כרזות נאצה נגד בית החולים "הדסה", אתמול במאה שערים (צילום: אביר סולטן)
לא צהוב, ירוק זרחני
"ידיעות אחרונות", העיתון שלפי עדות עורכו הראשי "אינו עיתון צהוב", העיתון שלדבריו "אינו עיתון מתלהם רודף סנסציות", העיתון שהוא כביכול "עיתון מעמיק, אחראי ומדויק (ככל שניתן), שעיקרו הרחבת דעת, פרשנות, ניתוחים ומידע" – בעיתון זה מורכבת הבוקר הכותרת הראשית משתי מלים בלבד, המודפסות בגופן אדום על רקע שחור: "אמא מרעיבה". לצד הכותרת, סטמפה בצהוב-שחור הקוראת: "התעללות בפעוט". מתחת לכותרת, כותרת משנה הנפתחת במלים: "הוא נראה כמו ילד ממחנה ריכוז".
קורא המבקש להימלט מזוועת חציו העליון של השער, קורא המחפש הרחבת דעת, פרשנות, ניתוחים ומידע, ימצא בחציו התחתון של השער את הכותרת "נשאר במכבייה למען האשה שנהרגה", על ספורטאי יהודי שבא להשתתף בתחרויות המכבייה, איבד את אשתו שנפלה ממצוק ומתה, ובכל זאת "החליט להשתתף בתחרויות ולהפוך לעולה" (בידיעה על המקרה הוא מצוטט כאומר: "אני שוקל לחזור לרוסיה ולהגיע לישראל כעולה חדש"); הפניה לראיון עם בתו של דני סנדרסון ("איך הכירה לאביה את בת זוגו ענת עצמון"); רצועה בתחתית השער המזהירה, "את צמחונית ומיניקה? זה עלול לסכן את התינוק שלך"; וגם כותרת מדינית אחת: "נתניהו מעצב את קבר הרצל – רה"מ, שלמד אדריכלות, הזדעזע ממבנה הקונכייה המכוער הצמוד לקבר חוזה המדינה וביקש להסירו".
סיכומו של שער: הלם וזעזוע מאכזריותו של זר, אבל והזדהות עם כאבו של אחר, אימה ורגשות אשם עצמיים, רכילות מעולם הבידור ורכילות מעולם הפוליטיקה, המשולבת בנימה מזלזלת כלפי ראש הממשלה. פסיפס מורכב של רגשות עזים, המכסה על מעט מאוד מידע רלבנטי לחייו של קורא מן השורה. יפה במיוחד ההדהוד המעודן שבין הכותרת הראשית, על ההתעללות המכוונת של אם בבנה, לרצועה שבתחתית השער, על ההתעללות הבלתי מכוונת של אם בתינוקה. הנה דוגמה להבנה מדויקת את ההיגיון של הצהובון. הזעזוע ממעשי הזוועה של זר יכול להיות אפקטיבי באמת רק אם הוא מלווה בחשש מתמיד שגם בך, הקורא, טמונה מפלצת, שגם אתה, החף מפשע, עלול למצוא יום אחד תצלום שלך, מכסה את פניך בבושה, מרוח לרוחב שער העיתון. גם אם כל פשעך הוא צמחונות.
דווקא יש בעיתון ידיעות ראויות לדפוס. בעמ' 6, למשל, הכותרת היא "המשטרה צפויה להמליץ להעמיד את ליברמן לדין" [טובה צימוקי ואמיר זוהר] – התפתחות שנחשפה לראשונה באתר האינטרנט מבית "ידיעות אחרונות" והופכת לכותרת ראשית ב"הארץ" ו"ישראל היום". בעמ' 4, דוגמה נוספת, מדווח רונן ברגמן על נסיונותיה של איראן להסתיר את הכור האטומי שהיא בונה, לפי פקידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. אבל לידיעות הללו לא היה מקום בחלון הראווה של "ידיעות אחרונות". מצד אחר, יש עדיין לאן להידרדר. לפי הידיעה הפותחת את מדור חדשות החוץ המסכן של העיתון, רודן ליבריה לשעבר מואשם כי הורה לאנשיו לאכול את גופות אויביהם לצורך הרתעה (הכותרת הילדותית: "רודן בשר אדם"). כל עוד ידיעה על קניבליזם אינה מועברת אוטומטית לעמוד השער, יש מקום לטענה כי העיתון אינו צהוב במידה מוחלטת.
