אבסורד

"היחס המסוים" של ארנון (נוני) מוזס לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בלט אמש בדף הבית של ynet. בעוד שכל יתר אתרי החדשות בישראל העלו לכותרת הראשית את הידיעה על כך ששולה זקן, ראש לשכתו לשעבר של אולמרט, מציעה לפרקליטות המדינה לשמש עדת מדינה ולסייע בהפללת אולמרט בתמורה להסדר טיעון מקל עימה, דחק אתר החדשות המרכזי מבית מוזס את הידיעה על כך לשורה קטנה במורדות דף הבית, הרחק מעיני הגולש הסביר.

הבוקר נמנע "ידיעות אחרונות" מלהצניע עד כדי כך את ההתפתחות האחרונה ביחסי זקן-אולמרט. נכון, לא כותרת ראשית כמו ב"הארץ" ו"ישראל היום", אך גם לא ידיעה שולית בירכתי העיתון. כל הכבוד.

אבסורד: ההטיה המובנית בשני עיתוני הדפוס הנפוצים במדינה כה חריפה, האחד לטובת נתניהו והאחר לטובת אולמרט (ואחרים), עד שיש לשבח את עורכי "ידיעות אחרונות" על כך שהקדישו להכרעת זקן משבצת בולטת בשער ואת עמ' 4 בעיתון.

שולה זקן ואהוד אולמרט, ספטמבר 2006 (צילום: יוסי זמיר)

כמובן, המסגור של "ידיעות אחרונות" נוח יותר לראש הממשלה לשעבר מאשר בעיתונים האחרים. בשער העיתון נמסר מפי "גורם בפרקליטות" כי זקן קיבלה את הכרעתה במועד "מאוחר מדי", ובראש עמ' 4 מובהר כי יש "סיכויים קטנים להסדר טיעון עם שולה זקן".

הכתבים יורם ירקוני וטובה צמוקי מדגישים בפתח דיווחם כי בפרקליטות החליטו לדחות את הצעת זקן לפי שעה ורק בהמשך מסבירים מה בדיוק הציעה.

בתיבת "שאלות ותשובות" נלווית מעריכה צימוקי כי אפשר שעדות זקן תותר להישמע במשפט הולילנד, אך ספק אם תוכל למסור עדות חדשה לגבי תיקי ראשונטורס וטלנסקי. "אם ייערך הסדר עימה, וכרגע הסיכוי לכך לא גדול, והיא תקשור את אולמרט לתשלומים ישירים משמואל דכנר, עדותה עלולה לסבך אותו", כותבת צימוקי.

בעיתונים האחרים מדגישים את הלבטים של הפרקליטות, אך מביעים אופטימיות גדולה יותר לגבי סיכויי זקן להפוך לעדת מדינה. ביתר דיוק, הכותרות בעיתונים האחרים אופטימיות יותר. כך, לדוגמה, כותרת בשער "הארץ" המפנה לפרשנות משפטית מאת עידו באום מנוסחת בפסקנות: "אפשר לפתוח את התיקים מחדש". בראש הטור עצמו מופיעה הכותרת "כבר היו דברים מעולם", אולם בגוף טור הפרשנות עומד באום, כמו צימוקי, על הקשיים הצפויים. "האם יכולה הפרקליטות לפתוח מחדש את עדותה, בשלב כה מאוחר במשפט, לאחר שהוגשו כבר הסיכומים על-ידי שני הצדדים?", הוא שואל ומשיב: "התשובה היא כן, אם כי לא בקלות".

בשער "ישראל היום" מופיעה כותרת המפנה לטור פרשנות מאת דן מרגלית: "מאוחר, אך לא מאוחר מדי". מרגלית, מומחה לענייני אולמרט יותר מאשר פרשן משפטי, כותב על זקן כך: "היא איחרה את הרכבת, אבל אולי עדיין יש בכוחה להיאחז במעקה ולהיצמד אל הקרון ולזעוק את האמת שפיעמה בה כל השנים האלה והיא ניסתה לכבותה ולא עלה בידה". הפרשנות המשפטית היבשה בהרבה, מאת פרופ' אביעד הכהן, מובאת בטור נפרד, שאינו מקבל הפניה בשער.

את תפקיד המומחה לענייני אולמרט ממלא ב"הארץ" אמיר אורן, שעושה זאת כהרגלו בשנינות, תעוזה ואכזריות רבה יותר מאשר עמיתו ב"ישראל היום" (והבוקר – כמעט בלי משחקי מלים). אורן פותח בהשוואה בין אהוד אולמרט למאפיונר הניו-יורקי ג'ון גוטי ומסיים בקריצה לדמותו של ויטו קורליאונה. בין לבין הוא כותב כך: "ב'הולילנד' אולמרט הוכרח לבחור בין זקן לבין עצמו, כמו גם בין עצמו לבין אחיו יוסי, ולא מפתיע לגלות במי בחר. כן מפתיע להיווכח שנעלמו הגינונים שהרעיף עליה, שפגע בכבודה, שגרם לה לחשוב על הבלתי נתפס, על השתחררות מכבלי המחויבות. לא בגידה, חלילה, אלא הישרדות. בחירתה של שולה. איש לנפשו, אשה לנפשה".

