חשק לחזור ולהיות צופה פסיבי בניסיון של ממשלה לעשות ג'נוסייד נגד אזרחיה".
"ארצות-הברית: לא פוסלים פעולה צבאית בלוב", קוראת הכותרת הראשית של "ישראל היום". על-פי הדיווח מאת בועז ביסמוט, "נשיא ארה"ב ברק אובמה שוחח אתמול עם ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון ועם נשיא צרפת ניקולא סרקוזי במטרה לבחון תגובה בינלאומית לאירועים בלוב". ביסמוט מצטט את דובר הבית הלבן, שאמר: "מובן שסנקציות הן דבר שאנחנו בוחנים".
"על קדאפי קשה להגיד כי זקנתו מביישת את צעירותו", מציין ביסמוט בטור פרשנות נלווה, "הוא היה ונשאר מטורף, הוא היה ונשאר מסוכן ורוצח". כותרת מוסף "ישראל השבוע" מכילה מלה אחת בלבד – "הטירוף", ומפנה את הקוראים לכתבה מאת ביסמוט על טירופו של מועמר קדאפי.
"כמה אכזריים אנשים יכולים להיות כשהם מתקוממים יחדיו, שיטפון הרסני חסר רחמים לכל דבר העומד בדרכו", כתב מועמר קדאפי בפתח סיפור קצר פרי עטו בשם "הבריחה לגיהנום" (ראה אור באנגלית בשנת 1998 בקובץ "הבריחה לגיהנום וסיפורים אחרים", הוצאת Stanké).
אף עיתון לא יוצא הבוקר בקריאה נחרצת (גם אם חסרת תועלת ממשית) למדינות העולם שלא לעמוד מנגד, להתערב כבר כעת בנעשה בלוב ולהציל המוני לובים שחייהם בסכנה. כותרת שמנמנה "לעולם לא עוד" אינה מתפרסמת בשערי הטבלואידים הישראליים. מאמר המערכת של "הארץ" קובע כי "אם יימשך הטבח בלוב, על העולם להתערב, כדי למנוע רצח עם". לא יותר.
אם לא למען חיי אדם, אולי למען הנפט
בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מדווחת סמדר פרי כי "הבית הלבן הכחיש אמש בכל תוקף שמועות על כך שמנהיג לוב מועמר קדאפי נורה ונהרג". על-פי הדיווח, "מקור השמועות הוא כנראה לא בלוב עצמה, אלא בשווקים הכלכליים העולמיים שהגיבו לזינוק במחיר הנפט".
בעוד השווקים מחליטים להגיב לעלייה החדה במחירי הנפט על-ידי הפצת שמועה כי קדאפי נורה ונהרג, שומר סבר פלוצקר, כהרגלו, על אופטימיות יחסית. בטור המתפרסם אף הוא בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" הוא כותב: "עד כה לא נרשמה ירידה של ממש בכמות הנפט המוצעת למכירה בעולם [...] המחיר עולה בעיקר בגלל ספקולציות".
יחד עם זאת, פלוצקר מזהיר מפני מיתון כלל-עולמי שיתחולל אם מחירה של חבית נפט יעלה ל-200 דולר. להערכתו, במצב כזה, "אין להוציא מכלל אפשרות השתלטות צבאית משותפת של המעצמות, בברכת מועצת הביטחון של האו"ם, על שדות הנפט הגדולים של המזרח התיכון, אם אלו יעמדו בסכנת סגירה".
בדיווח החדשותי של פרי מצוין כי המורדים בקדאפי טענו אמש "שמסופי הנפט המרכזיים במזרח המדינה נמצאים בידיהם, וכי הם מוגנים היטב". התבטאות אומללה. לו מסופי הנפט היו בסכנה, אולי היו זוכים המורדים בקדאפי לעזרה צבאית מן המערב.
"אם לכל מדינה ערבית היה ייחוד תרבותי מובהק", כותב חגי סגל ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", "אפשר היה עוד להבין את הצורך שלהן בשטח כה עצום. עם זקוק למרחב כדי לממש את תרבותו. אבל כפי שאפשר להתרשם עכשיו ערב-ערב בטלוויזיה, עמי ערב דומים להפליא זה לזה. מפגיני בחריין צועקים 'ברוח ובדם נפדה אותך, יא מנאמה', ומפגיני לוב 'ברוח ובדם נפדה אותך, יא בנגאזי'. גם הגינונים הרודניים של השליטים דומים למדי, שלא לדבר על תחביבי הלינץ' של ההמון. אצלנו יש סגנון אחר לגמרי, תרבות לאומית נבדלת בעליל, ובכל זאת העולם משתוקק לדחוס דווקא אותנו לתא שטח קטנטן ממערב לקלקיליה".
הכינותי מראש
"סוף-שבוע חורפי – אובך וקור, גשמים בצפון", נכתב בראש דיווח על מזג האוויר המתפרסם בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות".
"בניגוד למנהגי אפתח בהמלצה לשבת: היום ומחר בבוקר אמור להיות יום יפה, קומו מוקדם, היכנסו למכונית וסעו לשמורת נחל שורק", כותב יאיר לפיד בפתח טורו השבועי, המתפרסם במוסף "7 ימים" של אותו עיתון.
מעל ראשם של הקוראים
לעיל נכתב כי כותרות כל העיתונים עוסקות בלוב. זה נכון, אך מי שיביט על חציו העליון של שער "ידיעות אחרונות" הבוקר, כלומר כל מי שיקנה את העיתון בדוכני המכירה, יראה בעיקר הפניות לארבעה סיפורים בולטים הנכללים במוספים.