ערוץ ("גלובס") 10 ("גלובס") נלחם ("גלובס") על ("גלובס") חייו ("גלובס")
מחלקת החדשות של ערוץ 10 החליטה לא לכסות את המשבר שעובר הערוץ, אבל מאבקו לא נותר יתום. עושה רושם כי העיתון "גלובס" נחוש ללוות את המשבר של הערוץ, לפחות בתקופה הקרובה, בזכוכית מגדלת. ליתר דיוק – בעזרת מיקרוסקופ המחובר למגאפון. לא רק מפני שזהו סיפור כלכלי מהדרגה הראשונה, אלא גם משום ש"גלובס" יכול לקשור עצמו אל הסיפור.
"סערה בענף התקשורת בעקבות ההכרזה של מימן אתמול בוועידת 'גלובס'", קראה אתמול כותרת הגג לראשית בשער "גלובס", השער השני של העיתון ביומיים המוקדש להצהרת המממן הראשי של ערוץ 10. מימן אמנם הכריז, בוועידה שאירגן העיתון, על הפסקה בהזרמת הכספים לערוץ, אך מה ההתלהבות הגדולה של "גלובס"? מה בין ארגון ועידה לעבודה עיתונאית? ההתגאות בכך שמימן בחר לצאת דווקא בבמה זו בהכרזה שחוללה "סערה בענף התקשורת" מזכירה את ההתגאות בכך שהעיתון המודפס לא יצא בכותרת שגויה בפרשת מדבקת מיליארד הדולר. בשני המקרים מדובר במקריות יותר מאשר במהות. במקרה שעיתון כלכלי אחר, או מכללה בעלת קשרים בצמרת העסקית, היו מארגנים בימים אלה כנס ומצליחים לשריין את מימן כדובר, האם המממן של ערוץ 10 היה מתאפק עוד כמה חודשים עד שכנס מטעם עיתון "גלובס" היה נערך, ורק אז יוצא בהצהרה? סביר להניח שלא.
מתחת לכותרת הגג הטופחת על שכם העיתון מופיעה כותרת ראשית שקוראת: "מחיקת הענק של בנק לאומי בערוץ 10". במקרה זה מדובר בידיעה עיתונאית של ממש [יעל גאוני] על כך שבנק לאומי מחק 150 מיליון שקל מחובות הערוץ. קריאה בידיעה עצמה, לא בכותרת הראשית או בכותרת המשנה שלה, מלמדת כי המחיקה נעשתה "לפני מספר שנים", וכי כיום חובות הערוץ לבנק עומדים על 60 מיליון שקל. לאחר מסירת מידע בעל ערך על מצב החובות של הערוץ, נמשכת הידיעה, המופיעה לרוחב הכפולה הפותחת של "גלובס", עוד כמה פסקאות, שרובן הן בבחינת חזרה, כמעט מלה במלה, על מה שהתפרסם 24 שעות לפני כן, גם בכפולה הפותחת של "גלובס" – ציטוטים נרחבים מדברי יוסי מימן בוועידת נתח שוק שאירגן העיתון הכלכלי הזה, נו, ודאי נתקלתם כבר בשמו היכן שהוא, "גלובס".
ומה שלום המאבק של ערוץ 10? נמשך במלוא קיטור, תודה ששאלתם. אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" על התקדמות בדיונים מול משרד האוצר, אם כי המרחק עד לסיכומים עדיין גדול. איילה צורף מדווחת באותו עיתון כי הטאלנטים של חברת החדשות נפגשו ביום שני כדי לגבש את טקטיקת הקמפיין התקשורתי שלהם. "ניסינו לחבר בין התקשורת לעובדים מהשורה", אומר לצורף אורי רוזן, סמנכ"ל התוכן של חברת החדשות, "אבל התקשורת ביקשה לראיין בעיקר את הטאלנטים". דווקא במוסף "המגזין" של "מעריב" מתפרסמת הבוקר כתבה בת שני עמודים המתמקדת בעובדים מן השורה [לי-אור אברבך].
