נערים משתמשים בטלפונים ניידים (צילום: Serge Attal)
לא לטלפון
"טובעים במזומנים", קוראת הבוקר כותרת ב"דה-מרקר" המתייחסת לחברת סלקום. "הדו"חות הכספיים של סלקום מצביעים כי הבעיה המתמשכת של החברה נותרה בעינה גם ברבעון הראשון של השנה: חברת הסלולר מבית אי.די.בי מייצרת יותר מזומנים ממה שהיא מסוגלת להכיל", נכתב בפתח הידיעה מאת אמיתי זיו. לא נלאה את הקוראים בנתוני ה-EBITDA של החברה, ונסכם בכך שבימינו, בישראל, עסקי הסלולר רווחיים במידה שקשה לתפוס.
זהו מצב נוח, לבעלי הבית של חברות הסלולר. במקרה של סלקום – נוחי דנקנר. הצעות לשינויים רגולטוריים שמועלות בימים אלה מאיימות באופן ישיר על הכנסות החברה בשנים הקרובות, מוזכר בידיעה של "דה-מרקר". יש גם איומים אחרים.
הכותרת הראשית של "דה-מרקר" מנוסחת הבוקר כך: "מדברים שעות בסלולר? הסיכוי לסרטן גדל ב-40%". הידיעה שתחת הכותרת הראשית, ולמעשה כל ארבעת העמודים הראשונים בעיתון, מתייחסים לתוצאות מחקר בינלאומי שבדק לאורך שנים את הקשר בין שימוש בטלפונים ניידים להתפתחות גידולים סרטניים.
הנתונים בגוף הידיעה [רוני לינדר-גנץ] מדאיגים אף יותר מאשר בכותרת שלעיל. אף שלא עלה קשר סיבתי ברור בין שימוש בטלפון נייד להתפתחות סרטן, אין צורך בדיבור של שעות בסלולרי כדי להעלות את הסיכוי ללקות במחלה. די בשימוש יומי של חצי שעה ומעלה. התוצאות מתבססות על נתונים ישנים יחסית ואינן חד-משמעיות, מדגישה פרופ' סיגל סדצקי, שערכה את המחקר בישראל, אך יחד עם זאת עולה מדבריה כי נקודות החולשה העיקריות של המחקר הובילו לתת-הערכה בקשר שהתגלה בין השימוש בטלפון נייד לסרטן, ולא להגזמתו.
תוצאות המחקר מתפרסמות בהבלטה גם בעמודי השער של עיתונים אחרים. בצדק, יש לציין. גם אם הממצאים אינם חד-משמעיים, השימוש בטלפונים ניידים מאפיין רוב מוחץ של קוראי העיתונים, ועל כן המידע על פוטנציאל הסכנות הגלומות בו רלבנטי להם. במקרה הגרוע, אנשים יקראו את הידיעות ויחליטו להפחית את השימוש בטלפונים הניידים. ככל הנראה גם זה לא יקרה. רוני לינדר-גנץ ואמיתי זיו מזכירים בטור פרשנות כי בעבר פורסמו מחקרים שהצביעו על קשר בין סלולר לסרטן, ומאז השימוש בטלפונים הניידים רק הלך וגבר.
מכל מקום, כותרת על ממצאי המחקר ניתן למצוא הבוקר בתחתית שער "הארץ" ("מחקר מקיף: משתמשים כבדים בסלולרי בסיכון מוגבר לסרטן"), וכל עמ' 6 בקונטרס החדשות מוקדש להרחבה. בשער "ישראל היום", לצד הכותרת הראשית, מופיעה הכותרת "מחקר חדש מזהיר מפני שימוש יתר בסלולרי", ועמ' 9 מוקדש כולו להרחבה. "מעריב" מבליט במיוחד את תוצאות המחקר: כותרת גדולה בשער העיתון ("סכנת הסלולר") וכפולה פותחת המוקדשת לממצאים שעלו מן המחקר.
