ללא עיניים יבשות
"רה"מ והרמטכ"ל התרגשו עם החיילים הבודדים", לשון כותרת בכפולה הפותחת של "ישראל היום". מדיווחם של נצחיה יעקב ולילך שובל עולה כי לכבוד החג נכנס שלשום בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, לנעליו של יהורם גאון, גרסת מנחה תוכניות האירוח בערוץ הראשון.
ערב החג, כך מדווח, הפגיש נתניהו במפתיע את אלכסיי יורובסקי, לוחם מצטיין מחיל הים, שחי בישראל בגפו, עם אמו ואחותו. "החייל סיפר כי לא ראה את אמו כשנתיים, וכשביקש ממנו נתניהו להסתובב, ראה אותה עומדת מולו יחד עם אחותו הקטנה בת ה-4", נכתב. בהמשך מצוין כי "החיבוק החם שהחליפו השלושה במשך דקות ארוכות על הבמה לא הותיר עין אחת יבשה".
לדיווח נלווה תצלום [יצחק ברבי] שבו נראה החייל עם אמו ואחותו. לידם נתניהו, ידו האחת על מותנו והשנייה מקרבת מיקרופון אל פיו. מחייך. "אנו מעריכים את התרומה הייחודית שלכם", אמר נתניהו לחייל ולבני משפחתו. "להיות חייל בודד זה לא להיות לבד, וכך הרגשתי כחייל כשהורי היו בחו"ל. אתם המשפחה של כולנו".
בעמ' 38 בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מביא ישראל מושקוביץ את סיפורו של נתן קוק, יהודי בריטי בן 26, שוויתר על עבודה עם משכורת של קרוב ל-600 אלף שקל בשנה כדי לעלות לישראל ולהתגייס לצה"ל. "החיים שלי היו טובים ונוחים, אבל הרגשתי שמשהו חסר. חיפשתי מטרה ורציתי להיות עם העם שלי, אז החלטתי לוותר על הכסף הגדול ולעלות לישראל", מסביר קוק.
כתבת השער במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מביאה את סיפורו של מארק בלנק, יהודי אמריקאי ששירת בצבא ארה"ב עד שהחליט להתנתק מארצות-הברית וצבאה, וכן ממשפחתו, כדי לעלות לישראל ולהתגייס לצה"ל. "כשאני בישראל אני מתגעגע למשפחה, לחברי הילדות וגם לימי ראשון. סוף-שבוע ארוך זה כיף. וכשאני בארצות-הברית אני מתגעגע לשווארמה, לחברים מהצבא ולאווירה הישראלית, שכמוה אין בשום מקום אחר", אומר בלנק לכתבת העיתון סמדר שיר, שביקרה אותו בבית הוריו בניו-ג'רזי.
פם, אמו של מארק, אומרת לשיר כי היא "קצת יותר רגועה" מאז שבנה עבר משירות בצבא האמריקאי לצבא הישראלי. "בצה"ל, בניגוד לצבא האמריקאי", היא מסבירה, "דואגים לכל חייל ונלחמים על כל חייל. בזיכרון של הסלולרי שלי שמורים המספרים של כמה מהמפקדים".
בכפולה המרכזית של "ידיעות אחרונות" מדווחים גואל בנו ונדב צנציפר על ליל הסדר במשפחתו של החייל השבוי לשעבר גלעד שליט. לפי דיווחם, במהלך הסדר היה זה גלעד ששאל "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות".
חנן גרינברג מדווח ב"מעריב" כי לאחרונה פורסם במערך גיבוי הלחימה של צה"ל מסמך המפרט את גבולות הענישה הפיזית המותרת. על-פי המסמך, מותר למפקדים להעניש חיילים בביצוע עד 16 שכיבות סמיכה לגברים ו-8 לנשים, עד 24 "סמוך קום" (מעבר משכיבה לעמידה) לגברים ו-16 לנשים, ועד 8 עליות מתח לגברים ועד 8 שניות תלייה על מתח לנשים. "לקחו לנו את הכלי היחיד שנותר בידינו", מצוטטים מפקדים עלומי שם, "אין לנו מענה למצב בו טירון אינו ממלא פקודות, מתחצף או אפילו מאיים להרים יד". ההגבלות, מציין גרינברג בתחילת דיווחו, הוגדרו לאחר שמפקדים ניצלו לרעה את סמכויות הענישה שלהם.