לפי הדיווח של צורף ב"דה-מרקר", בקמפיין של הערוץ מעורבים חברת יחסי-הציבור GCS והלוביסטים אריאל סנדר וישראל מימון, ומטרתו ברורה: כל עיתונאי-ידוען מהערוץ נשלח לכלי תקשורת אחר כדי להעביר פחות או יותר את המסר על חשיבות הצלת הערוץ ואחריותו של שר התקשורת לכך.
כחלק מהקמפיין המאורגן הפציע אתמול מאמר מאת יעקב אילון במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" ובו התריע מגיש מהדורת החדשות המרכזית של הערוץ כי "בלי תחרות וגיוון תישארו לבד עם מייקל ג'קסון". במלים אחרות, אילון טוען כי אם תיסגר חברת החדשות של הערוץ, ייוותר הצופה עם מהדורת חדשות 2 בלבד (לאן נעלמה "מבט"?), ובה כמובן יש רק התייחסות סנסציונית למקרים פליליים של ידוענים בכירים ששיאם מאחוריהם. ערב לפני שמאמר זה פורסם, יש לציין, נפתחה (ונסגרה) המהדורה של חדשות 10 [עורכת: טלי בן עובדיה] בציטוטים ארוכים ממכתבים שכתב הבדרן דודו טופז לעיתונאי דן מרגלית, מכתבים שעל-פי פרסומים בכלי התקשורת הושלכו על-ידי טופז לפח האשפה, נאספו על-ידי עבריין ששהה בתא המעצר, וככל הנראה הועברו תמורת תשלום למערכת חדשות 10. תחי התחרות, הידד לגיוון.
פרסום ראשון, פסקה אחרונה
אתמול התייחס עמיתי שוקי טאוסיג לאופן שבו סיקרו העיתונים הכלכליים את הדיון בוועדת הכספים של הכנסת על "חוק המטפלות"; "דה-מרקר" נוכח לדעת ביום ראשון כי הנתונים שמסרו נציגי רשות המסים מטעים, ובעקבות פנייתו לנציגי הרשות, תוקנו הטבלאות כך שיציגו את המספרים הנכונים. ביום שני יצא העיתון בכותרת גדולה על הטעות של רשות המסים ועל חלקו בתיקון העוול.
אבל הסיפור מעט מורכב יותר. מעיון חוזר בעיתוני השבוע עולה כי מידע על ההטעיה מצד האוצר פורסם כבר ביום ראשון בין דפי "כלכליסט", אלא שהוא נקבר עמוק בכתבה מאת הדר קנה. כתבה זו אמנם היתה לכותרת הראשית של העיתון באותו יום, אך המסגור שלה פיספס לחלוטין את המידע שהיה טמון בה על הנתונים השגויים שניפקו אנשי רשות המסים. רק בפסקה האחרונה של הכתבה, לאחר תיאור עמדת האוצר בהרחבה, ניתנה רשות הדיבור לנורית צור, מנכ"לית שדולת הנשים בישראל, שהסבירה כי נתוני האוצר שגויים ומטעים. "לדברי צור", נכתב בכתבה, "בטבלה של האוצר מוצג החיסכון במס הנובע מכלל נקודות הזיכוי המגיעות בגין ילדים – גם אלו הקיימות היום בחוק וגם התוספת שהציע האוצר כעת. זאת במקום שיופיע בו רק החיסכון ממס בגין תוספת נקודות הזיכוי החדשות". הטבלה שצורפה לכתבה, הן באותו היום והן למחרת, הציגה דווקא את נתוני האוצר המטעים.
בדיון שהתנהל ביום ראשון בוועדת הכספים טענו נציגי שדולת הנשים אותה טענה שהעלתה צור בפני "כלכליסט", הטענה שקיבלה למחרת דגש בכותרת הראשית של "דה-מרקר". טענה שמשמיעה מנכ"לית שדולת הנשים בישראל נוח להצניע, ואין צורך לעצור לרגע כדי לבדוק את נכונותה ולגלות שמדובר במידע משמעותי הראוי להבלטה, אבל מכותרת ראשית של עיתון מתחרה קשה הרבה יותר להתעלם. ביום שני, לאחר הפרסום ב"דה-מרקר", העלו באתר "כלכליסט" ידיעה שבכותרת המשנה שלה נכתב: "הבוקר טענה שדולת הנשים כי הנתונים שהציג האוצר אינם נכונים". זאת, אף שנציגת השדולה טענה ממש כך עוד קודם לכן, בפני העיתון, וזה אפילו פירסם את דבריה. חבל שמעטים האנשים שמקדישים תשומת לב מספקת למה שכתוב בפסקאות האחרונות של כתבות. חבל עוד יותר שלפעמים גם עיתונאים ועורכים של אותן הכתבות ממש כלולים בקבוצה זו.
