בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל (צילום: ערן יופי כהן)
כאן נשמע כדבר הזה
"בית-המשפט אסר על מח'ול לפגוש את סניגוריו לעוד יומיים, לבקשת השב"כ", קוראת הבוקר כותרת לידיעה מאת ג'קי חורי בכפולה הפותחת של "הארץ". מידע זה עולה במשתמע גם מן הידיעה מאת אבי אשכנזי ואלי לוי על הארכת מעצרו של אמיר מח'ול, המתפרסמת הבוקר ב"מעריב". אך המידע אינו מופיע בכותרת, וגם לא בכותרת המשנה או בשורת הפתיחה. למעשה, אשכנזי ולוי אינם מוסרים אותו לקוראים באופן ישיר, אלא רק באמצעות ג'נאן מח'ול, אשתו של החשוד בריגול. "חטפו את בעלי", היא מצוטטת בידיעה, "לקחו חטוף ולא נותנים לו לראות עורך-דין? איפה נשמע כדבר הזה".
ועוד מדווח ב"מעריב" כי "אשתו של מח'ול הפצירה בכלי התקשורת לדרוש מהשב"כ תשובות, מדוע ענת קם במעצר בית ואילו בעלה במעצר בתנאים קשים". בידיעה אין תשובות של השב"כ לשאלה זו, ולא ברור אם שאלה בנוסח זה הועברה בכלל אל הארגון. ניחא, קוראי עמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" אינם יכולים לשאוב מידע על מניעת חשוד מפגישה עם עורכי-דינו במשך ימים ארוכים אף מציטוט של אשת החשוד. אין בעמודים הללו כל ידיעה על מח'ול.
היאבקות בבוץ
"זה זוועה מה שקורה היום בעיתונות. אתה צריך מדריך לקורא הנבוך. אתה כבר לא מאמין לכלום", אמר לאחרונה העיתונאי רביב דרוקר בראיון ל"ליידי גלובס" [ורד רמון-ריבלין]. הבוקר מספקים שני המתחרים הראשיים על התואר העיתון הנפוץ במדינה, "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", הוכחה נוספת לאמיתות דבריו.
בשער "ישראל היום" מופיעה הכותרת "אקים לנחום ברנע: 'פירסמת דברים לא מדויקים ולא מלאים'". כותרת זו שאובה ממכתב שנשלח מטעם יו"ר ומנכ"לית אקים לעיתונאי נחום ברנע, בעקבות ידיעה שפירסם לפני יומיים בהבלטה יתרה בעיתון "ידיעות אחרונות", ולפיה דרש בנימין נתניהו 50 אלף דולר עבור הרצאה למען הארגון.
ראשי הארגון, כך יכול ללמוד כל מי שנתקל ב"ישראל היום", מאשימים את בכיר עיתונאי "ידיעות אחרונות" בפרסום שגוי. אין צורך אפילו ליטול ליד את העיתון ולעיין בו, די במבט זריז על שערו של גיליון מזדמן. מי שטורח לעלעל בעיתון מגלה כי בראש עמ' 7, עמוד המוקדש כולו לערעור גרסת "ידיעות אחרונות", כותרת דומה – "העיתונאי נחום ברנע פירסם פרטים לא מדויקים ולא מלאים".
הידיעה עצמה [מתי טוכפלד ודן לביא] נקראת כחגיגת ניצחון, ולא כידיעה חדשותית. היא נפתחת במשפט "לאחר שננזפה על-ידי מועצת העיתונות על שלא ביקשה תגובה משרה נתניהו אודות תחקיר עליה, נשאלת השאלה האם מדובר בשיטה במערכת 'ידיעות אחרונות'", ומיד אחר-כך שוב מצוטטות המלים "פרטים לא מדויקים ולא מלאים" מתוך מכתבם של ראשי אקים.