הסיקור בעיתונים הללו אינו צבוע בצבע אחד. יש הסתייגויות, יש ביקורות על המחקר, יש תגובה של פורום החברות הסלולריות ("פועלים בהתאם להנחיות", כפי שמתמצתים זאת ב"מעריב"). העיקר הוא שיש סיקור לממצאי מחקר שבדק תופעה שעשויה להשפיע על חיי רבים מאיתנו.
ב"ידיעות אחרונות" אין סיקור. לא בשער הקדמי ולא באחורי. לא בכפולה הפותחת ולא בעמודים 6 או 9. לא כותרת מבהילה ואף לא ביקורת על מהימנות המחקר, אלא התעלמות גמורה.
הכותרות הראשיות
הכותרות הראשיות בכל עיתוני הבוקר, למעט "ידיעות אחרונות", עוסקות בהסכם הפשרה שעליו חתמה איראן, ובמסגרתו התחייבה להעביר חלק מהאורניום שברשותה להעשרה בטורקיה. ב"הארץ" כותב יוסי מלמן כי ההסכם הוא "ניצחון חשוב לדיפלומטיה האיראנית, ומפלה למדיניות הישראלית", מדמה אותו ל"חליפה שטלאיה בולטים לעין", ומציין כי "גם אם איראן תמסור את האורניום לפי ההסכם, עדיין תיוותר בידיה כמות של טון כמעט, שיכולה להספיק לשמש חומר גלם להעשרה נוספת ולייצור חומר בקיע אם היא תרצה בכך".
הידיעה המרכזית בעמ' 4 של "מעריב" מוקדשת לסיקור ההסכם, תחת הכותרת "המפסידה הגדולה: ישראל". אלי ברדנשטיין, עמית כהן וצח יוקד פותחים את הידיעה בתגובות הישראליות להסכם: ראש הממשלה מזמן כינוס חירום של השביעייה; דאגה בעקבות ההסכם; בנימין בן-אליעזר מזהיר; "מקורות מדיניים בירושלים" אומרים ש"האירנים עובדים על כל העולם". בחציה השני של הידיעה נמסר מידע על האירוע שהוביל לתגובות – ההסכם ועיקריו.
ב"ידיעות אחרונות" הפרשנות קודמת למידע. בראש עמ' 2 מופיע טור פרשנות מאת שמעון שיפר, המציג את עמדתו של אהוד ברק לפתרון הבעיה האיראנית – "היענות גורפת לפניות האמריקאים, והצבת תוכנית מדינית שתפתור את העימות עם הפלסטינים". במרכז העמוד, תחת כותרת הפרושה לכל רוחבו וקוראת "צחוק מהסנקציות", מאמר פרשנות נוסף, מאת אלכס פישמן. הפרשן הצבאי של "ידיעות אחרונות" פותח את טורו במשפט "האמריקאים מוכנים לשחק את תפקיד האידיוט העולמי מול האיראנים, אבל גרוע מכך: הם מצפים שגם ישראל תצטרף למחול השוטים שלהם". פישמן מגדיר את ההסכם כ"סיפור קלאסי של הונאה". בתחתית העמוד מופיע המידע שעליו מסתמכים הפרשנים: ידיעה מאת איתמר אייכנר, יוסי יהושוע ואלדד בק, הכוללת מעט פרטים על ההסכם עצמו וכמה מהתגובות שעורר ברחבי העולם.
הכותרת הראשית של "ישראל היום" מוקדשת אף היא לתגובה וקוראת: "ישראל: אל תאמינו לתרגיל האיראני".
כאמור, ב"ידיעות אחרונות" הכותרת הראשית אינה עוסקת בהסכם שאיראן חתמה עליו. תחת זאת היא מתמקדת במתח שבין שר הביטחון לראש המטה הכללי. "ברק מונע פגישה בין שר החינוך לרמטכ"ל", לשון הכותרת הגדולה ששאובה מידיעה קצרה יחסית מאת איתמר אייכנר, המופיעה בעמ' 6 של העיתון.