בתחתית עמ' 9 של "ישראל היום" מדווחים דניאל סיריוטי ולילך שובל כי כלי טיס של חיל האוויר ירה אתמול לעבר חוליה עזתית שהתכוונה לשגר רקטות אל שטח ישראל. בסיום דיווחם מצוין כי "לקראת חג הפסח הטיל צה"ל סגר כללי על שטחי יהודה ושומרון. הסגר הוטל ביום חמישי בחצות והוסר אתמול בחצות. במהלך השבת הותר מעבר רק במקרים הומניטריים, וזאת בכפוף לאישור המינהל האזרחי".
תוכנית אובמה לגרעין איראני
ראש הממשלה בנימין נתניהו והרמטכ"ל בני גנץ, שלשום בגבעת-אולגה (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
נתניהו וגנץ, כך מדווח בידיעה שמתפרסמת בכפולה הפותחת ב"ישראל היום", נשארו לחגוג את הסדר עם בני משפחת יורובסקי ועוד כ-300 חיילים בודדים, בבית-הארחה של האגודה למען החייל בגבעת-אולגה.
בשערי "מעריב", "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" מודפס הבוקר תצלום [אבי אוחיון, לע"מ] המתעד מפגש בין השניים בבית-ההארחה מעל שולחן עם מצות וכוסות יין, על רקע הים התיכון. בתצלום נראה נתניהו מדבר ואילו גנץ מקשיב. ב"מעריב" ו"ידיעות אחרונות" התצלום נלווה לכותרת על הצעה של נשיא ארה"ב לאפשר לאיראן לפתח טכנולוגיית גרעין לשימוש אזרחי. "הערכת מצה", לשון החותמת המוטבעת על התצלום בשער "ידיעות אחרונות" (זהו משחק מלים על הביטוי "הערכת מצב". צחקתם? ספרו לחבריכם, שכדאי גם להם לחתום על מנוי ל"ידיעות אחרונות").
"ידיעות אחרונות" מספק הבוקר את הדיווח הנרחב ביותר על הצעת אובמה. אלכס פישמן מדווח בכפולה הפותחת של העיתון כי ארה"ב תוביל מהלך של פשרה מול איראן, שיכלול הכרה בפיתוח תוכנית גרעין אזרחית תמורת ויתור על פיתוח תוכנית גרעין צבאית. "העסקה, המכונה 'תוכנית אובמה', נתפרה ככל הנראה בתיאום הדוק עם ישראל", מציין פישמן.
בטור פרשנות נלווה מצטט רונן ברגמן "מקור ישראל בכיר" שאמר לו כי ראשי השלטון באיראן הגיעו לאחרונה למסקנה כי תקיפה ישראלית אינה קרובה. ברגמן, נזכיר, כתב בסוף ינואר האחרון כתבת מגזין ארוכה ומפורטת ב"ניו-יורק טיימס", שבסופה הגיע למסקנה כי ישראל תתקוף את איראן בשנת 2012.
"החשש בישראל", כותב ברגמן בהמשך הטור שלו הבוקר ב"ידיעות אחרונות", "[...] הוא כי הדיאלוג האמריקאי (בשותפות אירופית) עלול להוביל להסכם שיכלול 'פחות מהתנאים', ואז ישראל תיקלע למבוי סתום: אין ערבויות מספיקות, לדעתה, לכך שאיראן לא תגיע לנשק גרעיני, ומצד שני, אם יש הסכם בגיבוי אמריקאי, אין לישראל לגיטימציה בינלאומית להתקפה".