הרמיזה לשיטה של אי-בקשת תגובה נובעת מהמשפט הפותח של המכתב – "מאחר שלא התבקשה תגובת אקים לכתבה שבנדון". הידיעה ממשיכה ומצטטת במלואו את מכתבם של ראשי אקים, הטוענים כי מבדיקה שערכו עלה שבנימין נתניהו "לא גובה כסף מאקים, ומוכן להופיע בתרומה עבור אקים מבלי לגבות כסף עבור ההרצאה או עבור הוצאות הנסיעה לארצות-הברית בזמן שהוא שוהה בארה"ב. מאחר ואקים באמריקה רצתה להזמינו לערב מסוים שבו לא שהה בארה"ב, הועלתה ההצעה לארגן אירועים פרטיים בארה"ב שאינם קשורים לאקים ואז יתקיים אירוע עבור אקים בהתנדבות. למיטב ידיעתנו ולהערכתנו, הצעה זו הועלתה ללא ידיעתו של בנימין נתניהו. הצעה זו נבחנה ולא יצאה לפועל".
בסופה של הידיעה מובאת תגובתו של נחום ברנע: "אני מודע למכתב. במקום שבו אני עובד – שם אגיב. לא אשאיר אפילו שאלה אחת שאינה בהירה. אני מציעה לקוראי 'ישראל היום' לקרוא את 'ידיעות אחרונות', שם תופיע תגובתי המלאה".
אכן, תגובתו של ברנע מופיעה בהרחבה ב"ידיעות אחרונות", המקדיש אף הוא משבצת בשער העיתון ועמוד שלם (עמ' 9) לעיסוק בפרשה. תחת הכותרת "חשבון הדולרים" (קריצה לפרשה שהפילה בעבר ראש ממשלה בישראל) כותב ברנע על הסוגיה בנימוס אגרסיבי במיוחד, כמי שבעצמו כבר ניצח בוויכוח ויכול להרשות לעצמו להפגין רוחב לב כלפי יריבו המובס. כותרת המשנה לרשימתו קוראת: "אתמול הפיצה לשכת רה"מ מכתב שמאשר את עדותו של בכיר באקים, שפורסמה ב'ידיעות אחרונות': בזמן שהיה אזרח פרטי, ביקשה לשכתו של נתניהו 50 אלף דולר מתורמי אקים בתמורה להרצאה בארה"ב עבור הארגון".
הכיצד? משום שברנע מסתמך בין היתר על מכתב שני שהגיע אתמול לידיו מטעם ראשי אקים. עוד לפני שנגיע לכך, נציין כי ברנע מצטט במלואו את המכתב הראשון, תוך שינויים קלים בלבד בנוסח (מושמט, למשל, אזכור של ידיעה שפורסמה בעיתון "גלובס") ועונה לטענות שמעלים ראשי אקים נגדו. על הטענה שלא ביקש את תגובת אקים, למשל, הוא כותב: "ביום ראשון בערב, יום וחצי לפני הפרסום, שוחחתי עם האיש שהעיד מטעם אקים, ושידלתי אותו, ללא הצלחה, להשיב לשאלותי".
בסיום רשימתו של ברנע מוקדשת פסקה אחת למכתב השני: "במכתב המתוקן ששלחו ראשי אקים הם מוחקים את הטענה על אי-פנייה אליהם ועל אי-דיוק בפרסום. הם מפרטים את הסכום שנדרשו לתשלום: 50 אלף דולר. זה בדיוק הסכום שאותו הזכיר העד דניאל ברעם בחקירתו במשטרה ובעדותו בבית-המשפט".
דבר קיומו של המכתב השני והמתוקן היה ידוע גם לעורכי "ישראל היום". "באורח פלא", נכתב בכותרת המשנה לידיעה מאת טוכפלד ולביא, "לאחר קבלת המכתב [הראשון] ב'ידיעות אחרונות', נשלח נוסח שני, ובו הושמט המשפט 'פרטים לא מדויקים ולא מלאים'". בכל זאת, כאמור, בחרו עורכי העיתון להדגיש דווקא את מה שהושמט מהמכתב האחר. אף שראשי אקים החליטו לחזור בהם בתוך שעות מההאשמה, בכותרת על שער "ישראל היום", בכותרת הידיעה ובפסקה הראשונה שלה נכתב והודגש כי ברנע ו"ידיעות" פירסמו "פרטים לא מדויקים ולא מלאים".