כולם מנצחים
צירוף המלים "ידיעות אחרונות" שוב מופיע על שער "ישראל היום". אתמול נכתב במדור זה על ידיעה מאת איתן גליקמן, שהופיעה בראש עמ' 11 של "ידיעות אחרונות" ועסקה בהתפתחות שולית במשפט שמנהלת ליליאן פרץ נגד מעסיקתה לשעבר שרה נתניהו – השופט בבית-הדין לעבודה סירב למחוק סעיפים מכתב התביעה כפי שביקש בא-כוחה של נתניהו. התפתחות זו הוכתרה כ"ניצחון ראשון לפרץ". "בדיווח הנרחב לא מצוינים נימוקי השופט", צוין בסקירת העיתונות. בצדק לא כללו גליקמן ו"ידיעות אחרונות" את נימוקי השופט להחלטה. זה היה הורס להם את הידיעה.
כאמור, הבוקר שוב מופיע צירוף המלים "ידיעות אחרונות" על שער "ישראל היום". הכותרת המלאה קוראת, "'ידיעות אחרונות' המציאו: 'ניצחון לליליאן פרץ'". בעמ' 13 מדווח צבי הראל כי נשיא בית-הדין לעבודה בחיפה החליט שבקשת נתניהו למחוק סעיפים מהאישום "תוכרע לא בשלב מוקדם זה של המשפט, אלא בהמשך הדרך". במלים אחרות, מדובר בהחלטה טכנית ולא מהותית.
יואב יצחק פירסם אתמול באתרו בהרחבה את נימוקי השופט לאי-מחיקת הסעיפים: "אשר לטענות הנוגעות למחיקת סעיפים מכתבי התביעה או לשאלות הנוגעות לסמכות עניינית הדורשת בירור לגבי היותו של מי מהנתבעים בתביעתה של המשיבה בגדר מעבידה – כלל הוא שהקביעה אם ובין אילו צדדים מתקיימים יחסי עובד-מעביד גם היא בסמכותו העניינית של בית-הדין לעבודה, ולכן אין מקום או צורך להתייחס לשאלה זו בשלב זה, שכן לפעמים כדי לקבוע זאת נדרשת תשתית ראייתית. לכן – לא אתייחס בשלב זה לבקשה למחיקת סעיפים מחמת חוסר סמכות עניינית ולתגובה באותו עניין".
הראל מציין בידיעה ב"ישראל היום" כי השופט נענה לבקשת נתניהו להעביר את הדיון מתל-אביב לחיפה, החלטה שמוגדרת בהמשך הידיעה, מפי פרקליטה של נתניהו, כ"ניצחון הראשון במשפט". עוד מצוין כי "ידיעות אחרונות" לא ביקש את תגובת נתניהו לידיעה, וכי "עד למועד סגירת הגיליון לא התקבלה תגובת 'ידיעות אחרונות'".
לכאורה, בקרב הנוכחי לא פרץ ניצחה, אלא נתניהו. לא "ידיעות אחרונות", אלא "ישראל היום". בפועל יש במלחמה הזו יותר מפסידים ממנצחים. הקוראים של "ידיעות אחרונות" נחשפים לידיעות מוטות, שמציירות תמונת מציאות מעוותת והופכות כל פרט שעשוי להטיל על נתניהו אור שלילי לכותרת דרמטית. מנגד, הקוראים של "ישראל היום" מוצאים מולם כתבי הגנה מפורטים על ראש ממשלת ישראל ורעייתו, ושטחים גדלים והולכים המוקדשים לביקורת בוטה על המתחרה הישיר. שוב מתברר כי בעידן שבו יותר ויותר אזרחים מוותרים על מנוי לעיתון יומי, יש צורך בלפחות שני מנויים קבועים כדי להבין טוב יותר את המציאות שסביבנו.