"ידיעות אחרונות" הוא העיתון היחיד שאינו מסתפק בתצלום שהפיצה לשכת ראש הממשלה מפגישת ראש הממשלה והרמטכ"ל ומצרף לדיווח תצלום נוסף, עצמאי [עטא עוויסאת], של המפגש בגבעת-אולגה. בתצלום זה, אגב, גנץ הוא שמדבר ונתניהו מקשיב.
הפרדת רשויות
הכותרת הראשית של "הארץ" מוקדשת לתזכיר חוק חדש, שמקדם שר המשפטים יעקב נאמן. "65 ח"כים יוכלו לבטל פסילת חוק על-ידי בג"ץ", מתמצתת הכותרת הראשית את הצעת החוק. תומר זרחין מדווח כי משרד המשפטים פירסם בסוף-השבוע טיוטה ראשונית של החוק, "אשר אמור להסדיר לראשונה את יחסי הכוחות בין הכנסת לבית-המשפט העליון". לפי דיווחו, "נאמן לא עידכן את נשיא בית-המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, בפרטי ההצעה". מידע זה מוזכר גם בדיווחיהם של עיתונים אחרים.
הסיקור של "הארץ" הוא הנרחב ביותר, ותופס את כל עמ' 3. "הצעת החוק מעניקה לראשונה לכנסת סמכויות של אסיפה מכוננת הרשאית לכונן חוקה, במקביל לחקיקת חוקים רגילים. בצד אלה טמון בהצעה מוקש שבשל מחלוקות פוליטיות ומשפטיות עמוקות ארוכות שנים, לא הביא עד היום לחקיקתו של חוק היסוד: יכולתו של בית-המשפט העליון לפסול חקיקה של הכנסת שעומדת בסתירה לחוק יסוד, ויכולתה של הכנסת להתגבר על פסילת החוק ולהחיותו מחדש כחוק 'עוקף בג"ץ'", כותב זרחין ומספק רקע מקיף יחסית ותגובות שונות להצעת החוק.
לצד דיווחו מתפרסם מאמר פרשנות מאת אייל גרוס תחת הכותרת "המלה האחרונה עוברת לכנסת". "הנוסח המוצע עתה חיובי במובן זה שיוסדר בו מעמדם העליון של חוקי היסוד, ושייקבע שנדרש רוב מיוחד (של 65 חברי-כנסת) על מנת לקבלם. חיובית גם העובדה שתוסדר בו סוגיית הביקורת השיפוטית", כותב גרוס. "[...] אולם אליה וקוץ בה: ההצעה קובעת שאם פסק בית-המשפט העליון שחוק בטל מאחר והוא פוגע בזכויות המוגנות בחוקי היסוד, הרי שהכנסת תוכל לחוקקו מחדש, ובלבד שתעשה זאת ברוב של 65 חברי-כנסת ותקבע מפורשות שהחוק תקף על אף האמור בחוק יסוד. [...] אם [ההצעה] תתקבל, הרי שעוד לא תהיה לנו חוקה דמוקרטית שלמה, אך כבר תהיה לנו האפשרות 'להתגבר' עליה".
"ידיעות אחרונות" מקדיש את עמ' 6 להצעת החוק. טובה צימוקי מדווחת על עיקריה, ובעז אוקון מספק טור פרשנות נלווה תחת הכותרת "הצעה פגומה לחוקה נכה". בגוף הרשימה הדימוי של אוקון משוכלל יותר: "עוגה חצי אפויה שנשלפת מן השרוול". עיקר רשימתו של אוקון מתייחס לבעייתיות בצד אחד של ההצעה, זה שנוגע להפיכת חוקי היסוד ל"משוריינים". לצד השני של ההצעה, שמאפשר לכנסת להפוך פסילת חוק של בית-המשפט העליון, אוקון בקושי מתייחס.