כיצד יכול עיתון, שהמוטו הראשון מבין חמישה שבהם הוא מתהדר מדי בוקר קורא "לומר את האמת, ישר ולעניין", להבליט את מה שהמקור החליט להשמיט? וממתי דיבור ישר ולעניין כולל ביטוי כגון "באורח פלא" בכותרת המשנה, ביטוי המרמז לאינטרסים סמויים ולא ענייניים? כלום לא ייתכן שראשי אקים הגיעו, לאחר בדיקה נוספת, למסקנה כי שגו בנוסח המקורי של המכתב?
בלי קשר לתשובות לשאלות אלו, מי שיקרא בעיון את הידיעה ב"ישראל היום" יגלה כי במכתב המתוקן שנשלח מטעם אקים נכתב כי "ההצעה לארגן אירועים פרטיים שאינם קשורים לאקים בארה"ב ושמהם ישולם לנתניהו סכום של 50 אלף דולר הועלתה, למיטב ידיעתנו ולהערכתנו, ללא ידיעתו של בנימין נתניהו". ממשפט זה, שאינו מצוטט ברשימה של ברנע, עולה כי בניגוד לנאמר בכותרת המשנה לידיעה של "ידיעות אחרונות", לא המכתב הראשון, שהפיצה לשכת ראש הממשלה, נקב בסכום שעליו דיווח ברנע לפני יומיים, אלא המכתב השני דווקא, וכי באקים דווקא מתעקשים על כך שהאירוע שעבורו נדרש תשלום של עשרות אלפי דולרים אינו קשור אליהם.
נחזור להתחלה: "זה זוועה מה שקורה היום בעיתונות. אתה צריך מדריך לקורא הנבוך. אתה כבר לא מאמין לכלום".
ב"ידיעות אחרונות" מבקרים לאחרונה את עיסוקיו של בנימין נתניהו בעת שהיה אזרח פרטי. הם אינם מאשימים אותו בעבירה על חוק, כפי שמואשם אהוד אולמרט על פעולותיו בעת שהיה נבחר ציבור, אלא בעבירה על נורמות מוסריות. הטענות הללו מופיעות בכותרות מרכזיות, לעתים ראשיות, כדי ליצור איזשהו מצג שווא של איזון בין הדופי המוטל בראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט על-ידי המשטרה והפרקליטות ובין הדופי שהם עצמם מטילים בראש הממשלה הנוכחי. מנגד, "ישראל היום", המוטה לחלוטין לטובת נתניהו, מוכן להתעלם מעקרונותיו העיתונאיים המתפרסמים בריש גלי כדי להפקיע עמודים שלמים מהעיתון להגנה על ראש הממשלה המכהן בכל פעם שנדרש.
בתווך הולך לאיבוד קורא העיתונים הממוצע (ואף זה המיומן). הוא מאבד אמון ב"ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" בכל פעם שהם מדווחים על נתניהו, ועלול לאבד אמון בכל יתר הדיווחים של עיתונים אלה, ובדיווחי העיתונות כולה. הקורא עלול להידרדר ליחס ציני מוחלט, הדומה לזה שמופגן לעתים כלפי המערכת הפוליטית ("כולם מושחתים"). אי-אמון גמור במערכת הפוליטית מטרפד את בסיס כוחה ומחליש אותה יותר מאשר מחזק אותה. אי-אמון גמור בתקשורת יגרור תוצאה דומה.
שר ההסברה
מרב מיכאלי מספקת הבוקר את הכותרת הראשית לעיתון "הארץ" – ציטוט מתוך ראיון עם אביגדור ליברמן: "עשינו מחוות לעבאס וקיבלנו בחזרה רק סטירות". במסגרת הראיון, בתשובה לשאלה "במה שונה הדיפלומטיה שלך?", אומר ליברמן למיכאלי: "אני חושב שצריך להפסיק להתנצל, וצריך להסביר. עד היום, משום מה, מדיניות החוץ היחידה שלנו היתה שאנחנו כל הזמן מוותרים והצד השני מקבל. לפחות הפרק הזה בדיפלומטיה הישראלית נגמר. אנחנו בהחלט חושבים שאנחנו חייבים להסביר את עצמנו הרבה יותר טוב ושזה אפשרי". בתשובה לשאלה "אתה מסביר את מדינת ישראל יותר טוב?" הוא משיב: "בהחלט כן".