הסובלנות משתלמת
"הסיבה שאנחנו חושפים סיפורים גדולים היא שיש לנו את המשאבים ללכת ולהביא אותם. עיתונים שעוסקים בדיווח פוליטי דחוקים כלכלית, אין להם את המשאבים והם לא רוצים להקדיש את הזמן והמאמץ שכרוך בעיתונות תחקירנית טובה", כך מסביר בארי לוין, עורך הצהובון "נשיונל אינקוויירר", את יתרונו היחסי בענף העיתונות. לוין אומר זאת בראיון שהעניק לכתב ניר נתן, שמתפרסם ב"פירמה", המגזין שחולק אמש למנויי "גלובס".
לוין עומד על נקודה נכונה, כמובן. תחקירי עומק עולים כסף רב, ובענף שהכנסותיו התכווצו באופן דרמטי, הנטייה במערכות העיתונים היא להיפטר מכל הוצאה מיותרת. בארה"ב צצו בשנים האחרונות פתרונות שונים ומבטיחים שאולי ימנעו מצב שבו רק לעיתונות הרכילות די משאבים לביצוע תחקירים. בישראל מצבה של עיתונות התחקירים תלוי בעיתונות הממוסדת.
הבוקר, כשנתיים לאחר כניסתו של דב אלפון לתפקיד עורך "הארץ", יוצא לאור הפרסום הראשון של מחלקת התחקירים החדשה בעיתון. לפני התוכן, מלה על הצורה: התחקיר מוגש בקונטרס נפרד, בן שמונה עמודים (ברודשיט). בראש כל עמוד לוגו ייעודי וסיסמה ("הארץ – חקירה נגדית"). זו בחירה מבורכת. ההפרדה מיתר חלקי העיתון מגבירה מאוד את תשומת לבו של הקורא לתחקיר. אם היה מתפרסם ככתבה ארוכה מן הרגיל ב"מוסף הארץ", היה מתפרק בוודאי בין תחילת המוסף לעמודיו האחוריים ועלול היה ללכת לאיבוד בין שלל מודעות הפרסומת ומדורי הפנאי. כאן מוגשים ממצאי התחקיר נטו, באופן מפורט אך מרוכז.
עניינו של התחקיר, מאת ניר חסון, בהתנהלות בעייתית לכאורה במהלך חפירות ארכיאולוגיות בירושלים, "החפירה הארכיאולוגית המפוקפקת ביותר בתולדות ישראל", לשון כותרת המשנה לתחקיר, שנועדה להכין את הקרקע לבניית מוזיאון הסובלנות, מיזם של מרכז ויזנטל. מבחינת עיתוי פרסום התחקיר, המועד הולם ביותר. בשבוע שבו פרצו הפגנות אלימות בירושלים במחאה על הזזת קברים באשקלון, נכנס "הארץ" לקרביים של הזזת מאות שלדים מבית-קברות מוסלמי בהליך מזורז ומעורר מחלוקת.
חסון מתאר את פינוי השלדים שנעשה ב"חמישה חודשים של עבודות מרתוניות", תחת מעטה כבד של אבטחה וסודיות. הארכיאולוג גדעון סולימני מספר לו על לחצים לסיים מלאכת החפירות במהרה, עובדים שחפרו במקום מספרים על דרבונים תדירים מטעם המנהלים למהר בעבודה ("זו לא היתה ארכיאולוגיה, זו היתה קבלנות", אומר אחד מהם), יש מי שטוען בפניו כי העבודה בוצעה בניגוד להנחיה של בג"ץ "למזער את הפגיעה בקברים", וברקע ניגוד עניינים לכאורה של ד"ר אלון שביט, ששימש בפרויקט לסירוגין כארכיאולוג מוסמך וקבלן פינוי, בהתאם לצורך.
