הכותרות
בראיון לעיתון "גלובס", במסגרת סדרת ראיונות חגיגית עם "היוצרים המובילים של התרבות הישראלית", נשאל מוטי קירשנבאום מה דעתו על מצב שבו העיתונות יוצרת חדשות, דוגמת תחקירי הפדופילים של דב גילהר. "לא צריך לשפוט את העיתונות האלקטרונית באמות המידה של העיתונות הכתובה", ענה קירשנבאום לכתבת אסתי סגל. "העיתונות האלקטרונית דורשת דרמטיזציה במהדורות חדשות".
לפי מבט בגליון "ידיעות אחרונות" של הבוקר, נראה כי שם כבר השלימו את המעבר מעיתונות כתובה לאלקטרונית. הדרמטיזציה מגיעה לממדים כמעט מגוחכים. שני סיפורים בלבד חולקים את שער הגיליון, שניהם סיפורים אנושיים, אנושיים מדי.
הכותרת הראשית של העיתון, "משני עברי הקסאם", מתייחסת לעובדה שבבית-החולים תל-השומר שוכבים במרחק לא רב זה מזה (לפי העיתון "חמישה מטרים") שני ילדים מחוסרי הכרה, אושר משדרות ומוחמד מעזה. אחד נפצע מקאסם, האחר מפגז צה"לי. אל תבינו לא נכון, לא היה אתמול שום חידוש משמעותי בחיי שני המאושפזים; עצם צירוף המקרים של אשפוזם באותה המחלקה הפך כאן לידיעה החדשותית המרכזית של היום (הצעה לכותרת ראשית חלופית: "יש מקריות בעולם!").
הטבע אוהב סימטריה, וכך גם העורך של "ידיעות אחרונות", אלא שגם לסימטריה יש גבולות, ובמקרה זה מודגשים ההבדלים בין שני הילדים כבר בכותרת המשנה, שממנה ניתן ללמוד כי ילד אחד "נפצע קשה מקסאם שנועד לפגוע באזרחים", והאחר "נפצע מפגז ישראלי שנורה נגד מחבלים ופגע בו בשוגג" [נעם ברקן]. אגב, מדוע לא התפרסמה הידיעה תחת הכותרת "משני עברי הפגז הצה"לי"? משום שבמדינת ישראל יש הפרדה ברורה בין אזורים אזרחיים לטנקים צה"ליים ובין תושבים תמימים למשגרי פגזים, בעוד שעזה היא כולה מתקן שיגור קסאמים אחד גדול, וכל תושביה משגרים בפוטנציה.
הידיעה השנייה המופיעה בשער "ידיעות אחרונות" עוסקת באשה חולת סרטן המבקשת למצוא לילדיה משפחה אומנת בטרם תמות [ניר גונטז']. הסיפור מובא בהרחבה סוחטת דמעות על פני כל כפולת העמודים 7-6.
לעומת השער של "ידיעות אחרונות", השער של "מעריב" נראה כמעט רציני. הכותרת הראשית ("ש"ס נגד לבני") מפנה לידיעה המתפרשת על רבע מעמ' 3 [אבישי בן-חיים, אריק בנדר ומיה בנגל], המצטטת בכיר בש"ס שאומר: "ציפי לבני עושה שריפות לאולמרט ודוחפת את ש"ס החוצה". אין כל פירוט למשפט זה, גם לא למי שקורא את הידיעה עד סופה.
מתחת לכותרת הראשית תמונה של הפגנת תושבי שדרות בתל-אביב. ראוי לציון: אתמול, לפני שמחאת התושבים יצאה אל הפועל, היא זכתה לכותרת הראשית ב"מעריב". היום, כשיש על מה לדווח (חסימת נתיבי איילון, נניח), האירוע מופיע כתמונה בשער בלבד. העתיד הבלתי ידוע תמיד יאיים יותר ממה שכבר קרה.
"הארץ" הופך אמירה של מנכ"ל עיריית ירושלים בדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת לכותרת ראשית: "עיריית ירושלים: הממשלה מעכבת בנייה בפסגת-זאב ובהר-חומה" [נדב שרגאי], ומפרסם גם הוא תמונה גדולה של המפגינים משדרות.
כותרת לשום מקום
"ישראל היום" לוקח נתון מתוך סקר של המועצה לשלום הילד היישר לכותרת הראשית: "מדי שנה: כ-100 אלף ילדים מותקפים מינית", ומפנה את הקוראים להרחבה בעמ' 6. באמת יפה מצד העיתון לשים את ילדי המדינה בראש סדר העדיפויות, אלא שעמ' 6 (לפחות במהדורה המקוונת) מוקדש בכלל לפיטורי המרצה ממכללת ספיר שבז למדי צה"ל. למעשה, ידיעה בדבר הסקר של המועצה לשלום הילד כלל לא מופיעה בעיתון, מעבר לכותרת הראשית.
פתרון אפשרי, גם אם לא ממש הגיוני - ההפניה של הכותרת הראשית ב"ישראל היום" היא לגליון "הארץ", שבו דווקא מופיעה הבוקר ידיעה בנושא זה ממש [רותי סיני], ועוד בעמ' 6 של העיתון. צירוף מקרים? אפשר להניח שב"ידיעות אחרונות" היו עושים מזה איזו כותרת ראשית.