דוגמה להסברה על-פי ליברמן ניתנת הבוקר בכותרת הראשית של "מעריב" – "על הכוונת של ליברמן: סעודיה". על כותרת זו אחראי בן כספית, המדווח כי "ישראל מאיימת לצאת בקמפיין עולמי נגד סעודיה", שיכלול "הפעלת מנופי לחץ ולובי בארה"ב, אירופה ומקומות נוספים בעולם, העלאת נושאי זכויות אדם, מעמד האשה ומימון טרור בקונגרס האמריקאי, בפרלמנט האירופי ובמקומות נוספים, קמפיין הסברתי, ואף הגשת תלונות לבתי-דין בינלאומיים".
לפי דיווחו של כספית, ליברמן החליט לצאת במסע הסברתי זה משום שהגיע למסקנה כי "סעודיה היא הגורם העיקרי שעומד מאחורי המסע הגלובלי לדה-לגיטימציה נגד ישראל [...] הסעודים יוזמים ומממנים חלק גדול מאוד מהתביעות בבתי-דין בינלאומיים, הדיונים הפומביים, הוועידות, ההכפשות והרדיפות נגד ישראל בארה"ב, אירופה ומקומות נוספים". עוד מדווח כספית כי יש "גורמים מדיניים לא מעטים" שאינם ששים לצאת במסע תעמולה אנטי-סעודי למרות התרומה של מדינה זו לתביעות בבתי-הדין הבינלאומיים וההכפשות והרדיפות נגד ישראל. בכל זאת, לסעודיה כוח והשפעה רבים יותר בעולם מאשר, נניח, לקרן החדשה לישראל.
ליברמן מוזכר הבוקר בעיתונים גם בהקשר הפגישה שקיים נשיא רוסיה עם חאלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס, ובקריאתו לצרף את חמאס לתהליך המדיני מול ישראל. משרד החוץ פירסם הודעת גינוי חריפה, מדווח ברק רביד ב"הארץ". והוא מוסיף: "הכעס בירושלים התערבב במבוכה עמוקה בשל העובדה ששר החוץ ליברמן מנסה מזה יותר משנה לקדם את היחסים עם רוסיה. ליברמן הצהיר בעבר כי יש לפתח 'יחסים אסטרטגיים' עם רוסיה, אולם נראה שלרוסים יש תוכניות אחרות". טון דומה עולה מהדיווח שמפרסם איתמר אייכנר ב"ידיעות אחרונות".
בתגובה לפגישה הצהיר משרד החוץ בירושלים כי "טרוריסטים הם טרוריסטים, וישראל לא רואה הבדל כלשהו בין טרור חמאסי שמופעל נגד ישראל לבין טרור צ'צ'ני שמופעל נגד רוסיה. ישראל התייצבה תמיד לצד רוסיה במאבקה נגד הטרור הצ'צ'ני. היינו מצפים ליחס דומה כשמדובר בטרור מבית-היוצר של חמאס נגד ישראל", כך מצוטט ב"ישראל היום". לדעת דן מרגלית, פרשן "ישראל היום", אזכור זה של הטרור הצ'צ'ני הוא "תגובה פולמוסית עניינית ובהירה".
אגב, "ישראל היום" הוא העיתון היחיד המציין הבוקר, בסיקורו את המשבר הנוכחי ביחסי ישראל-רוסיה, את הרקע שסיפק מדבדב לקריאתו לצרף את חמאס למשא-ומתן. "במסיבת העיתונאים", מדווחים ליאור יעקבי, שלמה צזנה ודניאל סיריוטי, "אמר מדבדב כי המצב שנוצר בעזה בעקבות הסגר הוא 'טרגדיה אנושית', וכי הוא 'קרוב לאסון הומניטרי'".
אמנזיה
"מיכה לינדנשטראוס פירסם את הדו"ח ביום שלישי אחר הצהריים, והמסמך נשם את נשימותיו האחרונות בעיתוני הבוקר של רביעי. היום אף אחד כבר לא זוכר אותו", כותב עידן גרינבאום במוסף "כלכליסט" שמתפרסם הבוקר. גרינבאום כתב זאת מן הסתם אתמול, אך הטיב לקלוע בתחזיתו.
