השופט (בדימוס) ורדי זיילר, נשיא בית-המשפט המחוזי בירושלים לשעבר, פנה לאחרונה במכתב תלונה לנשיאת מועצת העיתונות, השופטת (בדימוס) דליה דורנר, בעקבות כתבה שפירסם על אודותיו העיתונאי קלמן ליבסקינד במוסף "סופשבוע" של "מעריב".
השופט בדימוס ורדי זיילר, מרץ 2008 (צילום: אוליביה פיטוסי)
הכתבה, שפורסמה באוגוסט 2011 ונפרשה על פני שישה עמודים, הוקדשה למה שכונה "עסקי הנדל"ן הלא כשרים של השופט ורדי זיילר". עו"ד אסף פוזנר טוען במכתב התלונה בשם זיילר כי הכתבה כללה "עובדות לא אמת רבות שמטרתן השחרת פניו וערעור תדמיתו של מרשי".
לפי התלונה, לא היתה זו הפעם הראשונה שזיילר נפגע מליבסקינד. לדבריו, לפני שנים אחדות ניאות להיפגש עם העיתונאי כדי לספק לו פרטים על החלטה שקיבל כשופט, "מתוך תקווה (שהתבררה כתקוות שווא) שאם יימסרו הנתונים לכתב, לא יפורסם סיפור חד-צדדי ומנותק מהמציאות". לטענת זיילר, למרות הפגישה, "הכתב והעיתון פירסמו מיד לאחר מכן כתבה ארוכה, בולטת וסנסציונית המעלימה עובדות, סוטה מהמציאות והטלת שיקוצים במרשי".
גם לפני הכתבה שבלב התלונה פנה ליבסקינד לזיילר, וזה השיב לו, באמצעות בנו, עו"ד דוד זיילר, כך: "העבר הוכיח שאינך בא לשרת מטרה עניינית או ציבורית, אלא אינטרסים, ובמצב כזה למה כי נכביר מלים שאינן נאמרות, מבחינתך, אלא כעלה תאנה המאפשר לך להציג כלפי חוץ את הדברים כאילו יש לך נכונות לגלות ראש פתוח ונפש חפצה, במטרה לבחון את הנושא מכל צדדיו, בטרם תכפיש בצורה קשה כל-כך אנשים".
על אף זאת, ניאות זיילר למסור לליבסקינד מסמך ובו גרסתו לאירועים שבמרכז הכתבה. "למרבה הצער, אכן התברר שהיתה תמימות בשיתוף הפעולה", נכתב בתלונה. לטענת זיילר, ליבסקינד "התעלם, גם הפעם, מהעובדות שהועברו אליו, ופירסם כתבה הכוללת עובדות לא אמת, מסולפות, לא שלמות, משפילות ומבזות, והכל ביודעין שזהו המצב".
לאחר הפרסום, נכתב עוד בתלונה, סירבו העיתון והכתב לפרסם תיקון והתנצלות "בטענה שמדובר בתגובה ארוכה מדי". לפי התלונה, "בעשותם כן הם התעלמו מהקורלציה ההכרחית הקיימת בין הפרסום לבין התגובה. שישה עמודים גדושי אי-אמיתות, השמצות, אמירות שאינן אמת ועוד מצריכים, כמובן מאליו, תגובה המתייחסת לכל אחד מאלו". בשל כך העלה זיילר את תגובתו המלאה לאתר אינטרנט שהקים, ואף הפנה את קוראי "הארץ" ו"ישראל היום" לתגובתו באמצעות פרסום מודעות בעיתונים הללו.
תריסר טענות שמוזכרות בתגובתו המלאה של זיילר נכללות גם במכתב התלונה ששיגר למועצת העיתונות. לטענתו, ליבסקינד ו"מעריב" הפרו כמה מכללי האתיקה שבתקנון המועצה, ביניהם הכלל שאוסר לפרסם "דבר שאינו אמת, אינו מדויק, מטעה ומסולף", הכלל שקובע כי "הכותרת לא תהיה מטעה" והכלל שקובע כי "עיתון ועיתונאי יפעלו ביושר, בהגינות".
"העובדות האמיתיות היו [...] בידיעת הכתב והעיתון", נכתב בתלונה, "הן משום שנות העיסוק הרבות של הכתב בנושא זה, הן בשל נוכחות ישיבה אחר ישיבה בישיבות בית-המשפט, והן משום בקיאותו, כעולה מדבריו שלו, באלפי דפי תיק בית-משפט על הראיות שהיו בו. די היה באלו כדי לצפות ממנו שימלא חובות מוסר, אתיקה ודין בדיווח אמיתי".
כמה חודשים לאחר מכן, נטען עוד, פורסמה רשימה נוספת, "פרסום ממחזר", כהגדרת התלונה, שבה שבו ועלו הטענות כלפי זיילר. על אף שלא הגיש תביעת לשון הרע, מזכיר זיילר במכתב את החוק האוסר על כך וטוען כי הכתב הוציא את דיבתו רעה.
זיילר מבקש ממועצת העיתונות לחייב את "מעריב" לפרסם התנצלות, לפרסם את תגובתו של זיילר, להשעות את ליבסקינד מתפקידו ולחייב את העיתון בתשלום הוצאות.
מזכ"ל מועצת העיתונות, אריק בכר, מסר בתגובה כי ככל הידוע לו, טרם הגיעה תלונה בעניין למועצה. לדבריו, אין דין שליחת מכתב לנשיאת המועצה כדין מילוי טופס תלונה והעברתו למועצה.
ליבסקינד מסר בתגובה: "התלונה טרם הגיעה לידי וטרם ראיתיה, לפיכך אומר רק זאת: מר ורדי זיילר קיבל אפשרות הוגנת למסור את תגובתו טרם פרסום הכתבה, זאת לאחר שבכתבת התחקיר הקודמת שפירסמתי אודותיו הגעתי לביתו לבקשתו ובמשך שעה ארוכה האזנתי רוב קשב לטיעוניו. תחת העברת תגובה עניינית, בחר מר זיילר להעביר טקסט בן אלפי מלים, שלא עמד בשום אמות מידה מקובלות. עשיתי מאמץ לצמצם את התגובה באופן שעדיין תופיע התייחסות לכל טענה שהועלתה בכתבה.
"לאחר הפרסום, ובעקבות טענות שהיו למר זיילר, הצענו לו באופן חריג לפרסם תגובה נוספת. מר זיילר התעקש להעביר שוב תגובה בת אלפי מלים, שחלקים רחבים בה לא היו ענייניים והיו רווי השמצות נגד צדדים שלישיים, ובאמצעות עורך-דינו דרש לפרסמה כלשונה. לזאת לא יכולנו להסכים. מטריד אותי בעיקר החשש שמר זיילר מודע לתחקיר נוסף בעניינו, שעל עבודתו אנחנו עמלים בימים אלה, והגיש את התלונה במטרה לנסות להלך עלינו אימים".