ב"מעריב" מעריך ברוך קרא, כמו צימוקי ב"ידיעות אחרונות", באום ב"הארץ" והכהן ב"ישראל היום", כי הסיכוי לקבלת עדותה בשלב כה מאוחר של המשפטים קיים, אם כי לא מדובר בהליך משפטי נפוץ או פשוט. מעבר לכך, קרא פורט את פוטנציאל ההפללה של זקן לפרוטות.

"עדותה הפוטנציאלית של זקן בפרשת הולילנד עשויה להיות דרמטית בשתי נקודות משמעותיות", הוא כותב. "היא עשויה לחזור בה מהעדות שנתנה בבית-המשפט בדבר 100 אלף השקלים שקיבלה משמואל דכנר [...] לא מן הנמנע שתספר כי את הכסף קיבלה מדכנר לבקשת אולמרט, לצורך סכירת גירעון של קמפיין פוליטי". הנקודה השנייה שמעלה קרא נוגעת ל-500 אלף השקלים שדכנר העיד כי העביר לאחיו של אולמרט, יוסי. "בעדותו סיפר [דכנר] שזקן ידעה בזמן אמת על בקשתו של אולמרט ועל העברת הכסף. זקן הכחישה זאת בעדותה מכל וכל. אם תעלה להעיד מחדש, אפשר בהחלט להניח שתחזור בה מעדותה".

אשר לפרשות ראשונטורס, מוסיף קרא, "זקן היא בדיוק זו שיכולה להעיד על מודעותו של אולמרט" למרמה של סוכנות הנסיעות. לדבריו, אם תעשה כן, "היא זו שיכולה להפוך את התיק מזיכוי להרשעה".

קריקטוריסט "הארץ" עמוס בידרמן, כמו פעמים רבות בעבר, מסכם את המצב בדימוי קולע אחד.

חלק מהטיפול

"בזמן הטלת הפצצה השתתף אמש אולמרט בכנס 75 שנה למשרד עורכי-הדין גורניצקי ושות', שנערך במוזיאון תל-אביב", מדווחים כתבי "ישראל היום" בידיעה המרכזית של העיתון. אמש במוזיאון, כשכתבי התקשורת האלקטרונית כיוונו אליו את מצלמותיהם והפנו שאלה על עמדת זקן (הוא לא השיב), רצה הגורל ובדיוק עמד לצדו יו"ר בנק הפועלים יאיר סרוסי.

במוסף "כלכליסט" מתפרסם הבוקר ראיון שערך משה גורלי עם יורם ראב"ד ויוסף בנקל, פרקליטיו של יו"ר בנק הפועלים הקודם, דני דנקנר, שהודח מתפקידו, הועמד לדין, הורשע בהפרת אמונים בתאגיד, פגיעה בניהול התקין של הבנק ובשתי עבירות של קבלת דבר בתחבולה, נידון לשנת מאסר בפועל ולקנס של מיליון שקל.

דני דנקנר (משמאל) בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, לצד עו"ד יורם ראב"ד, יולי 2012 (צילום: יוסי זליגר)

"דנקנר הורשע בהפרת אמונים. בלי מרמה. זו עבירה טכנית לחלוטין. לא היתה פגיעה בציבור, אפילו לא היתה פגיעה בבנק", מדגיש עו"ד ראב"ד בראיון. גורלי מעמת אותו עם ציטוטים מגזר הדין: "חובה להוקיע את מעשיו של הנאשם ולהעביר מסר חד-משמעי כי מעשים כאלה לא יוכלו לעבוד לסדר היום", "ניגוד עניינים חריף", "פגיעה מהותית באמון הציבור", "ממוטט את איכות הממשל התאגידי בבנק". ראב"ד משיב: "אלה עבירות של התנהלות. אינני מקל בהן ראש, אבל לא היה בהן מרמה והן לא גרמו נזק".

לפי ראב"ד ובנקל, דנקנר הוא רק דוגמה ל"שפיכת דמו של הצווארון הלבן בישראל", כפי שמגדיר זאת גורלי. ראשית לכל יוצאים השניים נגד "מעצרי השווא" של המשטרה. "כשחקרו את אולמרט, את קצב או את הירשזון, ראו שאפשר לייצר כתבי אישום והרשעות גם כשהנחקר לא במעצר וגם כשצריך לתאם איתו את מועד החקירה. החקירה לא נפגעת מזה", אומר בנקל. "אבל בעבירות צווארון לבן, כשלא מדובר בפוליטיקאים, המעצרים וההשפלה הם חלק מהטיפול".