אתמול אכן הוצפו העיתונים, ובהם "כלכליסט", בידיעות על גילויים חמורים הכלולים בדו"ח מבקר המדינה, ואילו הבוקר אין באף עיתון, גם לא ב"כלכליסט", התייחסות משמעותית לדו"ח, למעט "דה-מרקר", שם מופיעה ידיעה על עתידו של השר שלום שמחון. בוודאי יש עוד מה לחקור ומה לבדוק, ועל מה להרחיב. הקוראים ייאלצו להמתין למועד אחר, אם בכלל, ובינתיים הם מוזמנים לשקוע באמזניה נעימה. מובן שגרינבאום עצמו יכול היה להביא להתייחסות נוספת הבוקר של "כלכליסט" לדו"ח וממצאיו. אחרי הכל הוא סגן עורכת העיתון.
אגב, מוסף "כלכליסט" השבועי [עורך אחראי: אמיר זיו. עורך: אורן הוברמן] ממשיך להציע טקסטים מעניינים, מעמיקים ומאירי עיניים בכמות נדירה ביחס לשוק העיתונות הישראלי. היום, למשל, מתפרסמת בו כתבה מאת רויטל חובל על המחיר שישלמו הטבע ואזרחי אזור חוף הכרמל כדי לחלץ את הגז שהתגלה בקידוח תמר. כתבה מאלפת אחרת היא של אסף אוני, עד לאחרונה כתב "הארץ" באירופה, על המהגרים ליבשת, שרואים בה גם כיום את תקוותם.
מדהים ונערץ
"לא מחכה לנתניהו: נוחי דנקנר מוכר את כלל-ביטוח", קוראת הבוקר הכותרת הראשית של "דה-מרקר". ובראש שער "כלכליסט" מדווח כי "מספר משקיעים פנו לאי.די.בי, רוצים לקנות את השליטה בכלל-ביטוח". שני הדיווחים טוענים לבלעדיות. הכותרת הדרמטית יותר היא של "דה-מרקר", כמובן; גם מפני שמדווח בה על כוונה של דנקנר למכור ולא על פנייה אליו בבקשה לקנות, וגם בגלל ההקשר – כוונתה של ממשלת ישראל לצמצם את הריכוזיות במשק, בין היתר על-ידי הפרדת תאגידים עסקיים מחברות פיננסיות.
"נוחי יצא מדהים ונערץ", מצוטט עמוס שפירא, מנכ"ל אחת החברות שבשליטת דנקנר, במדור "הון אנושי" ב"כלכליסט" [ארי ליבסקר]. הגדרה זו יצאה מפיו כשנדרש לשאלה אם צפה בכתבה שהכין מיקי רוזנטל על דנקנר ועסקיו. איש יחסי-הציבור רני רהב, שנשאל אף הוא לדעתו, אמר לשפירא, "אתה יודע למה הוא יצא טוב? כי הוא בן-אדם כזה, וכל מה שהוא יעשה יהיה בעל משמעות חיובית".
ענייני תקשורת
גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" כי על-פי דו"ח שהכינה האגודה לזכות הציבור לדעת, מהדורות החדשות של הערוצים המסחריים משמשות אמצעי לקידום תוכניות הערוץ.
ליטל דוברוביצקי מדווחת במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" כי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב הוציא צו מניעה האוסר על איש העסקים ג'קי בן-זקן להוציא לאור מגזין אופנה חדש בשם "BELLE" כיוון שהשם דומה למגזין "ELLE". בא-כוחו מבטיח לערער לבית-המשפט העליון.
דנה הרמן מדווחת ב"הארץ" על פרס התקשורת הבינלאומי שהוענק בלונדון לעיתונאים ישראלים. בין היתר מציינת הרמן את פרשן "הארץ" עקיבא אלדר, וכן את כתב "עובדה" איתי אנגל. בני ציפר, שאף הוא זכה בפרס מטעם אותו ארגון, אינו מוזכר בידיעה.