את התחקיר מלווים תצלומים [TED] מאתר החפירות, תצלום אוויר של השטח כפי שהוא נראה כיום, ורשימות רקע מאת נטשה מוזגוביה ואסתר זנדברג. כמו כן מצוין כי גם מאיה זינשטיין, ירדן סקופ ואביב שמידר נטלו חלק במלאכת הכנת התחקיר. בתגובה לטענות העולות מן התחקיר, מוכחש כי החפירות לא התבצעו כהלכה ותוך שמירה על השלדים בבית-הקברות ונטען כי המניע לפרסום כולל "תעמולה, פוליטיקה ודעה קדומה".
יש לציין כי ממצאי התחקיר אינם חד-משמעיים. המקטרג על העברת השלדים, סולימני, אומר לחסון כי על-פי הצהרת רשות העתיקות ופסיקת בג"ץ, במרבית האזור "הם [החופרים] יכלו לבוא עם דחפורים ולנקות את השטח", דבר שלא נעשה. גם באשר לאזור שבו דרש בג"ץ משנה זהירות לא ברור מקריאת התחקיר באיזו מידה ניזוקו השלדים שהיו טמונים באדמה כתוצאה מתנאי השטח וזירוז העבודה. תחת זאת מופיעים משפטים עמומים כגון "פה וגם פה מוצאים השלדים ומפונים בכלים ידניים במידת זהירות התלויה בלחץ זמן וברמה המקצועית של החופר" ו"מעדויות החופרים נראה שעל פניו ההוראה למזער את הפגיעה בקברים לא תמיד קוימה".
כמו כן, ניתן להצביע על צביעות ביחס שמפגין "הארץ" להזזת קברי מוסלמים לעומת היחס שהפגין כלפי המחאה נגד הזזת הקברים באשקלון ויש להזכיר שעיקרי הטענות העולות מן התחקיר פורסמו בעבר.
אבל ככלל, הקורא מקבל תמונה מפורטת על מה שנעשה במבצע הכשרת הקרקע למוזיאון, על הדמויות המרכזיות בפרשה, ועל המניעים והקשרים הפוליטיים והכלכליים שלהם. בתור פרסום ראשוני למחלקת התחקירים של "הארץ", גלומה בקונטרס שצורף הבוקר לעיתון הבטחה לעיתונות עילית, הדורשת השקעה ניכרת של מאמץ וממון, ותכליתה בדיקה מעמיקה של פרשות שיש בהן עניין לציבור. באפילוג של התחקיר ממליצה אסתר זנדברג לגנוז את מיזם מוזיאון הסובלנות. יש לקוות שמחלקת התחקירים החדשה של "הארץ" תאריך ימים ותוציא לאור את ממצאיה באופן שוטף ובתדירות גבוהה, כך שההבטחה תתממש.
כוננות ספיגה
עו"ד מיבי מוזר מעניק ראיון מקיף [לי-אור אברבך ויובל יועז] למגזין "פירמה". מומלץ מאוד לקרוא את הראיון במלואו, וחבל שלא ניתן לרכוש את המגזין בדוכני העיתונים ברחבי הארץ. מוזר, שמשרדו מייצג הן את "הארץ" והן את "ידיעות אחרונות", נשאל על השפעת התחרות בין השניים על עבודתו ומשיב: "למזלי אני לא מעורב בזה. לא מעורב בכלל בפן המסחרי". לדבריו, במשרדו קיימות "חומות סיניות גבוהות" המונעות כל סיכוי לעירוב בין עסקיו של לקוח אחד לאחר, גם אם שניהם מאותו הענף.