בהמשך הם מגוננים על כל עשירי ישראל, מיעוט נרדף. "כל מי שממון בידיו ויש הזדמנות לחקור אותו לזרוק עליו חצים – ההמון מוחא לזה כפיים וחלק מהעיתונות מבססת על כך את האג'נדה שלה", אומר ראב"ד ובהמשך מוסיף: "העליהום על מי שמצליח כאן עבר כל גבול. [...] אדם עשיר במדינת ישראל היום הוא אדם רע. הגענו למקומות לא הגיוניים. הגענו למקום מסוכן שיכול להיגמר באסון". לדבריו, "תפקיד התקשורת אינו להיגרר אחרי המיית ההמון, אלא לומר, גם כשזה לא פופולרי, שעסקים הם לא רק הצלחות ורווחים".

ראיון עם שני פרקליטי הצמרת של עניי המדינה, היוצאים להגנת שכבות האוכלוסייה הנרחבות שחיות בישראל מאלפי שקלים בודדים בחודש ומואשמים דרך קבע כי הם עצלנים שחיים על חשבונם של אחרים, לא מתפרסם הבוקר בעיתונים.

תותח

"ישראל היום", 26.12.12

בסוף דצמבר 2012, למחרת השקת קמפיין הבחירות לכנסת של הליכוד-ביתנו, הופיע בשער "ישראל היום" תצלום של בנימין נתניהו מאזין לשירתה של שרית חדד.

בראש העמוד התנוססה הכותרת "הליכוד-ביתנו השיק את הקמפיין: 'יש רק פתק אחד'". הכותרת הראשית קראה: "נתניהו: נטפל בבעיה האיראנית".

בכותרת המשנה לראשית נכתב: "רה"מ וליברמן קראו לבוחרים לא לבזבז קולות על מפלגות קטנות", ובהמשכה הופיע ציטוט: "אזרחי ישראל צריכים לחשוב מי המתאים להתמודד עם איראן, עם הטרור ועם המשבר הכלכלי". במדור סקירת העיתונות של אתר זה כתב באותו יום שוקי טאוסיג:

כדי להסיר ספק (כאילו היה לכם ספק) מודפסת לצד הכותרת תמונה של אחד, בנימין נתניהו, לצד זמרת פופולרית (שרית חדד). חדד שרה לנתניהו את השיר הידוע "אתה תותח". ב"ישראל היום" לא נזקקים לציון מפורש. העיתון כולו הוא התגלמות המעמד הזה: זמרת פופ שרה לראש הממשלה שהוא תותח.

בנימין נתניהו ושרית חדד, 25.12.12 (צילום: מרים אלסטר)

הבוקר – יום לאחר פרסום דו"ח מבקר המדינה על התנהלותן הכספית של המפלגות במערכת הבחירות; יום לאחר שהמבקר מתח ביקורת על הוצאה בסך 1.2 מיליון שקל מטעם הליכוד-ביתנו על האירוע בענייני האומה בהשתתפות שרית חדד; יום לאחר שהמבקר כתב כי אין מקום להפקת כנסים בפאר ובראוותנות על חשבון כספי ציבור – מופיע התצלום של חדד ונתניהו בכל העיתונים, למעט "ישראל היום". אולי נמחק משרתי העיתון.

במקום זאת, בראש עמ' 13 של "ישראל היום" מתפרסמת ידיעה קצרה תחת הכותרת "דו"ח המבקר: פוליטיקה של בזבוזים". מתי טוכפלד וגדעון אלון מדווחים על ממצאי המבקר יוסף שפירא, כולל בנוגע להוצאות עבור האירוע של הליכוד, אולם מרחיקים את ראש הממשלה ככל הניתן. תצלומו לא מופיע, שמו לא מוזכר.

הידיעה עצמה לא הצליחה להתברג לידיעון היומי ששולח העיתון למנויים המקוונים. הגרסה המקוונת של הידיעה, בחתימת גדעון אלון, מגוננת עוד יותר על ראש הממשלה.

