שרידי רכב לאחר תאונת דרכים קטלנית ממזרח לירושלים, אתמול (צילום: מרים אלסטר)
החיים הם פשרה
מינויו של סגן לרמטכ"ל מגיע היום לשערי כל העיתונים. המינוי של בני גנץ לסגנו של גבי אשכנזי הוא הכותרת הראשית של "הארץ" ושל "ידיעות אחרונות". המלה המובילה היא "פשרה". כך ב"הארץ": "מועמד של פשרה"; ב"מעריב": "הפשרה"; וכותרת טור הפרשנות של אלכס פישמן על שער "ידיעות": "הפשרה והסערה". הכותרת הראשית של "ידיעות" מתמקדת בסערה: "הרמטכ"ל רוצה לזרוק אותי מצה"ל". הדובר הוא אלוף פיקוד הדרום יואב גלנט, שלפי "ידיעות אחרונות" "נדהם" כששמע שגנץ ימונה לתפקיד. "אשכנזי חושש ממני ונלחם בי אישית", מצוטט גלנט על שער העיתון.
בכלל, "ידיעות אחרונות" לא מרוצה מכל העסק. "מינויו של גנץ", כותב פישמן, "האחראי להכנה הכושלת של פיקוד הצפון למלחמת לבנון השנייה, הוא למעשה 'הלבנה' של המלחמה ההיא" (אגב, מלחמה שרוב כותבי "ידיעות אחרונות" תמכו בה בחום). ב"הארץ" מדפיסים על השער תמצית מאמר של אמיר אורן, "לא סחבק, לא מנהיג", שמבקר דווקא את שר הביטחון אהוד ברק, ש"נכנע לגחמות הרמטכ"ל". אורן מזכיר לשלילה ("דמגוגיה צרופה") גם את האמירה של ברק בטקס לציון שלוש שנים למלחמת לבנון השנייה, אמירה שבה האשים את הדרג המדיני בהתנהלות כושלת בעת המלחמה, וששימשה כותרת ראשית של "הארץ".
ב"ידיעות אחרונות" כותב יוסי יהושוע כי אחד הכינויים של גנץ הוא "טפלון", משום שאף אחד מהמחדלים שאירעו תחת פיקודו לא דבק בו. נראה שהכינוי הזה מתאים לא פחות לרמטכ"ל עצמו, שזכה עד כה לסיקור תקשורתי אוהד במיוחד. כעת, אם כן, נסדק הטפלון של אשכנזי.
א-פרופו פשרה: הכותרת הראשית של "כלכליסט" היא "פשרת המטפלות" ("לקראת ההכרעה הצפויה היום בסוגיית ההכרה בהוצאות מטפלת שולפים באוצר חלופה מפתיעה: במקום מהלך הדרגתי שיסתיים ב-2015, כבר ב-2012 תינתן נקודת זיכוי נוספת לכל ילד עד גיל חמש. במקביל יוגדל סבסוד מעונות היום"). ידיעה דומה מופיעה גם על שער "עסקים" של "מעריב", בליווי החותמת "בלעדי".
טניס ותאונות דרכים
כל העיתונים מקדישים מקום נכבד בשעריהם לעלייתה של נבחרת ישראל בטניס לחצי גמר גביע דייוויס (הידיעה הזו מתחרה רק באלו על מינוי סגן הרמטכ"ל ועל ההרוגים הרבים בתאונות דרכים במהלך סוף השבוע). "ידיעות אחרונות" מקדיש לניצחון את הכפולה האמצעית, לבד משער מוסף הספורט. כזכור לקוראי הטור של שלמה מן, קוראי "ידיעות אחרונות" בכלל לא התבשרו על המשחק ביום שהתקיים בפועל.
פרשת המדבקה: הנשורת
הדי הפיצוץ של פרשת "מדבקת מיליארד הדולר" טרם פגו, וכבר ניתן להרגיש בנשורת. "נדבק לכסאו" היא כותרת טור של יוסי מלמן, התוקף בחריפות את חגי הדס, לשעבר מס' 3 במוסד, מי שמונה לאחרונה לאחראי על המו"מ לשחרור גלעד שליט ואחד השחקנים המרכזיים בפרשת המדבקה.
