גרפיטי בבוגוטה, קולומביה (צילום: bixentro, רישיון CC BY 2.0)

יום כיף בעבודה של אבא

בסוף-השבוע הקרוב אמורים נציגי איראן להתדיין בטורקיה עם נציגי שש מעצמות עולמיות על עתיד תוכנית הגרעין של המדינה. שלשום הציג נשיא ארה"ב את עמדתו ואתמול הגיעה שעת התגובות של איראן וישראל. הסירוב לתנאי תוכנית אובמה לגרעין האיראני תופס את הכותרות הראשיות בכל עיתוני הבוקר. בעוד ש"מעריב", "ידיעות אחרונות", "מקור ראשון" ו"ישראל היום" מתמקדים בסרבנות האיראנית לתנאים שהציב נשיא ארה"ב, ב"הארץ" מתמקדים דווקא בסרבנות ישראלית לתנאי אובמה.

הבדל קיים גם בין העיתונים הישראליים שאינם "הארץ": עורכי "מעריב" בחרו לכותרת הראשית את רצף המלים האינפורמטיבי "איראן דוחה את הצעת הפשרה של אובמה"; ב"ידיעות אחרונות" ו"מקור ראשון" בחרו במבנה משפט שונה כדי למסור לקורא מידע זהה ("איראן: לא נוותר על הגרעין" ו"איראן לאובמה: נמשיך להעשיר אורניום ולא נסגור את מתקנינו הגרעיניים", בהתאמה); ב"ישראל היום", לעומת זאת, נראה כאילו כל העורכים הבכירים יצאו לחופשת פסח ומי שנשאר במערכת העיתון העביר את האחריות על ניסוח הכותרת הראשית לילד משועמם, שהגיע למקום משום שהוא נמצא בחופשת פסח כבר שבועיים ברציפות ואין לסבתא שלו כוח להעסיק אותו אפילו רגע אחד נוסף וכסף לקייטנה בוודאי שאין, שלא לדבר על הדוד שיצא לנופש ולא יכול לארח אותו הפעם, כך שלא נותרה לאביו ברירה והוא גרר אותו יחד עימו ל"יום כיף בעבודה של אבא", עבודה שנמשכת גם בימים אלה, כי מישהו בכל זאת חייב להוציא את העיתון בחול-המועד.

הילד ההיפותטי, אם כן, הסתובב אתמול במערכת "ישראל היום" כששלייקס אדומים תלויים על כתפיו (אביו חמד לצון) וחיפש תעסוקה. בשלב מסוים, כנראה, העדיפו האחראים לנצל את המצב שנוצר ונתנו לו לנסח את הכותרת הראשית במקומם, כדי שיוכלו לשוחח באין מפריע על ספורט ובחורות.

כך קרה שבשער "ישראל היום", כהפניה לידיעה המרכזית על עמדת איראן כלפי דרישות אובמה, הודפסה הבוקר הכותרת המטופשת "צוחקים בדרך לפצצה", שממנה עולה תמונה של ראשי המשטר האיראני כנבלים המככבים בסרט אקשן הוליוודי: רגע לפני שהם לוחצים על כפתור שיגור הפצצה האטומית להשמדת מדינת ישראל, פורצת מהם שאגת צחוק מרושעת. חה-חה-חה.

קיימת, אמנם, אפשרות אחרת. יכול להיות שכל הסיפור על הילד המשועמם עם השלייקס האדומים שקיבל את האחריות לנסח את הכותרת הראשית לא היה ולא נברא. יכול להיות שלמעשה היו אלה העורכים הקבועים של "ישראל היום" שבחרו את הכותרת הראשית לעיתון. זו כמובן אפשרות שמחמיאה פחות לעומדים בראש מערכת העיתון, ויש לקוות כי היא מצוצה מן האצבע.