מתוך ארבעת הסיפורים שכובשים את חלקו העליון של שער "ידיעות אחרונות", שניים מתפרסמים הבוקר (לפחות באופן חלקי) גם בעיתונים אחרים, תוך טענה לראשוניות.
"הנוכל ומשפחת שליט", מפנה כותרת משער "ידיעות אחרונות" לכתבה נרחבת מאת תחיה ברק, ענת מידן וגואל בנו, המתפרסמת ב"מוסף לשבת" של העיתון ומוקדשת לעלילותיו של רונן בר-שירה, החשוד בהונאה בכספי עמותה למען גלעד שליט.
כפי שציין אתמול שוקי טאוסיג, במקביל לדיווח אתמול ב"ידיעות אחרונות" על בר-שירה, גם "ישראל היום" דיווח על מעשיו. הבוקר מתפרסמת ב"ישראל היום" ידיעת המשך מאת הדס שטייף, הנפתחת במלים "בעקבות הפרסום אתמול ב'ישראל היום'". ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה מאת ירון דורון וגואל בנו, ובה המלים "בעקבות הפרסום אתמול ב'ידיעות אחרונות'".
"משפט האולטרסאונד הגדול: מי נושא באחריות לתוצאות בדיקות ההריון בישראל", קוראת כותרת נוספת בשער "ידיעות אחרונות", המפנה לכתבת השער של מוסף "7 ימים" [סמדר שיר]. "וינשטיין ימנה ועדה לבחינת תביעות שהוגשו בשם תינוקות עם מומים", קוראת כותרת לידיעה מאת דן אבן ב"הארץ". כותרת הגג מנוסחת כך: "בעקבות הפרסום ב'הארץ'", ומתייחסת לידיעה שהופיעה בעיתון זה לפני יומיים.
מעגל הדמים נקטע
"אחרי הגראד: חיסול בעזה", נכתב בכותרת בולטת בשער "מעריב". על-פי דיווח קצרצר מאת עמית כהן ואחיקם משה דוד, המתפרסם בעמ' 9, "שעות ספורות בלבד לאחר שראש הממשלה ושר הביטחון הבטיחו לנקוט יד קשה בעקבות פגיעת רקטת גראד בשכונת מגורים בבאר-שבע שלשום בלילה, הפציץ אמש חיל האוויר כלי רכב בו נסעו פעילי חמאס ברפיח, סמוך לגבול עם מצרים. הפלסטינים מדווחים על הרוג ושני פצועים". עוד בדיווח, ציון העובדה כי "מדובר בפעולת החיסול הממוקד הראשונה שמבצע צה"ל ברצועת עזה זה יותר משלושה חודשים".
"חיל האוויר תקף בעזה בתגובה לירי הגראד", קוראת כותרת בראש עמ' 9 של "הארץ". על-פי הדיווח מאת יניר יגנה וגילי כהן, "מדובר בתקיפה הנרחבת ביותר שביצע צה"ל באזור הדרום בשנה האחרונה". בטור פרשנות נלווה כותבים עמוס הראל ואבי יששכרוף כי "היום יתברר אם החמאס מתכוון להבליג גם על תקיפה זו, כדי לסיים את מעגל הדמים הנוכחי".
"משיבים אש: צה"ל תקף יעדים ברצועת עזה", נכתב בראש עמ' 9 של "ישראל היום" [לילך שובל ושלמה צזנה].
ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, אין הבוקר דיווח על פעולת צה"ל בעזה. אפילו לא שורה אחת על מה שמוגדר בעיתונים אחרים כ"פעולת החיסול הממוקד הראשונה שמבצע צה"ל ברצועת עזה זה יותר משלושה חודשים" ו"[ה]תקיפה הנרחבת ביותר שביצע צה"ל באזור הדרום בשנה האחרונה". גם זו דרך להבליג כדי לסיים את מעגל הדמים הנוכחי.
ליברמן בהמתנה
לפני שבוע בדיוק דיווח "גלובס" בכותרתו הראשית על "כתב אישום לליברמן". "היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, עתיד להודיע בימים הקרובים על החלטתו להעמיד לדין את שר החוץ אביגדור ליברמן, בכפוף לשימוע, בעבירות של מרמה והפרת אמונים, הלבנת הון ושיבוש מהלכי משפט", דיווח כתב העיתון יובל יועז.
הבוקר, תחת הכותרת "היועץ טרם החליט – ההחלטה בעניין ליברמן נדחתה שוב", מדווחת טובה צימוקי ב"ידיעות אחרונות" כי "הצוות המשפטי המייעץ ליועץ המשפטי יהודה וינשטיין אמור לקיים עוד כמה התייעצויות לפני שהיועץ יהיה בשל לקבל החלטה".
ענייני תקשורת
בכל העיתונים מדווח כי בית-משפט בריטי קבע כי מייסד ויקיליקס, ג'וליאן אסאנג', יוסגר לשבדיה כדי לעמוד לדין באשמת אונס.
בשולי הדיווח מאת אבי יששכרוף על הנעשה בלוב, מציין הכתב כי אלג'יריה ביטלה את חוקי החירום במדינה, שהיו בתוקף ב-19 השנים האחרונות, והטילו בין היתר מגבלות על חופש הביטוי וחופש העיתונות.
במוסף "הארץ" משוחח שחר סמוכה עם איתמר שאלתיאל על הבלוג שלו "מדרון חלקלק".
סיימון ספאנגין מדווח ב"הארץ" כי העיתונאי ג'רולד קסל, לשעבר שליח רשת CNN לירושלים וכתב "הארץ", מת אתמול ממחלת הסרטן. "למדתי ממנו המון כשעבדנו ביחד", אמרה ל"הארץ" הכתבת הבינלאומית הידועה כריסטיאן אמנפור.