בשולי החדשות

א. ברק רביד מדווח ב"הארץ" כי מדינת ישראל נמנעת מלגנות את רדיפת ההומואים באוגנדה מחשש כי מהלך כזה יפגע בנסיונות לגרש לאוגנדה מבקשי מקלט, כמו גם בשיתוף הפעולה הכלכלי והמודיעיני של ישראל עם המדינה האפריקאית. רביד מזכיר כי לאחרונה עבר באוגנדה חוק המטיל מאסר של 14 שנה למצדדים ביחסים הומוסקסואליים ומאסר עולם על "פעילות הומוסקסואלית חמורה", הגדרה שכוללת גם קיום יחסי מין בהסכמה בין שני גברים באופן קבוע. ארה"ב, נורבגיה, הולנד, דנמרק, אוסטריה ושבדיה מחו והודיעו על צעדים אופרטיביים נגד אוגנדה, מציין רביד.

בתשובה לפנייתו הודיע משרד החוץ הישראלי: "ישראל רואה חשיבות בשמירה על זכויות המגדרים השונים בכל חברה ומדינה וסבורה כי אין מקום או הצדקה לחוקים מפלים, שפוגעים בזכויות הפרט". רביד מגדיר זאת "תגובה רפה, כללית ומתחמקת" ובהמשך מוסיף: "תגובת משרד החוץ מקוממת במיוחד לאור השימוש שעושה ראש הממשלה בנימין נתניהו בקהילת הלהט"ב בישראל לצורכי הסברה. כמעט בכל נאום בחו"ל או ראיון לתקשורת הבינלאומית נוהג נתניהו לתקוף בחריפות את המשטר האיראני על רדיפת הומוסקסואלים ותלייתם בככרות הערים".

ב. "להפסיק לממן לפלסטינים חשמל בחינם", קוראת כותרת מכתב למערכת "מעריב", מאת אדוה נוה משערי-תקווה. נוה זועמת על כך שחברת החשמל, בהוראת ממשלת ישראל, נמנעת מלגבות את חובה של הרשות הפלסטינית, למעלה ממיליארד דולר. "אפשר לתאר כמה דירות נזקקים אפשר היה לבנות בכסף הזה", היא כותבת וקוראת לאזרחי ישראל (בעקבות קריאתו של ח"כ ניסן סלומינסקי) לפצוח במרד צרכנים.

"חברת החשמל חושבת שחברי-הכנסת מטומטמים", כותב אבי בר-אלי ב"דה-מרקר". לדבריו, "בזמן שחברי-הכנסת התקוטטו על החוב הערבי וניפקו לכלי התקשורת את מנת הבשר היומית מבית-הנבחרים, איש לא עסק בדיון שהתקיים באותה עת בדיוק במסגרת ועדת יוגב – שם דרשו חברת החשמל ועובדיה מהממשלה למחוק עבורם חוב של 6 מיליארד שקל, למחול להם על חריגות שכר ב-5 מיליארד שקל ו"לעצום עין" לנוכח חשבון הנאמנות הסודי, שלתוכו הזרימו בעשור האחרון שלא כחוק 2.1 מיליארד שקל מכספי הציבור הישראלי, בהפקדות חשאיות של 20 מיליון שקל מדי חודש – היישר מחשבונות החשמל ששילם הצרכן התמים".

ענייני תקשורת

נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי איש העסקים אלכסנדר לוין חזר בו מכוונתו לרכוש את מניותיו של יוסי מימן.

במוסף "כלכליסט" מוחה שאול אמסטרדמסקי על העדר השקיפות של בתי-החולים בישראל. "בכל שנה מתים 4,000 ישראלים שלקו בזיהום בבית-חולים", נכתב בכותרת המשנה לטורו. "משרד הבריאות יודע את שיעורי הזיהומים בכל בית-חולים, אבל מסתיר את המידע הזה מהציבור".

במדור הדעות של "הארץ" כותב ישראל הראל על "טראומת ברוך גולדשטיין", במלאות 20 שנה לטבח. בין היתר כותב הראל: "השנים שבאו מיד לאחר הטבח בחברון היו שנות אוסלו. אוטובוסים התפוצצו על נוסעיהם, באי בתי-קפה נרצחו, וגם באי דיסקוטקים, וזקנים נרצחו בשעה שקראו בהגדה של פסח. קריאות לנקמה עלו מכל עבר. אך המעשה של ברוך גולדשטיין, אף שהדם רתח, לא חזר עימו". נראה שהראל שכח את עדן נתן-זאדה, שלפני קרוב לעשור פתח באש באוטובוס מלא נוסעים בשפרעם, רצח ארבעה ופצע תשעה.

בשבועון "טיים אאוט" שפורסם אתמול נכלל ראיון עם המשורר רועי חסן. בין היתר מתייחס חסן להופעת שירו "במדינת אשכנז" במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ". "לשחק במגרש הלבן של 'הארץ' זה להשתין להם על השטיח וללכת", הוא אומר. "מבחינת חשיפה, אין חשיפה יותר יפה מזו. לא חשיפה שלי, חשיפה שלהם – לחשוף אותם לזה".