באופן טבעי, רבים מהעיתונאים ששומעים על פרשת הפיטורים באתר ynet נוטים לקבל את גרסתם של תני גולדשטיין, יהונתן זילבר ואראלה גניסלב כי העסקתם הסתיימה, או עומדת להסתיים, בשל מעורבותם בארגון העיתונאים באתר. זו נקיטת עמדה טבעית אצל קולגות, המכירים היכרות אישית את התנאים שבהם הם עצמם מועסקים, יודעים ממקור ראשון מה עמדתם של אנשי ההנהלה באשר להתארגנות עובדים בכלי תקשורת, ומסוגלים בקלות לתאר לעצמם מה המנהלים עשויים לעולל כדי למנוע מהתארגנות כזו לקרום עור וגידים.
אולם גם עבור העיתונאים הללו יש חשיבות גדולה לגרסתה של הנהלת ynet לרקע לפיטורים. לפי כתב התגובה שהגישו באי-כוחו של האתר לבית-הדין לעבודה, המניע לקיצוצים הוא כלכלי בלבד. כדי לשכנע שכך הדבר, כלל כתב התגובה תיאור מפורט של פיטורי 35 עובדים בחודשים האחרונים, למעלה מעשירית מכוח האדם. התמונה שעולה היא אתר במגמת הצטמצמות חריפה: ביטול תקנים, איחוד משרות, הקפאת יוזמות, העמסת תפקידים רבים על עובד אחד וחיסול מחלקות שלמות. בכתב התגובה נכתב עוד כי הצמצומים הללו באים על רקע משבר חריף בענף התקשורת.
אין ספק כי הענף נמצא במשבר חריף, משלל סיבות. אפשר שהמצב ישתפר, המודעות ירבו, מכסת התוכן תיאלץ לגדול וכלי תקשורת יגייסו מחדש עיתונאים לשורותיהם. גם ההפך הגמור אפשרי, במיוחד אם מתמקדים בעיתונות המודפסת, שנמצאת בעולם המערבי כולו בתהליך ברור של הצטמקות. מבחינה זו העיתוי של הקמת ארגון העיתונאים החדש אינו מקרי.
פרשן "ידיעות אחרונות" נחום ברנע טען לאחרונה כי ההפרדה ההיסטורית של מערכת ynet ממערכת העיתון המודפס היא סיבה לאופטימיות עבור התאגיד. הפיצול אכן הוכיח את עצמו כמוצלח בתריסר השנים האחרונות. יצירת מערכת עיתונאית נוספת מיצבה את ynet כאתר החדשות המוביל, וממילא יצרה עבור בעלי "ידיעות אחרונות" מקור הכנסה והשפעה חשוב. כך בתקופות של שפע, הפיצול מעלה את הרווחים של התאגיד. בתקופות של שפל, הפיצול מכביד.
אפשרות של מיזוג בין מערכת ynet למערכת "ידיעות אחרונות" קיימת תמיד, מעצם הפירוד בין שני כלי תקשורת בבעלות משותפת הפונים לקהל יעד דומה. טענות בדבר הכרח המיזוג נשמעו לפני שנים, ומדי פעם נרמז כי המהלך עומד להתממש (גם לאחרונה דווח על כך). מיזוג של מחלקות הספורט כבר יצא אל הפועל, וייתכן שזהו סימן לעתיד לבוא. אפשרויות מתבקשות המוזכרות זה זמן נוגעות למיזוג בין עיתון הכלכלה של הקבוצה, "כלכליסט", ובין המוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות", "ממון", או להשלמת המיזוג בין מדור הכלכלה של ynet ובין "כלכליסט". אפשרות קיצונית יותר נוגעת למיזוג כללי של מערכות ynet ו"ידיעות אחרונות" (גם אם לא כל התוכן של העיתון המודפס יועלה לאתר, כדי לשמור על נבדלות של תוצר הדפוס).
לטענת עורך מדור הדעות ב-ynet, אורן רייס, שאותה פירסם בדף הפייסבוק שלו ושעוררה דיון נרחב, התארגנות העובדים באתר עלולה לזרז את מיזוג המערכות. אולם באותה מידה, או במידה מרובה, אפשר לטעון כי האפשרות של מיזוג מערכות חייבת לזרז את התארגנות העובדים. אם וכאשר מיזוג בין ynet ל"ידיעות אחרונות" יתממש, צפויים כמובן פיטורים המוניים. עובדים במצוקה זקוקים במיוחד לארגון שיוכל לדאוג לזכויותיהם במקרה של צמצומים, פיטורים וסגירת כלי תקשורת.
בעוד שעיני עיתונאים רבים נשואות בימים אלה אל המתרחש באתר ynet, מן הראוי לחשוב דווקא עכשיו על מה שעשוי להתרחש בעיתון "ידיעות אחרונות". אמנם המיזוג של מערכות הספורט של העיתון המודפס והאתר המקוון בא על חשבון עובדי ynet, אך אין ללמוד מכך בהכרח על הצפוי בעתיד, במיוחד אם המהלך יהיה מקיף ודרמטי כמו איחוד כללי של שתי המערכות.
בתעשיית העיתונות הישראלית מקובל שעובדי עיתון מודפס משתכרים יותר מאשר מקביליהם באתר מקוון. יש להניח כי זה המצב גם בקרב העיתונאים, העורכים, הגרפיקאים, הצלמים ובעצם כל העיתונאים בקבוצת "ידיעות אחרונות". אם כך הדבר, ייתכן שמיזוג מערכות יוביל דווקא לצמצום חד בקרב כוח האדם של העיתון המודפס, כדי להגדיל את החיסכון של הבעלים.
אם עיתונאי "ידיעות אחרונות" משלים את עצמם שהמתרחש ב-ynet אינו נוגע להם, כדאי להם לזכור כי העסקתם לא רק יקרה יותר משל עמיתיהם באתר, הם התמקצעו בסוג עיתונות שהולך ועובר מן העולם.
אלה מבין עיתונאי "ידיעות אחרונות" שישרדו את המיזוג (הכוונה לא לכוכבים, אלא לחלק הארי של העובדים האלמונים), ייאלצו להתחיל לעבוד במקביל הן בפס הייצור של העיתון המודפס והן בזה של האתר המקוון. במלים אחרות, הרעה בתנאים. גם לשם כך כדאי שיהיה להם ועד שיוכל לייצגם מול ההנהלה.