מטרייה בצורת פטרייה

כאמור, "הארץ" בוחר להבליט דווקא את הסרבנות הישראלית להצעת אובמה. "מחלוקת בין נתניהו לברק לקראת פתיחת שיחות המעצמות עם איראן", נכתב בכותרת הראשית. בידיעה המרכזית של העיתון משווה ברק רביד בין שתי הודעות שפירסמו אתמול ראש הממשלה ושר הביטחון, ועומד על ההבדלים ביניהן. בין היתר נתניהו דורש "הפסקה מוחלטת של כל העשרת האורניום ברמה נמוכה", בעוד שברק דורש הפסקת העשרת האורניום לרמה של 20%. ידיעתו של רביד תופסת 13 פסקאות. רק האחרונה מוקדשת לסירוב האיראני לדרישות האמריקאיות.

מהעיתונים האחרים ניבטת תמונה שונה. "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מדפיסים בכפולה הפותחת תצלומים של ראש הממשלה בנימין נתניהו, נשיא ארה"ב ברק אובמה ונשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד, כאשר מתחת לכל תצלום עמדתו של המנהיג (ומדינתו) ביחס לגרעין האיראני. להבדיל מהידיעה ב"הארץ", העמדה הישראלית מוצגת כאחידה.

רונן ברגמן כותב בעמ' 2 של "ידיעות אחרונות" כי "רוב גורמי הצבא והמודיעין בישראל מייחסים אפס סיכויים להצלחת המשא-ומתן ואינם סבורים כי איראן תקבל על עצמה אפילו את דרישות הסף המקילות ביותר". ההסבר, כפי שמובא מפי "גורם ישראלי בכיר", הוא ש"השלטון באיראן רואה בפרויקט הגרעין מטרייה – או אולי, בהקשר הזה, יותר נכון להגיד פטרייה גרעינית – שתגן עליו מפני תגובות חריפות מצד ארצות-הברית וישראל על התנהלותו".

בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מציינים שלמה צזנה ואלי לאון כי הדרישות האמריקאיות מאיראן "למעשה זהות לתביעות שהציב לפני כחודש בעת ביקורו בקנדה ראש הממשלה בנימין נתניהו". עוד מדווח כי עמדת הסירוב האיראנית "שוב הוכיחה לצמרת הישראלית שפני איראן אינן למשא-ומתן שיביא ל'אזרוח' הפרויקט הגרעיני, אלא למשיכת זמן".

לידיעה נלווה טור פרשנות מאת בועז ביסמוט, התוקף את נשיא ארה"ב. "מצד אחד יש לנו איראן נחושה, רצינית וממוקדת, ומצד אחר נשיא אמריקאי שאמנם, ייאמר לזכותו, מעלה דרישות התואמות את אלה של ירושלים, אך משום מה משחק בדיוק כמו ב-2009 ב'נדמה לי'", כותב ביסמוט (ב-2009 הפגינו איראנים רבים במחאה על תוצאות הבחירות, והאמריקאים לא פעלו לנצל את המחאה להפלת המשטר, הוא מסביר).

בעיתונים אחרים הפרשנים אינם מבקרים את נשיא ארה"ב. אלכס פישמן מדמה ב"ידיעות אחרונות" את השיחות שיתקיימו בטורקיה ל"בזאר טורקי" וטוען כי המשא-ומתן עתיד להימשך זמן רב, עובדה שתועיל לכל הצדדים, למעט ישראל. אמיר אורן מכנה ב"הארץ" את המשא-ומתן עם איראן "אולטימט-מו"ם", ומבקש לעשות מעט סדר במערך הכוחות הבינלאומי (על הדרך אורן מנתח גם את היריבות האחרונה בין שני העיתונים האמריקאיים החשובים – "הניו-יורק טיימס" ו"וושינגטון פוסט").