אשת היו"ר
נראה שהעיתונים מתכוננים ברצינות לאפשרות שבנימין נתניהו יחזור בקרוב לתפקיד ראש הממשלה. בכולם דיווחים שליליים על שרה נתניהו. "מעריב" אף מקדיש לפרשה החדשה הפניה בשער. ומהי הפרשה? פרישתו המוקדמת של נפתלי בנט, ראש המטה של בנימין נתניהו, ככל הנראה על רקע חילוקי דעות עם שרה. ב"מעריב" הידיעה זוכה לכותרת "היועץ עף בגלל שרה" [מיה בנגל], ובה מצוטט "גורם בכיר בליכוד", המטיל את הרפש באשת היו"ר. בהמשך נאמר מפי "בכירים בליכוד" כי "שרה טענה שהוא לא מתאים בעקבות הטיפול שלו בדו"ח וינוגרד".
ב"ידיעות אחרונות" הסיפור אמנם לא הגיע לשער, אך מופיע בהבלטה תחת הכותרת "יד שרה" [יובל קרני]. כאן מדווח, לפי "מקור שמכיר מקרוב את בני הזוג נתניהו", כי ראש המטה "סבר שנתניהו 'מתערבת מדי' בנעשה בלשכתו של בעלה". אפילו ב"הארץ" מופיעה הידיעה, בקיצור וללא הבלטה [מזל מועלם]. בשלושת העיתונים מצוין כי ראש המטה לא נכח בחגיגת הבר-מצווה של אבנר נתניהו, שנערכה לפני כמה חודשים - נתון העשוי לרמוז על מקור יחיד שטרח לשוחח עם כל הכתבים. תגובת לשכת נתניהו, המופיעה אף היא בכל העיתונים: "רכילות חסרת בסיס".
לעיל נכתב כי בכל העיתונים מופיע דיווח שלילי על שרה נתניהו, ולא היא. "ישראל היום", שאינו חינמון אלא עיתון המחולק בחינם, נמנע הבוקר מלהעביר ביקורת על יו"ר הליכוד או אשתו. דווקא כלולה בו ידיעה קצרה ביותר בעניין, המופיעה בצד עמ' 5 [מתי טוכפלד], אך זו מסתפקת בדיווח כי "התפטר ראש המטה של בנימין נתניהו", בלי אף מלה על שרה, או כל הסבר אחר להתפטרות.
שדרות וכותרות נוספות
לילך סיגן מקדישה את מדורה "בשיווק ישיר" ב"גלובס" לסיקור שדרות בעיתונות, קרי לאופן שבו עורכי "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" עושים הכל כדי לזעזע את קוראיהם. אין לה ביקורת, להפך – "התגייסות התקשורת לטובת העיר המותקפת היא מבורכת" – אך לאחר שיטוט באתרי חדשות אמריקאיים היא מגיעה למסקנה שכמעט אף אחד בעולם לא יודע מה קורה בשדרות. נראה כי עובדה זו מטלטלת אותה לחלוטין. "האם זה לא מזעזע כמעט באותה מידה שזיעזע אתמול העמוד הראשי של 'ידיעות'?", היא שואלת.
סיקור שדרות מצטמצם הבוקר באופן משמעותי ומתרכז בהפגנות שנערכו בתל-אביב. רק ב"מעריב" תקועים עם מיזם "יום בשדרות", שבמסגרתו מבלים כתביהם יום בעיירה הדרומית. הבוקר נכנס המיזם ליומו השני, נראה כמה זמן יחזיק מעמד. הפעם נשלח למשימה בן-דרור ימיני. מסכן, דווקא כשכל העיר בתל-אביב הוא מגיע לשדרות. ימיני מוצא עיירה הנתונה בפסטורליות מטעה: "הכל נמצא כאן, וכל עיתונאי לרגע ימצא כאן את מבוקשו". לדבריו, שדרות היא "תמונה מורכבת, מסובכת. פתי מי שחושב שאפשר לבור מתוכה איזו אמת. אין דבר כזה".
בעמ' 2 של "מעריב" מופיע טור פרשנות של עמיר רפפורט, הממליץ על דרך לנצח את הטרור בעזה: פעולה קרקעית נרחבת. "בשבועות הראשונים שלה, ירי הרקטות לישראל דווקא ייגבר. ייקח זמן רב וישולם מחיר דמים יקר עד שניתן יהיה לעצור אותו כמעט לגמרי". גם העיתונים האחרים ממשיכים להכין את הקוראים לקראת פעולה קרקעית בעזה, עם ציטוטים של שר הביטחון מוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
רז שכניק מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי החל מהבוקר יופסקו שידורי גל"צ בכל פעם שתישמע אזעקת "צבע אדום" בנגב המערבי.
ואילו שמעון שיפר, המתלווה לראש הממשלה בביקורו בגרמניה, מספר כי "בלשכת ראש הממשלה הכחישו מכל וכל את הדיווח אתמול באחד העיתונים ["מעריב"; א"פ], ולפיו מתכוון אולמרט להיפגש עם המתווך הגרמני בפרשת שליט". שיפר מדגיש כי "אין כלל מתווך גרמני בפרשה הזאת". קיים מתווך גרמני, אבל מול חיזבאללה, בעניינם של רגב וגולדווסר, וגם איתו ראש הממשלה אינו מתכוון להיפגש.