עיקר הראיון מתמקד בפרשת ענת קם ואורי בלאו. מוזר מסביר כי בלאו טרם חזר לארץ חרף השבת המסמכים שמסרה לו קם, משום ש"השב"כ במפורש לא באו על סיפוקם והם רוצים מבלאו משהו שעיתונאי שרוצה להמשיך לעסוק במלאכתו לא יכול להסכים לו. הם רוצים את כל המסמכים המסווגים שנמצאים בידיו מראשית עבודתו כעיתונאי מלפני 15 שנה. אנחנו", קובע מוזר, "נלחמים על העובדה שעיתונאי זכאי להחזיק ארכיון". בהמשך מוסיף הפרקליט: "אין לי שום ספק שאם יהיה ניסיון למצות את הדין עם אורי בלאו, אז כל עולם התקשורת בישראל צריך להיכנס לכוננות ספיגה. אין לי ספק בזה. מפני שיש מי שחושב שזה האמצעי להרתיע מדליפים ולסגור את פיה של העיתונות".
על מצבו האישי של בלאו, שאותו פגש בלונדון, אומר מוזר: "מצבו הפיזי מצוין, אך מצבו הנפשי לא טוב". על התנהלות "הארץ" בפרשה אומר מוזר: "אני לא רואה שעשו צעדים לא נכונים". על הטענות נגד "הארץ" בפרשה אומר מוזר כי "לפחות עיתונאי אחד חושב שזו ההזדמנות של חייו לבוא חשבון עם עיתון 'הארץ', והוא מנסה כל הזמן להניע את השלטונות לפעול נגד העיתון". מוזר אינו נוקב בשמו של העיתונאי, אך ככל הנראה אין מדובר במנחם בן, שקרא בעקבות הפרשה לחקור את מו"ל העיתון ואת עורכו בחשד לבגידה.
זוטות
ב"מעריב" מדווחת דליה מזורי כי "לכבוד חג השבועות הכריזה מועצת החלב על תחרות צילום מיוחדת [...] והזמינה מגדלי בקר לתעד את הקשר המיוחד ביניהם ובין החולבות שלהם".
ב"ישראל היום" מדווחת אפרת פורשר כי הרב יצחק שפירא, רב ישיבת עוד-יוסף-חי ביצהר, אמר ביחס לפעולות הנקם של מתנחלים בפלסטינים כי "צריכה להיות תגובה, ותגובה חמורה, לפי העניין. מי שקורה לזה 'תג מחיר', זה בגלל שהוא נבהל מעצמו".
ענייני תקשורת
על-פי ידיעה מאת חן מענית ב"גלובס", אתמול הורה בית-משפט השלום בראשון-לציון ל"הארץ" להסיר מאתר האינטרנט של העיתון כתבה שפורסמה בעבר בעיתון "דה-מרקר", משום שזו הוציאה את דיבתו של אביב בושינסקי. נוסף לכך נקבע כי על העיתון לפצות את בושינסקי ב-25 אלף שקל.
עדנה אדטו מדווחת ב"ישראל היום" כי היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, דחה את בקשת פרקליטיה של ענת קם לערוך שימוע בעניינה.
בראש עמ' 10 של "גלובס" מתפרסמת ידיעה הנושאת את הכותרת "אליעזר פישמן יקבל תואר עמית כבוד מהאוניברסיטה העברית". בתחתית הידיעה מצוין כי פישמן הוא בעל השליטה בעיתון.
גדעון לוי מפגין במוסף "שבועות" של עיתון "הארץ" הומור עצמי. במסגרת "עשרת הדיברות לעוכר ישראל" שמציע לוי לחקוק כלולים הדיברות "כל פלסטיני שנחתך בגילוח בזמן שכוח צה"ל עבר ברחוב מגוריו ראוי לכפולת עמודים ב'אזור הדמדומים', כולל כל תולדות חייו מאז גורשה סבתו משיח' מוניס. הימנע מסיקור השכול הישראלי" וכן "לעולם אל תצטט את חבריך בעזה שאומרים לך שהם מתגעגעים לכיבוש הישראלי שם ומעדיפים אותו על שלטון החמאס". עוד דיבר: "אם מקללים אותך בשוק הכרמל ושולחים אותך לדמשק, אמור להם שאתה בכלל ארי שביט ושאתם נורא דומים".