"למעשה מתנהל עתה מיקוח עקיף בין האייתוללה עלי חמינאי והנשיא האיראני מחמוד אחמדינג'אד לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק", כותב אורן. "בהעדר (ככל הידוע, ואולי לא הכל ידוע) ערוץ ישיר להידברות, המתווך מצד ישראל הוא הנשיא ברק אובמה. העמדה האמריקאית המוצהרת נמצאת אי-שם באמצע קשת הקשיחויות, פחות נוקשה מהעמדה הצרפתית-גרמנית ופחות רכה מהעמדה הרוסית-סינית. לניקולא סרקוזי ולאנגלה מרקל קל להיות תקיפים מאובמה – העימות, אם יבוא, יתרחש הרבה לאחר או לפני הבחירות שלהם. אובמה נשען על התחייבותו-הוא לסכל התגרענות צבאית באיראן ועל איומי ישראל. הוא מנהל מו"מ שמאחוריו מבצבץ אולטימטום".

רגיעה

"צבע אדום בחול-המועד: שלוש רקטות בדרום", לשון כותרת בתחתית עמ' 4 של "מעריב". אחיקם משה דוד ואורי בינדר מדווחים כי אתמול בבוקר נורו שתי רקטות מרצועת עזה לכיוון נתיבות, ונפלו בשטחים פתוחים. בערב נורתה רקטה נוספת לכיוון שדרות, ואף היא נחתה בשטח פתוח ולא גרמה נזק.

"שלוש רקטות קסאם לעבר יישובי עוטף עזה ושדרות", מדווחת כותרת לידיעה קצרצרה שמתפרסמת בצד עמ' 11 של "ישראל היום" [גדי גולן]. "אמש: קסאם ליד שדרות" היא הכותרת לידיעה קצרה שמתפרסמת בצד עמ' 28 של "ידיעות אחרונות" [מתן צורי].

ב"הארץ" אין ידיעה על הרקטות שנורו אתמול מרצועת עזה לשטח ישראל.

יש קורסים טובים במכון גתה

"גראס, חתן פרס נובל לספרות, בסך-הכל כתב שיר. מדינת ישראל, באמצעות שר הפנים שלה, הגיבה בהיסטריה", נכתב במאמר המערכת של "הארץ" הבוקר. כזכור, גינטר גראס פירסם בשבוע שעבר שיר בעיתון "זידדויטשה צייטונג", שממנו עלה כי ישראל מעוניינת להשמיד את העם האיראני בעזרת נשק אטומי. מהומה רבתי קמה, גראס חזר בו וטען כי התכוון לבקר את ראש ממשלת ישראל נתניהו, ואתמול הכריז שר הפנים אלי ישי כי גראס הוא "אישיות בלתי רצויה" בישראל.

עוד נכתב במאמר המערכת של "הארץ": "כששר הפנים אומר, 'אם גינטר גראס רוצה להמשיך להפיץ את יצירותיו המעוותות והשקריות, אני מציע שיעשה זאת מאיראן, שם יוכל למצוא קהל אוהד', הוא אינו מבחין באירוניה שבדבריו. שכן דווקא בהחלטתו שלא לאפשר לגראס להיכנס לישראל בשל שיר שכתב טמונים מאפיינים שלקוחים ממשטרים אפלים, בדיוק כמו אלה שבאיראן או בצפון-קוריאה".

בעמ' 3 של "הארץ" מדווחים עופר אדרת ואופיר בר-זהר בהרחבה על התגובה של שר הפנים, ואחרים, לשיר של גראס. לפי דיווחם, דובר משרד הפנים הסביר כי ההחלטה להכריז על גראס "פרסונה נון-גרטה" בישראל התקבלה בהתאם לחוק הכניסה לישראל, בנימוק ש"גראס לבש בעברו מדי אס.אס". "הכל טוב ויפה", נכתב, "אלא שניתן רק לתהות מדוע חיכתה ישראל עד עכשיו כדי להכניסו לרשימה השחורה? גראס התוודה על עברו הנאצי כבר לפני שש שנים. האם כבוד שר הפנים לא קרא אז את הראיון עימו ב'פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג' הגרמני?".