ב"מעריב", לעומת זאת, מוצגת עמדה שונה. בעמ' 10, שמוקדש כולו להצעת החוק, מתפרסמים דיווח מאת נועם שרביט וטור פרשנות מאת בן-דרור ימיני. "הצעת החוק החדשה עדיפה על המצב הנוכחי, שבו כל שופט, ובכלל זה שופט בבית-משפט השלום, יכול לפסול חוק של הכנסת", כותב ימיני. "ישראל היתה הופכת למדינה קצת יותר מתוקנת אם הכנסת היתה מקימה בית-משפט ייצוגי לחוקה בנוסח הנוהג במדינות דמוקרטיות. אלא שאין סיכוי שזה יקרה. ולכן הצעת החוק היא הרע במיעוטו. הסמכות הסופית תהיה בידי הכנסת. היא הריבון. [...] כדי לצנן את המתח בין הרשויות וכדי להסדיר את הפרדת הרשויות, צריך לקוות שהצעת החוק תעבור".
ב"ישראל היום" הסיקור הדל והמצומצם ביותר של הצעת החוק: ידיעה קצרה בתחתית עמ' 15 [עדנה אדטו], נטולת פרשנות.
ברוח האסלאם
הכותרת הראשית של "ישראל היום" מוקדשת למצרים. "מבצע מצרי נגד הטרור בסיני", לשונה, ומעליה כותרת נוספת: "המדינה נגד 'האחים': עומר סולימאן ירוץ לנשיאות מצרים". הכותרת הראשית נסמכת על ידיעה קצרצרה שמופיעה במרכז עמ' 7, אחרי כמה וכמה עמודים עמוסים בידיעות קש ("הישראלים אוכל יותר ביצים, תפו"א ודגים") וידיעות שוליים ("לפני הסדר: אשה בלעה כף, המשפחה הצילה אותה").
לפי הדיווח הקצרצר של דניאל סיריוטי, שלמה צזנה ולילך שובל, מצרים הודיעה אתמול כי הכניסה לחצי האי סיני אלפי חיילים ומאות משוריינים. "הכל מתואם", מרגיע "גורם מדיני" ישראלי שמצוטט בידיעה.
בועז ביסמוט חתום על טור פרשנות נלווה המוקדש להחלטתו של עומר סולימאן לרוץ לנשיאות המדינה. "האסלאמיסטים צוחקים כל הדרך לקלפי", כותב ביסמוט. "בימים אלה ממש מתקבלת משלחתם בוושינגטון בכבוד מלכים. מי היה מאמין שתנועה שהמועמד שלה, חירת' א-שאטר, מתחייב להטיל את חוק השריעה בארצו יזכה לאוזן קשבת בממשל אמריקאי. האחים-המוסלמים הבטיחו עד עתה כי לא יבקשו להשיג רוב בפרלמנט. הבטיחו – ושיקרו. האחים-המוסלמים הבטיחו כי לא יריצו מועמד לנשיאות – ושוב לא עמדו במלה.
"מאז תחילת מהפכת תחריר הם הפגינו עם הצעירים בכיכר וניהלו משא-ומתן עם הצבא כדי לקבל לגיטימציה שלטונית. אתמול בוושינגטון הם התחייבו שלא להעמיד את הסכמי קמפ-דייוויד למבחן ההמונים. וכי יש סיבה להאמין להם הפעם?".
"האם מצרים באמת מעוניינת בנשיא ברוח האסלאם?", שואל צבי מזאל בטור פרשנות המתפרסם בעמ' 4 של "מעריב". "ספק רב", הוא משיב. "ההצבעה ההמונית לאחים-המוסלמים היתה במובנים רבים הצהרת העצמאות של העם המצרי בעידן פוסט-מובארכ. יש להניח כי ברגע האמת המצרים לא יסכימו לחנוט את נשותיהם ברעלות, למנוע מעצמם אלכוהול ולהחיל עונשים בנוסח כריתת ידיים על פושעים. הפגנות שמתקיימות ברחבי מצרים בימים האחרונים נגד האחים-המוסלמים מעידות על כך יותר מכל".
ב"הארץ" מתפרסמת רשימה אינפורמטיבית/פרשנית נרחבת מאת עמוס הראל ואבי יששכרוף על המהלך הצבאי המצרי וכניסתו של סולימאן למירוץ לנשיאות. "אף שמדובר בחדשות טובות לכאורה מבחינתה של ישראל, נדמה שמומלץ שלא לעצור את הנשימה", הם כותבים ביחס לשתי ההתפתחויות במצרים.