"[...] מזלזל באינטליגנציה של הציבור וסבור כי הזיכרון הקולקטיבי בישראל אינו אורך יותר מ-24 שעות", כותב עליו מלמן, ומוסיף: פירסם "הודעה רצופת סתירות שאינה אמת [...] הזיגזגים שלו מעידים על סתירות שזועקות לשמים. מעורבותו בפיתוח הכושל אינה מזערית, אלא מרבית ומרכזית [...] התנהלותו של הדס והודעותיו אפופות באי-אמירת אמת ובהצגת מצג שווא לציבור [...] האם זו התנהגות ראויה למי שנושא בתפקיד ממלכתי רגיש, שעליו הוא מקבל שכר של כ-20 אלף שקל בחודש על חשבון משלם המסים? קודמיו בתפקיד, ראוי להזכיר, עשו את מלאכתם בהתנדבות", ועוד ועוד. מלמן קורא לנתניהו לפטר את הדס לאלתר אם הלה לא יפנה את מקומו בעצמו.
גם ב"ידיעות אחרונות" הדס חוטף, אמנם רק אגרוף מצויר. יותם פישביין יצר קריקטורה המראה את מזכירתו של הדס מקבלת אדם המחזיק בידו צנצנת שעליה התווית "אפוני קסם". "אני מצטערת", אומרת המזכירה, "מר הדס לא מעוניין כרגע בעוד הזדמנויות עסקיות". גם ב"ישראל היום" לא מרוצים מהדס: "זה הרגע להיפרד כידידים", מציעה כותרת הטור של דן מרגלית.
מה, אם כן, יעשה הדס? "חגי הדס: לא מתכוון להתפטר" היא כותרת ידיעה המודפסת ליד טורו של מרגלית. "המחשבה הזו אפילו לא עולה על בדל מחשבתי", מצוטט הדס בידיעה ומוכיח שהוא גם לא שולט היטב בעברית. על שער העיתון נכתב: "מצרים: חגי הדס יגיע השבוע".
ומה עוד בפרשת המדבקה? "דה-מרקר" מדווח על החשדות להלבנת הון שעלו לראשונה ב"ידיעות אחרונות": "בכיר במשרד המשפטים: מוקדם לקבוע אם בפרשת המדבקה היה תרגיל של הלבנת הון". עד כמה מוקדם? "בינתיים, הפרסומים בתקשורת הם רוב מהומה על לא מאומה".
כנופיית בני האור
בין כלי התקשורת ישנם כמה הנחשבים למוטים לצד זה או אחר בנושאים שונים. אחד הבולטים שבהם הוא תחום המשפט, שבו דומה לעתים כי אין עיתון שלא נקט עמדה – לצדם של "בני האור" או נגד "כנופיית שלטון החוק". מרענן לראות שגם בנושא הטעון הזה הצדדים מחליפים לעתים עמדות.
ביום שישי התפרסמה בהבלטה ב"הארץ" כתבה של תומר זרחין, ובה "ראיון מיוחד" עם השופטת ברכה אופיר-תום, שגזרה את דינו של אברהם הירשזון. מבין הדברים הארוכים שאמרה אופיר-תום בחרו העורכים להדגיש בכותרת ציטוט שאינו נוח לשופטת: "השופטת במשפט הירשזון ל'הארץ': איני יכולה לומר שהתקשורת לא השפיעה עלי". היום באתר ערוץ שבע כותב שמעון כהן כי "למרות ההתהדרות בראיון מיוחד שלכאורה העניקה השופטת בדימוס לעיתון ['הארץ'], קובעיםבדוברות בתי-המשפט כי השופטת כלל לא העניקה ראיון". אלא מה העניקה? "תשובה לשאילתה שהועברה אליה טלפונית על-ידי כתב העיתון".
רגע, אז הראיון הארוך שהודפס ב"הארץ" הוא זיוף? ומה זו שאילתא טלפונית? האם זרחין העביר את השאלות לשופטת דרך מתווך? האם חגי הדס היה מעורב בעניין? גם בערוץ שבע חשבו שמדובר במקרה מוזר, וחתמו: "באשר להגדרת השיחה כראיון או כשאילתה, נראה כי בהחלט ניתן לפרש את הדברים כראיון אם אכן נאמרו באופן בו הוצגו ב'הארץ' [...] סדרת חילופי דברים ושאלות שונות בזו אחר זו באופן שקשה להגדירו כאחר לבד מ'ראיון', אולם, כאמור, במערכת המשפט מעדיפים להדגיש שלא כך הם פני הדברים".