נקניקייה עם כרוב כבוש תוענק למי שיידע מתי בפעם האחרונה נשבה מעל עמודי "הארץ" התנשאות יקית כה בוטה למראה יהודי ממוצא צפון אפריקאי שאינו יודע לקרוא בשפה הגרמנית (לא כולל הרפורטז'ה של אריה גלבלום מ-1948).

ב"מעריב" מדווחים אריק בנדר, עמרי מניב, עמי פרידמן ואלכס דורון על החלטת השר ישי, ומזכירים כי בעבר ביקר גראס שלוש פעמים בישראל. לפי דיווחם, ביקורו הראשון התקיים באפריל 1967, ואגודת הסופרים העברים קבעה כי בניגוד למקובל, לא יזכה ממנה לקבלת פנים רשמית. המבקר הבולט על החלטת האגודה היה המשורר נתן אלתרמן, שפירסם ב"מעריב" רשימה בזכות קבלת פנים לגראס. תמצית הרשימה מתפרסמת הבוקר מחדש על פני כשליש מכפולת האמצע של "מעריב" (לו היה רוצה העיתון לפרסם מחדש את הרשימה המלאה של אלתרמן, היה נאלץ לוותר על לפחות שלושה עמודים במתכונת של ימינו). "יש לדון אדם לפי טיבו ולא לפי מוצאו הלאומי, ומי שאינו מקיים את הכלל הזה נתפס לגזענות", כתב אלתרמן.

ועוד בקונטרס החדשות של "מעריב", ידיעה מאת יהודה שרוני המופיעה תחת הכותרת "הרשויות בארה"ב חוקרות לקוחות מאיראן של בנק לאומי בחשד להעלמת מס". העובדה כי הלקוחות החשודים הם ממוצא איראני מוזכרת פעמיים בפסקת הפתיחה ופעם נוספת בפסקה השנייה של הידיעה.

בשולי החדשות

באיחור של יום מספקים ב"ישראל היום" מעט ערך מוסף למידע היבש על כך ששר המשפטים החליט לקדם חוק שיאפשר לכנסת לעקוף ביטולי חוק של בית-המשפט העליון. ידיעה על התגובות לחוק מתפרסמת בראש עמ' 13 ואליה נלווה טור מאת הפרשן המשפטי של העיתון, ד"ר אביעד הכהן. "מבחינה מהותית ההצעה החדשה-ישנה רצויה ביותר", כותב הכהן, אך בהמשך מסייג וממליץ על "מקצה שיפורים", שיעלה את הרף הנדרש לחקיקה סותרת חוק יסוד, ויצירת 'חישוקים' נוספים שימנעו שימוש בה לרעה". ב"גלובס" פירסם אתמול יובל יועז ביקורת חריפה יותר על תזכיר החוק. "הצעתו הנוכחית של נאמן היא ככל הנראה הגרועה מכולן", כתב, "[...] הנזק הצפוי ממנה עולה בהרבה על תועלתה".

ב"ישראל היום" מתפרסמת ידיעת המשך [כתב "ישראל היום"] לחשיפה של הכתבת הצבאית של קול-ישראל כרמלה מנשה. לפי הידיעה, לוחמים בגדוד חרוב של חטיבת כפיר נאלצו לאכול מצות ונקניק במקום ארוחת החג שהוכנה להם, משום שאחד הטבחים במטבח חימם את האוכל לאחר כניסת החג ומשגיח הכשרות הורה להשליכו לפח. "בצה"ל אישרו כי הנגד שחימם את האוכל הועמד לדין משום שהפעיל מכשיר חשמלי בשבת ועבר על פקודות הצבא", נכתב. לא מצוין אם המשגיח קיבל צל"ש.