זה הכל כסף, גרסת בית-הסוהר
בן כספית שוב שולט בכותרת הראשית ובכפולה הפותחת של "מעריב", ומספק רשימה העוסקת בבית-הכלא הפרטי הראשון בישראל. אולי כדאי לנסח זאת מחדש, שכן עצם ההפרטה של בית-כלא בישראל אינה עומדת במוקד הכותרת והטקסט של כספית. טענות על פגיעה בריבונות המדינה, זכויות האדם וחירות האסירים מועלות במסגרת קטנה המלווה את הטקסט של כספית, ונכתבה על-ידי שמואל מיטלמן. כספית, ו"מעריב", עוסקים בבזבוז המשווע כתוצאה מהעיכוב בהחלטת בג"ץ על עתידו של בית-הכלא. הכותרת הראשית קוראת "בג"ץ, הכלא הפרטי והבזבוז הגדול", ובידיעה עצמה כספית מדווח שכל עוד לא ניתנת החלטה בעניין, מיליוני שקלים מכספי המדינה מתבזבזים מדי חודש לריק.
הכספים שמפסידים המשקיעים בבית-הסוהר הפרטי, קבוצת מנרב ואפריקה-ישראל (לב לבייב), אינם עומדים במרכז הטענות של כספית, אבל השורה התחתונה בדיווח שלו היא כסף. מבחינה זו, כבר אימץ את ההיגיון שעומד מאחורי הפרטת מתקני הכליאה בישראל.
שלוש הערות
עיתון "הארץ" מדווח הבוקר [עמוס הראל] על דו"ח חדש של הארגון שוברים-שתיקה, הכולל, בין היתר, עדות של לוחם בגולני על שימוש בפלסטינים כמגן אנושי במהלך מבצע "עופרת יצוקה" בעזה. "הארץ", שפירסם בעבר גם את העדויות של חיילי צה"ל מהמכינה על-שם רבין (גם אז העיתונאי שהביא את הסיפור היה הראל), מלווה את הפרסום הנוכחי בתגובה ארוכה ומפורטת של דובר צה"ל, המפקפק בממצאי הדו"ח ("שמועות"), ולצדה תגובה בלתי רשמית מפי "קצין בכיר", שאף הוא מבקש לערער את הקביעות הכלולות בו.
"זה לא היה סרט. זה היה תשדיר תעמולה", כותב הבוקר ב"מעריב" בן-דרור ימיני על "השופט", סרט תיעודי על השופט בדימוס אהרן ברק, ששודר אמש בערוץ 2. באופן יוצא דופן, הטור של ימיני, הידוע בעמדותיו המנוגדות לאקטיביזם השיפוטי שהנהיג ברק, אינו מופיע כטור דעה, לצד טור ביקורת הטלוויזיה של העיתון, אלא כטור ביקורת הטלוויזיה עצמו.
בשער "ישראל היום" מדווח על האם החרדית שהרעיבה את בנה. כותרת המשנה מספרת כי "החרדים יצאו להפגנות בירושלים" בטענה כי מדובר בעלילת דם, אך לפי הידיעה בעמ' 3 של העיתון, קבוצת "החרדים" כוללת כמה עשרות בני-אדם בלבד.
ענייני תקשורת
אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי המועמד המוביל לתפקיד יו"ר מועצת הרשות השנייה הוא יואב הורוביץ, מנכ"ל חברת הרכב אוויס.
במדור חדשות החוץ של "הארץ" מדווח [רויטרס] כי שני הצרפתים שנחטפו בסומליה לא היו עיתונאים, אלא "יועצים בטחוניים" שהזדהו כעיתונאים "כדי לשמור על בטחונם".