בשער "הארץ" דיווח מאת צבי בראל ולפיו "מקורות מצריים טוענים שישראל העבירה מסר תקיף 'ואף מאיים' למועצה הצבאית בדבר אחריותה למתרחש בסיני". בראל מדווח כי "האזהרה כללה רמז לכך שישראל תיאלץ לפעול בעצמה בסיני אם יימשכו ההתקפות".
מערכת יחסים עסקית
תמר טרבלסי-חדד מדווחת בעמ' 38 של "ידיעות אחרונות" כי "החל מהשבוע יכולים הסטודנטים לתואר שני במינהל עסקים מהקריה האקדמית אונו לבחור במסגרת תוכנית הלימודים קורס חדש ושמו 'גולף ועסקים'". לפי הדיווח, השיעורים יועברו במועדון הגולף של קיסריה ונועדו לעזור לסטודנטים להכיר את הענף, ש"תופס מקום משמעותי במערכות יחסים עסקיות במרבית מדינות העולם המערבי", לשון הדיווח.
במדור חדשות החוץ של "מעריב" מדווח צח יוקד כי לראשונה זה שנים לא יעניק מועדון הגולף אוגוסטה שבמדינת ג'ורג'יה חברות לראש החברה שמעניקה חסות לטורניר המאסטרס שהוא עורך. הסיבה: נותנת החסות היא חברת IBM, שבראשה עומדת וירג'יניה רומטי, ואילו מועדון הגולף אוגוסטה פתוח בפני גברים בלבד.
הייפ
"שר המשפטים חוסם את הדרך של אי.די.בי לדיבידנדים ב-1.7 מיליארד שקל", קוראת כותרת הנפרשת לרוחב שני עמודים בעיתון "דה-מרקר" [יורם גביזון].
"טיוטת חוק חדשה מאיימת לפגוע ביכולת חלוקת הדיבידנדים בקבוצת אי.די.בי", לשון כותרת לידיעה בינונית בגודלה שמתפרסמת בתחתית עמ' 30 של "כלכליסט" [לירוי פרי].
במוסף "עסקים" של "מעריב", השייך לקונצרן אי.די.בי, אין כותרת דומה. גם לא במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות".
בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה מאת אושרת לנגר-לויט ולפיה ניצולי שואה שקיבלו תלושים לחג נאלצים לנסוע עשרות קילומטרים כדי לממשם משום שרק רשת הסופרמרקטים של הריבוע-הכחול הסכימה לכבד את התווים. שמה של הרשת המתחרה, שופרסל, שבשליטת אי.די.בי, אינו מוזכר בידיעה. ובכל זאת, ידיעה זו היא הביקורת הנוקבת ביותר שהתפרסמה ב"ידיעות אחרונות" על נוחי דנקנר זה זמן.
בעיתון "כלכליסט" מדווח מארק שון כי בעקבות הסכם פשרה שמסתמן בתביעה ייצוגית שהגישו תושבים בנגב נגד תרכובת-ברום, הנמצאת בשליטת כיל, תוסיף החברה כ-550 אלף שקל ל-450 אלף שקל שכבר התחייבה להעביר לצורך הקמת מרכזי חינוכי לבדואים בנגב, וכן תשקיע כ-9.3 מיליון שקל בתשתיות המפעל. התביעה, מזכיר שון, הוגשה בעקבות טענות של תושבים המתגוררים סמוך למפעל כי איכות החיים באזור נפגעה עקב זיהום שנפלט ממנו. בטור פרשנות נלווה מציין שון כי תאגיד כיל סיים את שנת 2011 בהכנסות שיא של 7.07 מיליארד דולר. את התחייבות החברה להשקיע 550 אלף שקל נוספים מדמה שון ל"מתן 20 אגורות לקבצן".