ראובן וייס מדווח בעמ' 26 של "ידיעות אחרונות" כי אזרח בן 46 ששירת בעבר כמאגיסט ביחידה קרבית ונלחם בלבנון תובע ממשרד הביטחון להכיר בו כנכה צה"ל בעקבות סיוטים וחרדות שהוא סובל מהם. לפי הדיווח, החייל נהג לאבטח שיירות שנכנסו ללבנון ותפקידו היה להפעיל מאג שהותקן על ג'יפ. "לא פעם ולא פעמיים יריתי בילדים שנקראו 'ילדי האר.פי.ג'י', שהיו מפתיעים את השיירה", מצוטט המאגיסט מתוך כתב התביעה. בהמשך מצוין כי בשנים האחרונות סובל החייל לשעבר מסיוטים. "אני חש ש'ילדי האר.פי.ג'י' שבהם יריתי חוזרים אלי", הוא טוען.

ענייני תקשורת

ב"מעריב" מתפרסמת גרסת מנכ"ל האתר "בחדרי חרדים" להאשמות כי הוא ובכירים אחרים באתר השתמשו בכלי התקשורת כדי לסחוט אנשי ציבור. חיים גריידינגר מביא בהרחבה את עמדתו, מפי "מקורביו". תמציתה: "אם סחטתי מיליונים, איפה הכסף?".

קרוב משפחה של המנכ"ל אומר עליו: "הבן-אדם נוהג ברכב מיושן ומתגורר בדירה שכורה. הוא עובד קשה מאוד בעסקי האינטרנט, ואנחנו לא זוכרים מתי בפעם האחרונה הוא יצא לנופש". עוד טוענים מקורביו כי הפרשה היא "מתקפה מתוזמרת היטב של גורמים חרדיים שלא היה להם נוח עם חופש המידע שהוא הביא למגזר החרדי". בתגובה לסרטון שמתעד אותו סוחט לכאורה את איש העסקים החרדי יעקב ברגר, אומרים מקורבי המנכ"ל: "להגיד לבן-אדם שאפשר לעזור לו ולא לפרסם עליו דברים שליליים – זה משהו שקורה בכל כלי התקשורת. אם הוא, כמנכ"ל, כל-כך מאיים ומפיץ שקרים על בכירים, אז איך נסביר את העובדה שהוא עדיין לא הפסיד בתביעת דיבה?".

לקראת סיום הידיעה מצוין כי לצוות ההגנה המשפטי של המנכ"ל הצטרף לאחרונה גם איש יחסי-הציבור רונן צור.

במוסף "המגזין" של "מעריב" מרחיב גריידינגר על אתרי החדשות החרדיים הפועלים כיום. לבד מ"בחדרי חרדים", "כיכר השבת" ו"לדעת", מזכיר גריידינגר גם את אנ"ש, אתר חדש יחסית שהוקם לפני כשלושה חודשים על-ידי איש העסקים מיכאל רוטנמר. "האתר שם דגש על הובלת נושא התחקירים במגזר החרדי", נכתב.

בעיתון "כלכליסט" מציג תומר אביטל כמה מהצעות החוק העתידות לעלות במושב הקיץ של הכנסת, ומציין באשר לכל אחת מהן את מי היא משרתת. כך, לדוגמה, הצעת החוק של חברי-הכנסת ציון פיניאן ונחמן שי, להפחית את תשלום אגרת התדר של בעלי זיכיון לשידורי רדיו, צפויה להיטיב עם תחנות הרדיו האזוריות. מאחורי הקלעים, כותב אביטל, פועל יו"ר התאחדות תחנות הרדיו האזוריות דוד בן-בסט.

בכל העיתונים מדווח כי העיתונאי האמריקאי מייק ואלאס מת אתמול בגיל 93. "הם כולם טובים שם ב'60 דקות'. הוא היה הטוב שבהם", כותב עליו יעקב אילון ב"ידיעות אחרונות". "הוא היה עיתונאי עד הסוף, ללא גינונים מלאכותיים", כותב יעקב אחימאיר ב"ישראל היום".