אז מה באמת היה שם? בדוברות בתי-המשפט מסבירים כי לא התכוונו לטעון שהראיון ב"הארץ" לא התקיים, אלא שהוא "לא ראיון". לדבריהם, השופטת אופיר-תום לא הסכימה להתראיין לתקשורת לאחר גזר הדין במשפט הירשזון, למרות פניות רבות, ועמדתה זו היתה ידועה לעיתונאים. זרחין הצליח לדובב את השופטת בכל זאת, שלא דרך דוברות בתי-המשפט. מאחר שהשופטת היא כעת שופטת בדימוס, לדוברות ממילא אין אחריות או סמכות בעניין. כל מה שנותר להם לעשות הוא להוציא הבהרה לעיתונות שלפיה לא מדובר ב"ראיון".
התקרית הקטנה הזו מדגימה בצורה נפלאה את ההבדלים בין השיח העיתונאי לזה היחצני: לפי תפיסת הדוברים, "ראיון" הוא שיחה רשמית שנערכה באישור הגורמים המוסמכים; לפי התפיסה העיתונאית, "ראיון" הוא שיחה עם עיתונאי שלא הוגדרה במפורש כאסורה לציטוט.
שוב רוכבים
כותרת שער "דה-מרקר" היום מובאת במרכאות: "דירקטוריון הפועלים לא הבין – אך אישר". בכפולה הפותחת, המוקדשת לסוגיה, לא מצאתי מי אמר את המשפט הזה. נראה שהעורכים ניסו לנחש מה היו אומרים ברשות לניירות ערך אם היה עליהם לנסח כותרת לידיעה בעניין. מה העניין? "ביטול הבונוס הענק של ניר ברונשטיין, מנכ"ל פועלים שוקי הון, מעורר סערה", מסבירה כותרת המשנה. "בכיר בשוק ההון: 'אם בדירקטוריון הפועלים יתקיים דיון ענייני, אין סיכוי שהבונוס יאושר פעם נוספת'. הפרשה חושפת שוב את מה שגילה המפקח על הבנקים: בבנק הפועלים פעלו דירקטוריון חלש ויו"ר, דני דנקנר, שעשה בו כרצונו. הבנק בתגובה: 'שיח עם רשות ניירות ערך צריך להתבצע במישרין – ולא מעל דפי העיתון" [אתי אפללו].
פורצ'ן 500
מה קורה בפורצ'ן 500, אתם בטח שואלים את עצמכם. ובכן, היסטוריה: "ענקית הנפט הבריטית-הולנדית רויאל דאץ'-של תפסה את מקומה של ענקית הקמעונות האמריקאית וול-מארט כחברה הגדולה בעולם, ונהפכה לחברה הלא-אמריקאית הראשונה זה עשור שעומדת בראש הרשימה [...] מספר החברות האמריקאיות ברשימה נפל לרמתו הנמוכה ביותר מאז תחילת פרסום הרשימה, ב-1995, ואילו מספר החברות הסיניות גדל לרמתו הגבוהה מעולם" (מדווח נמרוד הלפרן ב"דה-מרקר").
ואם כבר בענייני כלכלה גלובלית, הנה עוד משהו מ"דה-מרקר": ציטוט של קיירט קלימבטוב, שר האוצר של קזחסטן, שנפגש לאחרונה עם נציגי התעשיות הבטחוניות בישראל וסגר איתם כמה עסקאות. כשנשאל על-ידי הילה רז "איך אתה רואה את אנשי העסקים הישראלים", השיב: "הם אנשים מוכשרים מאוד, אבל הם צריכים להיות יותר אגרסיבים".
ענייני תקשורת
יום ראשון הוא באופן מסורתי יום של עיתונים קטנים ומצומקים. למרות זאת, גליון "ישראל היום" מונה הבוקר 64 עמודים – מספר עמודים השווה למספר העמודים של כל חלקי "מעריב".
במוסף "עסקים" מדווח לי-אור אברבך כי הפרשן הצבאי של חדשות 2, רוני דניאל, ישתתף כקריין ופרשן בסדרת ריאליטי על בה"ד 1 שתופק בשיתוף עם דובר צה"ל. הנה שוב: בערוץ 2 תשודר תוכנית ריאליטי על קורס קצינים ש"ישפוט" בה עיתונאי.
עמוס שביט כותב היום ב"24 שעות" על סדרת הטלוויזיה "אבודים" (בטור לצד ראיון של יהודה נוריאל עם ג'ק בנדר, יוצר הסדרה): "ככל שאתה נשאב לסחרחרה הזו שנקראת 'אבודים', אתה מבין שקמו כאן כמה להטוטני עט שהחליטו להוליך שולל את חולשות השכל שלך [...] האבודים האמיתיים הם לא הניצולים וגם לא אנחנו, הצופים. אלה היוצרים עצמם".