ב"דה-מרקר" מוקדשת הכפולה הפותחת לביקורת על ראש הממשלה, שאמר בראיון לעיתון כי בניכוי הערבים והחרדים ממדדי האי-שוויון – מצבה של ישראל מצוין. גם סבר פלוצקר מקדיש את טורו בפתח מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" להסבר מדוע "גם 'בלי ערבים ובלי חרדים' שיעורי העוני בישראל בלתי נסבלים, מן הגבוהים במערב".
"כ-400 אנשים הפגינו בכיכר רבין נגד יוקר המחיה", לשון כותרת לידיעה קצרצרה מאת אבי כהן ויהודה שלינגר המתפרסמת בטור צד בעמ' 15 של "ישראל היום". לפי הדיווח, "המפגינים, שנשאו דגלים אדומים ושלטים שבהם נכתב 'נמאס להיות פראיירים', קראו 'שנה עברה וכלום לא השתנה'". ב"דה-מרקר" מדווחת הילה ויסברג על פני כפולת עמודים על ההכנות לקראת חידוש המחאה החברתית בקיץ. בגליון "גלובס" האחרון חזה דרור פויר כי המחאה החברתית לא תפרוץ מחדש בקיץ הקרוב. "זה הייפ תקשורתי, בועה העומדת להתפוצץ, אנשים הצועקים זאב-זאב", כתב.
ענייני תקשורת
במוסף "עסקים" של "מעריב" מדווחת מיה מנע כי רשות השידור תחל בחודש הבא לחייב את כל העובדים, כולל העיתונאים, בהחתמת שעון נוכחות. העיתונאים בשטח, כך מוסבר, יחתימו את השעון באמצעות הודעות טקסט. לפי דיווחה של מנע, בימים הקרובים אמורה הרשות לחתום על הסכם עם חברת סלקום (אף היא בשליטת אי.די.בי), שתספק את מערכת החתימה הדיגיטלית. "גורמים ברשות השידור מסבירים כי טלפונים ניידים שהעיתונאים יקבלו לצורך החתימה יאפשרו למערכת לזהות את מיקומם. עם זאת, האפשרות לזהות מיקום לא תופעל בשלב הראשוני", כותבת מנע. במלים אחרות, רשות השידור תתחיל בקרוב לעקוב מרחוק אחר עיתונאיה.
יהודה שלזינגר מדווח ב"ישראל היום" כי באתר "בחדרי חרדים" התפרסמה תגובה ראשונה על החשדות כי ראשי האתר סחטו עשרות דמויות בקהילה החרדית ומחוצה לה. התגובה, שפורסמה בפורום של האתר, נשאה את הכותרת "אל תסגרו אותנו, תקנו אותנו מבפנים". אמש פירסם עוזי בנזימן באתר זה מאמר בגנות דרישת המשטרה לסגור את האתר.
בתחתית עמ' 6 של "דה-מרקר" מבהיר העיתון כי בכתבה שנשאה את הכותרת "המקור: בחלק מבקבוקי המים המינרליים יש מים מחברת מקורות", "נכתב בשגגה כי המים המינרליים של חברת מי-עדן אינם למעשה מי הנביעה ממעיין סלוקיה, אלא שילוב של שני מקורות – מים מקידוח ומי מעיין סלוקיה". ההבהרה כוללת שתי פסקאות נוספות.
עידו באום מעיר ב"דה-מרקר" כמה הערות על פסיקת בית-המשפט המחוזי בערעור שהגישו ערוץ 10 ורביב דרוקר. בין היתר מציין באום כי השילוב של צילומים מהטלוויזיה בגוף ההחלטה היה ראשוני בישראל. "בארה"ב", כותב באום, "מתנהל באחרונה ויכוח על שילוב צילומים בפסקי דין. השופט הידוע ריצ'רד פוזנר נוהג לשלב תמונות בפסקי דינו כדי לבטא דברים שקל יותר להמחיש באופן ויזואלי מאשר במלים. למשל, באחרונה שילב בפסק דין צילום של הזמר בוב מארלי כדי להמחיש לקוראיו מהי תסרוקת 'ראסטות'. פוזנר התעלם מכך שיש זכויות יוצרים בצילום הידוע, ולאחר מכן טען בראיון כי השימוש שעשה לגיטימי".